אהבת שמלות או שנאת נשים? למה הרשת כועסת על הקמפיין של קסטרו
בפרסומת החדשה בכיכובה של רותם סלע כל הצדדים ממלאים את תפקידם: קסטרו בוחרים בפרובוקציה בגרוש, והקהל מציג זעזוע אוטומטי נגד שבירת התקינות הפוליטית
הרשתות החברתיות (שוב) סוערות סביב הפרסומת החדשה של קסטרו, עם האשמות שנעות משנאת נשים ועד עידוד אלימות. במשחק הזה כל הצדדים פועלים לפי דף המסרים שלהם: קסטרו עושים את מה שהם יודעים לעשות – בגדים חסרי ייחוד ופרסומות עתירות פרובוקציות, והציבור עושה את מה שהוא יודע לעשות – להזדעזע.
בסרטון הפרסומת המדובר נראית רותם סלע הבלתי נלאית חוטפת אישה, מפשיטה אותה מבגדיה, קושרת את ידיה, סותמת את פיה, וכולאת אותה בתא המטען של מכוניתה. עונש מידתי, כך נראה, לכך שהכפותה סירבה לגלות לה מאין השיגה את שמלתה, או כמו שסלע שואלת בהומואית מנג'סת: מאיפה ה'דרס'?
אז – קמפיין שמצטיין בטוב טעם? לא ממש. שונא נשים ומעודד אלימות? נסחפתם קצת. לדעתי, החטא העיקרי של הפרסומת הוא בתרומתה לאוברדוז המטורף שיש לנו במה שנקרא "רותם סלע על מסך הטלוויזיה שלי". כל השאר עובר בעיניי כמו תגובה פבלובית באווירת ה-MeToo, שמשחררת זעזוע אוטומטי מול כל סיטואציה שמניחה כף רגל מהוססת אל מעבר לגבול התקינות הפוליטית.
מזועזעי הפרסומת טוענים שהיא מבליעה הנחות פוגעניות לגבי חוסר האחווה בין נשים לבין עצמן, הערצת אלימות, ועליונות הבלונדיניות על שחורות השיער. את הטיעונים האלה, ברמות שונות של הנמקה ובהרחבות המקובלות, קראתי כבר בעשרות(!) פוסטים ברשת בימים האחרונים, מאלה שמשתמשים במשפט המנצח "קסטרו, תמותו", ועד אלה שקוראים לחרם צרכני כולל. בדרך אל מוקד הסקילה הפומבית בכיכר העיר, אנשים דורסים זה את זה בתחרות מי יציג חזית מיליטנטית יותר. כי באמת, נגמרו לנו כל המלחמות בעולם, וראוי לנו להתעסק בשאלה האם הפרסומת של קסטרו היא יותר חובבת שמלות או יותר שונאת נשים.
אני מסכים עם האמירה של נוית בראל בפוסט שהעלתה בפייסבוק, שהפרסומת הזו היא מראָה המוצבת בפני החברה הישראלית כיום, על הערצת הכוחניות וההתפעלות שלה מהתנהלות עבריינית. אבל למה אנחנו מכים את המראה ולא את מי שניבט ממנה? קסטרו היא לא זו שיוצרת מציאות חברתית, וגם רותם סלע, על אף שהפכה לסמל הפריים טיים, לא אמורה לשאת על כתפיה הרזות את נטל ההוכחה הפמיניסטית.
גם מותג האופנה פוקס, עוד לפני ההסתבכות הנוכחית, כבר חטף אש על פרסומת שבה מופשטת בובה בדמותה של יעל בר זוהר, TNT הואשמו בגילנות, וקדס בעידוד פדופיליה. מתברר שאנחנו ממש טובים בלהעתיק מהאמריקאים, גם את הבגדים שלהם וגם את הקמפיינים, ומעל כולם מרחפת דמותו של דב צ'רני, הקיסר המודח של אמריקן אפרל, שביסס את הנחשקות של המותג על קמפיינים שנראים כמו קלטות פורנו ביתיות.
קסטרו כבר רגילים לריב עם כל העולם על רקע פרסומות מפוקפקות. הם הספיקו להציג קולקציית בגדי ים על דוגמניות חיות שהחליפו לכמה שעות את הבובות בחלון הראווה של החנות בדיזנגוף, והפכו את הרשת לזירת התכתשות בין חרמנים מזדמנים לנשים שקראו למיצג המאוד-לא-מקורי הזה "עידוד אונס", לא פחות. דקה אחרי זה הם הסתבכו עם אמירות שמנופוביות שנאמרו, או לא, על ידי אתי רוטר, ובכלל נדמה שלו היו משכילים בקסטרו להפנות את האנרגיות לטובת קולקציות מעניינות יותר על חשבון קמפיינים שנוצרו ברוחו של טרנטינו ובוצעו בהכי מנחם גולן, היינו כולנו יוצאים נשכרים.
מצד שני, ממתי גימיקים בטעם של טורטית ישנה מסומנים כמסלול המהיר לקידום תרבות אונס, שנאת נשים ועבריינות כתכונה נחשקת?
אנחנו זריזים מדי, ממהרים להפנות אצבע מאשימה ומביישת מול כל מי שחורג מהאג'נדה הפרטית שלנו. האופן שבו אנחנו מגיבים על עוולות, הופך לעוולה בעצמו. האנונימיות של הרשת מזינה את כל התכונות המכוערות האלה – מטיפנות, צדקנות, תחושת האמת-היא-רק-שלי, ובעיקר את "בואו נגזים", שמתחיל בזבוב ומסתיים ב"שואה". כי פרופורציות זה כאן.
מתברר שהרשות השנייה לא חושבת כמוני, ובצעד נדיר הם הורו להפסיק את שידור הפרסומת המדוברת. איזה מזל שמצאנו מול מי להיות גיבורים, כי רותם וה"דרס" הרצחניים הם אלה שניצבים בינינו לבין חברה מתוקנת ונטולת אלימות. אז הפיד שלי בפייסבוק חוגג את ניצחון בנות האור על החושך, ואני אומר – כל הכבוד, באמת, ניפצתם את המראה. עכשיו הכול טוב.
הנה מה שאני חושב: גברים-בהמות שמתייחסים לנשים כחפץ לסיפוקם המיני לא זקוקים לקסטרו כחתימה אפיפיורית להתנהלותם, וגברים שלא (יש כאלה, די הרבה) לא ישנו את תפיסת עולמם השוויונית רק בגלל שרותם סלע מנסה לעשות אומה תורמן בפרסומת לרשת אופנה.
צנזורה, לא חשוב מאיזה צד של המחאה היא מרוחה, אף פעם לא באה טוב.
מקסטרו נמסר: "הקמפיין החדש שלנו נעשה בסגנון קולנועי עם תסריט דמיוני שיכול לקרות רק בסרטים. סרט עם הומור שמתכתב וקורץ לז'אנר סרטי טרנטינו המוכרים והאהובים המשלבים סגנון ייחודי אומנותי, מוקצן ואף ביקורתי. זהו סרט של פנטזיה בדיונית ויש להסתכל עליו ככזה בלבד. מאחלים לכולם שנה טובה!"
