עיניים ואוזניים אלי! פרויקט הגמר של הילד שסבל מהפרעות קשב וריכוז

גידי מייזל, שנותב למגמת חקלאות ולא חלם להגיע אי פעם ללימודים אקדמיים, סיים את שנקר עם פרויקט אישי מאוד: מערכת שמע שעוזרת להתמקד בדברי המורה

סיגל נמיר

|

29.08.18 | 08:17

פרויקט הגמר של גידי מייזל: מערכת להתמקדות בדברי המרצה
באדיבות שנקר

גידי מייזל לא האמין שיגיע אי פעם ללימודים אקדמיים. הילד שהתמודד עם הפרעת קשב וריכוז, ששובץ תמיד ברמת הלימודים הנמוכה ביותר במוסדות שבהם למד, לא חלם שיגיע יום אחד לשנקר.

 

הוא נולד בקיבוץ אלונים. אביו, שהיה מזכיר הקיבוץ, נפטר כשהיה בן חמש, אבל הספיק להיות בין התומכים והדוחפים להקמת "מרכז אלון לטיפוח כישורי למידה" – מרכז שמאגד בתוכו תיכון לחינוך מיוחד לבני נוער עם בעיות רגשיות, בעיות קשב וריכוז ולקויות למידה; תוכנית סיוע לימודי לתלמידים בגילאי גן עד י''ב; בית ספר ערב למבוגרים בעלי לקויות למידה; ויחידת אבחון.

 

אמו, שהייתה בין מקימי המרכז, מלמדת בו עד היום, ובזכות תוכניות התמיכה של המרכז ומוריו, והדחיפה שקיבל מהמשפחה, הוא הצליח, בסופו של מסלול מאתגר, להשלים בגרויות. אחרי השירות הצבאי פרש מייזל כנפיים, הגיע לקנדה והשתקע בה למשך שבע שנים. בסופן החליט לחזור לארץ ולהתמודד עם לימודים גבוהים.

 

למה לימודים גבוהים ולמה בארץ?

 

"ראיתי חברים שלי שלומדים ועושים תואר, והמשפחה שלי דחפה אותי להשיג ידע, לפתח את עצמי, לרכוש משהו שיהיה תחום שלי. וישראל היא הבית שלי והחברים שלי".

 

בחששות כבדים החל מייזל לחפש תחום שיוכל לאהוב ומסלול לימודים שאליו יצליח להתקבל. בתהליך החיפוש והבחירה ליווה אותו מאמן, ש"עזר לי להיות מאורגן ומסודר, לפרק את המשימה לשלבים, ולעבור שלב שלב כדי שאוכל להבין מה אני רוצה ומה אני צריך לעשות כדי להשיג את זה. אני מרגיש שהעובדה שאני מסיים את הלימודים ונמצא איפה שאני, היא הרבה בזכותו".

 

בתיכון, הוא מספר, למד במגמה החקלאית שהומלצה כ"תוכנית שבה יוכל להסתדר", ושם גילה לראשונה שיש לו יד טובה לשרטוט. חברים עודדו אותו ואמרו שנטייתו יכולה להתאים לתחומים כמו הנדסת מכונות או עיצוב תעשייתי, ומכיוון שהראשונה מתרכזת סביב חישובים מורכבים ודיוק, היה ברור שהעיצוב התעשייתי, הנשען על יצירתיות, יתאים לו הרבה יותר.

 

מייזל נרשם למכינת העיצוב של סטודיו 6B, "ושם", הוא מספר, "היה ניצוץ. עדיין הלחיץ אותי שאחרי המכינה אצטרך ללמוד ארבע שנים, ואמרו שהלימודים אינטנסיביים, אבל החלטתי לזרום, ומפעם לפעם גיליתי שאני יותר ויותר נלהב". למבחני הקבלה בשנקר הוא ניגש עם פרפורים בלב, וכשהגיעה הבשורה שהתקבל, לא האמין. "באותה שנה סיימתי גם את כל הבגרויות וגם את המבחנים של שנקר, והרגשתי שזכיתי בלוטו", הוא מספר.

 

הלימודים לא היו קלים. הוא חווה עליות ומורדות, וניהל מערכת יחסים מורכבת עם הריטלין. אבל לאורך כל הדרך הרגיש שלמורים אכפת ממנו, וזה היה דלק חזק. "למשל, יואב זיו (ראש המחלקה לעיצוב תעשייתי בשנקר. ס''נ). ההתייחסות והאכפתיות שלו נתנו לי את הביטחון להאמין. היה שם חיזוק מסוים, שאני לא יודע להסביר אותו, ולפעמים זה כל מה שצריך".

 

העיצוב ביקש להתרחק מהאסוציאציות שמעלים מכשירי עזר (צילום: גידי מייזל)
    העיצוב ביקש להתרחק מהאסוציאציות שמעלים מכשירי עזר(צילום: גידי מייזל)

     

    את המחקר של פרויקט הגמר, בהנחייתו של יואב זיו, החל מייזל בהתמודדות עם סוגיית הזיכרון. קרא מאמרים, למד את סוגי הזיכרון והאופנים שבהם אנחנו זוכרים, וגילה את הקשר בין הזיכרון להפרעות הקשב והריכוז. בקווים כלליים הוא מסביר שהאופן שבו אנשים עם הפרעות קשב וריכוז אוספים אינפורמציה ומקודדים אותה במוח שונה מזה של אנשים ללא ההפרעות הללו.

     

    הוא החל לקשר את המידע החדש לו עצמו, לקשייו ולאופנים שבהם הוא פועל, וכך שילב מחקר תיאורטי עם פן אישי מובהק. "אף פעם לא בדקתי את עצמי. תמיד ראיתי את מצבי דרך עיניים של אחרים. התחלתי לפתוח את האבחונים שלי לאורך השנים. גיליתי על עצמי הרבה דברים שלא נתתי עליהם את הדעת בעבר. למשל הריטלין. זו הייתה הפעם הראשונה שקראתי את עלון הריטלין, ונתקלתי באינפורמציה שלא הייתי מודע אליה בקשר לתופעות הלוואי. סוף סוף הבנתי למה כל מיני דברים קורים לי. הידע הזה השלים לי את התמונה, ונתן לי הבנה שאני בסדר. זה לא הייתי אני, זה היה הריטלין".

     

    בסופו של המחקר עיצב מייזל מערכת שמע אישית, המאפשרת לסנן ולמקד רעשים חזותיים ושמיעתיים. מטרתה לעזור למשתמש להתמקד ולשמור על הריכוז בשיעור בהוראה פרונטלית. המערכת, שלה קרא U, מבקשת מצד אחד לצמצם את הרעשים והגירויים הסביבתיים למינימום, ובמקביל מדגישה ומעצימה את קולו של המרצה.

     

    שני חלקים: קשת עם אוזניות, ומיקרופון מגנטי נשלף (צילום: גידי מייזל)
      שני חלקים: קשת עם אוזניות, ומיקרופון מגנטי נשלף(צילום: גידי מייזל)

       

      יש לה שני חלקים: הראשון הוא קשת עם אוזניות, שמצמצמת את שדה הראייה המרחבי באופן המזכיר את סכי העיניים ששמים לסוסים. בקשת מוטמעת טכנולוגיה לסינון רעשים, שמחלישה את רעשי הסביבה. החלק השני הוא מיקרופון מגנטי נשלף, שמניחים ליד המרצה כדי שדיבורו יישמע חזק וברור באוזניות.

       

      באופן הזה חווה המשתמש את השיעור כשיעור פרטי גם כאשר הוא בכיתה רבת משתתפים, וסיכוייו לעקוב אחר הנאמר גדלים בהרבה. הבונוס הוא העיצוב, שנגזר מתוך מחשבה על גאדג'טים אופנתיים, וצורתו מתרחקת מהזיהוי האוטומטי שיש לעתים למכשירי עזר.

       

      --------------------------------------------------

      למה צעצוע יפה אינו בהכרח צעצוע טוב?

      לחצו על התמונה לראיון עם ראש המחלקה לעיצוב תעשייתי בשנקר, יואב זיו:

       

      איך מגדירים צעצוע טוב? לחצו לראיון המלא (צילום: גדעון לוין)
      איך מגדירים צעצוע טוב? לחצו לראיון המלא (צילום: גדעון לוין)

       

       

       
      הצג:
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד