גל הטבעונות ששוטף את ישראל בשנים האחרונות, וזוכה לסיקור תקשורתי נרחב, רודף גל אחר: של מי שהתנסו בטבעונות, מירקו את המצפון, הנביטו קטניות, שיתפו פוסט של טל גלבוע ולבסוף חזרו לחיק הפיצה ואפילו השניצל. בקבוצות הטבעוניות מתייחסים אליהם במקרה הטוב כמו לאקסים. יש שרואים בהם את אויבי האנושות. "סליחה, נשברתי, אבל אני באמת משתדל", כתב אחד מהם לאחרונה וספג מטח של תגובות. הנה שתיים לדוגמה: "בעיניי טבעונות היא להיות אדם מוסרי יותר בבחירת המזון שלך. לחזור לצמחונות בלבד זה בהחלט לרדת ברמת המוסריות" או "חזרת לחשוב על עצמך במקום על חסרי הישע. הסליחה צריכה להיות מופנית אליהם".
שאלנו שש טבעוניות לשעבר מה הן למדו מתקופת ההימנעות ממוצרים מן החי, אילו מחשבות עולות בהן כשהן נוגסות בסלמון, ומה בכל זאת נשאר מהטבעונות?
געגועיי לשווארמה
תהל עלמה בארי (58) מראש־העין, מטפלת באיזון הורמונלי, גרושה ואם לילד
"ב־2004 אובחנתי כחולה בסרטן השד והטבעונות הייתה חלק ממסע ההחלמה שלי. עברתי כריתת שדיים, אבל סירבתי לכימותרפיה ולהקרנות. הטבעונות חיברה אותי לחיים. הפכתי לאישה הרבה יותר נקייה, גם ברמה הרוחנית. זה הסתדר עם האידיאולוגיה האקולוגית שלי - אני מאמינה שגידול בעלי חיים הורס את כדור הארץ, מאכילים אותם ברעלים נוראיים ובתגובה הם פולטים גזים מזיקים. אני רואה את עצמי כחלק מהמערך האקולוגי של כדור הארץ ומנהלת אורח חיים ירוק".
אז למה שברת את הטבעונות?
"לפני שנתיים התחלתי לאכול דגים וביצים, כי לפי גישת הרפואה הפונקציונלית, איזון הורמונלי דורש שומנים וחלבונים מהחי. המנה הראשונה שאכלתי הייתה סלמון מטוגן בשמן קוקוס והרבה מאוד תבלינים ועלים. אני לא חיה עם זה בשלום, אבל זה מה שהגוף שלי צריך כדי לייצר מערכת הורמונלית בריאה. בבשר אני לא נוגעת. ברמה המוסרית, קשה לי עם הסבל של החיות. ברמה האקולוגית, קשה לי לתמוך בתעשייה שמכלה אותנו ואת כדור הארץ. טבעונות היא בחירה. צריך לדעת איך לעשות אותה בלי לפגוע בבריאות".
מה המאכל שהכי אהבת כטבעונית?
"אנטיפסטי בתיבול הודי עם אגוזי קשיו. עד היום אני מכינה את זה".
ולאיזה מאכל בשרי התגעגעת?
"מדי פעם התגעגעתי לשווארמה".
יש לך רגשות אשם?
"אני חווה את הכאב של החיות והזוהמה של התעשייה. בתפיסת העולם אני עדיין טבעונית. אני אוכלת ביצים ודגים פעמיים־שלוש בשבוע, משיקולים בריאותיים בלבד. המאפים שאני אוכלת הם טבעוניים והתזונה שלי מבוססת על קטניות, פירות, ירקות, זרעים, נבטים ואגוזים".
רביולי אחד יותר מדי
שגית הראל (34) מבת־חפר, קואצ'רית, גרושה ואם לשלושה
"הייתי טבעונית כמעט שנה; יום אחד אכלתי סטייק ולמחרת זרקתי לפח את כל הבשר. באותה קיצוניות גם חזרתי לאכול בשר: בשבת הייתי בסדנת בישול טבעוני של אורי שביט, ולמחרת החלטתי שזה לא מתאים לי. לא סבלתי את הקבוצות של הטבעונים בפייסבוק. הן מיליטנטיות. הטבעונות עשתה לי רע. הסוכרת שלי יצאה מאיזון, נטלתי יותר תרופות ועליתי 12 קילו בשנה כי כמות הפחמימות בתזונה הטבעונית גבוהה מאוד".
מה המאכל שהכי אהבת כטבעונית?
"קציצות מש מונבטות. היום אני לא נוגעת בקטניות, אבל לא הייתי מסרבת לקציצה כזאת".
עם איזה מאכל שברת את הטבעונות?
"הייתי עם חברים במסעדת בשרים טובה, כולם הזמינו סטייק ואני - רביולי לא אכיל. ואז נשברתי. אמרתי: 'אני מזמינה סטייק'. היה טעים מאוד, אבל אחר כך כאבה לי הבטן בטירוף. עכשיו אני בתזונה קטוגנית".
כלומר?
"תזונה עתירת שומנים שבה הגוף לומד להשתמש בשומן כמקור אנרגיה במקום הגלוקוז. היא נטולת גלוטן, בלי סוכרים בכלל, בלי פירות ודלת פחמימות. אני צורכת את מוצרי החלב השמנים ביותר ובכל זאת הורדתי את 12 הקילוגרמים העודפים. יש קטוגנים שאוכלים כמות בשר כפולה ממני, אני אוכלת את המינימום הנדרש כדי להרגיש טוב. לא קל לי עם הפגיעה בבעלי החיים. למדתי על התנאים שבהם הם מוחזקים ומומתים והזדעזעתי, אבל אין לי ברירה".
נולדנו לצוד
נועה צפריר (30) מתל־אביב, שחקנית ויוצרת, רווקה
"המוטו שלי הוא 'חיה ותן לחיות'. חופש בחירה בצלחת שלנו, ברחם שלנו, בהחלטות החיים הגדולות. כפייה מכל סוג לא בריאה בעיניי. הייתי צמחונית עם תקופות של טבעונות מגיל
שבע עד גיל 22. עד היום המאכל האהוב עליי הוא פאד־תאי עם טופו".
למה הפסקת להיות טבעונית?
"כשהייתי בצבא הרגשתי לא טוב למרות תזונה מגוונת שכללה קטניות, טופו וסויה. ניסיתי רפואה הוליסטית ושלל תחליפים אבל זה לא עזר לי - הגעתי לחסרים גדולים ב־B12 וברזל. הרופא שלי ראה אותי מתפרקת ואמר שאני חייבת לחזור לאכול בשר. הלכתי למסעדה והזמנתי מנה מביכה של שניצל מצופה בפנקו, למרות שאף פעם לא אהבתי שניצל. עולם קולינרי שלם נפתח לפניי".
את שלמה עם ההחלטה שלך?
"אני מרגישה מצוין איתה. המסר של 'שיר הברזל' שחיברתי הוא 'צאו לי מהצלחת'. הרבה אנשים מזדהים איתו, כי נהייתה אווירה שבה אסור לדבר על אכילת בשר. יש טבעונים שמתנהגים כאילו זאת דת או כת. אם אתה חורג ממנה, הם מנדים אותך ונהיים אלימים. יש שיגידו שמאבקים מובילים רק באלימות, אני חושבת שאם האנשים האלה, שבסך הכל רוצים לקדם אג'נדה חיובית, ילכו בדרכי שלום - הם יצליחו הרבה יותר".
מה אמרו הטבעונים על השיר?
"היו שצחקו ממנו, אחרים השאירו לי תגובות קיצוניות על גבול האיום. הרבה כתבו לי שאני רוצחת כי שרתי 'נולדנו לצוד, לא ללקט'. אני לא מתרגשת, חשוב לשמור על הומור".
התחברתי למסר, לא לתחליפים
ענבל מעין באום (35), מכפר־סבא, מנחה בשיטת NLP, גרושה ואם לילדה
"הייתי טבעונית מגיל 17 בעקבות צפייה בסרטים של ארגון אנונימוס. המשפחה לא אהבה את זה, בלשון המעטה, אבל תמכה בי. הבנתי שיש תעשייה שלמה מאחורי האוכל שלי ואני לא רוצה להיות חלק ממנה. התחברתי למסר, אבל לא הצלחתי להסתדר עם התחליפים בשוק. זה היה קשה ומגביל והוביל אותי לאכול המון קטניות ופחמימות. אחרי שנתיים חזרתי למוצרי חלב והפכתי לצמחונית, ואחר כך עברתי לחמש שנים של תזונת פליאו, שמבוססת על בשר. היום אני מאמינה בתזונה מאוזנת עם חלבון מהחי, ומכבדת כל אדם ובחירתו. מי שהיה טבעוני וחוזר לאכול בשר יתמודד לעד עם השאלה - האם הפגיעה בחיות מוצדקת?"
מבקשת סליחה מהחיות
עדי כפרי־סימני (30) מנתניה, נטורופתית, נשואה ואם לילדה
"כשלמדתי נטורופתיה הבנתי שבשר הוא רעל וטבעונות היא התזונה הבריאה ביותר לאדם. במשך שנה הייתי טבעונית. זה הסתדר לי מבחינה אידיאולוגית, זה היה כיף למצפון שלי, אבל מבחינה פיזית לא הרגשתי טוב".
מה הרגשת?
"בעיה שכבר הייתה לי במערכת העיכול החמירה בגלל כמות הסיבים הגדולה שצרכתי. נהייתי חולה ורזה, ולמדתי שתזונה היא דבר אינדיבידואלי. אני ממליצה לאנשים מסוימים לעבור לטבעונות, אבל זה לא מתאים לכולם".
מה המאכל שהכי אהבת כטבעונית?
"קציצות עדשים עם מנגולד ובצל מטוגן עם פטריות. הייתי שמחה לחיות על סלטים, אבל הם לא עושים לי טוב. אחד המרצים שלי אמר לי לאכול בשר, אז הכנתי קדרה של צלי בקר וההרגשה שלי השתפרה. עד היום אני משתדלת לפעול מצפונית: קונה ביצי חופש וגבינות ממחלבת עזים שהגדיים שלהן חיים איתן. כשאני קונה בסופרמרקט, אני מתנצלת בפני החיה".
אני מרגישה מדהים
טלי שרר (30) מחיפה, אחות חדר ניתוח, רווקה
"לפני ארבע שנים, ב'צוק איתן', שירתי חודשיים במילואים בתפקיד פיקודי. חייתי על קפה ובקושי אכלתי. העומס, הלחץ וחוסר השינה גרמו לי בעיות במערכת העיכול. כשהמבצע הסתיים חזרתי הביתה ולא הצלחתי לאכול מרוב כאבים. הייתי צמחונית, אבל החלטתי לעבור לטבעונות".
למה הכי התגעגעת?
"לגבינות. אני מתה על מוצרי חלב. לא משנה כמה תחליפים יש להם, אין כמו הדבר האמיתי: עוגת שוקולד עם הרבה חמאה".
איך הטבעונות השפיעה עלייך?
"בהתחלה הרגשתי קלילה והעולם חייך אליי. קמתי עם אנרגיה, כוח ומוטיבציה, ירדתי במשקל. אבל אחרי תקופה מסוימת הכוח אזל, הגוף שלי לא הצליח להשלים את החסר ועליתי במשקל. במשך חצי שנה ניסיתי למצוא פתרון, אבל לא מצאתי. לפני חודשיים רציתי משהו מתוק ואכלתי עוגת גבינה. פתאום הרגשתי משהו שמח מקפץ בתוכי. ערקתי מהטבעונות ואני מרגישה מדהים. הכוח, החיוך והאמונה בעצמי חזרו".
איך הגיבה הסביבה?
"ישבתי עם חברים והזמנתי קינוח חלבי וכולם אמרו: 'וואו, סוף־סוף את לא טבעונית', כאילו נרפאתי ממחלה. חייכתי, אבל זה צרם לי. בהתחלה פחדתי להסתכל לאנשים בעיניים. פחדתי שישפטו אותי, שיחשבו שאני חלשת אופי ולא מצליחה לעמוד מאחורי החלטות. בסופו של דבר הגעתי למסקנה שקודם כל אני צריכה לקבל את עצמי".
איך הגיבו הטבעונים לנטישה?
"חברה אמרה לי: 'אם זה מה שעושה לך טוב, לכי על זה'. אבל אם אצהיר על זה בקבוצה גדולה, ירצו לירות בי".
הטבעונית מיקי חיימוביץ': "גם אם נשברים, זה לא אומר שזהו"
"טבעונות בעיניי היא גם מערכת ערכים וגם אורח חיים, שהוא קל ונגיש מבעבר. אבל אני מבינה שלפעמים, אף על פי שיש רבים שמסכימים עם הערכים, הם עדיין מתקשים לשנות הרגלים. כמי שמקדמת גם הפחתה, חשוב אולי להגיד שגם אם נשברים או כשיש דבר אחד שקשה לוותר עליו - זה לא אומר שזהו. אפשר להמשיך. כדי לתמוך בשינוי ההרגלים הזה יש בלוגים נהדרים עם מתכונים משגעים, קבוצות פייסבוק ותוכניות כמו 'אתגר 22', שנותנות טיפים, מתכונים וייעוץ תזונתי. יש גם לא מעט יוזמות קולינריות של מסעדות ומוצרים שהביאו את הטבעונות למיינסטרים. ככל שאלה ירבו, כך יהיה קל יותר לממש את הערכים גם בארוחת הצהריים.
"מה שבטוח הוא שגם הטבעונים לשעבר, גם הצמחונים וגם רבים מאוכלי הבשר מסכימים שתעשיית הבשר מתעללת בבעלי החיים והרסנית לסביבה ולבריאות שלנו. כל שינוי בצלחת שכולל תזונה מבוססת צומח הוא רווח לנו, לעולם שבו אנו חיים ולבעלי החיים".
