בקצב שלו: דירת מוזיקאי תל אביבי הותאמה לעבודתו ולסגנון חייו

ברחוב שקט בלב תל אביב, בבניין בסגנון אקלקטי שעבר לאחרונה שימור (באמצעות משרד האדריכלים בר אוריין) וקיבל תוספת של שתי קומות, התבקשה האדריכלית איריס אבנרי-דביר לתכנן דירה בת 90 מטרים רבועים, שהיא גם מרחב העבודה של מוזיקאי תל אביבי.

כשהגיעה לביקור ראשון בביתו הקודם של המוזיקאי, הופתעה לגלות שהסלון משמש כמקום שבו הוא מנגן, מקליט ועורך את המוזיקה שהוא יוצר. וזה, היא הבינה, מה שיבקש גם בדירתו החדשה. "האמת שבהתחלה קצת נבהלתי", היא נזכרת. "חשבתי לעצמי: יש פה המון דברים שצריכים התייחסות - שולחן עבודה, רמקולים, וכל הציוד החשמלי והמוזיקלי. איך אצליח ליצור מספיק מקום לכל זה במרכז הדירה, ועדיין שהמקום יתפקד גם כמו סלון?"

לדייר גם אוסף תקליטים גדול, הוא חובב ספרים, ולכל אלה נדרשה למצוא מקום וביטוי בדירתו החדשה.

על המדפים אוסף התקליטים של בעל הבית, והיחידות הסגורות תוכננו למערכות המוזיקה. רשת הברזל מאפשרת אוורור נאות למכשירי החשמל (צילום: אלעד גונן)

שתי נקודות המוצא הללו הובילו את התכנון, יחד עם אופיו המיוחד של הבניין הוותיק: תקרות בגובה שלושה מטרים וחצי, דלתות וחלונות מעץ עם תריסים בארגזי תריס בולטים, כפי שהיו במקור, ושתי מרפסות נפרדות - אחת צרה באזור חדר השינה, והשנייה מעוגלת וסגורה בקיר היקפי עם פתחים מצולעים, ליד המטבח.

"לדירה היה את האופי שלה", אומרת אבנרי-דביר, "ואי אפשר היה להתעלם מזה. האופי נלקח בחשבון, אבל עבר עידון ותחכום". את העידון שאליו רצו להגיע בתוצאה הסופית לא הצליחו להשיג עם הקבלן המקורי של הפרויקט, שעשה את כל הדירות בבניין, במסגרת מה שקרוי "שינויי דיירים". "הגמרים שלו היו בלתי סבירים", מסבירה אבנרי-דביר. "נאלצנו להפסיק את העבודה איתו ולקחת קבלן פרטי שיוכל להתמודד עם רמת המורכבות שהדירה דרשה" (דבר שקורה פעמים רבות בשוק הפרויקטים הקבלניים מהסוג הזה).

מרכז הבית: ספריית ברזל שחורה

התוכנית המקורית של הדירה התבססה על מטבח ארוך, סלון מרכזי, יחידת הורים סטנדרטית בקצה אחד של הדירה וממ"ד עם חדר רחצה נוסף בצדה השני. בחלוקה החדשה מספר החדרים ומיקומם נשארו כשהיו (בפרויקט קבלני קשה להזיז מיקום של חדרי רחצה בגלל תכנון האינסטלציה של הבניין), אבל התכנון של כל חלק בדירה השתנה, בהתאם לאופי החיים והעבודה של הדייר.

הסלון הוא לא העיקר, וסגנונו הותאם לחומריות התעשייתית (צילום: אלעד גונן)

מרכז הבית הרעיוני והמעשי הוא ספרייה גדולה עשויה מברזל שחור ורשת, שמלווה מרצפה עד תקרה את שני קירות הסלון ומקיפה את דלת חדר השינה. הספרייה מגדירה את אזור העבודה שנמצא במרכז הדירה ברצף אחד עם הסלון, ומבליטה את הקיר המפריד בין הסלון לחדר השינה.

על המדפים הפתוחים מוצגים אוסף התקליטים הגדול והספרים. עומד בה גם מסך טלוויזיה מסתובב, שיכול לשמש את הסלון או את פינת העבודה, כמסך מחשב גדול. ביחידות הנמוכות בספרייה, הסגורות עם רשת ברזל שחורה, נמצאות כל מערכות המוזיקה שנדרשות לעבודתו של הדייר. הספרייה העמוסה מיטיבה גם עם האקוסטיקה של החלל הגבוה, ורשת הברזל מאפשרת למכשירים להישאר מאווררים. שולחן העבודה עשוי מאותם חומרים תעשייתיים, ופינת הישיבה, שהיא חלק אינטגרלי מאזור העבודה (ולא להיפך), פונה כלפיו.

כדי להעניק לדירה קו חומרי המשכי, שהספרייה היא נקודת המוצא שלו, הרצפה חופתה באריחים בגוון חלודה והריהוט כולל שולחנות צד קטנים מפליז ונחושת, שתי כורסאות וספת שז-לונג מבסיס ברזל ובריפוד קטיפה כחולה. את פינת הישיבה מגדיר שטיח שחור-לבן, ווילונות חצי שקופים בגוון נחושת מכסים את כל החלונות וגם את ארגזי התריס, שאותם בחרו להסתיר.

אוכלים על האי

המטבח נמצא בחלקה הצר של הדירה, בהמשך לחלל המרכזי. בהתאם לפרופורציות שלו נבנה לכל האורך קיר ארונות, שהופך בחלקו לפינת קפה פתוחה עם מדפים. ארונות המטבח שחורים ותואמים לצבעוניות הכהה והתעשייתית בדירה. 

קיר הארונות במטבח משמש גם לאחסון כללי והופך בחלקו לפינת קפה פתוחה (צילום: אלעד גונן)

מעל האי במטבח תלויות מנורות מחוטי ברזל עדינים, שהן התאורה הדקורטיבית היחידה בדירה (צילום: אלעד גונן)

מול קיר הארונות ניצב אי ארוך, שמשמש בחלקו כמשטח עבודה ובחלקו כדלפק אכילה. משטח העבודה עשוי נירוסטה ויש בו כיור וכיריים אינטגרליים. המטבח גדול בהתחשב בעובדה שהדירה תוכננה עבור דייר אחד. "במקום להקטין את המטבח ולדחוף פינת אוכל שאין לה באמת הצדקה כאן, חשבנו על אי ארוך שאפשר לעבוד עליו, לבשל ולאכול", מסבירה האדריכלית. "והארונות הגבוהים, הם משמשים גם לאחסון כללי".

מעל האי תלויות שתי מנורות מחוטי ברזל עדינים, שהן התאורה הדקורטיבית היחידה בחלל הציבורי, שמואר כולו בתאורה טכנית שקועה בתקרת הגבס ובפסי צבירה. 

חדר הרחצה מפנק

אל חדר השינה נכנסים ישירות מהסלון. כדי להצניע מעט את הכניסה, הדלת הותקנה בקו אפס עם הקיר, והספרייה הגדולה שמקיפה אותה עוזרת לטשטש את המעבר עוד יותר. הריצוף הוחלף כאן בפרקט כהה. במרכז החדר, במקביל לקיר, ניצבת מיטה מרופדת בגוון בז'. מצדה האחד חלונות, ומצדה השני חדר הרחצה. בכניסה לחדר השינה תוכנן חדר ארונות פתוח, בלבן ממוסגר שחור.

הווילונות בכל הדירה בגוון נחושת (צילום: אלעד גונן)

אמבטיה על רגליים צמודה לקיר ומוסתרת מחלונות חדר השינה (צילום: אלעד גונן)

"רצינו חדר רחצה מפנק", אומרת האדריכלית. הוא מופרד מאזור השינה בדלתות הזזה מזכוכית שחורה, שתורמות לתחושת המרחב ומאפשרות מעבר זורם בין המיטה לבינו. לרצפה נבחרו אריחים בגדלים שונים, בגווני ברזל וחלודה, והקירות כוסו באריחי פורצלן בגוון מוקה. אמבטיה שעומדת חופשי צמודה לקיר פנימי, כך שהיא מוסתרת מהחלונות. לצדה שולחן כיור מעץ.  

גם בחדר הרחצה השני בדירה נמשך הקו הצבעוני והחומרי המאפיין, עם אריחים באפור-חם (צילום: אלעד גונן)

בהמשך המסדרון ממ"ד שמשמש כחדר אורחים וכמקום משכנו של הפסנתר. גם בחלק הזה נמשכת פלטת הגוונים האופיינית, עם ספה בגוון אפור ושטיח בשחור-לבן. וילונות בגוון נחושת מעניקים לחדר הקטן טון אלגנטי.

המרפסת השנייה, שצמודה לסלון ולחדר השינה (צילום: אלעד גונן)

שתי המרפסות שצופות אל הרחוב הן תוספת ירוקה ונעימה לחדר השינה, לסלון ולמטבח. במרפסת רבת הצלעות, הצמודה למטבח, נשתלו צמחים מטפסים באדניות חרס שחורות. יחד עם רהיטי הגן נוצרת אווירה של גאזיבו בנוי ומורם מהקרקע, באמצע העיר.

תוכנית הדירה לפני השיפוץ (תוכנית: איריס אבנרי דביר)

ואחריו (תוכנית: איריס אבנרי דביר)

• קבלן: רוברט הרמן
• מטבח: רגבה
• דלתות פנים והזזה: קליינס
• כלים סניטרים: חזי בנק
• גופי תאורה: אסתי אור
• ריהוט ואביזרים: הביטאט, טולמנס, דה בוקס, גלוריה מונדי, גלי ליבנה
• וילונות: ארמני קאזה

------------------------------------------------

ואיך נראה ביתה של דולה ברמת השרון? לחצו על התמונה לכתבה המלאה:

יונתן קנטי דולה הרצליה אדריכלות (צילום: גדעון לוין)