"השליחות שלי היא לעזור לאנשים בכל הנוגע לזוגיות ומיניות", אומרת ד"ר ניצה ירום (75), פסיכולוגית קלינית ופסיכואנליטיקאית, אשר הוציאה לאור תשעה ספרים בעברית ובאנגלית העוסקים במיניות, פסיכואנליזה, הורות, השפעות הנפש על הגוף ועוד. "מצפן לזוגיות ראויה - מדריך לשותפות במיניות ואינטימיות" (הוצאת "פרדס"), שרואה אור בימים אלה, הוא סִפרה העשירי.
ירום, שהרצתה במשך 40 שנה באוניברסיטת בר־אילן, מטפלת כיום בקליניקה שלה בתל־אביב, מרצה, מעבירה סדנאות לאנשי מקצוע וכותבת בבלוג "פסיכולוגיה עברית".
סליחה על השאלה, אבל למה שאנשים יקנו ספר על מיניות שכתבה אישה בת 75?
"אני עוסקת כבר שנים רבות בתחום המיניות, ואני מתחדשת ומתעדכנת. אני לא ממחזרת את מה שלמדתי באוניברסיטה, אלא כותבת את המציאות העדכנית כפי שהיא משתקפת דרך המטופלים שלי, בן זוגי והתרבות שבה אני חיה. גם כשאני צופה בטלוויזיה או יושבת בחדר המתנה כלשהו, אני מקשיבה לאנשים סביבי וכותבת הערות בפנקס. יש לי פנקסים בכל התיקים שלי, אני מתעדת את המציאות באופן קבוע ומִזה אני לומדת".
ירום מנהלת זה 23 שנה זוגיות עם ד"ר זאב הירשפלד (81), סוציולוג. "הכרנו באמצע החיים", היא מספרת, "הוא היה גרוש עם ילדים ואני הייתי מוכנה לקשר מחייב. אצל שנינו זה היה אקט של בחירה ולא משהו שצריך לסמן עליו וי". היא מעולם לא נישאה, מאחר שלדבריה, "היו בי דברים שלא הרגישו נוח עם ההתמסדות הזו".
ירום גם בחרה שלא להביא ילדים לעולם, דבר שנחשב בזמנו כצעד אמיץ במיוחד. זה לא הפריע לה לכתוב ספרים ולהרצות בנושא גידול ילדים. "זו שטות גמורה להגיד שרק מי שיש לו ילד יכול להבין ילד", היא חורצת. "אני אשת מקצוע ממדרגה ראשונה ובעניין גידול ילדים יש לי רגישות מאוד גדולה, שמאפשרת לי לראות טעויות של הורים - ולראות את המקום של הילד".
למה החלטת לא להביא ילדים?
"כשהייתי בגיל הפריון הלכתי לטיפול פסיכולוגי ממושך כדי לברר עם עצמי את הסוגיה הזו. באותה תקופה הרגשתי שאני לא מסוגלת להכיל גם את הקריירה וגם הורות".
ואת מתחרטת על זה?
"כיום חמשת הנכדים של זאביק הם הנכדים שלי, ובמובן של להיות מושקעת בדור ההמשך, אני מושקעת בהם".
לפני כמה שנים עוררת סערה כשטענת שמשפחות חד־הוריות דנות את הילדים לחסך הורי. מאז נוספו בארץ עוד מאות משפחות שכאלה. את עדיין מחזיקה בדעה הזו?
"כן, והעמדה שלי בעניין אפילו הוחרפה. משפחה של הורה וילד בלבד שמה על הילד לחצים רבים. הילד משמש את ההורה לצרכיו המגוונים, בהם החברתיים, ואת חלקם הוא אינו יכול למלא. כשלילד יש שתי אמהות, למשל, יש לו שני מודלים. אם הכל מתנקז להורה אחד, הלך עליו. הוא יגדל עם חסך. אז לעשות מִזה טרנד? מה שעלינו לראות לנגד עינינו היא זכותו של הילד, ולא זכותו של ההורה. ההורה הוא לא פונקציה".
8 בעיות בוערות בתחום היחסים ב-2018 לפי ד"ר ניצה ירום:
1. סטוצים עלולים לגרום תחושת גועל (ואפילו עילפון)
"בקיום יחסי מין מזדמנים יש משהו חי ומעורר. מין מזדמן הוא פעילות חדוותית: אתה יוצא מהבית, פוגש אנשים, נהנה מתחושת הכיבוש ומתשומת הלב. אבל כעבור כמה מפגשים פיזיים כאלה מופיעה תחושת גועל. ראיתי את זה יותר מפעם אחת: מישהי פתאום מתעלפת או מקבלת סחרחורת, לא רוצה את סוג היחסים הזה, שמישהו אנונימי ייכנס לה לתוך הגוף".
"זו מבחינתי תגובה חריפה, אתה לא יכול להמשיך לרמות את עצמך כשזה כבר לא עובד בשבילך. התגובה הזו מתעוררת לא רק אצל נשים: גם גברים מואסים בשלב מסוים בסטוצים, בחדירה לגוף אנונימי שאין להם שום חיבור איתו, מגיעים לשלב ההתפכחות ומבינים שהם רוצים דברים נוספים. גם גברים שמצטיירים כאילו לא אכפת להם, אכפת להם. הם רוצים יחס ורוך".
אז את ממליצה לרווקים ורווקות להתנזר מסטוצים?
"מין זה דבר בריא, ואנשים שיש להם חיי מין פעילים יותר מאושרים מכאלה שלא פעילים מינית - אבל אנשים שרצים מסטוץ לסטוץ נשארים עם תחושת ריקנות, עם יותר רעב משובע. ההמלצה שלי למי שחי ככה היא לשים לב מתי זה מתחיל לעלות לך למעלה, לגלות ערנות לרגע שממנו אי־אפשר יותר. אם מתחיל להיות רצף של יחסים לא מספקים, יש לזה מחירים".
2. פוליאמוריה עלולה להרוס את הזוגיות שלכם
"פוליאמוריה נשמעת סקסית, אבל אני רואה את המחירים שאנשים בני 50-40 משלמים עליה. ברור שאישה נשואה שיוצאת לפגוש את החבר החדש שלה חשה ריגוש. בתוך כך בעלה הופך לסידור שאליו היא כבולה, יש להם משכנתה וילדים ביחד. אין שם רגש ויחס. הכיף מבוּדד מהקשר".
"האישה מתאווררת לתקופה, מלבּה את הרגש, אבל בסופו של דבר חוזרת לאותו בעל משעמם או מרגיז בעיניה ומקבעת את היחסים באופן לא תקין. זה נזק מבני לזוגיות. הנזק המשני הוא פגיעות רגשיות עמוקות, שקשה להתאושש מהן, כמו למשל אם זוגתך מספרת לך דברים אינטימיים על החבר שלה או כשמתברר לך שהיא הרבה יותר נחמדה אליו, בזמן שעליך היא יורדת".
יש הטוענים שמונוגמיה היא משימה בלתי אפשרית.
"זה תלוי באיזו מונוגמיה מדובר, איך אתם מגדירים נישואים ומאילו חומרים בניתם את הזוגיות שלכם. פוליאמוריה יכולה להיות פתרון לאנשים מסוימים, לתקופה מסוימת, אבל היא לא יכולה להחזיק מעבר לכמה שנים, ואם היא כן מחזיקה, כנראה אחד מבני הזוג מסתפק בפירורים".
3. ויאגרה עלולה לדרדר את הסקס במקום לשפר אותו
"טיפלתי באישה שנשואה כבר הרבה שנים, שבעלה החל לקחת תרופה לחיזוק האון הגברי. התברר שבזמן קיום יחסי מין בעלה המשיך בפעילות נמרצת, גם כשהיא כבר הייתה עייפה או יבשה או אפילו פצועה בנרתיק. חוסר ההתחשבות שלו גרם לכך שהיא סירבה לקיים איתו יחסי מין כשהוא במצב הזקוף הזה, כי זה הכאיב לה. אפשר לומר שאולי אותו גבר ניצח בקרב, אבל שניהם הפסידו במלחמה".
אז מה את ממליצה, לוותר בכלל על ויאגרה ותרופות דומות?
"חיזוק האון הגברי צריך לבוא מתוך שיפור היחסים, ולא מכדורים. שום דבר חיצוני לא יכול לתקן יחסים. אני לא מתנגדת לתרופות, אבל לא אמליץ לגבר לקחת תרופה לחיזוק האון לפני שיערוך בירור מקיף עם עצמו, בעזרת איש מקצוע".
4. נשים מסכימות לקיים סקס אנאלי, ומשלמות מחיר נפשי
"היו אצלי בקליניקה זוגות שסיפרו שקיימו מין אנאלי בהסכמת הנשים, ועדיין, עם הזמן, הנשים האלה צברו מרירות בעניין, ובסופו של דבר היה לזה מחיר נפשי – ברמה האישית וברמת היחסים. הן הרגישו כמו נותנות שירות או כמו מי שעושות את זה מתוך פחד או מתוך רצון לשמור על שלמוּת הנישואים. כל דבר שאישה עושה במסגרת יחסי מין ומרגיש לה כמתן שירותים, עלול לגרום בסופו של דבר הרגשה רעה. בסופו של דבר האישה תאמר: 'יש לי כאב ראש' או 'אני עסוקה' ותנסה להימנע מזה".
אז להוציא מין אנאלי מהתפריט?
"מין אנאלי זו אופציה לתענוגות, אבל לא בכוח. אם שני הצדדים מסכימים לזה זה בסדר, אבל אם אחד הצדדים מסכים אבל סובל מהעניין - זה מצב שדורש התייחסות, זה איתות שמשהו בתחושת הביחד לא נעים".
5. את אומרת "אני אזיין אותו"? זה עלול לפגוע לך באורגזמה
"אני שומעת בחדר הטיפולים ומחוצה לו יותר ויותר נשים שאומרות 'איזה כוסון', 'בא לי סקס', 'אני מאוד מינית', 'אני אזיין אותו'. אם אישה נהנית להרגיש משוחררת ולדבר ככה, זה בסדר גמור, אבל האם זו תחושת הכוח שמסבה לה הנאה? האם זה הצורך להיות בשליטה? שהרי כדי להגיע לאורגזמה אותה אישה תהיה חייבת לשחרר את הצורך בשליטה. אי־אפשר להגיע לאורגזמה בלי להרפות. הנטייה של נשים היום להשתמש בנשיות שלהן ככוח מפריעה להן בזוגיות, כי בזוגיות אי־אפשר להיות כל הזמן כוחנית".
6. בני זוג מסתמסים יותר מאשר מדברים
"בספר מתואר נער בן 14 שמצוי בקשר מיני עם נערה, אבל הוא לא מדבר איתה. הם רק מסתמסים. זו המציאות של ימינו, זו התרבות שבה אנחנו חיים ואלה הם פני הדור. זוגות שרק מסמסים זה לזה חיים יחד כמו שני אנשים זרים ולא יודעים איך לדבר, איך לשאול שאלה, להקשיב לתשובה ולהתחשב, איך לספר דברים מאוד בסיסיים, כמו מה קרה לי היום או למה אני דואג".
7. זוגות משקיעים בחתונה במקום בזוגיות
"זוגות היום מקדישים יותר לתכנון החתונה מאשר לזוגיות עצמה, ומשתמשים במודלים שלמדו מההורים או מגורמים חיצוניים אחרים. רוב האנשים לא מקדישים מחשבה מעמיקה לבחירת הפרטנר או לסוג היחסים שהם מעוניינים לבנות, משום שהם חושבים שהיחסים פשוט ייווצרו מעצמם, מתוך החיבור בין שני אנשים. האם אתם רוצים לקיים יחסים תפקודיים, ללכת לסופר ביחד ולשלם את המשכנתה, או לבנות יחסי אמון, התעניינות וכבוד?".
8. הניסיון להיות טובות בהכל פוגע בזוגיות
"במדינות אחרות שבהן המחיה יקרה, כמו איטליה או יפן, זוגות קרייריסטיים רבים מוותרים על הורות. אצלנו רוצים הכל. ואני אומרת: אי־אפשר להצטיין בכל החזיתות, כל הזמן. זה יותר מדי וכמעט בלתי אפשרי. ילד דורש תשומת לב, בן זוג דורש תשומת לב, מין דורש פנאי. אנחנו שוכבות במיטה, פוזלות לכיוון הסמארטפון וחושבות: למי אני צריכה להחזיר טלפון? מה הן המשימות שלי? ולא מצליחות ליהנות מבן הזוג".
אז מה את מציעה לעשות?
"קודם כל, צריך להבין שאי־אפשר למחוק את הצרכים הזוגיים. צריך למצוא פנאי לזוגיות ולאינטימיות בזוגיות. לדבר עם החברות שלך יש לך פנאי? תמצאי פנאי גם לאינטימיות הזוגית. דבר נוסף, למה להיות שפוּך לבד? אפשר להיות שפוכים ביחד! נהלו שיחה אינטימית במצב של רפיון ורוך, במקום לדבר רק על העניינים הפרקטיים. עוד אפשרות היא להוריד את הרף בחלק מהתחומים".
