דנה זרמון בוחנת את דף האינסטגרם שלי ולפי המבט שלה אני כבר מבינה: אם היא הייתה מחלקת ציונים, בוודאות הייתי מקבלת נכשל. "האינסטגרם שלך מבולגן, הצבעוניות לא אחידה, ואין זרימה בתמונות", היא פוסקת. היא מחליטה לעשות לשתינו סלפי, לתייג אותי ולהעלות אותו בסטורי שלה. "זה יביא לך עוד עוקבים", היא מבטיחה.
בממלכת הרשתות החברתיות, זרמון (25), כבר מזמן נחשבת לבת אצולה. לא רק שהיא זוקפת לזכותה 312 אלף עוקבים, אלא שעיקר פרנסתה מגיעה אליה מהאינסטגרם. קוראים לזה "Product Placement". כוכבי רשת שנתפסים כמובילי דעת קהל עושים שיתופי פעולה עם חברות מסחריות שונות, מעלים תמונות עם המוצרים שלהן, ובתמורה משלשלים לכיסיהם אלפי דולרים. זרקו שם של סלבית שעולה לכן בראש, כמעט כולן מרוויחות היטב מהשיטה. מה שמייחד את זרמון הוא שהיא לא הייתה דוגמנית או שחקנית מצליחה לפני כן. היא הייתה בחורה אנונימית, שפרצה למעשה בזכות האינסטגרם.
בדצמבר האחרון היא החליטה לסחוט עוד קצת את התרנגולת שמטילה בעבורה ביצי זהב ופתחה את "בית הספר לאינסטגרם". אתן מוזמנות לגחך חופשי, זו הייתה בדיוק הכוונה שלה כשבחרה את השם. "מדובר במיתוג נטו", היא מסבירה. "בסופו של יום אני לא מלמדת שם איך עושים דאק פייס. מדובר בקורס ממוקד ורציני שמדבר על שיווק, קידום ממומן וזוויות צילום. אבל היה לי ברור שכותרת כזו תעשה הרבה יותר רעש מאשר אם הייתי קוראת לו 'בית הספר לרשתות חברתיות'. בכל זאת, אני בת של פרסומאים".
זרמון נולדה בתל־אביב, בת בכורה לפרסומאי הפרובוקטיבי ואיש העסקים אילון זרמון והפרסומאית והאמנית דרורית ברזילי. כשהייתה בת שנתיים נולדה אחותה הקטנה מאיה, היום בעלת עסק למוצרי איפור ושיער. בגיל צעיר, ההורים הושיבו את שתי האחיות בסלון, ובישרו להן שהם מתגרשים. "מבחינתי זו הייתה טראומה ואולי בגלל זה אני לא זוכרת בדיוק בת כמה הייתי, אם זה קרה כשהייתי בכיתה ב' או ד'".
אבל הגירושים לא היו הדבר הכי קשה שעברה בתקופה ההיא. "במשך כל היסודי הייתי לבד", היא חושפת. "לא הייתה לי אפילו חברה אחת. החברה הכי טובה שלי מהגן חברה לילדה אחרת והן החליטו שהן לא רוצות להיות חברות שלי. ניסיתי למצוא חברות אחרות ולא הצלחתי. בהפסקות הייתי נשארת בכיתה ואוכלת לבד את הסנדוויץ'. כל הבנות בכיתה עשו עליי חרם.
"ההורים שלי רשמו אותי להתעמלות אמנותית וכשנכנסתי לחוג כל הבנות רצו לצד השני. אם תדברי על זה עכשיו עם אמא שלי, היא תתחיל לבכות. פעם היא לקחה אותי ליום הולדת של ילד מהכיתה ואיך שנכנסנו, כל הבנות שוב רצו לצד השני. אמא שלי התחילה לצעוק על הבנות עם דמעות בעיניים. היא אמרה: 'תתביישו לכן, מה היא עשתה לכן?' ואני צעקתי עליה בחזרה ואמרתי: 'אמא, אל תתערבי'. פחדתי שאחרי זה יהיה לי עוד יותר גרוע. אבל בסופו של דבר אני חושבת שהחוויה הזו חישלה אותי. אמרתי: 'אם אין אני לי מי לי'. אחת הסיבות שהצלחתי לפתח ביטחון פנימי היא בזכות אמא שלי. היא תמיד אמרה לי: 'דנה, הגלגל הוא עגול. וגם אם עכשיו את מרגישה למטה, את עוד תהיי למעלה'".
והנה, בסוף הפכת לאושיית אינסטגרם.
"אני בטוחה שזה לא מקרי. עזבי את המקום שבו אני נמצאת עכשיו, כשהמניעים שמכוונים אותי הם עסקיים פרופר. זה לא שבגיל 18 אמרתי: 'לא הייתי מקובלת ביסודי אז עכשיו אהפוך לכוכבת רשת'. אבל בראייה לאחור, זה בטח היה מניע".
בשלב מסוים בריאיון מודה זרמון שלמרות שהיא מנסה לא להתייחס לביקורות, לא רק שהן בסוף מצליחות לחלחל עמוק פנימה, אלא שהיא משוכנעת שהן גם פגעו לה בבריאות. באוקטובר האחרון אובחנה כסובלת מקוליטיס, מחלת מעיים כרונית קשה. ״הרופא הסביר לי שלא יודעים למה המחלה מתפרצת, אבל שקושרים אותה ללחץ. ואני בטוחה שזה קשור לחיים שלי, לכל הסטרס שעברתי. אני אוגרת המון עד שהחרא יוצא החוצה. תרתי משמע".
מה הוביל לאבחנה?
"זה התחיל באוקטובר האחרון, כשאני וגיא נסענו לירח דבש בתאילנד. התחלתי לסבול מכאבי בטן עצומים והגעתי למצב שלא יכולתי להיות רחוקה מהחדר שלי במלון. כל רגע הייתי צריכה לרוץ לשירותים. חשבתי שחטפתי קלקול קיבה, אבל אחרי שחזרתי לארץ זה רק החמיר. שלחו אותי לכל מיני בדיקות, ובהן קולונוסקופיה. כשהגיעו התוצאות הרופא זימן אותי אליו. בהתחלה לא נלחצתי. אמרתי, מה הוא כבר יגיד? אבל כשהוא הופתע שהגעתי לבד, הייתי בטוחה שזהו, יש לי סרטן. התחלתי להריץ בראש את חיי. אמרתי: 'תודה, אלוהים, שנתת לי אהבת אמת, תודה שנתת לי להגשים את הדברים שרציתי. אלה היו חיים קצרים, אבל בסך הכל טובים'. ואז אמרתי לרופא: 'אתה יכול לפחות להגיד לי שאני לא הולכת למות?' הוא אמר: 'את לא'".
איך את מרגישה היום?
"יש למחלה הזו פיקים. עכשיו אני ברגיעה. אני לוקחת כדורים על בסיס קבוע ומקפידה מאוד על התזונה. אסור לי לאכול בשר אדום ומאכלים חיים או חומציים. זו גם הסיבה שאני לא שותה אלכוהול ואנשים כל הזמן חושבים שאני בהיריון. עכשיו, אחרי שחשפתי את זה, אני יכולה להגיד: לא, אני לא בהיריון. פשוט יש לי קוליטיס".
למה לא חשפת את זה קודם?
"זה בא מהמקום שלא נוח לי להפגין חולשה. אני כולה בת 25. לא רוצה להגדיר את עצמי כחולה ומסכנה. כשאת בתוך התקף, את לא רואה ממטר. את חושבת שלעולם לא תרגישי טוב. זה הרבה מעבר ללרוץ לשירותים כל הזמן. את חלשה, עייפה, עצובה, הבטן שלך נקרעת, ואת מרגישה שאף אחד לא מבין אותך. אלא שלאט־לאט את מגלה שכמעט בכל מעגל חברתי שלך, בין אם זה חברי ילדות, חברים של בעלך או חברים לעבודה, יש עוד בן אדם שסובל מזה או שמישהו קרוב אליו סובל. קוליטיס זו מחלת המאה שאף אחד לא מדבר עליה. בגלל שאנשים מתביישים לדבר על זה, זה מקשה עוד יותר את ההתמודדות. לכן חשוב לי לדבר על זה, לגרום לאנשים להבין שהם לא לבד".
- הראיון המלא עם דנה זרמון בגליון "לאשה" החדש, עכשיו בדוכנים
