בכניסה לדירה של מעצבת שמלות הכלה גלית רוביניק ממתינה לאורחים על מסעד הספה כרמלה, בובה שקיבלה במתנה מאביה, שתלה אותה בילדותה על סל גבוה בתקרת חדרה. מאז לא נפרדות דרכיהן, גם לאחר שבנה של רוביניק הוציא לה עין. "היא עדיין מהממת, למרות שכולם פוחדים ממנה", היא מספרת. "היתה פה חברה של הבת הקטנה שלי, שהתחילה לבכות בגללה". רוביניק לא ממהרת לזלוג לסיפורי סינדרלה על הילדה הקטנה מבת ים שהפכה למעצבת שמלות של נסיכות. ובכל זאת, לדברי מי שמתגוררת כיום בקומה ה-33 במגדל מגורים חדש ויוקרתי, המשקיף מגבוה על הנוף של בת ים עד קו החוף של נתניה - הבחירה להציב את כרמלה המרופטת בכניסה לבית המפואר, היא סגירת מעגל. "היא הניצחון שלי", היא אומרת, "מזכירה לי תמיד מהיכן הגעתי".
למעשה, רוביניק מתגוררת היום בבית מזהב, לא פחות. שיש מוזהב, קירות זהב, מיטה מזהב, ארון כלים של ורסאצ'ה בפינת האוכל, ושנדלירים מוזהבים שקנתה בקלנסווה, כי "שנדלירים כאלה לא מצאנו במרכז". את הפנטזיה לגור בבית מזהב מימשה כבר בדירה הקודמת שלה בעיר, אבל בתחילת השנה עברו כי רצו בית גדול יותר עם נוף לעיר. "נתקפתי בצורך לגור בבית מזהב כשביקרתי לפני 20 שנה בארמון בקינגהאם בלונדון", היא מספרת. "החלטתי שגם אני רוצה, ובהשוואה לבית הנוכחי, הבית הקודם שלנו היה הרבה יותר מוזהב - אפילו הספות היו בצבע זהב".
ואיך מגיבים שאר בני המשפחה לבהלה לזהב שלך?
"הילדים אוהבים שהבית מיוחד, והחברים שלהם מתעלפים כשהם מבקרים כאן. לכל אחד גם ניתנה האפשרות לעשות בחדר שלו מה שהוא רוצה. גם רוני בעלי סומך עליי במאה אחוז, והדבר היחיד שאנחנו מתלבטים לגביו כרגע הוא הפרגולה במרפסת. אני רוצה משהו נפתח והוא רוצה קבוע".
רוביניק, 49, הגיעה לאופנה במסלול מעט שונה מהקולגות שלה. היא למדה עיצוב אופנה בתיכון בבת ים, עשתה את קורס התדמיתנות היוקרתי של משרד העבודה, ואז החלה לעבוד אצל מעצבת שמלות הכלה פורטונה פרץ, שם התאהבה בתחום. לשנקר לא התקבלה, כי חסרה לה בגרות במתמטיקה, שהשלימה מאוחר יותר. לבסוף, נחתה במסלול לאופנה במכללה להוראה טכנולוגית של המכללה למנהל, ומאוחר יותר שימשה כמורה לאופנה בתיכונים סליסברג בירושלים ומקיף יהוד. שנה לאחר מכן קנתה שתי מכונות תפירה והחלה לתפור שמלות בבית. "רוני בעלי אמר למוכר שתוך שבועיים הוא מחזיר את המכונות, כי בטח לא יעשו בהם שימוש", היא אומרת. "היום אני מציינת 21 שנה לפתיחת העסק שלי, והמכונות עד היום בסטודיו, מסמלות את תחילת הדרך שלי כמעצבת". מיד אחרי סוכות, ב-6 באוקטובר, תשתתף רוביניק לראשונה בשבוע האופנה לכלות בניו יורק.
הנכס: חמישה חדרים על שטח של 180 מ"ר, עם מרפסת שמש בגודל 40 מ"ר.
השכונה: שכונת המגדלים החדשה, בת ים.
הדיירים: גלית רוביניק, 49; רוני שטח, 50; ושלושת ילדיהם: ברק, 26 (איתו מתגוררת בסוויטה חברתו עדי בת ה-24), דקל בת ה-20, אגם בת ה-10 והכלבה טופי בת ה-13.
ותק בדירה: פחות משנה.
מי עיצב את הבית?
מעצבת הפנים אורלי ברעם יחד עם רוביניק. ברעם גם חתומה על עיצוב הסטודיו של רוביניק בחצרות יפו, שמעוצב כולו על טהרת השחור-לבן.
איך זה לעבוד עם מעצב נוסף על המרחב האישי והפרטי?
"אני ואורלי זה שני עולמות שונים. כל פעם היא מקבלת התקף לב מהרעיונות שלי. כשהלכנו ל'נגב קרמיקה' לבחור את הריצוף, למשל, רציתי בלטות שיחד מרכיבות תמונה בכל הבית. אורלי אמרה שאי אפשר, אבל המילה האחרונה היא שלי, ובסוף היא מתעלפת", צוחקת רוביניק. "אם ההחלטות הסופיות היו שלה, כל הבית היה לבן".
כיצד הוגדרו תחומי ההחלטה המשותפת על עיצוב הדירה?
"רכשנו את הדירה על הנייר לפני ארבע שנים, כך שלא ידעתי מי מהילדים יישאר לגור פה ומי לא, ובכל זאת בחרתי להשאיר חדר לכל ילד. ידעתי גם שאני רוצה חלל מרכזי גדול, לכן ויתרנו על שירותי אורחים והקטנו את האמבטיה. בחרנו גם להקטין את חדר השינה כדי לעשות פינת אוכל גדולה. במטבח היה לי חשוב שיהיה אי ענק, כי אני ובעלי מבשלים ומארחים הרבה".
מה היה הכי חשוב לך בעיצוב הבית?
"הזהב, כמובן. אני מתה על זהב ורציתי שהבית ייראה כמו ארמון. אני חייבת לומר שלא היה לי קונספט מוגדר מראש. התחלתי מהריצוף הצבעוני, ולפי זה בחרתי את הצבע של ארונות המטבח. בפינת האוכל הדבקתי טאפט בדוגמת צלחות של ורסאצ'ה, שראיתי בחנות 'פרפקטו' ברחוב סלמה בתל אביב. לא ישנתי יומיים מרוב התלבטויות, ובסוף החלטנו ללכת על זה. חיפשתי גם טאפט מעניין לסלון, ואחרי שכלום לא הסתדר לי, רוני הלך וקנה דלי של שפכטל אמריקאי ב-60 שקל, ועשה את הקיר לבד. יש לו ידיים טובות, והתוצאה יצאה פצצה.
"הדבר שהיה לי הכי קשה למצוא היה וילונות. ידעתי ב-ד-י-ו-ק מה אני רוצה - וילונות כבדים במראה מלכותי עם מדליונים, אבל בשום מקום לא היה את הדבר המדויק. התחלתי ב'רנבי' במחירים הזויים, ובסוף מצאתי את הבד בחנות פשוטה בנחלת בנימין במחיר של 35 שקל למטר.
"דבר נוסף שלא התפשרתי עליו היה שבמרפסת יהיו אורות של עיר. כשגרנו בקו הראשון לים עם הפנים למערב, הייתי שומעת רק את הגלים, ובלילה כל מה שאתה רואה זה חושך", היא מסבירה. "כאן אני שומעת גם את העיר, ורואה בלילה אורות מהמרפסת. הילדים פחות אהבו את המעבר, ובמשך שלוש שנים וחצי הם אכלו לי את הלבלב".
האם יש קשר בין סגנון עיצוב האופנה שלך לסגנון העיצוב של הבית?
"אני גרה בארמון ועושה שמלות לנסיכות. אנשים באים אליי מכל הארץ בשביל שמלות נפוחות בסגנון נסיכותי. גם הבית הקודם שלנו היה נסיכותי".
מה את לובשת כשאת בבית?
"אני תמיד לבושה בשמלות, רק יותר אווריריות. לא תמצא אותי בטרנינג".
מהי הפינה האהובה עלייך בבית?
"אני יכולה לבלות במיטה כל היום. מכיוון שאני עושה את הרשתות החברתיות של העסק בעצמי, אני מבלה את השעתיים הראשונות של הבוקר בעבודה מהמיטה - מעדכנת את הפייסבוק ומעלה תמונות לאינסטגרם. פינה אהובה נוספת היא המטבח. אחרי שהוצאתי לנגר את הנשמה, אני מבלה בו שעות בבישולים".
היכן את נוהגת להירגע בבית?
"במרפסת הפונה לקו הרקיע של תל אביב ולחוף הים".
היכן את נוהגת לשתות את הקפה שלך בבוקר?
"לרוב במיטה ולפעמים במרפסת".
עד כמה הדירה משקפת את אישיותך?
"הכי בעולם. זה הארמון שלי".
האם יש לך חדר ארונות?
"אין לי חדר ארונות, אבל כמעט כל הארונות בחדר השינה הם שלי. אני מאמינה שארונות טובים יותר מאשר כוכים שבקושי נכנס בהם משהו".
על מה את מעדיפה לבזבז כסף - כלי בית ורהיטים או בגדים ואביזרי אופנה?
"בגדים זה מחלה. אני כמעט ולא עושה לעצמי בגדים, רק לאירועים. אני אוהבת לקנות אצל מעצבות כמו לילך אלגרבלי ובבוטיק לונה בראשון לציון של חברתי שרית לוי, שמייבאת מחו"ל ויודעת בדיוק מה אני אוהבת".
______________________________________________________
ואיך נראה הבית בכפר שמריהו של המעצב ירון מינקובסקי?
