מיהו המלך המזדקן בשיר של טניסון, ולמה הוא רצה לעזוב את משפחתו

בשיר "אודיסאוס" מתואר הגיבור היווני מנקודת מבט של אדם מבוגר שמסרב להישאר בבית. בתקופת הכתיבה עבר המשורר האנגלי חוויה לא קלה, שכנראה הטביעה חותם

עופרה עופר אורןפורסם: 19.08.18 02:27
אלפרד טניסון. כתב את השיר בעקבות מוות של ידיד קרוב ואהוב (צילום: GettyimagesIL)
אלפרד טניסון. כתב את השיר בעקבות מוות של ידיד קרוב ואהוב (צילום: GettyimagesIL)
אודיסאוס כפי שצויר על ידי האמן השווייצרי ארנולד בוקלין בסוף המאה ה-19 (ציור: Arnold Böcklin, cc)
אודיסאוס כפי שצויר על ידי האמן השווייצרי ארנולד בוקלין בסוף המאה ה-19 (ציור: Arnold Böcklin, cc)
וכפי שצויר על ידי האמן הצרפתי קלוד לורן  ב-1646 (ציור: Claude Lorrain, cc)
וכפי שצויר על ידי האמן הצרפתי קלוד לורן ב-1646 (ציור: Claude Lorrain, cc)

אודיסאוס, שנקרא בלטינית ובאנגלית "יוליסס", הוא גיבור האפוסים "האיליאדה" ו"האודיסיאה" שכתב הומרוס, גדול משוררי יוון העתיקה, כנראה במאה השמינית לפני הספירה. הוא היה מלך איתקה ונודע כאחד המצביאים היוונים המוכשרים ביותר. כשפרצה מלחמת טרויה, סירב להצטרף אל מלכי יוון האחרים ואפילו העמיד פנים שהוא חולה נפש, רק כדי שיניחו לו. הוא נאלץ לוותר על ההתחזות כשהבין שחייו של טלמקוס, בנו הפעוט, נתונים בסכנה. חרף התנגדותו, הצטרף אודיסאוס למלחמה, והוא זה שהגה את רעיון הסוס הטרויאני, שאִפשר ליוונים להביס את טרויה. על פי "האיליאדה", התרברב אודיסאוס אחרי הניצחון: ברוב יהירות הוא התריס נגד אל הים, פוסידון, ולכן הוענש בתלאות הרבות שבהן נתקל בדרכו חזרה הביתה. פנלופה, רעייתו, חיכתה לו 20 שנה בנאמנות עד ששב ממסעותיו.

 

הדמות המיתולוגית העניקה השראה ליוצרים רבים. ג'יימס ג'ויס, מגדולי הסופרים האירים, העניק את שמו של אודסאוס לרומן שכתב. המתרגמים של ספרו לעברית החליטו לשמור על הגרסה הלטינית והאנגלית של השם, כך שהספר נקרא בעברית "יוליסס". המשורר האנגלי לורד אלפרד טניסון שאב גם הוא השראה מדמותו של אודיסאוס, לצורך כתיבה של שיר לא מחורז. טניסון בחר לתאר את דמותו של הלוחם הנועז ורב התושייה מזווית חדשה ולא מוכרת, כפי שראה אותו בעיני רוחו בערוב ימיו - גבר מזדקן, שמתגעגע להרפתקאות שחווה בצעירותו ומסרב לכלות את ימיו האחרונים בבית, לצד אשתו הזקנה. אודיסאוס שבשיר נחוש לצאת שוב לדרך כדי לחפש משמעות מחודשת לחייו. הוא בטוח שימצא אותה רק במסע. הנה השיר, "אודיסאוס", בתרגומי:

 

בְּמֶלֶךְ מִתְבַּטֵּל אֵין כֹּל תּוֹעֶלֶת,

הֵן תַּנּוּרוֹ בְּצֵל טְרָשִׁים כָּבוּי,

אִשְׁתּוֹ – מַלְכָּה זְקֵנָה, גַּם הִיא יוֹשֶׁבֶת,

בִּזְמַן שֶׁהוּא מֵטִּיל עַל בְּנֵי עַמּוֹ

הַפִּרְאִיִּים, חוּקְים וְעֳנָשִׁים,

וְהֵם נָמִים, צוֹבְרִים, סוֹבְאִים, אֲבָל

מִמֶּנּוּ מִתְעַלְּמִים.לֹא עוֹד אוּכַל

מִמַּסָּעוֹת לְהִמָּנַע; אֶשְׁתֶּה

אֶת הַחַיִּים עַד הַטּיפָּה הָאַחֲרוֹנָה.

 

תָּמִיד חָגַגְתִּי בְּעוֹצְמָה, וְאַף

סָבַלְתִּי בְּעוֹצְמָה, עִם אוֹהֲבַי

וּבְגַפִּי, עַל חוֹף הַיָּם, וְגַם

בְּנַחְשׁוֹלֵי הִיאָדוֹת סוֹחֲפִים,

אֲשֶׁר הִקְצִיפוּ יָם אָפֵל, אֲנִי

קָנִיתִי שֵׁם. כִּי שָׁם תָּמִיד בְּלֵב

רָעֵב שׁוֹטַטְתִּי, וְשָׁם יָדַעְתִּי

כֹּה הַרְבֵּה – עָרִים, וּמֶמְשָׁלוֹת

גַּם אַקְלִימִים וּמִנְהָגִים, כֵּן, לֹא

תָּמִיד נָחוּת הָיִיתִי, אַךְ כָּבוֹד

רָחַשְׁתִּי, וּמֵעֹנֶג קְרָב רַבֹּות

טָעַמְתִּי עִם רֵעַי, כָּל זֶה הָיָה

בִּטְרוֹיָה, בַּמֶּרְחָב סְחוּף הָרוּחוֹת.

 

עִם כָּל מַה שֶׁפָּגַשְׁתִּי – הִתְמַזַּגְתִּי,

אֲבָל חֲוָיוֹתַי הֵן שַׁעַר בּוֹ

קָצֶהָ שֶׁל תֵּבֵל בּוֹהֵק. לְשָׁם

אָנוּעַ עוֹד, אל הַקָּצֶה אָבוֹא,

כִּי כָּה מַשְׁמִים לִבְלוֹם לִפְנֵי הַקֵּץ,

עִם מַה שֶׁהִתְרַפֵּט מֵרוֹב שִׁמּוּשׁ,

מָה – רַק לִנְשׁוֹם? לֹא אֵלֶּה הַחַיִּים!

לֹא דַּי לִי בִּמְנוּחָה מֵהַחַיִּים!

 

אַז מָה נוֹתָר? – מֵרוֹץ שֶׁמְּחַדֵּשׁ,

שֶׁמֵהַנֶּצַח עוֹד שָׁעָה חוֹלֵץ,

אֵינִי רוֹצֶה לִצְבֹּור לַשָּׁוְא שְׁמָשׁוֹת,

כִּי גַּם לִבּוֹ שֶׁל אִישׁ שֵׂיבָה חוֹשֵׁק

לִרְדוֹף אַחַר כּוֹכָב שָׁבִיט נוֹפֵל,

לַחְצוֹת גְבוּל הַחָכְמָה הָאֱנוֹשִׁית.

 

הִנֵּה כּאן טֶלְמָקוּס, זֶהו בְּנִי,

אֶת כָּל הַמַּמְלָכָה אֶצְלוֹ אַפְקִיד,

לֹא רַק אֶת הַשַׁרְבִיט – אֶת כָּל הָאִי.

אָהוּב עָלַי, רָגוּעַ הוּא וְרַךְ,

יַגְשִׁים הַכָּל וִיעַדֵּן אֶת בְּנֵי

הָעָם הַגַּס, הַמְּחֻסְפָּס יַכְנִיעַ,

נְטוּל רְבָב הוּא, וּמְּצַיֵּת לַצַּו,

הָגוּן, מָתוּן, לָכֵן לֹא יִכָּשֵׁל,

וּבַיַּמִּים שֶׁאֵעָדֵר, לֹא יֶחֱדַּל

גַּם אֵל אֶלַי לִסְגוֹד, וְיַעֲמֹל,

בְּעוֹד אֲנִי יוֹצֵא אֵל עֲמָלִי.

 

הִנֵּה נָמֵל, וְהַמִּפְרָשׂ תָפַח,

הִנֵּה הָאֹפֶל שֶׁל מֵרְחָב הַיָּם,

וּמַלָּחַי הֶחָרוּצִים גַּם הֵם אִתִּי,

כְּמוֹ תָּמִיד בְּלִי כָּל חֲשָׁשׁ קִדְּמוּ

פָּנָיו שֶׁל רַעַם אוֹ יוֹם קַיִץ חַם,

בְּרֹאש וְלֵב אֲשֶׁר יוֹדְעִים חֵרוּת,

כִּי גַּם זָקֵן אֶת הֶעָמָל אוֹהֵב.

אָמְנָם הַמָּוֶת מְסַיֵּם, אֲבָל

לִפְנֵי הַקֵּץ נוֹתְרָה עוֹד מְשִׁימָה,

וְגַם עַתָּה נוּכַל לִזְכּוֹת בְּצַו

הָאֵל. הִנֵּה רִצּוּד שֶׁל אוֹר עוֹלֶה

מֵהַסְּלָעִים, וְזֶהוּ סוֹף הַיום

שֶׁמִּתְכַּלֶּה, שֶׁכֵּן הַסַּהַר כְּבָר

עוֹלֶה. בַּכָּל נִשְׁמָע קול אֲנָחוֹת.

 

עַל כֵּן נֵצֵא נָא יְדִידַי לִמְצוֹא

עוֹלָם חָדָשׁ, לֹא מְאֻחָר מִדַּי.

הִשָּׁעֲנוּ כְּדֵי לִדְחֹף, מָשׁוֹט

בַּמַּיִם לְהַכּוֹת, וּלְיַצֵּר

תְּלָמִים. נַפְלִיג מֵעֵבֶר לַשְּׁקִיעָה,

לְתוֹךְ בְּרֵכוֹת רַכּוֹת שֶׁל כּוֹכָבִים,

כָּךְ עוֹד וְעוֹד נַחְתֹּר, עַד בּוֹא יוֹמִי,

וְאִם אוֹתָנוּ יְכַסֶּה נַחְשׁוֹל,

אוּלַי נִגַּע כָּךְ בְּאִיֵי הָאֹשֶׁר,

וְאֶת אָכִילֶס הַדָּגוּל נִרְאֶה.

 

אָמְנָם הַרְבֵּה נִגְזַל, אַךְ גַּם נוֹתָר,

וְאִם בְּכוֹחַ דַּל כְּבָר לֹא נוּכַל

אֶת מְלוֹא תֵּבֵל שוּב לְהָנִיף כְּמוֹ אָז,

הֲרֵי לִבֵּנוּ הַנּוֹעָז נוֹתָר,

וְנִשָּׁאֵר בְּיַחַד, בִּמְשֻׁתָּף,

גַּם אִם הַזְּמָן אוֹתָנוּ הֶחְלִישׁ,

נַחְתֹּר, נִשְׁאַף, לֹא נְוַתֵּר, נִמְצָא.

 

צפו: עופרה עופר אורן קוראת את תרגומה לשיר

צפו: עופרה עופר אורן קוראת את תרגומה לשיר

סגורסגור

שליחה לחבר

 הקלידו את הקוד המוצג
תמונה חדשה

שלח
הסרטון נשלח לחברך

סגורסגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

 

צפו בשחקנית הלן מירן קוראת קטע מהשיר:

 

 

אמא לבד, שלושה אחים חולים

 

השיר, שכתוב כמונולוג דרמטי, נישא מפיו של אדם אחד - המלך המזדקן. זהותו נחשפת לא רק באמצעות כותרתו של השיר, אלא גם בזכות הפרטים שהוא מגולל על חייו בצעירותו: ההרפתקאות שחווה, הקרבות שבהם השתתף, המקום שבו פעל - טרויה – וכמובן, הפרט המסגיר מכולם - השם של בנו, טלמקוס. סופו של השיר נוגע ללב במיוחד. אודיסאוס יודע היטב שכוחו הגופני הולך ואוזל, אבל מתנחם בעוז רוחו. הוא מתעתד לצאת לדרך עם מלחיו ומבטיח להם שלא ייפרדו, שימשיכו לשאוף, לחתור וגם למצוא. את מה בדיוק הוא מקווה לגלות בעתיד, אין לדעת, אבל הוא נחוש בדעתו שלא לבזבז את שארית ימיו, ואינו מוכן להסתפק בקיום חסר משמעות, שבו הוא רק נושם, אבל לא חי.

 

טניסון כתב את השיר בעקבות מוות של ידיד קרוב ואהוב, שהיה מאורס לאחותו. באותה עת גר טניסון בבית אמו ועזר לה לטפל בשלושה מאחיו, שהיו חולי נפש - זאת אחרי שאביהם הלך לעולמו. המשורר המסור לתחושת החובה נתן בפיו של אודיסאוס מונולוג שבו הוא מתנער מאשתו ומבנו ובוחר להתרחק מהם. נראה כי לא מופרך להניח שטניסון ביטא בשיר את כיסופיו הסמויים.

 

______________________________________________________

 

מה גרם לנשיא הראשון להתחנף למלך אנגליה? הקליקו על התמונה:

 

חיים ויצמן. קסם אישי רב וקשרים באנגליה. הקליקו על התמונה (צילום: מנדלסון הוגו, לע"מ)
חיים ויצמן. קסם אישי רב וקשרים באנגליה. הקליקו על התמונה (צילום: מנדלסון הוגו, לע"מ)

 

 
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
נולדתי בתל אביב, אבל מעולם לא חייתי בה. אני סופרת, עורכת ומתרגמת. כתבתי תשעה ספרי פרוזה - האחרון שבהם: "רצח בבית הספר לאמנויות" - וזכיתי לקבל מידיו של יצחק רבין את פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים. הנחיתי במשך כמה שנים סדנאות כתיבה בבית אריאלה ושימשתי לקטורית בהוצאה לאור גדולה. אני גרה עם אריק, בקריית אונו. בקרו באתר שלי - סופרת ספרים