Cues - כך נקראת מערכת המנורות החכמות שפיתח אלון שריד, בוגר המחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל, עוצבה בהשראת התיאטרון. ליתר דיוק, בהשראת תקרות התיאטרון עמוסות הפנסים, שכל אחד מהם נדלק באות (cue) המתאים "וביחד הם מספרים סיפור".
אף שבתיכון למד במגמת הקולנוע של עירוני א' בתל אביב, שריד מספר שהתיאטרון הוא אהבה ממושכת שלו. "אמא שלי מלבישה בטלוויזיה", הוא מסביר, "וכילד הסתובבתי הרבה במקום עבודתה. האסתטיקה של אחורי הקלעים ושל תקרות אולפנים היא משהו שמלווה אותי מילדות".
כשהגיע הרגע לבחור בנושא המחקר של פרויקט הגמר, חשב שריד שמוזר שבעולם של בתים חכמים ותאורה חכמה - אין עדיין מנורות זזות בבתים. לכן, הוא החליט לביית את פנסי התאורה של אולמות ההופעות. Cues היא מערכת פנסים ביתיים, שמאפשרת להתאים מצבי תאורה לצרכים הדינמיים בחדרים השונים, כשרגעי השינוי בין המצבים מספקים חוויה תנועתית דרמטית.
כל אחת מהמנורות יכולה לעלות, לרדת, להסתובב ולשנות את כיוון התאורה שלה, וכך נוצרת בין המנורות כוריאוגרפיה של תנועה ואור, שמשנה את האווירה בחלל מקצה לקצה - מגרש משחקים שנע בין תאורה ממוקדת לתאורת אווירה רכה, לפי שעות היממה ומה שעושים באותה שעה בבית: עובדים, משוחחים, בוהים, או נהנים בדרך אחרת.
בתהליך העיצוב נדרש שריד להתמודד עם סוגיות טכנולוגיות ומכניות לא פשוטות, שחייבו אותו לחבוש שני כובעים – זה של המעצב וזה של המהנדס. לתכנות השלבים האחרונים של תרחישי התנועה והאור שבנה, נעזר במהנדס תוכנה. השילוב בין שני הכובעים, הוא מספר, הוביל לפתרונות צורניים שלא ציפה להם. "האתגר הגדול ביותר היה לייצב את הפנסים במצב שבו הם תלויים וזזים. הצורך למנוע את ההתנדנדות באוויר הוביל לצורה של הגלילים והמשקולות", הוא מסביר את התוצאה.
- מנחה: דורי רגב
