"לפני 30 שנה יצאתי מהלידות שלי בתחושה של בדידות", מספרת חגית ראמי-כהן, דולה ואמא לשני בנים – הבכור בן 30 כאמור, ואחיו הצעיר בן 25. "מאז", היא ממשיכה, "ידעתי שאני רוצה לתת יד ליולדות".
בסלון ביתה החדש בשכונת נווה רסקו ברמת השרון היא מכינה זוגות למאורע, מעבירה טיפולי תמיכה לפני ואחרי הלידה, וגם מאפשרת ליולדת, לבן/בת הזוג ולתינוק/ת להתארח אצלה ככל שנדרש, בחדר פרטי שתוכנן לשם כך. "בישראל של לפני 30 שנה דולה לא היה מושג מקובל", נזכרת ראמי-כהן. "אני לא הכרתי אפילו את המלה הזו, אבל איכשהו קרה שלאט לאט התחלתי לתמוך ביולדות שסביבי חברות, בנות משפחה וקולגות - באופן אישי ולא מקצועי".
ככה היא פלירטטה עם המקצוע במשך כמה שנים, אפילו בלי לדעת מהו בדיוק המקצוע שהיא נכנסת אליו, עד שיום אחד נתקלה במודעה שמדווחת על פתיחתו של קורס דולות במכון ווינגייט - והחליטה ללכת על זה. "שם תמו החיפושים. כל החיים את אוספת ואוספת - אמא, חינוך מיוחד, מטפלת באמנות, ומשחק וציור וצילום. שם הכל התחבר, ידעתי שמצאתי את מה שאני צריכה לעשות".
מהות המקצוע: להסתכל ולהקשיב
מעשר שנות הניסיון שלה כדולה, היא אומרת ש"לפעמים כל מה שצריך זה להסתכל ולהקשיב. לראות את הדינמיקה הזוגית. המתח לפני לידה הוא גדול, העשור של הלידות הוא עשור תוקפני מבחינת החיים. להתקדם בעבודה, להיות בזוגיות, להתחתן, להקים בית, לרצות את המשפחה שמסביב. התפקיד הדולאי גולש לפעמים מעבר לאקט של הלידה; מישהו צריך להזכיר שמדובר באהבה, שמשם הכל התחיל".
מלבד הליווי המקדים בביתה ובמהלך הלידה, היא תומכת בנשים לאחר לידה (פרקטיקה שבמדינות שונות באירופה ממומנת על ידי המדינה, אך בישראל אינה נכללת בסל הבריאות). "יש המון נשים שאין להן תמיכה בבית", מסבירה ראמי-כהן את הצורך שדולות נותנות לו מענה, ומתארת את הסיטואציה המוכרת והלא-תמיד מדוברת: "אין הורים או חברים שיענו לשאלות, יביאו משהו לאכול, יש עוד ילדים, בעל שחייב לחזור לעבודה. יש בידוד וחוסר שינה, ואת צריכה להיות במיטבך ולהתעסק עם יצור קטן שאת לא מכירה עדיין. אז אני באה הביתה ונמצאת שם כמה שצריך, אפילו רק בשביל לאפשר לאמא לישון כמה שעות או להתקלח".
עם עיריית הוד השרון היא מרכזת תוכנית קהילתית שנקראת "אם בשבילך", שם אמהות מנוסות תומכות באמהות אחרי לידה. "אני מבקרת אצל היולדות, מעריכה את המצב ועושה התאמות בין יולדת למתנדבת, שמגיעה אליה הביתה לתמיכה פעם בשבוע ככל שנדרש", מספרת ראמי-כהן על התוכנית.
בחזרה הביתה, לשכונת הילדות
בזמן שהקריירה החדשה שלה החלה ללבלב, הסתיימה הזוגיות הפרטית שלה והיא חזרה לגור בשכירות בבית פרטי בשכונת נווה רסקו, שם גדלה כילדה. לפני כשנתיים החליטה להשתקע בשכונה ואז רכשה דירה קטנה בבניין טורי בן קומתיים, מוקף דשא ועצים ותיקים.
הדירה בקומה השנייה כללה 55 מטרים רבועים, מרפסת צפונית ומרפסת גג ריקה שמותר לבנות עליה קומה נוספת. את תהליך התכנון והשיפוץ, שאותו עשתה יחד עם האדריכל יונתן קנטי, היא מדמה ללידה. "יש ממש הקבלה בין שני הדברים", היא מסבירה. "זה תהליך שיש בו כל כך הרבה עליות וירידות רגשיות, ולכן השתמשתי על עצמי בעצה שאני נותנת ליולדות: לא לוקחים החלטה בזמן ציר. נושמים".
את הדירה הישנה הוחלט להרוס לגמרי, מלבד שני קירות הצד שגובלים בדירות השכנות. במקומה נבנתה דירה בת שתי קומות, על פני שטח כולל של 150 מ"ר. קומת הכניסה, בת 113 מ"ר, היא הדירה של חגית; קומת הגג, 40 מ"ר, היא יחידת מגורים של אחד הילדים.
למעט הממ"ד, כל הבנייה החדשה היא בנייה קלה. הקיר מורכב מלוח צמנטי חיצוני, מילוי של צמר סלעים לבידוד וקיר גבס פנימי. ההחלטה ללכת על השיטה הזו נבעה מכמה סיבות: יותר מהיר, פחות מטריד את השכנים, ואין צורך לחזק את היסודות של הבית הישן.
כל קירות הקומה התחתונה הובאו מהמפעל כשהם מוכנים, הותקנו בתהליך קצר ונקי ביחס לבנייה קונבנציונלית. למעלה נבנתה באותה שיטה, שמאפשרת גם רמת דיוק גבוהה יותר, הקומה השנייה. קנטי התחשב בכיוונים של הבניין, שפונה צפונה, אל אזור ירוק ומוצל. לכן הכניס את רוב המרפסת הצפונית פנימה, וחילק את קומת הכניסה לשני אזורים: מטבח, סלון וחדר שינה בחלק הצפוני שפתוח לנוף, וממ"ד, יחידת אירוח ליולדת וחדר רחצה בחלק הדרומי שהוא סגור יותר. הול הכניסה מפריד בין שני האזורים ומאפשר פרטיות.
פרובנס פינת רמת השרון
"חגית הגיעה עם רצונות ומקורות השראה ברורים מאוד, אבל של פרובאנס", נזכר קנטי בחיוך. "זה לא הסגנון הטבעי שלי, אבל זרמתי איתה ורק הזכרתי שאנחנו ברמת השרון 2016, ושצריך לקחת את זה בחשבון כדי שלא תצא לנו קלישאה".
המשאלה הראשונה של חגית הייתה בית שכולו מרוצף באריחי טרה קוטה אמיתית (148 שקל למ"ר) – חומר עמיד מאוד, שהוא אהבה ישנה שלה. "דווקא לזה התחברתי, כי זה חומר אמיתי, לא חיקוי", מסביר האדריכל, "וכשהבנתי שהטרה קוטה הולכת לקבוע את הטון, חיפשתי השראות שמשלבות אותה עם אלמנטים מודרניים יותר. זה מה שהוביל אותנו בתכנון - שיהיה שילוב ואיזון בין הטרה קוטה לחומרים יותר עכשוויים".
התכתיב השני של חגית היה למקם במרכז הבית שולחן אוכל גדול מעץ מאסיבי. למעשה, כל הדירה תוכננה סביב השולחן, והכל פונה אליו. "זו המידה הראשונה שהאדריכל לקח בתחילת התכנון", היא נזכרת, "וזה מה שעושה לדעתי בית אמיתי של משפחה".
החלל הציבורי מלבני והמשכי. הוא מתחיל בסלון לא גדול ( "רוב הרהיטים שלי לא התאימו לכאן כי הגיעו מבית פרטי, אבל על חלקם התעקשתי וזה מה שגרם להרגיש מיד בבית"), ממשיך אל שולחן האוכל הגדול שמסביבו חלל פתוח ומבט החוצה, ומסתיים במטבח שאף הוא פונה לנוף.
כמו בריצוף, שם נבחר החומר האמיתי ולא חיקוי, כך גם בארונות המטבח: דלתותיהם עשויות MDF שחור, ללא חומר גמר עליו, ומסביב יש מסגרת בולטת. בחלקם שולבה תוספת "כפרית" של וילונות לבנים וחלון זכוכית. אל הנוכחות החצי-פרובנסאלית הזו מצטרפים כיור חרס לבן ומאסיבי, ושיש קררה עם סיומת בעיבוד דקיק ומעוגל.
חדר שינה שקוף
קיר חלונות ויטרינה נמתח במקביל לסלון ולפינת האוכל, ומאחוריו נמצאת המרפסת החדשה (13 מ"ר) וחדר השינה של חגית. בשונה מהמקובל, חדר השינה הוא חלק מהאזור הציבורי. הוא פונה לסלון ולמרפסת המרכזית, כשבמקום קירות אטומים הוא פתוח כלפי שני הכיוונים באמצעות דלתות-חלון עם תריסים חשמליים ווילונות שמחשיכים ומאפשרים פרטיות. שני קירות הזכוכית יוצרים רצף שקוף ופתוח בין אזור האירוח, המרפסת וחדר השינה, מעצימים את תחושת המרחב ומאפשרים להמשיך לחוות את האור והנוף מכל פינה.
בתוך חדר השינה יצר קנטי מחיצה קלה בהשראת משרבייה, עשויה מעץ צבוע לבן, שמפרידה בין אזור השינה לאזור הרחצה וחדר הארונות. במטרה להרגיע את הדומיננטיות של אריחי הטרה קוטה, נבחר כאן טקסטיל לבן, קירות חדר הרחצה חופו באריחים לבנים, והוא רוהט בנגרות עץ לבנה עם מסגרות בסגנון ארונות המטבח. במקום ונטה יש חלון תקרה (סקיי-לייט), שמחדיר אור שמש ואוויר לחדר הרחצה, שאינו גובל בקיר חיצוני.
חדר האירוח ליולדת
בחלקו האחורי של הבית נמצא חדר האירוח ליולדת, עם חדר רחצה פרטי לצדו. כולו מרוהט בלבן, עם מיטה זוגית, ארון ושידת החתלה, ויש לו מרפסת פרטית קטנה. "יש נשים שמגיעות אחרי הלידה ישר לכאן לחדר לכמה ימים", מסבירה הדולה, "במקום ללכת למלונית או לחזור הביתה - שם לא תמיד יש תמיכה או אפשרות למנוחה אמיתית".
הממ"ד שנוסף בבנייה החדשה משמש כחדר טיפולים, שבו מעניקה ראמי-כהן טיפולים אלטרנטיביים למי שנמצאת בתהליכי פריון וכן "טיפולי חיזוק" אחרי לידה.
גרם מדרגות מפותל מרוצף טרה-קוטה עולה מהכניסה הראשית לקומת הגג, שם נמצאת יחידת מגורים בת 40 מ"ר עם מרפסת בת 70 מ"ר. כאן הטרה-קוטה הוחלפה בפרקט מולבן, ויש מטבח וסלון שפונים לנוף וחדר שינה אחורי עם חדר רחצה.
תהליך התכנון והבנייה, שארך קצת יותר מהריון ממוצע, התחיל באמצע 2016 והסתיים בתחילת השנה, כאשר הדולה נכנסה לגור ולעבוד בביתה החדש. "כשאני פותחת את הדלת אני נכנסת לצימר מפלט שלי, שממוסך עם עצים ירוקים מסביב", היא מסכמת. "כתבתי ליונתן בסוף הפרויקט שאני אוהבת מאוד את הילד שיצא לנו".
-----------------------------------------------
בואו לקבל השראה ממאות בתים יפים בישראל ובעולם:
- מהנדס קונסטרוקציה: אמנון מידד
- קונסטרוקציה: מייטק
- קבלן: אבי בן חיים
- חלונות: כוכב אלומיניום
- דלתות: נגריית קלוד
- ריצוף: רוחמה שרון
- קרמיקה וכלים סניטריים: הכוח קרמיקה
- עבודות עץ ופרגולה: אורי תורג׳מן, גינה קסומה
- תאורה: שקע ותקע
- ריהוט ואביזרים: iota
