מרב אבישי

רוצה לבלות עם ילדיך יותר זמן? שלם על כך במזונות גבוהים במיוחד

נשמע הגיוני שאם הילדים נמצאים אצל האב זמן רב יותר במהלך השבוע הוא ישלם פחות מזונות לאמם? עוה"ד מרב אבישי מדגימה איך ביהמ"ש חושב בדיוק הפוך

עו"ד מרב אבישי

|

26.08.18 | 08:34

אבות שהמניע שלהם הוא כסף לא יסכימו לעסקאות. כך דווקא האבות שהמניע שלהם הוא לבלות עם הילדים - ייקחו את העסקה וישלמו סכום לא הוגן לפעמים (צילום: Shutterstock)
אבות שהמניע שלהם הוא כסף לא יסכימו לעסקאות. כך דווקא האבות שהמניע שלהם הוא לבלות עם הילדים - ייקחו את העסקה וישלמו סכום לא הוגן לפעמים (צילום: Shutterstock)
עידן הגיע אלי לפני מספר שנים עם הסכם גירושים שנחתם שלוש שנים קודם לכן, כאשר ילדיו היו בני שנתיים וחמש. עידן וגרושתו, אורית, בילו קרוב לשנתיים בטיפול זוגי, אשר בסיומן הודיעה להם המטפלת כי היא סבורה שלא ניתן לשקם את מערכת יחסיהם. הם החליטו לפנות להליך של גישור, בכדי לסיים את נישואיהם ברוח טובה.

 

במועד עריכת ההסכם עבדה אורית בחצי משרה והקדישה חלק ניכר מזמנה לטיפול בילדים, בעוד עידן בילה שעות ארוכות מחוץ לבית במסגרת תפקידו כמהנדס בכיר בחברה אמריקאית גדולה, הרבה בנסיעות לחו"ל, והשתכר היטב. סכום המזונות נקבע על 2,500 שקל לכל ילד, כאשר עידן אף התחייב לשאת במלוא עלויות הגנים הפרטיים.

 

סוגיית הרכוש הוסדרה גם היא בקלות, לאור העובדה שהצדדים לא הספיקו לצבור רכוש משותף משמעותי במהלך נישואיהם. אולם, כשהגיע המועד לדון בחלוקת זמני השהות עם הילדים, פרץ בין הצדדים ויכוח מר שכמעט והוביל ל"פיצוץ" הגישור. עידן, אשר רצה כי ילדיו ישהו עמו מחצית מימות השבוע, נדהם לשמוע מאורית שהיא כלל לא מוכנה שהילדים ישנו אצלו, בטענה שהם צעירים וזקוקים לאמם, ושהוא ממילא לא ערוך לטפל בהם לאור דרישות עבודתו.

 

דיונים ועסקאות

בסיפורו של עידן נזכרתי בעקבות הטור האחרון שכתבתי כאן ובו התייחסתי לפסק דין שניתן לאחרונה על ידי השופט עובד אליאס, בו נקבע לראשונה כי פסק דינו של ביהמ"ש העליון מיולי 2017, שהשווה בין אבות לאימהות מבחינת החובה לשאת במזונות ילדים החל מגיל 6, מהווה כשלעצמו שינוי נסיבות המצדיק דיון מחודש בסוגיית המזונות בתיקים סגורים.

 

מקריאת פסק הדין עליו דיברתי בטור הקודם, עולה כי הצדדים נפגשו בעבר בביהמ"ש, כאשר בסיבוב הקודם ביקשה האם לעבור דירה עם הילדים חרף התנגדותו של האב. הליך זה הסתיים בפשרה במסגרתה נתן האב את הסכמתו למעבר בתמורה להרחבת זמני שהות הילדים איתו, אך בד בבד התחייב שלא להגיש תביעה להפחתת מזונות בגין הרחבה זו.

 

"עסקה" זו שנאלץ האב לעשות עם בית המשפט, החזירה אותי מיד לסיפורו של עידן, אשר כל ניסיונותיו לשכנע את אורית כי הוא מוכן לעשות כל מאמץ שיידרש בכדי לבלות עם הילדים עלו בתוהו. לאחר מאמצים רבים, עלה בידי המגשרת לשכנע את אורית להסכים להסדר במסגרתו ישהו הילדים עם עידן פעמיים בשבוע עד 19:00 בערב, כאשר בחלוף שנה, יורחב ההסדר כך שיכלול גם לינה באחד הימים, ובכל סופ"ש שני, החל מיום ו' אחה"צ ועד למוצאי שבת.

 

עידן מחליט לא לוותר

עידן חתם על ההסכם בלב כבד ולאחר שהבין כי התעקשות מצדו על חלוקת זמני שהות שוויונית יותר תוביל למלחמת חורמה עם אורית, על כל המשתמע מכך. שנה לאחר חתימת ההסכם מאס עידן בתמרון האינסופי בין העבודה לילדים והתפטר מעבודתו. הוא מצא עבודה בחברה מקומית, אשר ששה להעסיק אדם בעל ניסיון וכישורים כשלו, ודרש במסגרת תנאי העסקתו לעבוד יומיים קצרים בשבוע. הגם שמשכורתו ירדה עקב השינוי, היה עידן מאושר שיוכל להקדיש זמן רב יותר לילדיו, והקפיד להגיע לכל אירוע בגן ולבלות איתם בכל הזדמנות שנקרתה לו מעבר להסדרי הראייה הקבועים.

 

אורית, שחזרה בינתיים לעבוד במשרה מלאה, הרבתה להיעזר בו כאשר נסעה לחו"ל או בימים בהם נתקעה בעבודה עד שעה מאוחרת, אולם כל פניותיו אליה בבקשה להרחיב באופן קבוע ופורמלי את הסדר הראייה נתקלו בסירוב. הוא הגיע אלי נסער, לאחר אירוע במסגרתו סירבה אורית לבקשתו לאפשר לילדים להישאר ללון בביתו ביום בו אמור היה להחזירם בשעה 19:00, וזאת למרות ששניהם התעוררו חולים באותו בוקר והוא לקח יום חופש מהעבודה ושהה עמם בבית עד שעות הערב.

 

כאשר הפציר עידן באורית שלא לטלטל את הילדים, כיוון שיש להם חום, הודיעה לו אורית שדווקא מסיבה זו הם זקוקים לאמם ושהיה ולא יחזירם לביתה עוד באותו ערב היא תפנה למשטרה. כששמעתי את שמה של השופטת שאישרה את הסכם הגירושים של עידן ואורית, הבהרתי לעידן כי מדובר בשופטת שמרנית, אשר לא בקלות תיעתר לתביעה להרחבת זמני השהות, אך עידן היה נחוש בדעתו שלא לוותר הפעם.

 

"הכסף לא מעניין אותי"

בכתב הגנתה טענה אורית שהמניע לתביעתו של עידן נעוץ ברצונו להפחית את המזונות אותם הוא משלם וכי תביעתו נועדה להכשיר את הקרקע לתביעה להפחתת מזונות שתוגש על ידו בהמשך.

 

"נו, מה יש לך להגיד על זה?", שאלה השופטת את עידן בקדם המשפט הראשון כשהיא נועצת בו מבט נוקב ומנמיכה את משקפיה לגשר אפה. "אתה מוכן להתחייב שלא תגיש תביעה להפחתת מזונות?" ביקשתי הפסקה קצרה בכדי לשוחח עם עידן. "אין לי שום בעיה להתחייב", הוא הכריז ברגע שיצאנו למסדרון, "אני בכלל לא מבקש להפחית מזונות".

 

הבהרתי לו שגם אם כרגע ההתחייבות לא נראית לו בעייתית, הוא עלול בהחלט להתחרט עליה בעתיד, כאשר ימצא את עצמו ממשיך לשלם מזונות גבוהים משך שנים בזמן שהילדים שוהים איתו מחצית מהזמן והוא נושא ישירות בהוצאותיהם. אולם, כאשר המשיך עידן ללחוץ, נאלצתי להודות כי נכונות שלו להצהיר שלא יגיש תביעה להפחתת מזונות בעקבות הרחבת הסדרי הראייה תפריך את טענתה המרכזית של אורית ותגדיל את סיכוייו לזכות בחלוקת זמני שהות שוויונית, בעיקר באולמה של השופטת בפניה נדון התיק. "הכסף לא מעניין אותי. שיהיה לה לבריאות. אני רק רוצה להיות עם הילדים שלי".

 

 

לאחר שהצהיר כי הרחבת זמני השהות לא תהווה עילה להפחתת מזונות, ולאחר שהוגש דו"ח של פקידת סעד, הכולל המלצות חיוביות, ניתן פסק דין המורה על הרחבת זמני השהות לכמחצית מהזמן.

 

עידן היה מאושר, אך אני נותרתי ברגשות מעורבים. במקרים רבים מצאתי עצמי מייצגת לקוח אשר נאלץ "לקנות" זמן נוסף עם ילדיו במחיר של המשך תשלום מזונות הגבוהים משראוי היה בהתחשב בחלוקת זמני השהות. בפועל, דווקא האבות "הטובים", אשר המניע היחיד לבקשתם לקביעת משמורת משותפת ו/או חלוקה שוויונית של זמני השהות היה נעוץ ברצון אמיתי לבלות זמן עם ילדיהם, הם אלה אשר נטייתם לעשות "עסקאות" מהסוג אותו עשה עידן הייתה הגדולה ביותר.

 

אבות אשר מטרתם הייתה אסטרטגית גרידא, וביקשו הרחבה של זמני השהות רק כדי להפחית בהמשך את המזונות, ממילא לא היו מוכנים להתחייב שלא להגיש תביעה להפחתת מזונות. דרישה מאבות, בין אם במפורש, כמו במקרה של עידן ובין אם באופן מרומז, כמו במקרים אחרים בהם נתקלתי, לשאת בנטל כלכלי ניכר ולעיתים בלתי הוגן על מנת להוכיח את טוהר כוונותיהם ואת מסירותם לילדיהם, היא דרישה בעייתית, וזאת בלשון המעטה.

 

אין לי פתרון קסם לבעיה הזו וזאת בעיקר לאור העובדה שגם לי יצא להיתקל באבות רבים אשר דרשו משמורת משותפת אך ורק מתוך מטרה להפחית את המזונות, וללא כל כוונה ורצון אמיתי לבלות זמן עם ילדיהם. עם זאת, נראה לי שיש למצוא פתרון לקושי זה שאינו מעמיד אבות מראש בחזקת חשודים. פתרון אפשרי אחד, בו לא מרבים בתי המשפט להשתמש, הוא קביעת סנקציות כספיות על הפרת הסדרי ראייה, אשר יבהירו למבקשים חלוקת זמני שהות שוויונית כי היה ולא יעמדו בהסדר אותו ביקשו, ישלמו על כך. אופציה נוספת היא פיקוח מתמשך של פקידת סעד על מנת להבטיח כי חלוקת זמני השהות אכן מתקיימת בפועל ומתאימה לסכום המזונות שנקבע.

 

מסקנות אופרטיביות

1. בעת הגעה להסכם גירושים, חשוב לזכור שהסדרי המזונות וחלוקת זמני השהות יחייבו אתכם לאורך שנים. הסדר שמתאים כאשר מדובר בפעוטות, עשוי שלא להיות הולם עם הפיכתם לילדים בוגרים. רצוי להתייעץ לפני החתימה על ההסכם עם פסיכולוג ולנסות לקבוע מראש שלבים שונים בהתאם לגיל הילדים ומנגנוני שינוי והידברות להתאמת הסדרי השהות לנסיבות החיים המשתנות.

 

2. המנגנון של קנס כספי בגין אי קיום הסדרי ראייה, הגם שהוא מרתיע רבים, עשוי להועיל בהפגת חששות מפני קביעת חלוקת זמני שהות שוויונית או קרוב לכך, ובמידה שחששות אלה אכן אינם מוצדקים, איני רואה סיבה שלא לשקול את השימוש בו, באופן הדדי.

 

3. לפני שמחליטים האם כדאי לצאת למאבק משפטי על חלוקת זמני שהות שוויונית ו/או משמורת משותפת, כדאי להביא בחשבון שמשקל רב ניתן להיסטוריה המשפחתית ולמידת מעורבותו של כל אחד מההורים בחיי הילדים. סיכוייו של אב נוכח ומעורב לזכות בחלוקת זמני שהות שוויונית, גבוהים מאלה של אב אשר נהג לבלות את עיקר זמנו בעבודה.

 

 

 
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
עורכת דין לענייני משפחה בעלת משרד עצמאי. עוסקת בגירושים, הסכמי ממון, אימוץ והסכמי הורות, צוואות עזבונות ואפוטרופסות. מאמינה שתפקידו של עורך הדין בתחום דיני המשפחה הוא להעביר את הלקוח לצדו השני של הנהר הסוער הנקרא סכסוך משפחתי כשהוא בריא ושלם. מדובר במסע מפרך והקשר שנוצר במהלכו עם האנשים אותם יש לי הזכות ללוות היא הדבר שגורם לי לקום כל בוקר בשמחה לעבודה.
הכאב והכעס שמתעוררים במהלך סכסוך משפחתי מובילים במקרים רבים להידרדרות במדרון חלקלק והרסני. אני משתדלת, ולשמחתי בדרך כלל גם מצליחה, לעזור ללקוחות שלי לא רק להגיע לתוצאה טובה מבחינה כלכלית, אלא גם למזער את הפגיעה במערכת המשפחתית כדי שתוכל להמשיך לתפקד גם אחרי שההליך המשפטי יסתיים.