אבל לגבע יש טענות נוספות לוויקיפדיה, מאז שנכוותה מתהליך קבלת ההחלטות בפלטפורמה שמגדירה עצמה "מיזם רב־לשוני לחיבור אנציקלופדיה שיתופית, חופשית ומהימנה שכולם יכולים לערוך". הכל התחיל לפני שבע שנים, כשאתגרה את הסטודנטיות והסטודנטים שלה בסמינר הקיבוצים במסגרת קורס בנושא "היסטוריה של נשים בישראל". במקום לדרוש מהם להגיש עבודת סוף סמסטר, היא ביקשה להעלות ערך פרי עטם לוויקיפדיה שיתמקד באישה אחת מההיסטוריה הישראלית לבחירתם - ולקבל על כך ציון.
מאה הערכים, שכתבו 120 הסטודנטים והסטודנטיות שהשתתפו בקורסים, עוסקים בנשים ישראליות, חלוצות, פועלות ונשות חיל שלא הייתה להן נוכחות במרחב הווירטואלי או בחומרי הלימוד של מערכת החינוך.
במסגרת פרויקט "מעלים ערך: מחזירות נשים להיסטוריה", התנסו הסטודנטים בתיעוד היסטורי ובכתיבת ערך אנציקלופדי: הם נעזרו במקורות חיצוניים, פנו לקרובי המשפחה של הנשים, ביקרו בארכיונים, השיגו תמונות, סרקו מסמכים, הצליבו מקורות והתנסו ביסודות העריכה הוויקיפדית. "זה מאוד קשה ומאוד כיף, אפילו ממכר", אומרת גבע.
בכך הם פעלו לתיקון העוול ההיסטורי והמגדרי שמחק את הנשים האלה מהתודעה. בעקבות הפעילות ההיסטוריונית המעודכנת, הוזמנה גבע לשדר פינה שבועית בשם "היה הייתה", שבה היא מספרת מדי שבוע על נשים נשכחות מההיסטוריה בתוכניתה של קרן נויבך "סדר יום" ברשת ב'.
השמצות אנונימיות
הפרויקט שלה זכה לתהודה, לפרסים ולסיקור אוהד "והוא גרם לי אושר. בזכותו למדתי על המון נשים שלא שמעתי עליהן קודם. הסטודנטים זוכים לשתף את מה שהם חוקרים וכותבים עם העולם, מעלים ערכים שישמשו אחרים במחקרים שלהם", אומרת גבע.
רק במקום אחד לא התקבלה הפעילות באהדה מוחלטת - בקהילת ויקיפדיה, אותה פלטפורמת ידע שיתופית, ולכאורה ניטרלית, שבה פעילים כותבים בכירים, רובם ככולם מסתתרים מאחורי כינויים, שתקפו אישית את ד"ר שרון גבע, ערערו על חשיבות הערכים וחלקם פעלו למחיקת כמה מהם. אחד מהמתנגדים כתב ש"פמיניזם זה דבר יפה, רק חבל ללכלך איתו אנציקלופדיה", אחר הסביר שוויקיפדיה אינה אוסף על "אנשים טובים באמצע הדרך", והשלישי תקף: "יש להתייחס אל שרון גבע כאל יחצן הפועל בוויקיפדיה, שלא טובת הקורא עומדת לנגד עיניו, אלא קידום אינטרס אנטי־אנציקלופדי, שכל האמצעים כשרים להגשמתו. האינטרס של גבע הוא קידום ערכי נשים, גם כאשר מדובר בנשים שוליות לחלוטין מבחינה אנציקלופדית".
לאחר שהצליחו להעלות 82 ערכים, מינוס אחד שעורכי ויקיפדיה מחקו, ובתום חמש שנים של שיתוף פעולה מלווה בהתנצחויות, ב־2016 עזב הפרויקט את ויקיפדיה. "מדובר במיזם נהדר", אומרת גבע, "אבל המנגנון שלו נכון לראשית ימי האינטרנט, שבהם היו נהוגים פורומים וכינויים, והוא נותר רחוק מעידן הרשתות החברתיות ועד שלא תהיה שם שקיפות לא נחזור לשם".
נפגעת באופן אישי?
"לא, אבל כשאת לא יודעת עם מי את מדברת, קל להשתיק אותך בדרכי נועם או באלימות. זה היה בלתי אפשרי לנהל דיון עם אנשים אנונימיים שמחזיקים בסמכויות שמערערות על הערכים שלנו".
מה בעצם הפריע לך?
"המנגנון הזה פעל באופן חשוך וחצה במהרה את הגבול שבין כוח לכוחנות טוקבקיסטית, שדרדרה את הדיון על הערכים לשפת רחוב מעליבה. כשאת כותבת ערכים על נשים מההיסטוריה הישראלית, זה עוד יותר רגיש. הסיפור הזה מהדהד מגמות בחברה הישראלית. סטודנטית שמחקו לה ערך אמרה שהיא לומדת שנתיים בתוכנית לנשים במגדר על חוסר שוויון והדרה, ועכשיו היא חוטפת את זה בפרצוף".
לא היו ניסיונות פשרה?
"הציעו לנו לתאם מראש ערכים עם פעילים בקהילת ויקיפדיה, לבקש מהם רשות על איזו אישה לכתוב. זאת דרך מצוינת לדכא נשים, לסמן להן גבולות. לזה לא הסכמתי. הציעו לי גם להתעלם מפעילים שהתנסחו באופן קיצוני ובוטה. האם אני באמת צריכה לשתוק מול דברים כאלה? זאת עוד דוגמה למקום שבו השוויון מתנפץ, שמעידה על מקומן של נשים בחברה, על ביטויים כוחניים ומיזוגניים כלפי נשים ובעיקר, על הפער בין מה שאתר או מנגנון משדרים ובין הפרקטיקה שלו. כל הסיפור הזה הוא מקרה בוחן ששווה מחקר אקדמי".
הכותבות מקבלות קרדיט
בפרקטיקה - הפרויקט הנהדר הזה חגג בחודש שעבר העלאת הערך ה־100. "המטרה שלנו הייתה ונותרה לשתף ידע עם העולם, והאינטרנט הוא מרחב גדול יותר מוויקיפדיה", מסבירה גבע. "נשות האתר 'פוליטיקלי קוראת' התגייסו להציע לנו פלטפורמה להעלות בה את הערכים שלנו ללא הפרעות, הן לקחו את כל הערכים שלנו שהיו בדיון ופרסמו אותם אצלן, ברוח פמיניסטית, מבלי להתנצל או להצטדק. בהתגייסות שלהן היה משהו מחמם לב ומעשי מאוד".
מה הם היתרונות של היציאה מוויקיפדיה?
"הסטודנטיות מקבלות קרדיט על מה שהן כותבות, בוויקיפדיה הן לא קיבלו, ואנחנו מצליחות לפרסם ערכים שלא התקבלו שם".
תני דוגמה.
"אחת הסטודנטיות, מירב לוי, כתבה במסגרת התוכנית ללימודי נשים ומגדר באוניברסיטת תל־אביב ערך על מלכה יפת־פיין, שהייתה אחות ולוחמת אצ"ל. הערך הזה נמחק מוויקיפדיה בטענה שהאישה אינה ראויה. אז העלינו אותו ל'פוליטיקלי קוראת'".
"הסטודנטית מיכל שוסטר כתבה את הערך על בטי לזרוס קנוט, שהייתה חברת מחתרת מאקי במלחמת העולם השנייה בצרפת הכבושה. שוסטר חרשה ארכיונים ופגשה בני משפחה. הערך הפך לפלטפורמה בשביל הבת שלה, אריאן אבס, שכתבה שם טקסט לאמא ועל אמא. וגם זה דבר שבתוך מרחב היררכי עם כללים נוקשים לא היינו יכולות לעשות".
"בעקבות פנייה שהגיעה אלינו כתבנו על ד"ר רחל מרקובסקי לנדאו, שהייתה הטייסת הראשונה שהשלימה את הכשרתה בישראל. לא ידעתי על פועלה למרות ששירתי שנתיים בביטאון חיל האוויר. לא הייתה עליה אף מילה במנועי החיפוש. המעגל הזה נסגר לפני שנה כשפנו אליי מביטאון חיל האוויר כדי לעשות עליה כתבה".
ד"ר שרון גבע בוחרת 5 נשים לדוגמה
הערך שעושה תיקון היסטורי: המרגלת
מרסל ניניו (5 בנובמבר 1929, בקהיר, מצרים)
הייתה חברה ברשת הריגול היהודית במצרים, שפעילותה נחשפה בידי המצרים ונודעה בשם "עסק הביש" או "הפרשה". הייתה אסירה בקהיר במשך 14 שנה (1968-1954). לאורך עדותה בבית המשפט חזרה שוב ושוב על משפט אחד: "אני יודעת, אך אני לא רוצה להגיד".
הערך שריגש אותי: המחנכת
שרה עזריהו־אוזרקובסקי (מאירוב) (17 ביולי 1873, דינאבורג, לטביה - 22 באוקטובר 1962, קיבוץ אפיקים, ישראל)
הייתה פעילה ציונית, פמיניסטית, סופרז'יסטית ואשת חינוך, ממייסדי תל־אביב, צירה בקונגרס הציוני. ממקימות התאחדות נשים עבריות לשוויון זכויות, ממובילות המאבק למען זכות בחירה לנשים ביישוב היהודי בארץ־ישראל.
גבע מוסיפה: "שחר בייבה, הסטודנטית שהרחיבה את הערך באופן משמעותי, היא החימשה שלה (נכדה של נכדתה), וכמו סבתא של סבתא שלה, גם היא מורה וזה בהחלט מרגש".
הערך שהפתיע אותי: הלוחמת
לאה (לודז'ה) המרשטיין־זילברשטיין (10 באפריל 1924 ורשה, פולין – 16 בפברואר 2014, ארה"ב)
הייתה קשרית של השומר הצעיר והארגון היהודי הלוחם במלחמת העולם השנייה. לחמה במרד ורשה ב־1944, ואחריו לקחה חלק בהצלת שרידי הלוחמים ממרד גטו ורשה. פעילה בתנועת הבריחה. החיים בישראל היו אמביוולנטיים בשבילה. מצד אחד, זהותה היהודית לאחר שנים רבות של הסתרה יצאה לאור, ומצד שני, חיי העוני בצל מלחמה מתמדת ותגובות הסביבה ביחס להיותה ניצולה וחילונית, היו קשות מנשוא.
אחד הערכים הכי חשובים: הקרבית
שושנה ורנר (1912, לבוב, פולין − 2000, כפר־סבא, ישראל)
ממייסדות חיל הנשים של צה"ל, מפקדת הח"ן הראשית השנייה (1949–1952), השתחררה בדרגת אלוף משנה. לדעתה, מקומה של האישה במערכת הביטחון היה טוב יחסית למדינות אחרות, אבל במערכת הפוליטית הדרך עוד רבה, והמכשול הוא הסטריאוטיפים והפערים בין גברים לנשים המושרשים בחברה.
הערך ה-100: הדבוראית
חיה ישראלי (9 בפברואר 1891, רוסיה הלבנה – 30 באוקטובר 1979, כנרת, ישראל)
חלוצה שעלתה ארצה בעלייה הראשונה, מראשונות "חוות העלמות". נחשבה לאם קבוצת כנרת, בזכות היותה הראשונה בקבוצה שהייתה לאם. הקימה את המכוורת בכנרת, עבדה בה כ־60 שנה וכונתה "מלכת הדבורים". לאחר קום המדינה סייעה בקליטת העלייה הגדולה. על המצבה שלה בבית העלמין בכנרת חקוקות המילים: "עמֵלה תמיד, אם קבוצת כנרת".
תגובת ויקיפדיה
"שרון גבע מתקשה להבין שמותר לא להסכים איתה"
איציק אדרי, דובר ויקימדיה בישראל: "אם שרון גבע הייתה משקיעה ביצירת תוכן בוויקיפדיה את הזמן שהיא מכפישה אותה ואת מתנדביה הנאמנים, אין ספק שקוראות ויקיפדיה היו נהנות מעוד ערכים על נשים. במציאות שגבע מתעלמת מקיומה, לוויקיפדיה נוספו כבר יותר מאלף ערכים על נשים על־ידי חברות קבוצת 'ויקי נשים', סטודנטיות ותלמידות מחוננות ועורכים בוויקיפדיה, פעילות שגבע מתעלמת באופן שיטתי מקיומה בניסיון להציג את עצמה כלוחמת היחידה למען ערכי הנשים".
"הטענה כאילו הפעילות שלה לא התקבלה בברכה אינה נכונה כלל וכלל. לאורך כל הדרך תמכו העורכים בסטודנטיות, העירו והציעו שיפורים בערכים. אך לה נוח להציג את המציאות בדרך שתיתן לה עוד כותרת. מה שגבע מתקשה לקבל ולהבין הוא שוויקיפדיה היא גם קהילה, וכי מותר לפעמים גם לא להסכים איתה, קהילה שגבע מעולם לא לקחה בה חלק. בעודה מציגה את עצמה כמקדמת מודעות לנשים פורצות דרך, היא מעולם לא פרגנה, הביעה דעה או הציעה דיונים על ערכים בנושא מגדר, נשים ופמיניזם שאינם חלק מהפרויקט שלה, בזמן שעורכות 'ויקי נשים' באמת פעלו לשם כך".
