כשמפעילים אותם במיומנות, בכוחם של החשיבה היצירתית וכלי העיצוב לשדרג ולרומם גם את המוצרים הבסיסיים ביותר. הערך המוסף של התערבות המעצב בתהליך קיים עומד במרכז פרויקט הגמר של טל שוטנפלס, בוגרת המחלקה לעיצוב תעשייתי ב''בצלאל''.
ולא מדובר בהכרח בשינויים דרמטיים ויקרים; להיפך, די בשינויים קטנים, עדינים, לאורך פס הייצור, כדי להוביל לשינוי משמעותי במוצר הסופי.
שמונה מוצרים בחרה הסטודנטית כשפני ניסיונות לטיפולה היצירתי: הלחם האחיד, שקית החלב וקנקן הפלסטיק שלה, שקיקי הנייר של הקמח ומלח השולחן, שקית הקטניות, שקית האורז (מארז חמישה קילוגרמים) וסבון הרחצה המוצק. כולם מוצרי צריכה חיוניים שפונים לכל האוכלוסייה. מוצרים מקומיים, פשוטים ולא יקרים, שהם גם סמלים תרבותיים ונוסטלגיים, אך לא כאלה שמתבלטים מתחת לאור הזרקורים.
המטרה הייתה לשדרג את שמונת מוצרי הבסיס בלי לייקר את ייצורם, מתוך דיאלוג עם כמה עקרונות מנחים: התערבות מינימלית בפס הייצור, שיפור תפקוד המוצר, התממשקות ביתית של המוצר, הפיכת מכל האריזה לכלי ככל שניתן, וחשיבה על קיימות. וכל זה מבלי להשתלט על אופיים הבסיסי של המוצרים, אלא להיפך – להעצים את זהותם האיקונית וסמליותם התרבותית.
שקית החלב הפכה למכל עם בסיס שטוח שיכול לעמוד באופן עצמאי, ומיוצר מפלסטיק מתכלה. קנקן החלב קיבל בחזיתו חריץ שמאפשר לדחוף לתוכו את הקצה הפתוח של השקית, ובכך להשתמש בו כסוגר השומר על טריות החלב ומונע את טפטופו.
לקנקן הפלסטיק, "סוג של אייקון בתרבות הישראלית בפני עצמו", עוצבה אלטרנטיבה נוספת וגמישה, מסיליקון, שמאפשרת הצצה לגרפיקה המזוהה של השקית, ובכך במקום להסתיר את המוצר בתוכה היא נותנת לו מקום של כבוד.
בלחם האחיד הוחלפה מדבקת הנייר עם לוגו המאפייה לספרון אקורדיאון זעיר באותן מידות, שמנגיש את המידע הקשור למוצר: מרכיביו של הלחם וערכיו התזונתיים. השינוי נעשה בשיתוף פעולה עם מאפיית "ברמן", ומספר לחמים עם המדבקה המשודרגת אפילו הצליחו לחמוק בקצה פס הייצור המהיר מידי הצוות שבחן את ההצעה, ויצאו לשוק. מעניין אם רוכשיהם שמו לב לשינוי המרענן.
שקיק המלח הפך למלחייה, ובכך התייתר הצורך להעביר את המלח לכלי ייעודי נוסף, שעשוי פעמים רבות מפלסטיק ואינו שומר על זהותו של המוצר שבתוכו. מלחיית הנייר הרבה יותר זולה ומקיימת מאחיותיה, ולעומתן היא שומרת על מראהו המזוהה של המלח.
הטיפול בשקיק הקמח נעשה אף הוא בשיתוף פעולה, הפעם עם טחנת הקמח "שטיבל". אחרי ביקורים וניתוחים של פס הייצור יצרה שוטנפלס לשקיק הנייר מעין משפך שהופך את מזיגת הקמח לנוחה בהרבה מזו המתקיימת בשקיק הנוכחי, ממצב את השקיק גבוה יותר בקרבה לדרגת כלי, והופך אותו להרבה יותר תפקודי ושימושי. כעת שוטנפלס ושטיבל מתעתדים לבחון את האופן שבו ניתן לקדם את הצעת העיצוב החדשה ולהטמיע אותה במוצרי החברה.
שקית הקטניות קיבלה גם היא משפך – הפעם משפך פלסטי עם פקק השומר על טריות הקטניות. שקית האורז התברכה בתוסף בדמות כתפיות המתלבש עליה, ומקנה לה גלגול חיים נוסף כתיק גב.
בסבון המוצק נוצרה מעין מגירה, תא קטן, שאליו ניתן לדחוס את שאריות הסבון הישן שמתפזרות לכל עבר. כך ניתן לנצל את הסבון עד תומו ולמנוע את שאריות הפחת שמצטברות באופן מרגיז במעמד הסבון.
- מנחה פרויקט הגמר: נטי שמיע-עופר
