סביון איינשטיין (36) החליטה לעבור ללוס אנג'לס עם בעלה, איתי אגמון, כדי להגשים את חלומה. לאחרונה מכרה את התסריט החדש שלה לאולפני סוני.
על מה התסריט שכתבת?
"על Superfecundation - היריון עם תאומים משני גברים שונים. זו קומדיה רומנטית על בחורה כאוטית שמנסה לסדר את החיים שלה ומגלה שהיא בהיריון מהחבר הנוכחי ומהאקס המיתולוגי ומוצאת את עצמה במשולש אהבה מסובך".
תיאורטית, זה דבר שיכול לקרות?
"כן, אם באותו שבוע אישה שוכבת עם שני גברים ומייצרת שתי ביציות - זה יכול לקרות. אז נא להיזהר".
מתי התחלת לכתוב תסריטים?
"בצבא שירתי בממר"ם, חתמתי שנה קבע שבמהלכה לקחתי קורס הפקה ב'בצפר' ואחרי השחרור עבדתי בהפקת פרסומות לחברות, כמו קוקה קולה ויוניליוור, עד שהחלטתי לקחת את הכתיבה ברצינות והתמקדתי רק בה. ברגע שהתחלתי לזכות בפרסים על התסריטים שלי, החלטתי לעבור ללוס־אנג'לס, למקום שבו הכל קורה. זו הייתה החלטה נכונה".
איך הצלחת לחדור להוליווד?
"בזכות אתר The BlackList, שנותן לאנשים בתחילת דרכם פידבק מקצועי, חוות דעת קצרה וציונים. הם יודעים לקדם תסריטים שהם מזהים בהם פוטנציאל. מבין אלפי כותבים, נבחרתי להשתתף בסדנת כתיבה שלהם בלאס־וגאס. הפגישו אותי עם תסריטאים בכירים, עבדו איתי על התסריטים שלי וזה פתח לי הרבה דלתות. זו הייתה הגושפנקה שהייתי צריכה כדי להישאר פה ולדעת שיכול לצאת ממני משהו. אחר כך זכיתי במקום שני בתחרות CineStory ונשלחתי לבקתה בעיירה כדי להמשיך לעבוד על תסריט קודם שלי".
ואיך הצלחת להגיע לסוני?
"הסוכנות שלי הגישה את התסריט ל-SCREEN GEMS, חברה בת של סוני ואחרי כמה פגישות איתם אמרו לי שהשחקנית אליזבת בנקס ('ספיידרמן', 'בתול בן 40' ועוד) נקרעה ממנו מצחוק והחליטה להפיק אותו".
טסתם בעקבות החלום שלך. מה בעלך עושה שם?
"בארץ הוא היה מדריך רכיבה על אופנועים, בארצות־הברית הוא אבא במשרה מלאה".
מה אבא שלך היה אומר על ההצלחה שלך?
"כשאחותי או אני היינו מתחילות לספר לאבא מה קרה לנו, הוא ביקש שנעצור וקודם ניתן לו כותרת. לסיפור הזה הייתי נותנת את הכותרת 'אבא, מכרתי תסריט! וצרפת לקחו את המונדיאל'".
כמה קשה בלעדיו?
"בכל פעם שאני יוצאת מפגישה באולפני סוני יש לי צביטה בלב שאני לא יכולה להתקשר ולחלוק את האושר הזה איתו".
אתם דומים?
"מאוד. ההתמדה, הנחישות והסבלנות שלי הן מאבא. כמו שאבא ידע מגיל אפס שהוא רוצה לשדר ספורט, גם אני מגיל אפס יודעת שאני רוצה לכתוב סרטים בהוליווד. תמיד היו לי פוסטרים על הקירות של 'חלף עם הרוח' ו'חומות של תקווה', והערצתי את מרילין מונרו כבר בגיל שבע. גדלתי עם אבא שחי את החלום שלו וכל יום מחדש עבד קשה בשבילו. הוא היה אבא מפרגן שהעריץ את הבנות שלו. לא כזה שאומר להפסיק לחלום על הוליווד כי זה חסר סיכוי, אלא אבא שאומר שזה קטן עליי".
הוא הספיק לראות את ההצלחות שלך?
"הייתה התקדמות גדולה עם התסריטים שלי בתקופת המחלה שלו, וזה שימח אותו ועשה לו כל כך טוב שעדכנתי אותו במה שקורה".
גם אישה, גם מהגרת, גם דוברת עברית. בטח לא היה קל.
"עבדתי קשה על האנגלית שלי ואין לי מבטא ישראלי. כשקוראים את התסריטים שלי אי־אפשר לדעת שאני לא אמריקאית. לנשים באמת קשה יותר בזירה שבה רוב התסריטאים, הבמאים ומקבלי ההחלטות הם גברים, אבל אפשר לומר שמסתמן שינוי".
העצה הכי טובה שקיבלתי: "אבא שלי, מאיר איינשטיין ז"ל, אמר לי שאם רוצים להגשים חלומות צריך לעבוד קשה".
העצה הכי גרועה שקיבלתי: "כשהגעתי ללוס־אנג'לס נפגשתי עם מפיק שאמר: 'אם את ישראלית, אל תכתבי קומדיות. את לא אמריקאית אז לא תצליחי להצחיק'. התסריט שמכרתי עכשיו הוא קומדיה".
