עוד שחבריה לספסל הלימודים במרכז הבינתחומי בהרצליה מחשבים את דרכם בעולם העסקים, הסטודנטית חן חיים־רוזנבלום (25) כבר התיישבה על כורסת הניהול בחברת "פנינה רוזנבלום", תפקיד שיועד לה מילדותה. בשנה האחרונה ללימודי מנהל עסקים ושיווק כבר הייתה על הקו בין המכללה למשרדי החברה בגבעתיים, והתלמדה במגוון תפקידים. "מאז שהייתי קטנה ידעתי שזה המסלול שלי: תואר במנהל עסקים ואז לעבוד עם אמא", היא אומרת. "זה היה החלום שלי וזה היה רק עניין של זמן".
עכשיו, כשסיימה את לימודיה, החלה בהשתלמות. במקביל נכנס גם אחיה גל (23) לעבוד בחברה - כרגע הוא מוצמד לסוכני המכירות והנהגים, והיעד הסופי שסימנה לו אמו הוא מנהל תפעול ומעצב גרפי, לצד אחותו המנכ"לית.
"זה ברור וככה זה צריך להיות", חורצת האם, פנינה. "חן מההתחלה הייתה מכוונת לזה, היא יד ימיני. גל התלבט שנה, לא היה בטוח שהוא רוצה את זה, אבל בסוף הוא עושה את מה שאמא אומרת לו. שניהם גדלו בחברה. מאז שהיו תינוקות היה פה לול וכל המזכירות היו עושות להם דייסות. זו חברה משפחתית של 30 שנה והם צריכים להמשיך את דרכי".
נישואים, גירושים, וחוזר חלילה
כשחן וגל נולדו הרחק מכאן, היא באוקראינה והוא ברומניה, נראה היה שהגורל לא האיר להם פנים. שניהם נמסרו לבתי יתומים, אבל שניהם הגיעו בסופו של דבר לביתה של רוזנבלום ובעלה לשעבר, משה חיים, וגדלו בבית מפואר בן שלוש קומות ברמת־גן. חן הייתה בת חודש כשהגיעה, גל בן שבעה חודשים. "גדלתי עם הידיעה שאני מאומצת. אמא תמיד הייתה גלויה לגבי זה שהיא לא יכולה להביא ילדים לעולם", מספרת חן. "הם תמיד טפטפו שהם בחרו אותי ורצו אותי מכל הילדים בעולם. אף פעם לא הרגשתי שונה או נחותה בגלל שאני מאומצת. אני תמיד חושבת איזה מזל היה לי להגיע דווקא להורים האלה, אני כל כך מכירה על כך תודה".
כשחן הייתה בת שמונה, התגרשו הוריה בפעם הראשונה. כשהייתה בת עשר התגרשו בפעם השנייה. אביה, משה, נישא מחדש לדקלה ונולדו לו שלושה ילדים (13, שבע, שש ועוד אחד בדרך). במהלך השנים חזרו הוא ואשתו בתשובה והקימו אשכול גני ילדים ברמת אביב. "הקשר שלנו עם אבא מאוד צמוד, הוא תמיד דאג לגור לידנו, ואנחנו הולכים אליו בשישי לקידוש", אומרת חן. היא מוסיפה שהקשר שלה עם ילדיו, אחיה הקטנים, מעולה וכך גם עם שלושת ילדיו של בעלה של אמה, איש העסקים רוני סימנוביץ' – נואל (29), קורל (26) ושון (24).
לאחרונה עלתה משפחת סימנוביץ' לכותרות, כשהבת קורל נישאה לשחקן קבוצת הכדורגל של ברצלונה, סרג'י רוברטו. אגב, עולם הכדורגל לא זר לקורל: אביה שיחק במכבי תל־אביב, ואחותה נואל נשואה לכדורגלן תום מנשרוב. החתונה המפוארת של קורל וסרג'י נערכה בישראל, ולפניה נערכה כאן גם מסיבת טרום חתונה, שבה פנינה לא הייתה.
למה לא באת?
"לא באתי כי לא באתי, לא רוצה להיכנס לזה. הייתי בחתונה, הייתה חתונה יפה ואני ממש מבקשת לא להיכנס לזה. הכי חשוב שהם יהיו מאושרים".
פנינה, מה יש בחן שמתאים לניהול החברה?
"חן היא פנינה קטנה, ממש התאומה שלי".
במה זה מתבטא?
"היא פדנטית, חרוצה, ישרה, אמינה, מסורה. פספסתי משהו?"
זו ההגדרה שלך לפנינה או לחן?
"כל מה שאני אומרת זה פנינה. וחן התאומה שלי, יד ימיני".
מה היא עוד צריכה ללמוד כדי לקבל את החברה לידיה?
חן: "איש עסקים אמיתי צריך להיות מכוון מטרה ולא לראות בעיניים. היא חושבת שאני צריכה להיות יותר קשוחה".
לא מבהיל אותך לקחת את המושכות?
חן: "אני מאמינה בעסק, מאמינה במוצרים ואני מאמינה באמא שלי, היא יודעת את העבודה. יהיה לי קשה להיכנס לנעליים שלה, אבל בסוף אצליח".
יש חסרונות בלהיות הבת של פנינה רוזנבלום? זה הפריע לך פעם?
"רק הקטע עם המותגים ורכבי היוקרה. התביישתי בשופוני הזה, זה הביך אותי. כשילדים אומרים שההורים שלהם עושים להם פדיחה, זאת הייתה הפדיחה שלי, אבל אף פעם לא התביישתי בזה שאני הבת של פנינה רוזנבלום. להפך".
פנינה, גם בטלוויזיה וגם בחיים, את נראית מתוקתקת. מה את עושה בשביל זה?
"את מדברת על ניתוחים וכאלה? חוץ מעפעפיים אצל ד"ר וינקלר, לא עשיתי כלום. את רואה את הציצי? זה שלי, למרות שאנשים לא מאמינים לי. מגיל 18 אני מתאמנת על מכשיר שנקרא דאבל־אפ, והוא עוזר לי להשאיר אותם זקופים ויפים. אני שונאת את המראה המלאכותי של הניתוחים, זה נראה זוועה, אבל אני לא שוללת, אם יגיע הרגע שבו ארגיש שאני צריכה למתוח צוואר או לטפל בעיניים בעדינות, אז בסדר. כרגע אני מעדיפה להיראות טבעית. בארץ אנשים מכירים אותי ויודעים בת כמה אני, אבל בחו"ל לא נותנים לי יותר מ־40. כשאנשים שומעים מה הגיל האמיתי שלי, הם מתעלפים".
אז מה הסוד שלך?
"יש אנשים שנולדו יפים. נולדתי עם עור טוב ושמרתי עליו עם קרמים טובים. אני שומרת על משקל, אוכלת נכון, עושה מעט ספורט וגם בוטוקס ממש בקטנה, אם יש לי איזה קמט מוגזם, מילוי קטן פעם בשנה־שנה וחצי. אני מאוד מפחדת מכל הזריקות האלה בפנים".
הזִקנה מפחידה יותר, לא?
"ממש לא. אני מפחדת רק מהבריאות, לא מהזִקנה. נשמה שלי, אני אשאר יפה עד יום מותי, לא יעזור לאף אחד. גם בגיל 70 אני איראה אותו דבר. הזקנה היא חלק מהחיים. באנרגיות אני מרגישה בת 20 ובמראה אני מרגישה בת 30. את לא תראי צוואר כמו שלי גם אצל בחורה בת 25".
חן, קשה להיות בת לאמא כל כך יפה?
"דווקא אומרים לי שאני דומה לה, משום מה. אמא שלי היא אחת הנשים היפות בארץ, אבל אף פעם לא הרגשתי חסך בתחום הזה, כי היא תמיד דאגה להגיד לי כמה שאני יפה. כל החיים קיבלתי ממנה נטו אהבה ונטו פרגון".
