"אחרי קריירה של כמעט 40 שנה בניהול מוסדות תרבות חיפשתי את המשך הדרך", מספרת המעצבת אסתי דינור על ההסבה המקצועית שעשתה בגיל 60, אחרי ניהול מועצת הפיס לתרבות ולאמנות וסל התרבות הארצי של משרד החינוך. "רוב השנים עבדתי במחיצתם של אמנים, וראיתי משהו שמאוד נגע ללבי: איך נראה אורח החיים של אדם יוצר ואיך הוא יכול להשפיע על חיים של אנשים אחרים.
"בלימודי הארכיאולוגיה שלי בשעתו לתואר ראשון, למדתי גם יסודות של ארכיטקטורה וגם על האופן שבו אדם משתמש בכלים שלו ועל איך שהעולם החומרי משקף את העולם האישי, הרגשי. אני חושבת שזה נכון לא רק מנקודת מבט ארכיאולוגית אלא גם עכשווית: איך שהבית מעוצב משקף את האדם שמתגורר בו, אבל גם משפיע עליו בהיזון חוזר. היה לי חשוב לגעת באנשים מהצד הזה, אבל לא חיפשתי תחביב או משהו שאפשר לעשות מהצד בזמן הפנסיה - רציתי לבנות עסק של ממש.
"בעצם התחלתי את כל הדרך המקצועית מחדש, מאפס. כבר הייתי מוכרת מאוד בתחום שלי, ואילו כאן חזרתי להיות כמעט אנונימית, שזה אומר שבאמת צריך ללכת על קצות האצבעות ולהוכיח את עצמך בעיצוב וגם בביצוע".
280 מ"ר על שטח של 600 מ"ר
את ההסבה המקצועית התניע תהליך העבודה על הבית שבתמונות, "בית האלונים" שמו, שהיה אז ביתם של דינור ובן זוגה. הבית, הכולל 280 מ"ר בשלושה מפלסים, בנוי על שטח של 600 מ"ר בבנימינה וכולל קומת מרתף של 70 מ"ר, קומת קרקע של 140 מ"ר וקומה שניה של 70 מ"ר ובהן שמונה חדרים.
הוא תוכנן על ידי האדריכל גרט אולמן ועוצב על ידי דינור מתוך מחשבה על יצירת חיבור עם הילדים הבוגרים והנכדים המגיעים להתארח. המעברים בין הפנים לחוץ בבית זורמים וטבעיים, כך שהאירוח מתאפשר במספר מוקדים: במטבח, בפטיו, בסלון, או במרפסת הגדולה שבקומה השנייה, שממנה אפשר גם להשקיף אל הים.
הבית בנוי בצורת ח' פתוח מכיוון מערב, ובין אגפיו כלוא פטיו. רוב חודשי השנה החצר הפנימית פתוחה ומסייעת במיזוג המבנה. חלונות הבית פונים לגן ללא תריסים או וילונות, והמעברים בין החוץ לפנים נוכחים כל הזמן. הגן עוצב בסגנון יפני, עם שישה עצי אלון בוגרים שנטעו בו , סלעי בזלת ובריכת דגי קוי החודרים ממש עד לפתח הסלון.
בתוך הבית נעשה שימוש רב בחומרים טבעיים: אבן שי גריי אפורה לריצוף השטחים הציבוריים, פרקט אלון לחדרי השינה, קיר בטון חשוף בסלון, עץ מחטני לדלתות הפנים ואלמנטים נוספים שמהדהדים את הסגנון היפני, שמעדיף גם הוא שימוש בחומרים טבעיים.
בניגוד דרסטי לכך נבחר לבית מטבח מודרני מנירוסטה תעשייתית, עם משטח עבודה מאבן אדומה, שמוסיף נקודת צבע יחידה בבית המונוכרומטי. עיצוב חדרי הרחצה מבקש לרמוז לבית מרחץ יפני מסורתי, עם חיפוי רצפה מעץ מהגוני מלא עמיד למים. בכלל הבית משופע באלמנטים יפניים, ודינור מעידה שלא מדובר במקריות.
"לפני שבניתי את הבית עשיתי תהליך של חיפוש וגיליתי שגם בלי לדעת הרבה על התרבות היפנית - אני נמשכת לשם", היא מספרת. "אז הלכתי ולמדתי על הנושא, הייתי כמה וכמה פעמים ביפן, ואני מנסה להכיר כל מי שעוסק במשהו שנוגע לזה בארץ, ויש די הרבה אנשים כאלה. אני מוצאת שם איזשהו רוגע, פשטות ואותנטיות. כמובן שאי אפשר להגיע לאותנטיות כשאתה מעתיק משהו - אם נעצב בארץ בית יפני לא נוכל לכנות אותו אותנטי, ולכן אני רק משתמשת באסתטיקה יפנית, שואלת מהתרבות הזאת מאפיינים של פשטות ואותנטיות שמדברים אליי.
"קראתי לסטודיו שלי 'וואבי סאבי' על שם הסגנון שמקורו במסורת האסתטית של הזן בודהיזם מהמאה ה־17 ביפן. הסגנון הזה הוא מיצוי של כל האיכויות שאני מנסה להעביר בעבודותיי: פשטות, שימוש בחומרים טבעיים וא־סימטריה. הוואבי סאבי מאדיר את השלמות שבחוסר השלמות ומלא בהערכה לחומר שיש לו סיפור, כשהוא מיושן קצת ונושא עמו את הסיפור של מי שהשתמש בו. גם עיצוב של בית לטעמי לא צריך להיות תהליך של קאט־פייסט מפינטרסט, אלא משהו שנבנה נדבך על גבי נדבך, מתוך הסיפור של האדם או המשפחה שיגורו בו".
