כך פירק יגאל ידין את האצ"ל -
אחרי קרבות עקובים מדם בלב ים

ב-14 במאי 1948, ה' באייר תש"ח, הכריז דוד בן גוריון על הקמת מדינת ישראל ועל מינהלת העם שהוא עמד בראשה, כממשלה הזמנית. למחרת פלשו לארץ צבאות ערב, והממשלה הזמנית מצאה עצמה במצב מלחמה עם צורך להעמיד חזית אחת אחידה. עד לאותה עת פעלו בישראל מספר מחתרות עצמאיות וארגונים לוחמים, ועל אף שהם ביקשו להשיג מטרה זהה, שררה ביניהם עוינות גדולה בשל הוויכוח על האמצעים שיש לנקוט כדי להשיג אותה. ההגנה והאצ"ל (ארגון צבאי לאומי) היו שני מחנות יריבים שנקטו מדיניות שונה: בעוד שהארגון המרכזי של התנועה הציונית נקט מדיניות הבלגה נגד תקיפות הערבים וסיפק בעיקר הגנה ליישוב היהודי, הארגון המחתרתי של התנועה הרוויזיוניסטית דרש לנקוט קו התקפי.

ב-22 במאי 1948, ימים ספורים לאחר ההכרזה על הקמת המדינה ופלישת צבאות ערב, הורתה מועצת הביטחון של האו"ם על הפסקת אש. זו נכנסה לתוקף רק ב-9 ביוני, ובכך סיפקה לממשלה הזמנית די זמן לשרטוט של תוכנית פעולה. ב-26 במאי הוקם צה"ל (צבא הגנה לישראל), ולשורותיו גויסו מפקדים ולוחמים מכל היחידות במטרה ליצור חזית מאוחדת מול האויב. במסגרת המהלך נחתם ב-1 ביוני הסכם עם האצ"ל על הפסקת פעילויות הלחימה העצמאיות והשתלבות בצה"ל. ההסכם לא חל על יחידות אצ"ל בירושלים: אלה ביקשו לשמור על עצמאותן, וזאת מכיוון שמעמדה של העיר עוד לא נקבע סופית.

דוד בן גוריון. חזית אחת אחידה מול האויב(צילום: דוד רובינגר)

במסגרת ההסכם התחייבה הנהגת אצ"ל בראשות מנחם בגין שכל הפעולות של רכישת נשק באופן עצמאי יופסקו, והנשק שכבר נרכש יימסר לרשות צה"ל לתועלת המלחמה. בעקבות זאת דיווח בגין לממשלה כי אוניית נשק גדולה בשם אלטלנה, שנרכשה כשנה קודם לכן על ידי אצ"ל, עומדת להגיע בקרוב לחופי ישראל. אלטלנה נשאה יותר מ-900 עולים שבאו להתגייס לאצ"ל וכן מלאי ענק של ציוד רפואי וצבאי. האונייה אמורה הייתה להגיע לארץ לפני הקמת המדינה, אבל מכיוון שיציאתה מנמל מרסיי שבצרפת עוכבה, הגעתה התרחשה אחרי הכרזתו של בן גוריון ואחרי שאצ"ל הצטרף לצה"ל - ובדיוק בזמן הפסקת האש, מה שהפך את בואה לנפיץ במיוחד.

ניסיונות ליצור קשר עם אנשי האונייה ולעכב את הגעתה לא צלחו, וב-20 ביוני 1948 הגיעה אלטלנה לישראל. ראשי ההנהגה, שידעו כי פריקת תחמושת במהלך הפסקת אש היא הפרה של תנאי ההפוגה שקבעה מועצת הביטחון של האו"ם, הכווינו אותה לכיוון חוף כפר ויתקין, הרחק מעיניהם של משקיפי האו"ם, וביקשו לרכוש את תכולתה. מנהיגי אצ"ל טענו שהם לא סוחרים בנשק ודרשו ש-20 אחוז מהציוד יועבר ליחידותיהם שלחמו במסגרת צה"ל וכן לגדוד אצ"ל בירושלים. ראשי ההנהגה, שראו בדרישה זו התמרדות נגד השלטון החוקי של המדינה, הסכימו שרק חלק קטן מהציוד יועבר לגדוד הירושלמי, וכל היתר יופקד ברשות צה"ל ללא תנאי. הצדדים לא הגיעו להסכמה.

בישיבת ממשלה דחופה שנערכה באותו ערב נידונו כל דרכי הפעולה. בסוף הפגישה התבקש יגאל ידין, ראש אגף מבצעים במטכ"ל, לשגר מברק למפקדי החטיבות הלוחמות ולקרוא להן לנקוט את כל האמצעים כדי למנוע התקוממות של גדודי אצ"ל. חטיבת אלכסנדרוני נדרשה לכתר את כפר ויתקין ולהחרים את הציוד שעל האונייה, ובגין קיבל אולטימטום, שלפיו עליו למסור את האונייה על כל תכולתה לצבא. אצ"ל סירב לאוליטימטום, וכך הגיעה היריבות לשיא חסר תקדים, שבו המחנה שנקט עד כה מדיניות של הבלגה החליט לתקוף, והמחנה שתמך במדיניות תקיפה, ניסה להבליג. 

צפו בכתבת טלוויזיה בנושא:

במהלך חילופי אש קשים נמלטה האונייה אל הים ונרדפה אחרי אוניות חיל הים, עד שהגיעה ב-22 ביוני לחופי תל אביב. לוחמי אצ"ל שהצטרפו לצה"ל שלושה שבועות קודם לכן עזבו את בסיסיהם ונהרו אל החוף במטרה לסייע לחבריהם שעל האונייה. ידין נשלח מטעם הממשלה להכניע את אלטלנה בכל מחיר. התפתחות האירועים הובילה לחילופי אש נוספים, שבמסגרתם נורה פגז אל מחסן האונייה וגרם לשריפה שחיסלה את האונייה סופית.

בפרשת אלטלנה נהרגו 16 לוחמי אצ"ל ושלושה חיילי צה"ל, ועשרות לוחמים נפצעו. אנשי הארגון החליטו לא להגיב כדי למנוע התלקחות של מלחמת אחים במהלך מלחמת העצמאות, וקיבלו את הדין להתפרק ולהיטמע בצה"ל. אנשי הגדוד הירושלמי, לעומת זאת, פנו אל המושל הצבאי בירושלים וביקשו שינהגו בהם כאל חלק מצה"ל בלי שיפרקו אותם מנשקם. המושל השיב להם כי מבחינתו קיים רק צבא אחד.

יגאל ידין, 1949. "הצבא יפעל בכל האמצעים שלרשותו"(צילום: חנניה הרמן, לע"מ)

בספטמבר 1948 שלח יגאל ידין מכתב למפקד אצ"ל בירושלים ודרש מאנשיו להתפרק ולקבל על עצמם את חוקי המדינה בנוגע לצבא, לגיוס ולנשק. כך, למעשה, הגיע הסוף של האצ"ל:

אל מפקד האצ"ל בירושלים

ט"ז אלול תש"ח

20.9.48

נצטוויתי על ידי ראש המטה הכללי של צבא הגנה לישראל להודיעך כדלקמן:

1. על אצ"ל בירושלים לקבל על עצמם הלכה למעשה חוק המדינה בנוגע לצבא, גיוס ונשק.

2. כל חייבי הגיוס באצ"ל חייבים להיכנס לצבא הגנה לישראל.

3. כל הנשק צריך להימסר לצבא הגנה לישראל.

4. כל מי שמצטרף לצבא חייב בשבועת אמונים שחלה על כל חייל.

5. דין חברי אצ"ל כדין כל יהודי אחר.

6. אם במשך 24 שעות החל מהיום, יום ב', 20.9.1948, שעה 12, הנכם מקבלים את הדין: מפרקים את אצ"ל וגדודיו המיוחדים, מוסרים הנשק ומצטרפים לצבא הגנה לישראל - לא יסבול איש מכם על פגיעות שפגעתם עד עכשיו בחוק ישראל, והיחס אליכם יהיה כיחס לכל יהודי אחר.

7. אם במשך הזמן הנקוב לא תמלאו דרישות הממשלה הלכה למעשה - יפעל הצבא בכל האמצעים שלרשותו.

יגאל ידין - אלוף

ראש אגף המבצעים של המטה הכללי, צבא הגנה לישראל

פרשת אלטלנה נחשבת עד היום לאחת השנויות במחלוקת בתולדות המדינה. 70 שנים חלפו, והיריבות בין שני המחנות לא שככה, אלא עברה אל הזירה הפוליטית, שם ממשיכים העימותים בין ימין לשמאל סביב השאלה המרכזית - הבלגה או התקפה. יגאל ידין, מצידו, אחיו של השחקן הנודע יוסי ידין, נעשה דמות מרכזית בציבוריות הישראלית: ב-1949, והוא בן 32 בלבד, נבחר לעמוד בראש המטה הכללי של צה"ל והיה לרמטכ"ל הצעיר ביותר בהיסטוריה; לאחר פרישתו מצה"ל התמסר לעיסוק בארכיאולוגיה; וב-1977 נכנס לפוליטיקה, הקים מפלגה בשם ד"ש וכיהן במסגרתה כשר הממונה על שיקום של שכונות מצוקה וכסגן ראש הממשלה מנחם בגין – מפקד האצ"ל לשעבר. מעגל נסגר.

______________________________________________________

המצולם הוא קרוב משפחה שלו. הקליקו על התמונה:

"אבא מיוחד מאין כמותו". הקליקו על התמונה (צילום: אלבום פרטי)