הרופא אמר לי: 'את רואה את כף היד הזו? כמו שלא יצמחו בה שערות, ככה לא יהיו לך ילדים'", נזכרת דורית שרמן (40), העובדת עם נוער ומתגוררת בלוד. כשהייתה בת 20 נישאה לנועם והשניים ניסו מיד להביא ילד לעולם. כעבור שנה פנו למרפאה לבריאות האישה ולאחר מכן למכון פועה, המחבר בין הרפואה וההלכה, שם בנו למענם תוכנית טיפולי פריון. בטיפול ה־IVF (הפריית מבחנה) השישי, כששרמן הייתה בת 26, הוחזרו שלושה עוברים לרחמה - ושלושתם נקלטו. "מובן שהרופאים המליצו על דילול - וסירבנו", היא מספרת, "עד היום הבדיחה בין הילדים בבית, כשאחד מהם מעצבן, היא: אמא, למה לא דיללת אותו?" .
הייתה דאגה כלכלית לקראת הלידה?
"לא. גם היום אנחנו עושים סדרי עדיפויות, במה משקיעים ובמה לא. אני לא קונה מותגים למשל".
אחרי היריון קשה, מלווה במתח אדיר, ילדה שרמן את השלישייה בניתוח קיסרי בשבוע ה־36. התינוקות זכו לשמות חושן, ארגמן והלל. "החיים הם בריכה ומתחילים לשחות", היא אומרת. "מכיוון שהם נולדו פגים ונשארו בבית החולים, היה לי זמן להתאושש פיזית".
איך הסתדרת?
"הסבים והסבתות עזרו, אבל לא היה לנו צי של מטפלות. אני לא יודעת מה זה לגדל תינוק אחד, כך שאין לי בסיס להשוואה. מובן שהיו רגעים של עייפות ובלגן, ועדיין בעיניי קל יותר לגדל שלישייה מאשר שלושה ילדים שקרובים זה לזה בגיל - כי לכולם יש אותם צרכים".
שלושה זה מספיק
כשהיו בני שנה ורבע חזרה שרמן לעבודתה בכ־75 אחוזי משרה. לקראת גיל ארבע החלו הילדים להפציר בהוריהם שיולידו להם אחים ואחיות. "שאלנו את עצמנו אם יש לנו כוחות למסע הנפשי, הפיזי והכלכלי הזה, שהרי המדינה לא מממנת טיפולי פוריות מעבר לשני ילדים", היא מספרת, "פנינו לרופא, שלא הבין מה הקטע שלנו ואמר: 'חבר'ה, יש לכם שלושה ילדים, זה מספיק'. אמרנו לו: 'אנחנו רוצים עוד'. לשמחתנו, הצליח לנו בטיפול הפוריות הראשון. שוב נקלטו שלושה עוברים - ושוב הרופא הציע לדלל. לעומתו, מומחה לתאומים ושלישיות המליץ לשמור על ההיריון כי הגוף שלי כבר ידע להחזיק שלישייה".
הייתם מודאגים מבחינה כלכלית?
"כן, באותה תקופה פיטרו את בעלי, כך שהייתי בלחץ. הוא היה פחות לחוץ, האמין שימצא מקום עבודה חדש במהרה, וכך היה".
מה אמרו חברי השלישייה כשבישרתם להם שבבטן מצפה עוד שלישייה?
"רק בשבועיים האחרונים של ההיריון טפטפנו להם שאני עומדת ללדת: 'מה אתם אומרים? יש לאמא בבטן תינוק אחד? שניים? שלושה?'"
בשבוע ה־35 להריונה ילדה שרמן בניתוח קיסרי את מלכוּת, אלרואי וניגוּן. גם הפעם נשארה איתם בבית שנה ורבע.
מה השתנה בהתנהלות שלך?
"כשילדי השלישייה הראשונה היו פעוטות, ישבתי איתם הרבה והרכבנו פאזלים. כשהקטנים היו פעוטות, הגדולים הרכיבו איתם. אני הייתי עסוקה בתחזוקת הבית ולא הייתה לי סבלנות".
איך אתם שומרים על הזוגיות?
"כשהילדים היו קטנים, החיים היו אינטנסיביים, אבל הקפדנו לטפח את הזוגיות. כיום הגדולים (בני 15) עוזרים להכין ארוחת ערב לקטנים (תשע וחצי), לרחוץ אותם וגם שומרים עליהם".
איזו שלישייה הייתה יותר מאתגרת?
"הקטנים - הם שני בנים ובת, ובנים זה יותר מאתגר. זה אנרגיות. בכל מקרה, שתי השלישיות היו קשות באותה מידה מגיל שנה עד שלוש: מלחמת העצמאות שלהם, מלחמת ההתשה שלנו".
מתי לאחרונה יצאתם לנופש?
"כשיש לנו צורך בנופש זוגי, אנחנו נוסעים, וסבא וסבתא שלהם שומרים עליהם. מדי קיץ אנחנו יוצאים לנופש משפחתי, ובמקביל אני משתדלת לתת לכל ילד יום כיף".
איך שומרים על ייחודיות בשלישייה?
"אנחנו לא מסתכלים עליהם כקבוצות, אלא כילדים שלנו. כל אחד מהם בכיתה נפרדת, לבקשתם. מגיל אפס כל אחד מהם בעולמו. גם אנחנו זקוקים למרחב כדי לפתח את עצמנו כבני אדם, ולכן אנחנו מאפשרים להם מרחב. מעולם לא הלבשתי אותם באופן זהה, לכל אחד אופי ותחביבים שלו".
שרמן, שהשלימה תואר שני בחינוך מיוחד, מרצה כיום על סיפורה האישי, במטרה ללמד על התמודדות עם קשיים. "השנים שבהן ציפינו לילדים בנו אותי ברמה האישית והזוגית והכינו אותי לתפקיד אמא", היא אומרת. "אם הייתי יולדת מיד לאחר החתונה, הייתי נמצאת במקום אחר, לא בוגר. כיום נועם מוכן לעוד שלישייה, ומספר לאנשים שגם אני מוכנה - רק בלי ההיריון".
החלום על המנשא
"כשנודע לי שיש לי שלושה עוברים בבטן, הייתי בהלם", נזכרת נועה וולפסון (43) מירוחם, "כל הרופאים הזהירו אותנו שזה היריון מורכב ומסוכן, דיברו על לידה מוקדמת, תקופת פגוּת קשה ובעיות בריאות. כולם המליצו לנו לדלל. כל כך רציתי ילדים, שהיה לי קשה לחשוב על דילול. הרב יעקב אריאל וצוות מכון פועה אישרו לנו להמשיך בהיריון. חיכינו לסקירת המערכות, ראינו שהכל תקין והחלטנו להמשיך".
וולפסון, מהנדסת תוכנה במקצועה ומורה למתמטיקה בפועל, נשואה לחיים (44), רב בישיבת ההסדר בירוחם. כמו שרמן, וולפסון נישאה בגיל 20 והמתינה שש שנים עד להריונה הראשון. בתם הבכורה שירה (17) נולדה לאחר טיפולי פוריות, בתם השנייה הדס (14 וחצי) באה לעולם באופן טבעי וההיריון השלישי, תוצאה של טיפולי פוריות, היה עם שלישייה. יצחק, רוני ומוריה (11) נולדו בניתוח קיסרי, בשבוע ה־36.
כצפוי, המצב החדש היה מאתגר: "גידול שלישייה שונה מגידול תינוק אחד: כשנולד לך תינוק אחד, את מרימה אותו, מסתכלת, נהנית. כשנולדת לך שלישייה, את עסוקה בפן הטכני. המשפחה עזרה רבות וגם בקהילה הציעו לנו עזרה. כדי להיות מאופסת ביום, הייתי חייבת לישון טוב בלילה - העסקנו נערה שהייתה מגיעה אלינו בלילה והולכת בשש וחצי בבוקר".
המשפחה התרגלה אט־אט לשגרה לחוצה, "כל הזמן צריך לדאוג לבקבוקים שטופים, למים חמים. בכל האכלה אחד מהם ינק ושניים אחרים קיבלו בקבוק. רק במקרים חריגים צלצלתי לחיים: 'בוא הביתה, יש בלגן'", היא נזכרת.
לא הייתה בך מרירות כלפי חיים, על שרוב העול היה עלייך?
"לא, כך הוסכם בינינו מראש. מרגע שהוא הגיע הביתה, הוא היה שותף מלא".
כעבור שנתיים וחצי החלו לדבר על ילד נוסף. "נמכרו אז מנשאי בד וחלמתי ללכת לאט עם ילד אחד במנשא כזה, בלי למהר", היא נזכרת. "כבר היו לנו חמישה ילדים, אז החלטנו שנעשה טיפולי פוריות עד גבול מסוים. הלכנו לטיפול סולידי יחסית וישר נקלטתי עם שלושה עוברים. היינו בהלם. כן, רצינו שמונה ילדים, אבל היינו מודאגים מכל בחינה: איך נסתדר? כמה כוחות יהיו לנו וכמה סבלנות? לא היה לנו נעים להודות שאנחנו מודאגים. החלום על המנשא התפוגג".
רולטה רוסית
מכיוון שוולפסון כבר נשאה היריון של שלישייה עד שבוע מתקדם, הרופאים לא הציעו לה לדלל. "היה ברור שאנחנו משאירים אותם ושיהיה בסדר", היא אומרת. "אחרי בדיקת שקיפות עורפית כבר השלמנו עם הרעיון ושמחנו. אנשים ברחוב שאלו אותי: 'גם הפעם יש לך שלישייה?' הצחיק אותי שהם חשבו שזה מובן מאליו".
כמעט ארבע שנים לאחר לידת השלישייה הראשונה, בשבוע ה־35 להריונה, ילדה וולפסון את השלישייה השנייה בניתוח קיסרי. היום מתן, טל ודוד הם בני שבע. גם הפעם נעזרה המשפחה בבייביסיטר בלילות. "הרופא אמר לי: 'שיחקת פעמיים ברולטה רוסית', ועניתי לו: 'אבל ניצחתי'. ההתפעמות שהייתה לי מהשלישייה הראשונה כבר לא הייתה ועדיין, בכל פעם שנכנסתי לגן ושלושתם רצו אליי, הלב שלי התרחב".
מתי נפשתם?
"מדי שנה אנחנו יוצאים לנופש זוגי, סבא וסבתא שומרים עליהם. השנה, לראשונה, הגדולות שמרו על שתי השלישיות במשך לילה אחד. מדי קיץ אנחנו גם יוצאים לנופש משפחתי. זה לא פשוט או זול למצוא יחידת נופש שמתאימה לעשר נפשות, אבל אנחנו עושים את זה".
הם מגובשים בשלישיות שלהם?
"לא, הקטע של השלישיות לא חזק: בת משחקת עם בת, בן עם בן. אבל לכל שלישייה יש אחווה: הם דואגים אחד לשני, מביעים אמפתיה".
השלישייה הגדולה עוזרת עם הקטנה?
"אני לא מחייבת אותם לעזור. אני משתדלת שכל ילד יעזור במה שהוא אוהב יותר".
איזו שלישייה מאתגרת יותר?
"הקטנים, כי הם שני בנים ובת, ובנים יותר מאתגרים מבנות. כשהם הגיעו היינו יותר מנוסים, אבל גם יותר עייפים".
איך מונעים קנאה בתוך שלישייה?
"זה תפקיד חיינו! אנחנו רוצים לשמור על שוויון, אבל כל ילד הוא אחר. אני מאחלת לילדיי שיהיו להם כמה ילדים שהם רוצים, אבל שיבואו אחד־אחד".
