נהרות של דמעות זרמו ברחוב שינקין בתל אביב לפני כשלושה חודשים, ביום הנעילה של בית הקפה המיתולוגי "אורנה ואלה", מאבני היסוד של הרחוב בשכונת לב העיר, מעוז החילוניות התל אביבית. "אורנה ואלה" היה מרבצם של תושבי השכונה והתיירים מערי הלוויין, שהגיעו לדגום את לביבות הבטטה המיתולוגיות, סלט הכול ועוגת הגבינה האוורירית. סגירת דלתותיו סימנה את סופה של תקופה עבור ותיקי הרחוב, שכיום מדלגים בו בין בניינים בתהליך תמ"א 38 ואחרים שכבר סיימו את הבנייה מחדש ונראים לבנים ומטופחים. אבל מחזוריות החיים חזקה מהכול, והרחוב שניסח בשנות ה-80 וה-90 את האופנתיות התל אביבית עושה בחודשים האחרונים קולות של חזרה מסעירה לאופנה, שיש מי שיקראו להם "קאמבק". "שינקין פורח היום כרטרו לתקופת הזוהר שלו בשנות ה-90", אומרת מעצבת האופנה אילה מרומי מחנות גוסטה שנפתחה השבוע ברחוב. מי יודע, אולי בקרוב נזכה לראות איחוד של "דבי ונולי".
הרבה פיח עבר בשינקין מאז הימים שבהם היה מזוהה עם לובשי שחורים ואפורים, ונערות זוהר כמו איגי וקסמן וטינקרבל (רווית רוזן), ועד למודל 2018, הכולל משפחות בורגניות המשוטטות עם עגלות באחת השכונות היקרות של תל אביב. לאורך השנים ידע הרחוב עליות וירידות, היה IN והפך ל-OUT, וחוזר חלילה. בתי עסק מיתולוגיים שהיו בו נסגרו או גלו ממנו, ביניהם חנויות מעצבים קטנות שפיארו את הרחוב בשנות ה-90 ותחילת האלפיים, כמו ספידי, קמרון, אן שמעון, רונן חן, יוסף, נעמה בצלאל ועוד. אלה פינו את מקומם בגלגול הקודם לרשתות כמו בילבונג, כןולא, אדידס, דיזל ונייקי, שבחלקן עדיין פעילות ברחוב, לצד אינספור חנויות סבונים וקרמים, שהפיחו בו ניחוחות פאצ'ולי.
בשנת 2011 עבר הרחוב שיפוץ לכל אורכו במשך שנתיים – שהפך למכת מוות עבור בעלי העסקים הקטנים. ולמרות הניסיונות לעורר מחדש את הבאז סביב הרחוב, באמצעות יוזמות משותפות וציפוף שורות, הקהל השינקינאי הלך לרעות במתחמים אחרים שקמו מאז, חלקם ודאי נכנעו לקניונים.
על ההתעוררות העכשווית של שינקין חתומים בעיקר מותגי אופנה צעירים שהגיעו לרחוב אחרי התבססות מסוימת במחוזות אחרים בעיר, ביניהם אלף אלף, גוסטה, חנות הפופ אפ של המותג "הולילנד" שהתנחל על חורבות אורנה ואלה עד סוף החודש, ובימים אלו מחפש אכסניה קבועה ברחוב, וחנות מוצרי הטקסטיל טייק א-נאפ. אלו מצטרפים לבעלי בוטיקים ותיקים יותר ברחוב, כמו המעצבת אביבה זילברמן, וחנויות שהפכו למוסד כמו צ'וצ'ה, סקורצ'ר, רשת STORY - שמחזיקה שני סניפים בשינקין, אחד לאופנה שנפתח לפני עשור, והשני למוצרים לבית, שכבר חוגג חמש שנים - והבוטיק Belle & Sue, שסימן גל התעוררות מוקדם יותר ברחוב לפני כשלוש שנים.
"עשינו מכירת סאמפלים בשינקין וראינו שזה מתאים לנו וללקוחות שלנו", מסבירה השבוע ענבל בוסיבא, מבעלות הבוטיק בל אנד סו. "היינו במשא ומתן של ארבעה חודשים מול בעל הבית, ולאחר שהוא הסכים לבוא לקראתנו במחיר, לקחנו את הקומפלקס השלם, שמתפרס על פני 300 מ"ר, הכוללים חנות בגודל 120 מ"ר, שואו רום ומשרדים". "לפני שנה עשינו בשינקין חנות פופ-אפ וראינו כי אופי השכונה מתאים לנו וללקוחות שלנו", מוסיפה המעצבת אפרת לוין מהמותג אלף אלף, שהצטרף לאחרונה לרחוב. דברים דומים גם מספרת המעצבת אילה מרומי מגוסטה, שמשיקה ברחוב את החנות השלישית של המותג, לאחר שעשתה סקר בין לקוחותיה לגבי הלוקיישן, ואל קו הגמר הגיע רחוב שינקין.
"אני תושבת השכונה, ועד היום לא הרגשתי שהרחוב במתכונתו הנוכחית מספיק מתאים לפתיחת חנות", היא אומרת. "מאז ימי הזוהר שלו בשנות ה-90 הוא ירד הכי נמוך, ועכשיו הוא פורח מחדש. האווירה השכונתית שבו מתאימה לערכי המותג שלנו". מרומי מוסיפה כי "קיבלנו מחיר טוב", אך מסרבת להסגיר את סכום דמי השכירות שהיא משלמת. היא כן מציינת כי בעל הבית סיפר לה שבימי הזוהר של הרחוב, הושכרה החנות, בגודל 22 מ"ר, לרשת "אירית", תמורת 17 אלף שקל לחודש, ושהמחיר שאותו היא משלמת היום זול בכ-60 אחוז. בשיחה עם מספר בעלי עסקים ברחוב, ביניהם חנויות שעדיין עומדות להשכרה, השכירות בשינקין עומדת על 180-270 שקל למ"ר. לדברי בוסיבא, שכר הדירה בשינקין לא היה הטריגר לבחירה בלוקישין, אך הוא היה זול מדיזנגוף באותם ימים, וכך גם אומרת לוין: "השכירות לא בהכרח זולה יותר ממקומות אחרים. וגם השקענו רבות בשיפוץ".
ההתעוררות של שינקין היא כמובן לא רק עניין של מחירי שכירות זולים. לדברי אורי רייז, מנכ"ל ובעלים של קבוצת האופנה 911 ורשת STORY, יש קניונים שמציעים דמי שכירות זולים או זהים לשינקין, אולם הדוברים בכתבה מציינים כי לאחר תקופה בה הדירו הקונים את רגליהם מהרחוב, לטובת מתחמי קניות סינתטיים כמו שרונה וקניונים מוצפים ברשתות, מחפשים הלקוחות, לפחות התל אביביים, אחר רחוב קניות שכונתי.
שינקין הוא רחוב המחבר בין צומת כיכר מגן דוד (מפגש הרחובות אלנבי וקינג ג'ורג') לשדרות רוטשילד בתל אביב, כך שבאופן טבעי החנויות הקרובות לאלנבי מציגות אופנה זולה לצעירים, בעוד אלו המתקרבות לרוטשילד תואמות את הרוח האירופאית והיוקרתית האופפת את האזור. "זה לא תמיד היה כך", נזכר רייז. "כשהגענו לרחוב בשיאו לפני עשר שנים, החנויות שהיו קרובות לקינג ג'ורג' ולגינת שינקין זכו לטראפיק גבוה בהשוואה לחנויות במעלה הרחוב, ודמי הפינוי שנדרשנו לשלם היו גבוהים. בשלוש השנים האחרונות זה התהפך".
רייז מאמין כי הפריחה המחודשת של שינקין היא תוצאה של שילוב בין מחירי שכירות הגיוניים עבור בעלי עסקים קטנים ובינוניים, לבין מיקומו הנוח עבור הקהל התל אביבי. כמי שמחזיק חנויות גם במתחמים התחנה ושרונה, בקניון האופנה TLV של גינדי וברחוב דיזנגוף, טוען רייז כי לא מתקיימת קניבליזציה בין הסניפים, וכי קהל הלקוחות בשינקין שונה ואחר מזה הפוקד את קניון האופנה של גינדי. "קהל הליבה שלנו הוא תושבי השכונה. לגינדי אנשים מגיעים כי יש שם חניה, בעוד עקב האכילס של שינקין הוא היעדר החניה בו". עם זאת, הוא מוסיף, "הפריחה המחודשת עדיין לא מורגשת בתנועה ברחוב או במחזורים, אבל זה יותר שמח".
______________________________________________________
ולמה אסר הנסיך הארי על מייגן מרקל ללבוש טוקסידו?
