עטור מצחך תלתל שחור: פרויקט הגמר שחושף את מחיר ההחלקה

ביקור בתערוכת הגמר במסלול לתקשורת חזותית במכון הטכנולוגי חולון HIT הוא משימה קשה. הסטודנטים בחרו כמעט כולם לתקשר עם הצופה בווידאו. כמעט לא נראו ספרים, כרזות או מדיות אחרות – מיושנות רחמנא לצלן – שאינן מייצרות הבזקי אור ורעש. לעיתים מקרן אחד הקרין כמה סרטונים שונים בזה אחר זה, מבלי שניתן היה להבין שמדובר בכמה סטודנטים שחולקים חדר. ובאמת, איך אפשר לדעת מי מציג ומה, אם טקסט ההסבר ושמות הסטודנטים נתלו על הקיר בחדר החשוך? הדרך היחידה היא לשלוף את הפנס בטלפון הסלולרי ולהתחיל לבלוש בעלטה.

בתוך כל החושך הזה האירה עבודה אחת שונה. קודם כל, היא הייתה העבודה היחידה שיצרה ''מקום'' משלה. מעין מספרה באמצע התערוכה, עם עמדת ספר, כסאות המתנה, עמדות פן אמיתיות, ריצוף בדוגמת משבצות, חוברת הסבר על הפרויקט, שנראית למעשה כמו הפקת אופנה, ותמונות של דוגמניות שיער, שנתלו על קירות המספרה. וכן, היה גם וידאו שהוצג על מסך פשוט כחלק מכל היתר, ולא כמנה העיקרית, מוקרנת בענק.

Roots של ירדן רוקח (26) היא הפקת אופנה אקטיביסטית, שצולמה באוגנדה. רוקח ביקרה במדינה האפריקאית כבר שלוש פעמים: בפעם הראשונה הובילה אותה אהבתה לגורילות; בפעם השנייה באה להתנדב; ובפעם השלישית לצלם את פרויקט הגמר שלה.

העבודה היא דוגמה נפלאה למה שאפשר וצריך לעשות עם תקשורת חזותית – לייצר תקשורת ולשנות טעמים ותפישות לגבי מה נכון, יפה ומקובל. במקרה הזה, המסר מיועד לשחורים ושחורות, בניסיון לשנות את טעמם לגבי שיער מקורזל: להכיר ביופיו ולא לנסות ליישר אותו, מתוך יישור קו עם העולם המערבי.

"באפריקה, אשה שלא שמה תוספות שיער או מחליקה, חושבים שהיא מסכנה שאין לה כסף לאכול. וזה האבסורד, כי טיפולי השיער עולים כסף, והתשלום בא לפעמים על חשבון אוכל", מספרת רוקח על המלכוד שמציב אידיאל היופי האפריקאי, שחוצה גבולות ומתפרש בכל היבשת, ללא הבדל שבטי או דתי. "נשים מתחילות להחליק לילדות שיער כבר בגיל 4-5. ככה הן מרגישות יותר נחשקות, מקובלות ומכובדות".

מתחילים מילדות, כדי להתקרב לאידאל היופי המערבי(צילום: ירדן רוקח)

לדברי רוקח, ההטיה הזו החלה עם הקולוניאליזם, בסוף המאה ה-19, פשוט כי השחור רצה להידמות לאדם הלבן, החזק ובעל האמצעים. התופעה התפשטה לממדים גורפים בשנים האחרונות, עם הרשתות החברתיות והחשיפה הגוברת לעולם המערבי. במסכים – מהקולנוע ועד לאיסטגרם – כמעט כל הנשים, בכל הצבעים, חלקות שיער. לכל היותר, הוא מעט גלי. ואם אפילו ניקול קידמן וג'וליה רוברטס המתולתלות מחליקות – אשה אפריקאית צריכה הרבה ביטחון עצמי כדי לאהוב ולקבל את הקרזול שלה. ואת זה ניסתה רוקח לשנות.

האפריקאיות מיישרות שיער, היא מספרת, בעיקר בעזרת חומר כימי שנקרא relaxer, שבניגוד לשמו, כלל לא מרגיע את השיער אלא תוקף אותו ואת הקרקפת. שיטות אחרות הן יישור יומיומי במגהץ ששורף את השיער ב- 200 מעלות, ותוספות שיער (בעיקר סינתטיות וזולות) בשימוש חוזר, מטעמי חיסכון. התוצאות, כפי שמסופר בסרט המלווה את הפרויקט, הן פצעים מוגלתיים, נשירת שיער וקרחות.

הגברים לא הבינו על מה כל העניין(צילום: ירדן רוקח)

מחיר החלקה הוא כמשכורת חודשית ממוצעת(צילום: ירדן רוקח)

"גייסתי נשים שמשתמשות בתוספות שיער כדי להעביר אותן תהליך, שיבינו שלא צריך את זה כדי להיות יפה", מספרת רוקח. היא צילמה בשתי מספרות: אחת בכפר עני, שבה נעשות מדי יום החלקות ושזירת תוספות שיער, והשנייה בעיר הבירה, שהיא היחידה בעיר שתומכת בשיער טבעי ומלמדת איך לטפל בו, בחומרים טבעיים מיוחדים.

חלק מהמשתתפות בסרט אמרו לרוקח שהיא פתחה אותן לחשיבה אחרת, כמו צעירה שחלמה ללמוד אופנה: ''ניסיתי להסביר לה שכל הכסף שתחסוך מההחלקה יכול להספיק לה ללימודים". החלקה שמחזיקה לכשלושה חודשים עולה באוגנדה 150-200 שקלים, סכום דומה למשכורת החודשית הממוצעת.

רוקח, שעובדת כצלמת אופנה (בין היתר בהפקות של story ו-weekend at), יצרה הפקת אופנה לשיער טבעי ומקורזל, בעזרת נשים מקומיות שצילמה על רקע נופים וסביבה נהדרת – עלובה אך ססגונית ומלאת חיים. במקביל צילמה את מה שקורה סביב ההפקה, ראיון עם שדרן רדיו מקומי וראיונות עם נשים בכל הגילאים. התוצאה היא סרט מרגש ואישי.

שאלת גם גברים מה דעתם בנושא?

"חלקם טוענים שהם מעדיפים נשים עם שיער טבעי, כי אפשר למשוך אותו ולשחק איתו במיטה, ולא צריך להיות עדינים ולפחד שייתלש. אבל בתכל'ס, רוב הגברים חושבים ששיער חלק משדר יוקרה, וזה מה שמדינת עולם שלישי מחפשת. שיער טבעי לוקח אותם אחורה".

גם לטפל בשיער המקורזל צריך ללמוד(צילום: ירדן רוקח)

המצב בישראל לא הרבה יותר טוב, כפי שאפשר לראות, למשל, בבלוג הזה. מצד שני, שתי דוגמניות אפריקאיות שרוקח אמורה לצלם כהמשך לפרויקט הכניסו לחוזה שלהן סעיף האוסר לשנות את שיערן הטבעי.

(צילום: ירדן רוקח)

למה היית צריכה לנסוע עד אוגנדה? לא יכולת לצלם את הפרויקט בארץ?

"אפריקאיות בישראל הן מיעוט, ומיעוט תמיד רוצה להשתלב בחברה החדשה במדינה שאליה היגר, ולכן זה פחות רלוונטי. מבחינתי הניגוד יותר גדול כשמדובר באפריקאית שמחליקה באפריקה, מאשר אתיופית או תימנית בישראל המערבית".

רוקח עצמה עמוסת תלתלים ולבושה בשמלה פרחונית וצבעונית, שמזכירה אופנה אפריקאית. לא סתם היא נראית כחלק מהפרויקט: "במשך שנים היו לי בעיות עם השיער. הרגשתי מקוללת. זה התחיל מזה שלא קיבלתי את השורשים והעדה התימנית שלי, דרך ניסיון מתמיד למזער את התלתלים בהחלקה יומיומית, החלקות כימיקליות ויפניות, עד שהשיער שלי נשר והפך לשמינית ממה שהיה. זו הייתה נקודת המשבר, שבה הפסקתי לגמרי להחליק. כשטסתי לאוגנדה באפריל השנה – זו הייתה הפעם הראשונה שלא לקחתי פן".

זה נשמע כמו התמכרות להחלקה. אז את כבר שלושה חודשים נקייה מהחלקות?

"נקייה".

מה בעצם הקושי בתלתלים?

"זה לא שקמים בבוקר והם מסתדרים. אני אוהבת אנשים עם תלתלים, אבל בעצמי לא הרגשתי יפה עם התלתלים. עשיתי את הפרויקט גם כדי לראות איך הוא ישפיע עלי, שגם ישראליות יוכלו להזדהות איתו. שאידיאל היופי הוא לא גלובלי, אלא מתייחס לתרבות ולגנים".

רוקח נולדה בראשון לציון. כשהייתה בת שש עברה משפחתה ליהוד, ומשם לרמת השרון. "אני מרגישה שגם זה קשור - הניסיון להגיע לרמת חיים גבוהה יותר". ואחרי כל הסיפור המקורזל הזה, היא יוצאת עם אפריקאי, פליט מוסלמי מדארפור.

מה הוא אומר על הפרויקט?

"הוא צוחק. לא מבין למה הנשים סובלות".

---------------------------------------------------------------

גם להתאהב בצרפתי-נוצרי זה לא קל בארץ הקודש. לחצו על התמונה לכתבה על עבודת הגמר של דקל עטיה:

מה צריך לעשות כאן בשביל לקבל הכרה באהבה? לחצו לכתבה (צילום: דקל גודוביץ)