לכל סיר יש מכסה? ובכן, לא בדיוק.
5 קלישאות על אהבה וזוגיות

לכל סיר יש מכסה

נתחיל מזה שאת לא סיר, ולכן אם תיתקלי במכסה, את יכולה מקסימום לדפוק אותו בעוד מכסה ולעשות רעש לשכנים עד שיאשפזו אותך. בינתיים בואי נתעמק במסר של הקלישאה, שמנסה לומר שלכל אחת יש מישהו שמתאים לה. ובכן, לא בדיוק. לכל אחת יש אלף בחורים שיתאימו לה. את יכולה לנהל זוגיות של ארבעים שנה עם צביקה מהנהלת חשבונות, אבל אם לא היית מתקבלת לעבודה ופוגשת אותו במסדרון ושופכת עליו מיץ בטעות, היית מנהלת זוגיות של ארבעים שנה עם משה מלשכת האבטלה. הבעיה מתחילה כשאת רוצה מכסה מעל לליגה שלך, ואז, יקירתי, תוכלי להמשיך לרתוח עד צאת הנשמה. רדי מהאולימפוס, תמצאי לך בחור נחמד ותורידי את עצמך לאש קטנה.

הפכים נמשכים

לא נכון. הפכים לא נמשכים. להפך. הם דוחים זה את זה. תסתכלי על כל הזוגות שאת מכירה ותראי בעצמך. הם מאותו רקע. מאותו סוג. הם בדרך כלל אוהבים את אותה המוזיקה, פחות או יותר. הם גרים בעיר שבה כולם כמוהם. הם מצביעים לאותה המפלגה. הם עושים בינג' על אותו נטפליקס. למעשה, כשמדברים על "הפכים", מתכוונים בדרך כלל לדברים קטנים. חחח, אני אוהבת מיץ גזר ובעלי מיץ תפוזים, אנחנו ממש מעולמות שונים, לא ברור איך אנחנו מסתדרים! או למשל, חחח, אני מסודרת ובעלי מבולגן, או אני מאחרת ובעלי דייקן. שטויות כאלה. לסיכום: לא ההפכים הם אלו שנמשכים, אלא בני אדם.

שחקי אותה קשה להשגה

לצערי, קלישאה זו נכונה. אבל לשמחתי, קלישאה זו נכונה זמנית. פגשת את צביקה מהנהלת חשבונות, שפכת עליו מיץ בטעות, יצאתם לדייט, שתיתם בירות, אולי אפילו התנשקתם והוא נגע לך בכתף? עכשיו דממה. בלי לנג'ס, בלי לפחד, בלי להתחרפן. אף אחד בהיסטוריה של האנושות לא ויתר על מישהי שמוצאת חן בעיניו, רק בגלל שהיא קצת נעלמה לו. אבל זהירות – לא יותר מדי. תהיי קשה להשגה במשך שבוע. ואז עוד דייט. ואז קשה להשגה במשך שלושה ימים. ואז עוד דייט. ואז קשה להשגה במשך שעתיים. הבנת את הקטע? אל תשגעי אותו, אל תשגעי את עצמך. הטריק הזה נכון רק לתחילת הקשר. יהיו לך 40 שנה כדי לחרפן את שניכם עם האני האמיתי והנזקק שלך.

מרחק עושה רק טוב

לא בטוח. תלוי. יש כאלו שאוהבות ספייס, ויש שנדבקות לבן הזוג, שוחקות אותו, מוחצות אותו ומחרפנות אותו – והוא נהנה מזה. למה? כי הפכים נמשכים, זה למה. ויש בנות כמוני, שאוהבות ספייס, אבל בקטנה. שעתיים-שלוש בלעדיו. מקסימום יממה פעם בכמה שבועות, כדי לשבת על הספה ולהיזכר בקונספט של השעמום. בכל אופן, המרחק צריך להיות קצוב, ידוע ומוסכם, כדי שזה יעבוד. אולי כדאי להחליף את המילה "מרחק" ב"פרידה", כדי להוסיף את מימד ההרתעה. "אל תשאלי, אתמול קפצתי לקנות חלב, נפרדנו לעשר דקות. היה מהמם, חייתי את החיים!" נו, ומה עשיתם אחר כך? "שתינו נס עם החלב שהבאתי". איזה חיים מושלמים.

צריך לעבוד על הזוגיות

כן, אם הזוגיות מחורבנת. אבל אם היא טובה, צריך סתם לחיות אותה. אז רבתם, אז מה. התווכחתם, התעצבנתם, אולי אפילו איימתם שתעזבו, ואחרי שטרקת את הדלת ובכית בספסל מתחת לבית ועישנת סיגריה ונרגעת, את חוזרת הביתה, ואתם מדברים על זה, או ששותקים, או גם וגם, ואז זה מתמוסס וחולף, כי זה הקסם, ככה זה כשאוהבים. וכל השיחות וכל הוויכוחים וכל הכעסים וכל העצבים וכל הפיוסים, הם לא עבודה על הזוגיות. הם זוגיות.