מסע משפחתי

יצאנו לחופשה, נשוב בעוד שנה וחצי: משפ' מרגלית-זיסמן מגשימה חלום

כמה הוצאות יש בחודש בנפאל ובהודו, מה קורה כשרוצים לחזור לעבודה אחרי ניתוק ארוך, ואיך הילדות שרדו טראק וטיפוס של 20 יום? פרק נוסף ב"מסע משפחתי"

גלי לויטה ליבוביץ

|

29.07.18 | 16:06

היום הראשון של טראק סובב אנאפורנה בנפאל. עשינו אותו ב-20 יום. אחד האירועים הטובים בחיינו: התמודדות, סיפוק, טבע, יחד ואושר. מימין: אושר, דיקלה, כליל, גומא, דולב ושיזף (צילום: משפחת זיסמן)
היום הראשון של טראק סובב אנאפורנה בנפאל. עשינו אותו ב-20 יום. אחד האירועים הטובים בחיינו: התמודדות, סיפוק, טבע, יחד ואושר. מימין: אושר, דיקלה, כליל, גומא, דולב ושיזף (צילום: משפחת זיסמן)
מגיעים לבפסגת סובב אנאפורנה בנפאל, ושיזף נשפכת לגמרי. אולי בגלל הגובה, אולי בגלל המאמץ, אולי בגלל ההשכמה המוקדמת (3+-) (צילום: משפחת זיסמן)
מגיעים לבפסגת סובב אנאפורנה בנפאל, ושיזף נשפכת לגמרי. אולי בגלל הגובה, אולי בגלל המאמץ, אולי בגלל ההשכמה המוקדמת (3+-) (צילום: משפחת זיסמן)
הבנות משחקות ב"ארץ האוויר" (משחק שהמציאו דולב וחברתה לילה), בשדות התה האינסופיים ליד וולפאראי, הודו (צילום: משפחת זיסמן)
הבנות משחקות ב"ארץ האוויר" (משחק שהמציאו דולב וחברתה לילה), בשדות התה האינסופיים ליד וולפאראי, הודו (צילום: משפחת זיסמן)
בנסיעה מדרום לצפון הודו, מצאנו "דאבות", עם אוכל מקומי וטעים, באיזור שיש בו רק-רק-רק גברים. בתמונה אנחנו עם בעל הדאבה שמאוד התרגש וביקש תמונות לשלוח לאשתו (צילום: משפחת זיסמן)
בנסיעה מדרום לצפון הודו, מצאנו "דאבות", עם אוכל מקומי וטעים, באיזור שיש בו רק-רק-רק גברים. בתמונה אנחנו עם בעל הדאבה שמאוד התרגש וביקש תמונות לשלוח לאשתו (צילום: משפחת זיסמן)
בפוקרה שבנפאל הכרנו את מיה, אלופה אולימפית בטקוונדו, והבנות לחצו ללמוד אצלה, אז נשארנו שם חודש שלם ובכל בוקר הן התייצבו לשיעור בשעה שש (צילום: משפחת זיסמן)
בפוקרה שבנפאל הכרנו את מיה, אלופה אולימפית בטקוונדו, והבנות לחצו ללמוד אצלה, אז נשארנו שם חודש שלם ובכל בוקר הן התייצבו לשיעור בשעה שש (צילום: משפחת זיסמן)
גומא מתנסה במצנח רחיפה כמתנת יום הולדת, בפוקרה, נפאל (צילום: משפחת זיסמן)
גומא מתנסה במצנח רחיפה כמתנת יום הולדת, בפוקרה, נפאל (צילום: משפחת זיסמן)
"'אנחנו מזועזעים, אתם פוגעים בבנות מבחינה לימודית וחברתית, לא תחזיקו מעמד תקופה כל כך ממושכת', כך הגיבו ההורים שלנו כאשר הבינו שאנחנו עומדים לצאת לטיול ארוך יחד עם הילדים. אנחנו מצדנו, תמיד ידענו שמתישהו זה יקרה. השאלה הייתה מתי", מספרת דקלה, שלמרות ההתנגדות מבית, יצאה עם משפחתה לטיול ארוך בחו"ל.

 

"האמת שלפני כן לא היה לנו אומץ", מספר אושר. "חששנו מה יהיה מבחינה כלכלית וחברתית. יום אחד נפגשנו עם חבר שעשה טיול דומה לפני 15 שנה. לדבריו, זו המתנה הכי גדולה שאנחנו יכולים להעניק לכל המשפחה". ההחלטיות שלו וסיפורי המסע, עזרו לנו להסיר את כל העכבות. באותו רגע החלטנו שהגיע הזמן".

 

בדרך חזרה הביתה מאותו חבר, בנו להם אושר ודקלה מסלול, ותוך כמה ימים היו לכולם כרטיסים. והבנות? הרגשות היו מעורבים, אבל הסקרנות גברה על החשש: "יצאנו לטיול מתוך רצון ללמוד ולחוות הרפתקה יחד כמשפחה ולא מנקודת שפל או ממקום של ייאוש וסבל", מדגיש אושר: "זה לא פשוט בכלל. לעזוב עבודה שאתה אוהב, את החברים, או את נבחרת התעמלות הקרקע– זה קאט שיוצר אי ודאות עצומה".

 

בזמן ההתנדבות בחוות sadhana forest בטמיל נאדו בהודו, כל אחת מהבנות למדה משהו. גומא למדה לרחף על חבל טיסו בבקתה (צילום: משפחת זיסמן)
    בזמן ההתנדבות בחוות sadhana forest בטמיל נאדו בהודו, כל אחת מהבנות למדה משהו. גומא למדה לרחף על חבל טיסו בבקתה(צילום: משפחת זיסמן)

     

    הכירו את משפחת מרגלית-זיסמן

    אושר (44), דקלה (44), כליל (14), גומא (12), דולב (10) ושיזף (8). גרים בחרשים. בקרוב עוברים למשק חקלאי ביישוב אליעד שברמת הגולן. אושר טייס בחיל האויר ופסיכולוג קליני בצבא. דקלה מהנדסת חשמל, עוסקת באקולוגיה, התייעלות באנרגיה ופסולת.

     

    הבנות במקדש בגוג'ראט, הודו (צילום: משפחת זיסמן)
      הבנות במקדש בגוג'ראט, הודו(צילום: משפחת זיסמן)

       

      המסע שלנו

      יצאנו לטיול בספטמבר 2016 וחזרנו בחודש פברואר 2018. במשך שנה וחצי טיילנו ביפן, בפיליפינים, הודו, נפאל ותאילנד.

       

      מאיפה הכסף למסע?

      טרם יצאו למסע ובמהלך שנתיים, אספו השניים שקל לשקל על ידי סבלוט הבית שלהם פעם בשבועיים: "הבנות הבינו שכדי להוציא כסף צריך גם לייצר אותו. זה לא היה פשוט לאפשר למישהו זר לגור בבית שלנו, במיוחד לגדולות, אבל בסופו של דבר כולנו נרתמנו למשימה המשפחתית. השכרת הבית שימשה מקור הכנסה נוסף במהלך הטיול", מסביר אושר.

       

      כמה מכם מצליחים לחסוך סכום משמעותי מדי חודש? משפחת מרגלית-זיסמן פתחה תכנית חסכון במהלך הטיול, בנוסף להוצאה החודשית, שנעה בין 5000 ל-12000 שקל (תלוי מקום).

       

      בפוקרה, נפאל, גרנו אצל משפחה נפאלית מקסימה והילדות נקשרו לילדים שלהם, אז החלטנו לקחת את הילדים שלהם איתנו לטיולים והם לפעמים שמרו על הבנות כך שיכולנו לצאת לבד בערבים (צילום: משפחת זיסמן)
        בפוקרה, נפאל, גרנו אצל משפחה נפאלית מקסימה והילדות נקשרו לילדים שלהם, אז החלטנו לקחת את הילדים שלהם איתנו לטיולים והם לפעמים שמרו על הבנות כך שיכולנו לצאת לבד בערבים(צילום: משפחת זיסמן)

         

        איך חוסכים בדרכים?

        דקלה צוחקת: "היינו מאוד מחושבים. במהלך כל הטיול אכלנו שלוש פעמים בלבד בחוץ. פספסנו גם מסעדה ידועה בנפאל אליה מגיעים כל הישראלים, בה שני שייקים עולים כמו ארוחה אחת לכולנו. הבנות מאוד רצו ללכת ויכול להיות שהגזמנו מעט מבחינת החיים בצמצום ועדיין – אתה לא יכול להיות נהנתן בטיול כל כך יקר. אנחנו מדויקים לטובה ולרעה".

         

        אושר: "ביפן וגם בפיליפינים, הידועות ביוקר המחייה, התנדבנו בחווות בתמורה לאוכל ולינה או חניה לקרוואן שלנו. כך גם למדנו על התרבות ועל הכנת אוכל מקומי. לא היה פשוט לקבל הזמנה למשפחה עם ארבעה ילדים. קיבלנו הרבה תשובות שליליות ולכן עד שהגיעה תשובה חיובית התארחנו אצל אישה מבוגרת שניהלה תיאטרון בעברה. הבנות חיטטו לה בדברים והיא קיבלה בברכה ובשמחה את ההתעניינות שלהן. בפעם אחרת התארחנו אצל משפחה יפנית טיפוסית עם ארבעה ילדים והורים נוקשים מאוד. החיבור היה כל כך חזק, שההורים הרשו לילדים שלהם לוותר על מספר ימי לימודים בבית הספר, רק כדי שנבלה כולם יחד. היינו גם תקופה ארוכה עם משפחה עם חמישה ילדים. קראנו להם 'היפנים הישראלים'.

         

        דקלה מספרת שעבודות הכפיים שנקרו בדרכם היו מגוונות: בניית תנור בוץ, הכנת שירותים מבמבוק ובדי יוטה, שבילים מאבן, שאיבת מים, כביסה ביד, קטיפת אורז, קליעת רשתות, הכנת תאי הטלה לתרנגולות, ובישול שקשוקה, ווצ'י, סושי, אוניגירי, גיוזה, ראמן, סובה, עוגות אורז מאודות ועוד: "בהתחלה היינו חסרי ביטחון, חשבנו שאנחנו מפריעים. עם הזמן הבנו שישנו ערך מוסף לישראליות שלנו – החל מעבודה קשה ועד לשמחת חיים ותקשורת בשפה האנגלית. נפתח לנו עולם שלם. השתדלנו להתנהג בנימוס כל היום. את החשבונות בינינו לסגור בערב בקרוואן".

         

        בוקר אחרי לילה במיניבוס שלנו בהודו. אושר ישן עם כליל ודולב וגומא ישנה למעלה (צילום: משפחת זיסמן)
          בוקר אחרי לילה במיניבוס שלנו בהודו. אושר ישן עם כליל ודולב וגומא ישנה למעלה(צילום: משפחת זיסמן)

           

          ומה עם הקריירה?

          אושר: "שנינו עזבנו מקומות עבודה – אני יצאתי מהצבא עם פנסיה מינימלית. דקלה עזבה שלושה מקומות עבודה שהעניקו לה סיפוק אישי ומקצועי. הרגשנו שאנחנו מוכשרים ושנוכל לחזור לנקודה בה הפסקנו ברגע שננחת".

           

          דקלה: "כשחזרנו לארץ אחרי הטיול הבנתי שמאוד קשה להשתלב בשוק העבודה ולקבל את סוג המשרה שאני באמת אוהבת. הוויתור על הקריירה גבה ממני מחיר שאני עדיין משלמת. אושר לעומתי החליט להמשיך את הטיול גם בארץ. כרגע הוא מתמקד בבניית בית החווה אליו אנו עוברים בקרוב, עם צפי לפתיחת קליניקה בעתיד".

           

          החשש הכי גדול שהיה לנו

          דקלה: "כסף, כסף ושוב כסף, בנוסף לתחושת אי הוודאות והמשמעות של פרידה מהחברים והמשפחה לתקופה כל כך ארוכה. חששנו גם ממחלות ומהסכנות בכבישים".

           

          אושר: "אני חששתי מתחושת דוחק, שיהיה לי צפוף נפשית וגם שיהיו חיכוכים עם כליל, שנמצאת בגיל ההתבגרות".

           

          כליל למדה לנגן בחליל בבית הספר האנטרופוסופי בארץ וכאן היא מנגנת לה, בהאמפי, הודו (צילום: משפחת זיסמן)
            כליל למדה לנגן בחליל בבית הספר האנטרופוסופי בארץ וכאן היא מנגנת לה, בהאמפי, הודו(צילום: משפחת זיסמן)

             

            הבית הזמני שלנו

            את רוב הטיול בילתה המשפחה בקרוואן ובאוטובוס משופץ שרכשו: "הקרוואן מאוד קטן וכולנו גבוהים. היה צפוף, אבל הצלחנו לנשום יחד. בהודו מצאנו אוטובוס ללא כיסאות, שיפצנו אותו והוא הפך לבית שלנו גם בנפאל. אופן המגורים השפיע לטובה על הגיבוש המשפחתי, היכרות עם התרבות המקומית ועם חיי הקהילה", מספרת דקלה.

             

            הכי אהבנו במסע

            אושר: "את האווירה, האטרקציות בנפאל, הטרק כחוויה משפחתית ואת האנשים בהודו".

            דקלה: "את הביחד המשפחתי".

            כליל, גומא, דולב ושיזף מסכימים כי היתרון הגדול של המסע המשפחתי הוא השהות המשותפת, החוויות שעברו יחד וגם החוזק והועצמה שלהם כמשפחה.

             

            עמק הציפורים בטמיל נאדו, הודו. אושר נסע לטיול אופנועים שבועיים עם חברים שבאו לבקר מהארץ ודיקלה והבנות נסעו לטיול קצר עם חברים מהחווה. מימין: כליל, שיזף, גומא, דיקלה, דולב (צילום: משפחת זיסמן)
              עמק הציפורים בטמיל נאדו, הודו. אושר נסע לטיול אופנועים שבועיים עם חברים שבאו לבקר מהארץ ודיקלה והבנות נסעו לטיול קצר עם חברים מהחווה. מימין: כליל, שיזף, גומא, דיקלה, דולב(צילום: משפחת זיסמן)

               

              הכי קשה במסע

              דקלה: "הדוחק בקרוואן או באוטובוס. ביפן היה כל כך קר ולא יכולנו לצאת החוצה. זה יצר תחושת מחנק".

               

              אושר: "אי הוודאות, העייפות, זמנים בהם הילדים עייפים או רבים ואנחנו נגררים לוויכוחים בינינו בנוכחותם".

               

              שניהם מסכימים כי רגעי הייאוש-אושר באו לידי ביטוי בכל פעם שהגיעו למקום חדש, כפי שמסבירה דקלה: "לא תכננו מראש איפה נהיה. בכל פעם היינו צריכים להסתגל למקום מחדש ולמצוא פתרונות לסוגיות המרכזיות: איזה אוכל יהיה? מה יתאים לילדים? מהן העלויות הצפויות? האם צפוי מזג אוויר קיצוני? זה מלחיץ ומורכב".

               

              כליל: "התרגשתי כשהצלחתי להוביל בפעם הראשונה בטיפוס סלעים עם כל הציוד".

               

              גומא: "היה לי כיף לפגוש חברים חדשים מארצות שונות, וגם קשה להיפרד מהם בכל פעם מחדש".

               

              דולב: "הכי כיף היה להיות עם המשפחה כל הזמן".

               

              שיזף: "אהבתי לטפל בחיות בחווה בהודו בה היינו חצי שנה".

               

              בקמיגין שבפיליפינים התאהבנו במשפחה אחרת וטיילנו איתם חודש. בתמונה אנחנו עוברים ביום גשום בין מעבורות, בתקווה למצוא מקום נקי לישון בו בלילה (צילום: משפחת זיסמן)
                בקמיגין שבפיליפינים התאהבנו במשפחה אחרת וטיילנו איתם חודש. בתמונה אנחנו עוברים ביום גשום בין מעבורות, בתקווה למצוא מקום נקי לישון בו בלילה(צילום: משפחת זיסמן)

                 

                הרגעים שלנו

                אושר ודקלה מספרים על רגעי פחד וסכנה שחוו במהלך המסע: "צריך להבין שבטיול משפחתי יש לך אחריות גדולה יותר על הילדים. בארץ יש סבא, סבתא, מסגרת חינוכית. כאן הם אתך כל היום. כל בחירה שלנו ההורים יכולה להשפיע על כל אחד מהם. זה סיכון מחושב שאתה לוקח כהורה. כשהיינו בטראק של 20 יום בנפאל, הגענו לגובה של 5,400 מטר. שיזף התחילה להרגיש מאוד לא טוב. שעת לילה, חשוך ואין פינוי של מסוקים. מה עושים? נשארים ערים, מטפסים לפנות בוקר לפסגה כדי להתחיל בירידה בשעה 11:00 לכל המאוחר, במטרה להימנע ממזג אוויר קיצוני. "שלוש הבנות האחרות נרתמו לעזור גם למטיילים נוספים שלא היו במיטבם, למרות שהיו מותשות".

                 

                אושר: "בהודו עצר אותנו באמצע הלילה שוטר. הוא האשים אותי ששתיתי – ככה סתם ללא מכשיר לזיהוי אלכוהול. הבנתי שהוא רוצה שוחד. הודו אינה מדינת חוק, ובדקה היינו יכולים להיות מושלכים לכלא על כלום. שילמנו וברחנו. אני חושב ששני המצבים המתוארים, לימדו את הבנות שלנו הרבה על התמודדות עם אתגרים מורכבים".

                 

                דקלה מסכימה כי הבנות למדו המון בטיול. איך להעסיק את עצמן גם כשמשעמם, על עזרה הדדית, יצירת שיח עם ילדים שמדברים בשפה אחרת ועוד. השהות הארוכה בחברת מתנדבים מכל העולם במשך חצי שנה בחווה בהודו – לימדה את כל הארבע אנגלית, בנוסף לשפה שהמציאו לעצמן כדי למנוע מההורים להבין מה הן אומרות.

                 

                אחת הארוחות הנפאליות הטעימות שאכלנו, בחג האחים, בפוקרה, עם משפחת ברטולה (צילום: משפחת זיסמן)
                  אחת הארוחות הנפאליות הטעימות שאכלנו, בחג האחים, בפוקרה, עם משפחת ברטולה(צילום: משפחת זיסמן)

                   

                  תובנות חשובות לחיים: רגע מרגש שבאה איתו תובנה

                  אושר: "כשרואים את העוני ברחוב ומבינים שיש לנו הכל וגם הידיעה שאתה מוקף במשפחה שלך ושזה מה שהכי חשוב. הבנתי שתמיד יש מה ללמוד וכמה חשוב להקשיב לבנות גם אם הן ילדות".

                   

                  דקלה: "הבנתי שוב כמה אושר ואני אוהבים להיות יחד. הטיול העצים את הזוגיות וקירב אותנו מאוד".

                   

                  מה למדנו במסע?

                  דקלה: "למדתי לשחרר. לסמוך יותר על אושר, שנוכח איתנו באמת. לקבל אנשים כמו שהם. להכיר ולהיפתח גם לשונה. ללמוד להירגע גם שהמצב נראה מייאש ומסובך. לדעת שלכל דבר יש פתרון ולא לקחת את החיים כמובן מאליו".

                   

                  אושר: "שהבנות שלנו מדהימות, ושהכל אפשרי!"

                   

                  כליל: "למדתי לדבר אנגלית וגם על חיות, צמחים ועל החיים".

                   

                  גומא: "הכרתי את המשפחה שלי טוב יותר. למדתי שזה הדבר הכי חשוב בחיים וגם, שהרבה יותר כיף לתת מאשר לקבל".

                   

                  דולב: "למדתי לקרוא עברית, לדבר אנגלית ולבלות עם חברים".

                   

                  שיזף: "שאפשר לעזור לאנשים אם קשה להם".

                   

                  חיינו כמה חודשים בקוט-רואד בהודו והתנדבנו בחווה לייעור ואגירת מים. מדי פעם יצאנו עם הטוסטוס לקנות פירות, לשתות קוקוסים או סתם להסתובב. מימין: כליל, דולב, דיקלה, שיזף (צילום: משפחת זיסמן)
                    חיינו כמה חודשים בקוט-רואד בהודו והתנדבנו בחווה לייעור ואגירת מים. מדי פעם יצאנו עם הטוסטוס לקנות פירות, לשתות קוקוסים או סתם להסתובב. מימין: כליל, דולב, דיקלה, שיזף(צילום: משפחת זיסמן)

                     

                    החזרה לארץ - נחיתה ארוכה והמשך המסע בישראל

                    דקלה: "חזרנו כי בתנו הבכורה רצתה מאד לחזור לחברים שלה, וללמוד בשנה האחרונה בבית הספר היסודי (כיתה ח'). חצי שנה אחרי החזרה – ואנחנו מרגישים כאילו אנחנו עדיין במסע. אם לא היינו מרגישים שהילדים זקוקים ליציבות ולחברה בישראל, היינו ממשיכים לטייל. עדיין לא מיצינו".

                     

                    מה הייתם מייעצים למשפחה שמתלבטת ברגעים אלו לגבי יציאה למסע?

                    דקלה: "במבט לאחור אני שמחה שהעזנו. בקלות יכולנו לוותר על המסע המשפחתי. חזרנו משפחה הרבה יותר מאוחדת ומגובשת, החולקת חוויות משותפות, שהן שלנו בלבד. אני ממליצה לצאת לטיול כמה שיותר מוקדם ולא לפחד. יהיה לזה מחיר כלכלי, חברתי ותעסוקתי ועדיין – זה שווה את כל מה שתרוויחו בטיול. מי שבאמת רוצה לעשות פסק זמן ימצא את הדרך".

                     

                    אושר: "לפני שנסענו אמר לנו חבר: 'תזכרו שאתם נוסעים לחו"ל וגם בחו"ל רבים. מעבר לפנטזיה, מדובר במציאות שמעבר לים עלולה להפוך להרבה יותר מורכבת. הידיעה הזו, יחד עם הכוח להתמודד עם האתגר – מגבשת ומעצימה את המשפחה וכל אחד מחבריה".

                     

                    יצאנו מנפאל להודו דרך הסיקים – מקום מופלא, שהיינו בו כמעט לבד והתיידדנו עם הנזירים והנזירות. בתמונה כליל ודולב מנסות ליישם את המדיטציות והשירה שלמדו בטיול ושיזף מתרגלת גמישות בטקוואנדו (צילום: משפחת זיסמן)
                      יצאנו מנפאל להודו דרך הסיקים – מקום מופלא, שהיינו בו כמעט לבד והתיידדנו עם הנזירים והנזירות. בתמונה כליל ודולב מנסות ליישם את המדיטציות והשירה שלמדו בטיול ושיזף מתרגלת גמישות בטקוואנדו(צילום: משפחת זיסמן)

                       

                       

                       
                      הצג:
                      אזהרה:
                      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד