המלצה: שלושה ספרי ילדים המוקדשים לסבא וסבתא באהבה
רוצים לאפסן את הילדים אצל סבתא לכמה ימים? אולי זה יעבוד יותר טוב אם תביאו אותם עם ספר המוקדש במיוחד לסבא וסבתא האהובים. הנה כמה המלצות
פעם סבתא הייתה מתוארת בספרות הילדים כאישה קשישה עם מטפחת על הראש, אשר הילדים הולכים לבקר מדי פעם ומקבלים ממנה ממתק ועצה טובה. מאז בושלה בסיר הרבה דייסה והסבתות הולכות ונהיות צעירות ונמרצות מתמיד, בעלות מראה ספורטיבי וסדר יום עמוס וכנראה גם פחות זמן לראות את הנכדים. אבל לא משנה באיזו אדרת, עבור ילדים שזוכים לסבים וסבתות משמעותיים בחייהם, הקשר הזה הוא אחד מעמודי התווך של הילדות, משענת ונחמה, וכמובן – כר פורה לסיפורים. מכיוון שהסבתא הגנרית שלמדנו לחבב כבר לא ממש בתוקף, ומאידך גיסא תוחלת החיים עולה, אין פלא שספרים רבים המתעסקים בהתבגרות, סבתאות ויחסים עם הנכדים צצים לאחרונה כקניידלעך במרק.
סבא סביח
מאת: תמי שם טוב
איורים: שמרית אלקנתי
הוצאת כנרת
אחד הספרים שהתחבבו על כל בני הבית כבר ממבט ראשון. התאומים קרן ואור באים כמדי שבת לבקר את סבא וסבתא. הם חושבים שזה מוזר שההורים של סבא נתנו לו שם של מאכל, ושמחים שהוריהם לא קראו להם "חומוס וטחינה" על שם מאכלים שהם אוהבים. כך נפתח הספר המקסים שכתבה סופרת הילדים והנוער הפורייה והמוערכת תמי שם טוב (זוכת כל פרס אפשרי לספרות ילדים ונוער בארץ).
דרך הסיפור המשפחתי המיוחד של סבא סביח אנו מקבלים הצצה למנהגים של יהודי עירק, לומדים על המאכל המסורתי שלהם ומפתחים תיאבון, מכירים את התאומים קרן ואור ומתרגשים ביחד איתם לגלות מהו באמת פירוש השם "סביח". האיורים הצבעוניים של שמרית אלקנתי מוסיפים נקודת מבט משעשעת על עירוב הטעמים והגלויות האופייני לארצנו הקטנטונת. הספר נבחר למצעד הספרים של משרד החינוך ולמיזם "ספריית פיג'מה".
כשתסיימו לקרוא, אל תתפלאו אם תרוצו עד קצה רמת גן לחפש את דוכן הסביח המפורסם.
מתאים לגילאי 4-7.
מסרגות הפלא של סבתא
כתבה ואיירה: עינת א. שמשוני
הוצאה עצמית
לפנינו סיפור מחורז בטעם של פעם, מהימים בהם הסבתות אפורות השיער היו יושבות בבית וסורגות באהבה. מכיוון שלסבתא הזו אין שם או נכדים, היא בעצם מעין "סבתא של כולנו" ולכן אך טבעי הוא שהיא תדאג לכולם ותסרוג פריטי לבוש מחממים לכל מי שזקוק. שכן אחד זקוק לצעיף ולכובע, אחר למחמם אף, העציצים של השכנה זוכים במעיל-אדנית, סבתא סורגת אפודה למכונית, וכך השמועה מתפשטת בעיר וכולם מגיעים אל סבתא אשר "מתחת ידיה צצים ועולים / שמיכות, מצנפות, אודות, מעילים".
עד אשר מגיע איש שקט ומשונה אשר לבוש היטב, אך עדין סובל מקור. או-אז אנו מתוודעים לכוח העל האמיתי של הסבתא הזו – היא יודעת איך לחמם לבבות. האיורים פשוטים וצבעוניים, עם טריק סגנוני מיוחד – כל מה הסבתא סורגת מיוצג בתמונה של טקסטורה אמיתית של סריגה, ומעניק לאיורים עוד מימד של זמן ועומק.
הספר יצא במקור ב-2009 ונבחר לספריית פיג'מה, וכעת בחרה הסופרת והמאיירת עינת שמשוני להוציאו מחדש בהוצאה עצמית, וניתן לרכוש אותו ישירות ממנה.
מתאים לגילאי 4-7.
דרושה סבתא
מאת: טלי אשר
איורים: יאנה בוקלר
הוצאת צלטנר
לכל החברות של גלי יש סבתא שלוקחת אותן לבילויים בחופשות וגלי, מה לעשות, חשה חור בלב וגעגועים לסבתות ולסבים שלא הכירה. אמה מציעה לה לפרסם מודעת "דרושה סבתא" בעיתון. מכאן מתחיל סיפור מקסים, סוחף ומקורי, על משפחה גרעינית מצומצמת שבסופו של דבר מתרחבת ומרחיבה גם את לב הקוראות והקוראים.
אמנם נדמה כי הוא מתרחש לפני שנים רבות, כשהיו בישראל משפחות רבות שנקרעו מעל משפחותיהם ברחבי הגולה, אבל דווקא היום זה רלוונטי מתמיד, כאשר יש יותר ויותר מקום למשפחות מכל הסוגים, ומוסד המשפחה ה"קלאסית" משתנה, עד שלפעמים המשפחה האלטרנטיבית הופכת ליותר משמעותית.
גלי, חברתה הטובה (שהן מכנות את עצמן "שח" ו-"מט") ואמה, מראיינות סבתות אשר עונות למודעה, אבל אף אחת לא מתאימה. בסופו של דבר, הישועה מגיעה מכיוון לא צפוי – ומביאה עמה "סבתא-דודה" ו-הפתעה – דווקא סבא שייחל לנכדה.
זהו ספר הילדים הראשון של טלי אשר, מרצה וחוקרת ספרות, אבל זה כלל לא מורגש. הספר ארוג במומחיות, מציג את עולמה של הגיבורה ומשפחתה מקרוב, מצליח לסחוף אבל לא על חשבון האיכות, ואינו חוטא לקלישאות המאיימות עליו מכל פינה. האיורים של יאנה בוקלר שוזרים בו חוטי זהב עדינים. בקיצור, פנינה.
מתאים לגילאי 6-10, מנוקד.
חמשיר ספרותי עם רונית חכם
סופרת לילדים ומחזאית. מלמדת כתיבה בבית הספר הגבוה לאמנויות המילה בירושלים ובמכללת דויד ילין. מקיימת מפגשים בבתי ספר ברחבי הארץ. לאחרונה הוציאה לאור שני ספרים חדשים: "המרד של מון" ו"סיפור שמתחיל בחלום".
1. איזה ספר אהבת והשפיע עליך כילד/ה?
"שלושה דובים בחרוזים" של רפאל ספורטה. קיבלתי את הספר מהוריי כשהייתי ילדה. לא זוכרת בדיוק באיזה גיל. האיורים הִלכו עלי קסם. הדקלים, הנוף המדברי, הכסתות, המיטה הרכה של האמא, העיטורים, הבגדים והחמידוּת של הדובים, שלא היה בהם שום דבר מאיים. לכן לא הבנתי למה זהבית כל כך נבהלה. ולמה היא ברחה. היה משהו מאוד מזמין במשפחת הדובים ובבית היפה שלהם. על גב הספר רואים את זהבית והדובון מחזיקים ידיים. זה כבר מחוץ לסיפור, אבל זה שִמח אותי מאוד ונתן בי תקוה. ברשותי הספר שהיה לי בתור ילדה.
2. אם היית דמות מסיפור – מי היית רוצה להיות?
מומו מתוך "מומו" של מיכאל אנדה – החופש לדמיין, לחפש את האמת והצדק. את "מומו" הכרתי רק כאדם בוגר, כשבתי קראה אותו. הוא עוד לא נכתב כשהייתי ילדה. מומו היא ילדה פרועה ועצמאית - כנראה שני הדברים האלה הולכים ביחד. היא מלאת דמיון ויכולות להקשיב לכל אחד ויוצאת למלחמה בגונבי הזמן האפורים. המפגש איתה נתן לי אפשרות לגעת במשאלות ילדוּת שלי עצמי - הרצון לחופש ועצמאות, להרפתקאות, והאומץ לעשות משהו לא מקובל למען עולם טוב יותר.
3. האם נכדייך נותנים לך השראה לכתיבה?
יש לי שבעה נכדים ונכדות. הם מאוד אוהבים סיפורים. וזה תענוג גדול עבורי לראות כמה הם מוכנים להתמסר לסיפורים ולעולם הדמיון. אני פחות מקריאה ויותר מספרת להם בעל פה. הם מעדיפים לקרוא בעצמם (הגדולים יותר). אני לא זוכרת שסבתא שלי ספרה לי סיפורים. אולי כי היא היתה ילדה יתומה ולא היתה לה אמא שתספר לה סיפורים. היא בעיקר אהבה לשיר לי שירי ילדים. היא גדלה בגליל ואהבה את כל השירים שנכתבו בעברית באותה עת לילדי הארץ. היא גם הקשיבה בלב פתוח לסיפורים שסיפרתי לה על דברים שקרו לי, ועל דברים שהעסיקו אותי.
4. מה התגובה הכי מרגשת שקיבלת מילדים על ספרייך?
אני פוגשת הרבה מאוד ילדים במפגשים בבתי הספר. מתרגשת כשהם ניגשים אלי ומספרים לי שהם מזדהים עם דמות מסוימת מתוך הספרים שלי, כשהם משתפים אותי בתובנות שלהם. הם נותנים לי ציורים ומכתבים בסוף המפגש ולעיתים (רחוקות) כותבים מכתבים שמגיעים בדואר.
5. האם את כותבת לילדה שהיית פעם או לילדים של ימינו?
אני מנסה ליצור עולמות שרלוונטיים לילדים של ימינו, מאמינה שאם הסיפור מדבר אליהם, נוגע בנפשם, הוא לא מתחרה במסכים.
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
מיה מיטב, כותבת לילדים ולנוער ('אמא, מה זה עושה?׳ ו"אני רוצה את המוצץ שלי!" בהוצאת דני ספרים, סדרת 'הבלוגר' בהוצאת כתר), נשואה ואמא לשלושה בנים.
