מסע משפחתי

"הרגשנו חנוקים": משפחת שטייניץ מחליטה לקנות כרטיסים לכיוון אחד

רגע לפני "שלום כיתה א'" הם החליטו שהבנות בעצם לא מתחילות בי"ס וטסו מכאן, בלי תאריך חזרה. "חשבתי שזה רעיון חולף של בעלי, אבל תוך יומיים הוא קנה כרטיסים"

גלי לויטה ליבוביץ

|

19.07.18 | 10:59

סיפור המסע שלנו בניו-זילנד, דרך הסנדלים המאובקות, על שפת אגם וואנקה באי הדרומי
סיפור המסע שלנו בניו-זילנד, דרך הסנדלים המאובקות, על שפת אגם וואנקה באי הדרומי
עולים להר ממש גבוה באזור ה-Tongariro ומשקיפים לאזור הוואדי בו צולמו חלקים מהסרט "שר הטבעות"
עולים להר ממש גבוה באזור ה-Tongariro ומשקיפים לאזור הוואדי בו צולמו חלקים מהסרט "שר הטבעות"
שבוע אחרון בניו-זילנד, באזור Northland. רגעים של איבוד עשתונות וריקודים על שפת הים
שבוע אחרון בניו-זילנד, באזור Northland. רגעים של איבוד עשתונות וריקודים על שפת הים
מרק בצניחה חופשית ב-Abel Tasman. קפיצה מ-16,500 רגל
מרק בצניחה חופשית ב-Abel Tasman. קפיצה מ-16,500 רגל
אחרי שהילדים הולכים לישון מרק יושב לעבוד, יחד עם הכביסה, שנתלתה בתוך הקרוואן, כי בחוץ יורד מבול
אחרי שהילדים הולכים לישון מרק יושב לעבוד, יחד עם הכביסה, שנתלתה בתוך הקרוואן, כי בחוץ יורד מבול
"הטיול קירב וחיזק את הזוגיות שלנו. אין רעשי רקע ולחצים כמו שיש בארץ. אנחנו כל הזמן אחד עם השני"
"הטיול קירב וחיזק את הזוגיות שלנו. אין רעשי רקע ולחצים כמו שיש בארץ. אנחנו כל הזמן אחד עם השני"

"כשבעלי אמר לי 'בואי נצא לטיול ארוך בחו"ל עם כרטיס פתוח לכל המשפחה', חשבתי שמדובר בעוד שגעון חולף שלו. הילדות אמורות לעלות לכיתה א', אני נמצאת רגע לפני תחילתה של דרך מקצועית חדשה – מאיפה זה נפל עלי עכשיו? עניתי: 'בסדר בסדר', בהנחה שזה רעיון שסתם נזרק לאוויר. תוך יומיים היינו לנו כרטיסים לניו זילנד ורק אז הבנתי שהוא רציני", נזכרת מיכל ברגעים בהם הבינה שבעל כורחה היא יוצאת למסע של חייה.

 

מרק מנסה להסביר: "הרגשנו חנוקים בשגרת היום-יום. שבוע אחרי שנולדו התאומות כבר הייתי על מטוס לכנס בחו"ל; עבדנו כמו מטורפים. כשנחשפתי לקבוצת פייסבוק של משפחות שמטיילות תקופה ארוכה מעבר לים, היה לי ברור שגם אנחנו עושים את זה".

 

מיכל: "יש לבעלי כוח שכנוע אדיר. הסכמתי לצאת, בתנאי שחוזרים עד תחילת שנת הלימודים הקרובה. כפי שנראה עכשיו לא נחזור גם בספטמבר הבא".

 

לילדים האסימון נפל רק כשנפרדו מבני המשפחה בנמל התעופה, בבכי ודמעות. "הייתי המום", אומר מרק. עמדתי בצד ולא האמנתי למראה עיניי. שאלתי את עצמי: 'מה הולך פה?' 'אני לוקח אותם לטיול מדהים והם בוכים'. זו הייתה הפרידה הכי מוגזמת שראיתי. ההורים חשבו שאנחנו משוגעים, לא נורמליים. שאלו אותנו מה אנחנו צריכים את זה ומה עם כיתה א'. ניסו לשכנע אותנו לא לצאת. רוב החברים פרגנו וטענו שמדובר בחלום, ושהטיול הזה מתאים לשני משוגעים כמונו".

 

הכירו את משפחת שטייניץ

מרק (34), מיכל (34), התאומות לוטם וליהיא, בנות ה-6 וליאם (3). גרים במושב גבעת כ״ח. מרק עצמאי, בעל חברה בתחום השיווק באינטרנט. מיכל רואת חשבון שעשתה הסבה מקצועית למדריכת הורים לגיל הרך, רגע לפני שיצאו לטיול.

 

סירת מנוע בעיירה מדהימה באוסטרליה שנקראת נוסה
    סירת מנוע בעיירה מדהימה באוסטרליה שנקראת נוסה

     

    המסע שלנו

    מיכל: "יצאנו לדרך לפני כארבעה חודשים ללא מועד חזרה – הצפי שנה עד שנתיים (אולי יותר). התחלנו בניו-זילנד, ולאחר מכן עברנו לאוסטרליה. בהמשך נבקר במזרח, כולל הפיליפינים, תאילנד, קמבודיה, לאוס, ווייטנאם, הודו ועוד".

     

    מאיפה הכסף למסע?

    מרק: "בעקרון אנחנו חיים מכסף שאנו מקבלים על השכרת הבית שלנו. בנוסף, אני גם ממשיך לעבוד, בעיקר בערבים, אבל זה לא מספיק. ניו זילנד ואוסטרליה מאוד יקרות ואט אט נגמרים לנו כל החסכונות. המחיר של הקרוואן, השהות בפארקים, הדלק, האטרקציות. החוויות שלנו מאוד יקרות, אבל שוות כל שקל. מקווים שהמזרח יאזן אותנו".

     

    ומה עם הקריירה?

    "אני עובד, אבל פחות. רק בערב אני פותח לפטופ בקרוואן ומתחיל את יום העבודה שלי. הקשר עם הקולגות בארץ – שכולל ארוחות צהרים משותפות ופגישות, נפגע גם הוא. אתה כבר לא נמצא בלב העניינים. זה הופך אותי לפחות אטרקטיבי ופרודוקטיבי. לכל דבר יש מחיר ולי אין בעיה לשלם אותו בתמורה למסע המשפחתי שלי", מסביר מרק.

     

    מיכל, למדת מקצוע חדש ומיד יצאת לטיול ארוך. את לא חוששת לאבד את המומנטום?

    "נכון, הקריירה שלי נעצרה. כשאחזור מחכה לי הסתגלות כפולה: לחזור לשגרה וגם לבנות את עצמי מחדש. סיימתי לימודים ויצאתי לשנתיים. זה לא נראה טוב".

     

    מרק מתערב: "אני חושב שמיכל צריכה להתחיל לעבוד עם ילדים כאן. מי אמר שצריך לחזור לארץ כדי לרכוש ניסיון? להפך - בטיול היא יכולה לקבל וללמוד הרבה יותר".

     

    אחרי שהילדים עולים לישון, ערב עבודה שיגרתי של מרק, עם מנהלת כספים של החברה שלו
      אחרי שהילדים עולים לישון, ערב עבודה שיגרתי של מרק, עם מנהלת כספים של החברה שלו

       

      החששות לפני

      הילדות נבהלו כשהבית התרוקן ("מי בא לגור פה? למה לוקחים לנו את הבית? איפה נגור?) ומיכל חששה בעיקר מנושא הלימודים ובית הספר. "לא יכולתי לדמיין שהבנות לא יעלו לכיתה א' כפי שהן ציפו, עם החברים מהגן והאווירה האופיינית לתחילת שנת הלימודים. אני עדיין לא מבינה מה המשמעות של היכרות מאוחרת עם בית הספר. החששות קיימים גם כיום, אך מתגמדים לעומת ההבנה על כמות החוויות ואופן הלמידה במסע".

       

      "קשה לי עם הקיבעון של מערכת החינוך בארץ ובעולם", מוסיף מרק. "לוקחים ילד מגן חובה, שמים אותו בכיתה ודורשים ממנו לשבת מעל לחמש שעות. אני לא רואה את הבנות שלי יושבות כל כך הרבה זמן. זה מיושן ולא תואם את הזמנים בהם אנחנו נמצאים. בטיול הן מקבלות הרבה יותר, כולל זמן איכות משפחתי. אנחנו גם עובדים עם חוברות ואפליקציות, רואים עולם ומגיעים למקומות שספק אם יגיעו אליהם שוב. זו מתנה שאף מערכת חינוך לא יכולה לתת".

       

      יום כביסות שגרתי: מחפשים מכבסה מקומית, מכניסים למכונה, ממתינים, מעבירים למייבש, ממתינים, מקפלים ונוסעים
        יום כביסות שגרתי: מחפשים מכבסה מקומית, מכניסים למכונה, ממתינים, מעבירים למייבש, ממתינים, מקפלים ונוסעים

         

        הבית הזמני שלנו

        בארבעת החודשים האחרונים מתגוררת משפחת שטייניץ בקרוואן: קמים יחד, אוכלים יחד, מבלים יחד, הולכים לשירותים יחד – וכל זה בקרוואן של 7 מטר אורך (ביתם הקודם: 220 מ״ר). המגורים המשותפים מאפשרים גיבוש משפחתי ומציבים גם אתגר לא פשוט, כפי שמתאר מרק: "אין לך רגע אחד לבד עם עצמך, לא לנו ולא לילדים. הם לא יכולים להשתולל ולרוץ כאוות נפשם, ובגלל שאנחנו כל הזמן בתזוזה, אז גם קשה להם למצוא חברים - מקומיים או תיירים.

         

        מרק: "הילדים מאוד צמאים לחברים בני גילם וגם אנחנו שמחים בכל פעם שמתקיים מפגש עם משפחות כמונו. פגשנו לא מעט אנשים טובים באמצע הדרך וקיבלנו הצעות ממשפחות ישראליות להתארח אצלם. זה מדהים! אנשים שלא מכירים אותנו פותחים לנו את הדלת ומאפשרים לנו לחלוק איתם את ביתם, לאכול איתם, דבר שלא היה קורה בארץ. רכשנו לעצמנו חברים מאוד טובים, שנכנסו לנו ללב, ולכן גם הפרידה כל פעם מחדש – מורכבת ולא פשוטה כלל".

         

        הכי אהבנו במסע

        מרק: "כשאתה בישראל אתה נמצא בלחץ 24/7. אתה מחובר למסך המחשב או לטלוויזיה, כל ידיעה חדשותית הופכת לשיחת היום בעבודה, בשכונה ובבית. אתה חי כל הזמן בתחושה שאתה חייב להספיק והתשלומים נערמים. אני בכלל לא מדבר על שביזות יום א'. כאן אתה מנותק, נטו עם המשפחה ואדון לעצמך. פה ושם אתה חושב על העבודה ומתגעגע למשפחה, אבל בגדול, הדאגה המרכזית היא - איך מבלים היום".

         

        מיכל: "הניתוק שמאפשר את ה'ביחד'. אם בארץ היו לי שלוש שעות ביום להיות עם הילדים, כאן יש לי את כל היום. גם הילדים עברו תהליך, משהו טוב קורה – בתחילת המסע הם קיטרו על זה שעליהם לישון יחד באותה מיטה והיום, הם רוצים לישון באותו חדר כשנחזור".

         

        טיול אופניים ראשון שלנו באגם וואנקה בניו זילנד
          טיול אופניים ראשון שלנו באגם וואנקה בניו זילנד

           

          הכי קשה – כשהקרוואן הופך לסיר לחץ

          מיכל מתארת את החיים בקרוואן: "יש רגעים שאני מרגישה חסרת אונים, במיוחד כאשר הילדים רבים, או מתווכחים אתנו, סיטואציה אופיינית כאשר אנחנו שוהים זמן רב בקרוואן. הם מאבדים את זה וגם אני. ברגעים כאלה אני שואלת את עצמי: 'למה הייתי צריכה את זה? למה לא נשארנו בארץ, במסגרות המאפשרות לי גם זמן לעצמי. שנייה אחר כך זה עובר".

           

          מרק מתמקד באלמנט החברתי: "בארץ הבית שלנו פתוח לכולם. כל היום חברים נכנסים ויוצאים. לא ידענו איך נוכל להיות רוב היום עם עצמנו. אנחנו מאוד אוהבים את החברותא הישראלית – דבר שמאוד חסר לנו כאן. כאן צריך לקבוע פליידייט שבוע מראש לילדים, להגדיר שעות בהן ייפגשו ולהביא כיסא (כן, אתם קוראים נכון) ואוכל מהבית. כל אחד עושה לביתו - אין מפגשים ספונטאניים של כל החברים כמו בארץ".

           

          כדי להתגבר על הבדידות והגעגועים פתחו מרק ומיכל את קבוצת הפייסבוק 'השטייניצים בדרכים', שמאפשרת להם לשתף ולעדכן, כפי שמסביר מרק: "הבדידות בטיול יכולה להיות מאוד קשה. לא תמיד יש מי שחולק איתך את החוויות המשפחתיות. הקבוצה בפייסבוק משמשת גם כאוזן קשבת. התגובות נותנות לנו דלק להמשיך. משפחות המתלבטות לגבי יציאה לטיול או המשך המסלול מתייעצות איתנו לגבי המסע הפרטי שלהן".

           

          בחניית הקרוואנים בקווינסטאון מצאנו טרמפולינה ענקית בגן השעשועים
            בחניית הקרוואנים בקווינסטאון מצאנו טרמפולינה ענקית בגן השעשועים

             

            ומה יש לילדים לומר?

            לוטם: "היה לי קשה כשנפרדנו מסבתא ומהדודים. מאוד התרגשתי כשהגענו לניו-זילנד, מדינה שאני לא מכירה".

             

            ליהיא: "היה לי קשה בכל הטראקים הארוכים שעשינו ברגל בניו-זילנד. מאוד התרגשתי כשחגגנו לאמא יום הולדת. ישנו עם הקרוואן בחנייה של סופר גדול באי הדרומי, קנינו עוגה קטנה וורד אדום מפלסטיק ושרנו לה שירי יום הולדת בקרוואן. המשכנו את המסיבה עם קינוחים וזיקוקים".

             

            ליאם: "כל יום הוא כיף לי פה".

             

            באי הצפוני בניו זילנד יש נקודות בחוף בהן המים באדמה ממש רותחים, אז חפרנו לנו בור של מעיינות חמים
              באי הצפוני בניו זילנד יש נקודות בחוף בהן המים באדמה ממש רותחים, אז חפרנו לנו בור של מעיינות חמים
               

               

              הרגעים שלנו

              מרק: רגע מפחיד באמת קרה כשנשבר לנו החלון של הקרוואן. צריך להבין שאנחנו משפחה של מושביניקים שהולכים לישון עם שמירה ואזעקה. כאן אני תקוע במדינה זרה עם חיות שבחיים לא נראו בישראל: קרוקודילים, עכבישים ענקיים וארסיים, נחשים בכל מיני גדלים וצבעים, קנגרו אדום (2 מטר), זוחלים ענקיים, נמלי ענק ועוד. לא נעים בכלל".

               

              מיכל נזכרת ברגע מרגש במיוחד שגרם לה לבכות: "באחד הטרקים שרנו את השיר עוף גוזל והסברנו לבנות ששאלו את משמעות השיר. אחרי כמה ימים שרנו אותו שוב והן התחילו לבכות בכי קורע לב. הגעגועים שברו אותן. באותו רגע הרגשתי גם אני את הבדידות, את הניתוק".

               

              מרק צוחק: "הבנות בוכות ואני שוב חוזר לרגע הפרידה מנתב"ג ושואל את עצמי – 'מה קורה פה?' אני מנסה לעשות טוב וכולם בוכים".

               

              המים שוטפים אותנו בגאות, ביציאה ממערות הקתדרלה באי הצפוני בניו זילנד
                המים שוטפים אותנו בגאות, ביציאה ממערות הקתדרלה באי הצפוני בניו זילנד

                 

                רגע של תובנות חשובות לחיים

                מיכל: "האי הצפוני בניו זילנד. בילינו לבד בחופים מדהימים עם חול שחור והסתכלנו על הילדים משתוללים על החוף – תמונה מרגשת שנצרבה בזיכרוננו. זה הזכיר לנו את הדבר הכי יקר לנו בחיים ועד כמה אנחנו לא מספיק שם בשבילם בחיי היום יום בארץ. זה חידד את החשיבות של המסע אליו יצאנו".

                 

                מרק: "משפחה היא מעל הכל – והילדים שלנו הם כל עולמנו, ומגיע להם יותר מה-3 שעות ביום שמקדישים להם בארץ באמצע שבוע".

                 

                מה למדנו במסע?

                לוטם: "אם נמצאים יחד, אפשר להתגבר על הכל, גם על טיול מאוד מפחיד ביער".

                 

                ליהיא: "בישראל יותר כיף לי, כי יש לי שם חברים ומשפחה".

                 

                מיכל: "החיים קצרים וצריך לנצל כל דקה עם המשפחה שלך. לא לפחד להעז ולצאת מהשבלונות ומהמוסכמות החברתיות".

                 

                מרק: "הדבר הכי חשוב בחיים זו המשפחה. כל דקה יחד לא תחזור לעולם. כל רגע שנוצר במסע -בין אם הוא טוב או רע, מסמל רגע קסום שאין שני לו. חשוב ללמוד להעריך את מה שיש ולחיות את הרגע ואת היום".

                 

                מתי חוזרים?

                הם צוחקים ומרק עונה: "לא יודעים. כרגע זה לא בתכנון. אנחנו בטיול ספונטני. אנחנו לא ממהרים לאף מקום – אין משהו חומרי שמחכה לנו בארץ, שבשבילו אנחנו צריכים לקבוע מעכשיו תאריך יעד לחזרה".

                 

                והזוגיות? שורדת?

                מיכל: "אין ספק שהטיול קירב וחיזק את הזוגיות שלנו. אין רעשי רקע ולחצים כמו שיש בארץ. אנחנו כל הזמן אחד עם השני: חווים זה את זו, עושים הכל ביחד, תומכים ברגעי משבר והרבה יותר קשובים ונינוחים מאשר בשגרה".

                 

                מיכל בהפסקה, על הגלשן שמרק קנה לרגל שיעור הגלישה הראשון שלו בעיירה Agnes Water
                  מיכל בהפסקה, על הגלשן שמרק קנה לרגל שיעור הגלישה הראשון שלו בעיירה Agnes Water

                   

                  התמונות בכתבה באדיבות מרק ומיכל שטייניץ.

                   

                   

                   
                  הצג:
                  אזהרה:
                  פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד