ראו את העור: שמונה גרושות חושפות את קעקוע ההעצמה שלהן

הקעקועים שעל גופן של הנשים האלה הם לא סתם ציורים יפים: הם נעשו בעקבות הגירושים שעברו, כדי "לזכור לראות את היופי גם אם לפעמים שקועים בשִיט"

הקעקועים מאפשרים להנציח את החוויה המטלטלת של הגירושים, וגם לייצר אקט סימבולי של התחלה חדשה (צילום: GettyimagesIL)
הקעקועים מאפשרים להנציח את החוויה המטלטלת של הגירושים, וגם לייצר אקט סימבולי של התחלה חדשה (צילום: GettyimagesIL)

מעולם לא הייתי טיפוס של קעקועים. גם בשנות העשרים שלי, שכולם מסביבי עיטרו את עצמם בדולפינים וציפורים, אני כבר ראיתי קדימה. המחשבה שבעתיד הקעקוע ייראה לי מגוחך אבל לא אוכל להסיר אותו ממני, הורידה אותי מיידית מהרעיון.

 

אבל לפני שלוש שנים, כשהתגרשתי, התעורר בי דחף עז לקעקע על עצמי את שמה של בתי, רומי. המחשבה שהחל מעכשיו, פעמיים בשבוע וכל סוף שבוע שני, לא אהיה עם הילדה הקטנה שלי - הייתה לי קשה מנשוא. הרגשתי צורך לעשות משהו סימבולי, מעין אקט שיסמל שהיא תמיד איתי.

 

בהתחלה התפשרתי על צמיד שנשא את האותיות של שמה, אבל חצי שנה אחרי זה הצמיד הלך לאיבוד. אני בכיתי, הבת שלי בכתה, ואז החלטתי סופית: קעקעתי את שמה של בתי על האמה, סמוך לכף היד. ידעתי שקעקוע לעולם לא ילך לאיבוד, לעולם לא יימחק, ואפילו כשאהיה בת 80, תמיד איהנה להסתכל עליו. הנה נשים נוספות, שאחרי שהתגרשו, בחרו להנציח את האקט בקעקוע – כל אחת עם ציור וסיפור משלה.

 

הקעקוע של יפעת מנהרדט. "הרגשתי צורך לעשות משהו סימבולי, מעין אקט שיסמל שהבת שלי תמיד איתי" (צילום: צביקה טישלר)
    הקעקוע של יפעת מנהרדט. "הרגשתי צורך לעשות משהו סימבולי, מעין אקט שיסמל שהבת שלי תמיד איתי"(צילום: צביקה טישלר)
     

     

    שלושה כוכבים על העורף. "כי אני ושני הילדים שלי תמיד נישאר ביחד"

    עדי אוסטר נויגרטן (38) מגני־תקווה, אשת שיווק, גרושה שלוש שנים (והיום בזוגיות), אמא לשניים (תשע וחמש)

     

    עדי אוסטר נויגרטן. "עלה בי הדחף לעשות אקט סמלי שימחיש שלמרות העובדה שהילדים לא איתי חצי מהזמן, הם עדיין תמיד איתי" (צילום: צביקה טישלר)
      עדי אוסטר נויגרטן. "עלה בי הדחף לעשות אקט סמלי שימחיש שלמרות העובדה שהילדים לא איתי חצי מהזמן, הם עדיין תמיד איתי"(צילום: צביקה טישלר)

       

      "הרבה פעמים כשאנשים רואים את הקעקוע שלי, הם אומרים: 'וואו, איזה יפה', ואני תמיד עונה: 'הוא לא רק יפה, יש לו גם משמעות. שלושת הכוכבים מסמלים אותי ואת שני הילדים שלי'.

       

      "עד שהתגרשתי, אף פעם לא התעורר בי רצון לעשות קעקוע. אבל אחרי שנפרדתי מאב ילדיי והסכמנו על משמורת משותפת, עלה בי הדחף לעשות אקט סמלי

      שימחיש שלמרות העובדה שהילדים לא איתי חצי מהזמן, הם עדיין תמיד איתי. בעל יכול להיות שלך לתקופה ואז כבר לא, והילדים שלך תמיד יהיו שלך. הם הדבר הכי יציב, את והם תישארו משפחה לנצח. בחרתי דווקא בכוכבים, כי הם תמיד קיימים, ועשיתי אותם בגדלים שונים: אני הכוכב הגדול, בני הבכור הוא הכוכב הבינוני ובתי הקטנה היא הכוכב הקטן. למרות שהקטנה שלי פחות מרוצה מהעניין וטוענת שהיא הכוכב הגדול".

       

      "אני הכוכב הגדול, בני הבכור הוא הכוכב הבינוני ובתי הקטנה היא הכוכב הקטן" (צילום: צביקה טישלר)
        "אני הכוכב הגדול, בני הבכור הוא הכוכב הבינוני ובתי הקטנה היא הכוכב הקטן"(צילום: צביקה טישלר)

         

         

        פרפר שיוצא מפרח. "כי אחרי שיוצאים לחופשי אפשר רק לפרוח"

        רונית בן שימול (44) מאשדוד, אחראית מחלקת תביעות בסוכנות ביטוח, גרושה תשע שנים וחצי, אמא לילדה (12)

         

        רונית בן שימול. "הרגשתי צורך להנציח את התחושה שלי: שאין מחיר לחופש" (צילום: אבי רוקח)
          רונית בן שימול. "הרגשתי צורך להנציח את התחושה שלי: שאין מחיר לחופש"(צילום: אבי רוקח)

           

          "נפרדתי מאבא של הבת שלי עוד כשהייתי בהיריון. לפני כן היינו נשואים שנה וחצי, והייתה לנו מערכת יחסים מאוד לא פשוטה. קיוויתי מאוד שאחרי שהבת שלנו תיוולד דברים ישתנו, אבל זה לא קרה, ונכנסנו למאבק גירושים שנמשך כמה שנים. אחרי שסוף־סוף קיבלתי את הגט, הרגשתי צורך להנציח את התחושה שלי: שאין מחיר לחופש. בחרתי בקעקוע של פרפר שיוצא מפרח, שמסמל את העובדה שאחרי ששחררתי את עצמי ויצאתי לחופשי, אני יכולה להתחיל לפרוח מחדש. בזמן שעשיתי את הקעקוע ממש לא הרגשתי שאני פורחת. זה היה יותר אידיאל שהצבתי לעצמי, הבטחה שקעקעתי על הגוף. בכוונה גם בחרתי לעשות את הקעקוע על הגב, כדי שאף אחד לא יראה, לשמור את זה רק לעצמי. היום, ממרחק השנים, אני יכולה לומר שהקעקוע עמד במבחן המציאות. בהחלט הצלחתי לפרוח".

           

          "הרגשתי צורך להנציח את התחושה שלי: שאין מחיר לחופש" (צילום: אבי רוקח)
            "הרגשתי צורך להנציח את התחושה שלי: שאין מחיר לחופש"(צילום: אבי רוקח)

             

             

            פרח הלוטוס. "כדי לזכור לראות את היופי גם אם לפעמים שקועים בשִיט"

            דנה וינטר (45) מאבן־יהודה, מטפלת ומאמנת אישית, גרושה שנתיים ואמא לשלושה (16, 14 ושמונה)

             

            דנה ויטנר. "אחרי שהתגרשתי היה לי ברור שאני רוצה לעשות קעקוע מיוחד שיסמל את התקופה שאני עוברת" (צילום: יאיר שגיא)
              דנה ויטנר. "אחרי שהתגרשתי היה לי ברור שאני רוצה לעשות קעקוע מיוחד שיסמל את התקופה שאני עוברת"(צילום: יאיר שגיא)

               

              "יש לי כמה קעקועים שעשיתי לאורך השנים, ואחרי שהתגרשתי היה לי ברור שאני רוצה לעשות קעקוע מיוחד שיסמל את התקופה שאני עוברת. הסתכלתי על כל מיני קעקועים כדי לקבל השראה, ואז נתקלתי בפרח הלוטוס. אחרי שקראתי עליו, הבנתי שהוא הקעקוע המושלם ומסמל עבורי בדיוק את מה שאני חווה. הגירושים שלי לא עברו בקלות. זה היה מסע של שנתיים מאוד קשות, מלוות בהרבה כעס ומלחמות. ועדיין, תמיד השתדלתי להסתכל קדימה. לא להיות עסוקה בבאסה, אלא לחשוב על העתיד ולדמיין את עצמי פורחת. הלוטוס הוא פרח יפהפה שגדל בביצה, וזה בדיוק התאים למנטרה שלי: שגם ממקום מאוד קשה, מכוער וחשוך, אפשר לצמוח לדבר יפה".

               

              "הלוטוס הוא פרח יפהפה שגדל בביצה, וזה בדיוק התאים למנטרה שלי: שגם ממקום מאוד קשה, מכוער וחשוך, אפשר לצמוח לדבר יפה" (צילום: יאיר שגיא)
                "הלוטוס הוא פרח יפהפה שגדל בביצה, וזה בדיוק התאים למנטרה שלי: שגם ממקום מאוד קשה, מכוער וחשוך, אפשר לצמוח לדבר יפה"(צילום: יאיר שגיא)

                 

                 

                המשפט I’m the hero of this story. "כי אני הגיבורה של חיי"

                מעיין דהן (38) מנתניה, קוסמטיקאית, גרושה שנתיים ואמא לשלושה (עשר, שמונה וחמש)

                 

                מעיין דהן. "אני מגיעה מבית מסורתי ולפי היהדות אסור לעשות קעקועים, אבל אחרי הגירושים נשארתי עם כאב נפשי, והרגשתי שאני רוצה להפוך אותו לכאב פיזי" (צילום: יאיר שגיא)
                  מעיין דהן. "אני מגיעה מבית מסורתי ולפי היהדות אסור לעשות קעקועים, אבל אחרי הגירושים נשארתי עם כאב נפשי, והרגשתי שאני רוצה להפוך אותו לכאב פיזי"(צילום: יאיר שגיא)

                   

                  "במשך שנים הייתי נגד קעקועים. אני מגיעה מבית מסורתי ולפי היהדות זה אסור, מה גם שכשהייתי רואה קעקועים על אנשים אחרים זה לא נראה לי יפה. אבל אחרי שהתגרשתי, בער בי פתאום רצון לעשות קעקוע. אני זו שיזמה את הגירושים, ואני ובן הזוג שלי סיימנו את התהליך בצורה יפה. אבל נשארתי עם כאב נפשי, והרגשתי שאני רוצה להפוך אותו לכאב פיזי ובכך להיפטר ממנו. זו גם אחת הסיבות שבחרתי לעשות את הקעקוע במקום הכי כואב שיש: בצלעות.

                   

                  "בהתחלה חשבתי לקעקע נוצה שמבחינתי מסמלת חופש, אבל אז נתקלתי במשפט I’m the hero of this story וזה הרגיש לי בול אני. אני אמא לשלושה, ויכולתי להמשיך להיות נשואה וליהנות מחיי לוקסוס, אבל בחרתי לוותר על הנוחות, לחיות יותר בצמצום, הכל כדי שאהיה נאמנה לאמת שלי ושאוכל לנתב את סיפור חיי כמו שרק אני רוצה. אני גם מאוד אוהבת את העובדה שהקעקוע נמצא במקום שאף אחד לא יכול לראות, כי הידיעה הזו היא ביני לבין עצמי".

                   

                  "בחרתי לוותר על הנוחות, לחיות יותר בצמצום, הכל כדי שאהיה נאמנה לאמת שלי ושאוכל לנתב את סיפור חיי כמו שרק אני רוצה" (צילום: יאיר שגיא)
                    "בחרתי לוותר על הנוחות, לחיות יותר בצמצום, הכל כדי שאהיה נאמנה לאמת שלי ושאוכל לנתב את סיפור חיי כמו שרק אני רוצה"(צילום: יאיר שגיא)

                     

                     

                    לביאה ענקית על חצי מהזרוע. "כי גיליתי שאני לביאה בזכות עצמי"

                    ליאת הרמן גולדפרב (43) מקיבוץ עין־דור, מדריכת טיולי אתגר והרפתקה, גרושה שלוש שנים ואמא לארבעה (17, 15, 11 ותשע)

                     

                    ליאת הרמן גולדפרבץ "נכנסתי למשבר עמוק. לא ידעתי איך אוכל להמשיך להתנהל בלי בן זוג" (צילום: זהר שחר)
                      ליאת הרמן גולדפרבץ "נכנסתי למשבר עמוק. לא ידעתי איך אוכל להמשיך להתנהל בלי בן זוג"(צילום: זהר שחר)

                       

                      "לא בחרתי להתגרש. זו הייתה יוזמה של בעלי, שמבחינתי הגיעה משום מקום. זה קרה בדיוק בשנה שבה חגגתי 40, ונכנסתי למשבר עמוק. לא ידעתי איך אוכל להמשיך להתנהל בלי בן זוג. בן הזוג שלי היה המפרנס העיקרי, ואני, מורה לחינוך גופני בהכשרתי, עסקתי בכל מיני עבודות שלא חייבו שעות ארוכות, כדי שאוכל להיות עם הילדים בבית. במשך חצי שנה הייתי ממוטטת".

                       

                      "אחרי שהתגרשנו רשמית, בעלי אמר שהוא רוצה למכור את הבית. כשהגיעו קונים פוטנציאליים, החלטתי להרים את עצמי בידיים. נתתי לעצמי שנה עד שאוכל לקנות את החלק שלו. התחלתי לעבוד שעות נוספות בבתי ספר, בזמן הפנוי עבדתי כברמנית וגם פתחתי עסק למתנפחים. תוך שנה הצלחתי להכפיל את ההכנסה שלי, וקיבלתי משכנתה מהבנק שאפשרה לי לקנות מהגרוש שלי את חלקו בבית".

                       

                      "במהלך אותה תקופה גיליתי בעצמי תעצומות שלא ידעתי שקיימות בכלל, והבנתי שאני לביאה, שאין דבר כזה מבחינתי שאי־אפשר. שאני לא מפחדת מכלום וטורפת כל מה שצריך. לפני שנה וחצי החלטתי לעשות קעקוע שיסמל את המהפך שעברתי. בחרתי לעשות את הקעקוע על הכתף, כדי שיהיה בולט. ידעתי שאנשים ישאלו אותי עליו, ואז אני אוכל לספר את הסיפור שלי ולהוות מקור השראה".

                       

                      "בחרתי לעשות את הקעקוע על הכתף, כדי שיהיה בולט. ידעתי שאנשים ישאלו אותי עליו, ואז אני אוכל לספר את הסיפור שלי ולהוות מקור השראה" (צילום: זהר שחר)
                        "בחרתי לעשות את הקעקוע על הכתף, כדי שיהיה בולט. ידעתי שאנשים ישאלו אותי עליו, ואז אני אוכל לספר את הסיפור שלי ולהוות מקור השראה"(צילום: זהר שחר)

                         

                         

                        אישה על נדנדה עם שתי ציפורים מחזיקות בחבל. "הציפורים הן הילדים שלי שמושכים אותי למעלה"

                        מירית שקד (36) מבת־ים, אשת שיווק, גרושה שנה ואמא לשניים (שמונה ושש)

                         

                        מירית שקד. "חייתי 17 שנה עם בן הזוג שלי, והיה לי מאוד קשה להתעורר למציאות בלעדיו, לקום כל בוקר ולתפקד" (צילום: יריב כץ)
                          מירית שקד. "חייתי 17 שנה עם בן הזוג שלי, והיה לי מאוד קשה להתעורר למציאות בלעדיו, לקום כל בוקר ולתפקד"(צילום: יריב כץ)

                           

                          "במשך שנים חלמתי לעשות קעקוע, אבל פחדתי ממחטים ולא היה לי אומץ. אחרי הגירושים עברתי משבר לא פשוט. גירושים בעיניי זה כמו אבל. את עוברת את כל חמשת השלבים. חייתי 17 שנה עם בן הזוג שלי, והיה לי מאוד קשה להתעורר למציאות בלעדיו, לקום כל בוקר ולתפקד. אבל שני הבנים הקטנים היו זקוקים לתשומת הלב שלי, היו צריכים שאטפל בהם, ובסופו של דבר הם אלה שגרמו לי לקום ולהמשיך בחיי במקום להיות בדאון ולהתרכז בעצמי".

                           

                          "אחרי כמה חודשים מאוד קשים החלטתי שאני עושה קעקוע. הרגשתי שחוויתי משהו כל כך נורא, שעכשיו אני יכולה להתמודד עם כל הפחדים שלי. בחרתי בקעקוע שסימל בדיוק את התחושות שלי: אני על נדנדה, כששתי ציפורים שמסמלות את הילדים שלי מרימות אותי למעלה. הקעקוע מזכיר לי שפעם אני למעלה ופעם אני למטה, אבל בסופו של דבר הילדים שלי תמיד ימשכו אותי למעלה ולא ייתנו לי ליפול".

                           

                          "בחרתי בקעקוע שסימל בדיוק את התחושות שלי: אני על נדנדה, כששתי ציפורים שמסמלות את הילדים שלי מרימות אותי למעלה" (צילום: יריב כץ)
                            "בחרתי בקעקוע שסימל בדיוק את התחושות שלי: אני על נדנדה, כששתי ציפורים שמסמלות את הילדים שלי מרימות אותי למעלה"(צילום: יריב כץ)

                             

                             

                            ארבעה שחפים על הצוואר. "אחד מהשחפים הוא הגרוש שלי. כולנו משפחה אחת למרות הכל"

                            סמדר שחף (55) מקריית־ביאליק, יועצת ואחראית מחשוב בבית ספר תיכון, גרושה חמש שנים ואמא לשניים (33 ו־28)

                             

                            סמדר שחף. "אני והגרוש שלי נפרדנו ברוח טובה ונשארנו ביחסים טובים, והרגיש לי הכי נכון לקעקע ארבעה שחפים" (צילום: גיל נחושתן)
                              סמדר שחף. "אני והגרוש שלי נפרדנו ברוח טובה ונשארנו ביחסים טובים, והרגיש לי הכי נכון לקעקע ארבעה שחפים"(צילום: גיל נחושתן)

                               

                              "חייתי עם בן זוגי יותר מ־30 שנה, כך שהגירושים היו משבר לא פשוט. הזעזוע דחף אותי לעשות כל מיני שינויים בחיים שלי. קניתי אוטו חדש, התחלתי לטוס לחו"ל לבד, ובין היתר החלטתי לעשות קעקוע חדש. רציתי שהוא יסמל חופש. התחלתי לחשוב לכיוון ציפור, ואז אמרתי שאם כבר ציפור, אז זה חייב להיות שחף – כמו שם המשפחה שלי. אז החלה ההתלבטות של כמה שחפים. מצד אחד, הנטייה הייתה לעשות שלושה: אני ושני הילדים שלי. מצד שני, גם הגרוש שלי הוא שחף, ולמעשה בחרנו את שם המשפחה הזה ביחד אחרי שהתחתנו. אני והגרוש שלי נפרדנו ברוח טובה ונשארנו ביחסים טובים, והרגיש לי הכי נכון לקעקע ארבעה שחפים. אמרתי: 'אמנם התגרשנו, אבל אנחנו משפחה ותמיד נישאר משפחה'. הגרוש שלי לא רק שהתלהב מאוד מהקעקוע, אלא שהחליט לעשות לעצמו אותו קעקוע בדיוק".

                               

                              "הגרוש שלי לא רק שהתלהב מאוד מהקעקוע, אלא שהחליט לעשות לעצמו אותו קעקוע בדיוק" (צילום: גיל נחושתן)
                                "הגרוש שלי לא רק שהתלהב מאוד מהקעקוע, אלא שהחליט לעשות לעצמו אותו קעקוע בדיוק"(צילום: גיל נחושתן)

                                 

                                 

                                שלושה פרפרים. "כדי להזכיר לעצמי ששלושת הילדים שלי יכולים להתקדם ללא עזרה"

                                איילת נען (42) מנתניה, מורה לאזרחות, פרודה שנתיים וגרושה חצי שנה, אמא לשלושה (14, תשע וחמש)

                                 

                                איילת נען. "הקושי הכי גדול מבחינתי בגירושים הוא שכמה לילות בשבוע הם לא ישנים איתי בבית" (צילום: יריב כץ)
                                  איילת נען. "הקושי הכי גדול מבחינתי בגירושים הוא שכמה לילות בשבוע הם לא ישנים איתי בבית"(צילום: יריב כץ)

                                   

                                  "אחרי שהתגרשתי עשיתי את הקעקוע הראשון בחיי: שלושה פרפרים שמסמלים את הילדים שלי. עד אז מעולם לא התחברתי לקעקועים, וגם פחדתי מהכאב. החלטתי לעשות קעקוע משתי סיבות עיקריות: לפני שלוש שנים התפרצה אצלי תסמונת הפיברומיאלגיה, שבאה לידי ביטוי בכאבים מפושטים בכל הגוף. הקעקוע מבחינתי היה דרך להתמודד עם הפחד מכאב פיזי שמלווה אותי כל היום".

                                   

                                  "הסיבה השנייה הייתה הילדים שלי. הקושי הכי גדול מבחינתי בגירושים הוא שכמה לילות בשבוע הם לא ישנים איתי בבית. בהתחלה חשבתי לקעקע פינגווינים, כי גם אני וגם הילדים מאוד אוהבים קור, אבל בסופו של דבר הרגיש לי הכי נכון לבחור בפרפרים. הפרפר הוא בעל חיים עצמאי - הוא הופך מזחל לגולם ואז לפרפר, בלי שום עזרה או התערבות של הסביבה. הקעקוע מסמל בשבילי את התחושה שאני סומכת על הילדים שלי שיוכלו להתמודד עם המציאות החדשה, להתקדם ולהתפתח גם כשלא אהיה לצדם ואחזיק להם את היד. דאגתי שכל פרפר יהיה בצבע אחר ובזווית שונה, כי כל אחד מהם שונה ומיוחד בפני עצמו, ובכל פרפר יש מעט צבע סגול, הצבע האהוב עליי, כדי להמחיש שאני נמצאת בכולם. את הקעקוע בחרתי לעשות מעל הקרסול, כי זה מקום שנוח לי להביט בו וללטף אותו בכל פעם שאני מתגעגעת".

                                   

                                  "הקעקוע מסמל בשבילי את התחושה שאני סומכת על הילדים שלי שיוכלו להתמודד עם המציאות החדשה, להתקדם ולהתפתח גם כשלא אהיה לצדם ואחזיק להם את היד" (צילום: יריב כץ)
                                    "הקעקוע מסמל בשבילי את התחושה שאני סומכת על הילדים שלי שיוכלו להתמודד עם המציאות החדשה, להתקדם ולהתפתח גם כשלא אהיה לצדם ואחזיק להם את היד"(צילום: יריב כץ)
                                     

                                     

                                     

                                    הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: אלכס ליפקין, סגנון: מזל חסון ל"סולו")
                                    הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: אלכס ליפקין, סגנון: מזל חסון ל"סולו")
                                     
                                    הצג:
                                    אזהרה:
                                    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד