דו-קרב צלבני-מוסלמי במהלך שחזור הקרב בקרני חיטין, בשבוע שעבר
המועד הוא 4 ביולי 1187. האתר: הר הגעש הכבוי קרני חיטין, סמוך לטבריה. הצבא הצלבני בפיקודו של מלך ירושלים, גי דה ליזיניאן, והצבא המוסלמי בהנהגת צלאח א-דין מתכנסים לקרב שיכריע את עתידו של המזרח התיכון. במהלך מבריק מצליחים 24 אלף החיילים המוסלמים לכתוש את הצלבנים ומאפשרים את תחילתה של ההשתלטות המוסלמית המחודשת על ארץ הקודש.
>> תאהבו אותנו גם בפייסבוק
עוד בערוץ אנשים:
- פעם היה כאן ראש ממשלה שהתנדב לקצץ בשכרו
מאות שנים אחרי, נדמה שדבר לא השתנה: תחילת יולי, והצלבנים והמוסלמים שוב שמים פעמיהם לכיוון קרני חיטין - אבל מי שמנהיג את האירוע הפעם הוא לא איש צבא מהולל אלא מורה דרך ירושלמי, גנאדי ניז'ניק, שכבר שבע שנים מקפיד לשחזר את הקרב ההוא. "השחזור מביא לידי ביטוי גישה שאני מכנה 'היסטוריה חיה': לא רק חוקרים את ההיסטוריה, אלא גם חווים אותה בפועל", הוא מסביר. "זה מאפשר לחבר את הסיפורים הדרמטיים לשטח שבו הם התרחשו, פה בארץ". ולמה הוא בחר לשחזר דווקא את הקרב הספציפי הזה? "הייחוד של הקרב הזה הוא שיש תיעוד מפורט שלו בכתובים, עד לרמה של דיאלוגים בין הדמויות, כך שיש במה להיאחז. זה גם היה קרב מאוד גורלי, וכל השינויים שקרו במזרח התיכון התנקזו אליו".
נדבקתי בחיידק
יום חמישי הראשון של יולי 2018, שעת צהריים, ואנחנו בעינות ציפורי שבגליל התחתון. בנקודה הזו התכנסו משתתפי הקרב לפני יותר מ-800 שנה, ועכשיו מתכנסים בה גנאדי ניז'ניק ושותפיו לשחזור, כ-60 איש, כולם לבושים כאבירים נוצרים, כחיילים מוסלמים או כאזרחים מימי הביניים. בכביש הסואן הסמוך נוסעות מכוניות, אבל בשטח הכינוס אין זכר למאה ה-21. המקום חזר מאות שנים אחרונית, והוא מלא חרבות, מגנים, צלבים צלבניים וסהרים מוסלמיים. משתתפי השחזור הם אנשים מהארץ ומחו"ל, חובבי היסטוריה שבימים כתיקונם מנהלים אורח חיים שגרתי ונורמטיבי: עובדים בשלל מקצועות, גם הייטק וגם מכונאות רגב, מנהלים משפחות, חיים, מתפרנסים – ופעם בשנה נכנסים לעולם אחר.
"זה כמו מילואים, אבל בסגנון המאה ה-12", מסביר ניז'ניק. "וכמו במילואים, צריך להכניס את האנשים לסדר יום קפדני, ומכיוון שזה יולי, אז יש תנאי מזג אוויר קשים. יש גם סטנדרטים של בטיחות: עוברים אימוני סיף כדי לדעת איך להשתמש בחרב, יש נהלים לגבי השחזתו, נועלים נעליים שמותאמות לתקופה, לומדים לרכוב על סוס. הרבה יותר קל לצאת למטווח צה"לי מאשר לשחזר קרב מהמאה ה-12".
כשהשחזור מתחיל, ניז'ניק (46) ממלא את תפקידו של אחד ממנהיגי הצבא הצלבני, רנו משיטיון, ולא במקרה. "יש נקודת דמיון ביני לבין הצלבנים", הוא אומר. "גם הם וגם אני הגענו מאירופה למקום שהתייחסנו אליו כאל הארץ המובטחת". ואכן, הוא הגיע לכאן מלבוב שבאוקראינה, שם נולד ב-1972, ושם גם השלים תואר ראשון בהיסטוריה. לארץ עלה בתחילת שנות ה-90 - "ממניעים ציוניים", הוא מדגיש, "בזמן שהצלבנים הגיעו ממניעים דתיים". בצה"ל שירת כטנקיסט, ואחרי השחרור למד ארכיאולוגיה מקראית והיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים. במהלך הלימודים התוודע לקרב קרני חיטין, והסיפור הצית את דמיונו. "באוקטובר 2007 הגעתי בפעם הראשונה למקום הקרב. זה היה יום סתיו נעים, לא מאוד חם, ואני והחברים שלי היינו לבושים בלבוש מודרני, אז כל הזמן חשבנו שזה בלתי נתפס שמשתתפי הקרב עברו פה בחמסין של יולי עם שריונות כבדים על גופם. ככה נדבקתי בחיידק השחזור ההיסטורי. שלוש שנים לאחר מכן קיימנו את השחזור הראשון".
השחזור נמשך שלושה ימים, אבל ההכנות אליו נמשכות חודשים ארוכים, כמעט שנה. המשתתפים מכינים את הציוד, בודקים אותו, לומדים איך משתמשים בו. הם גם פותחים ספרי היסטוריה ואף לומדים את השפות הרלוונטיות - בעיקר לטינית.
"אחת המשתתפות סיפרה לי שכשהיא למדה על התקופה הזאת באוניברסיטה, היא השתעממה, אבל עכשיו היא תשמח לעשות עבודה בנושא – למשל, על התלבושות של הנשים המוסלמיות בימי הביניים", מתגאה ניז'ני'ק ומצביע בכך על הערך החינוכי-תרבותי של הפרויקט, שבעיניו הוא אחד ההישגים העיקריים שלו. "שחזור כזה מאפשר לאדם מודרני להציץ אל מי שהוא עשוי היה להיות בעבר, ולהתחבר לתרבות שכבר איננה", הוא אומר. "הפרויקט גם מוחק פערים שקיימים בין המשתתפים. מגיעים לכאן אנשי מחשב שיושבים במשרדים, ומצד שני מגיעים נהגי משאיות, אבל כשהשחזור מתחיל, אין הבדל ביניהם. הם גם לומדים כאן להיות פחות צרכניים. אני, למשל, שאלתי את אשתי באחד הימים אם יש משהו לשתות בבית; היא אמרה שאין כלום, אבל היו מים בברז, ובשבילי זה הכל: הרי בתקופה ההיא שתו רק מים, אז בעקבות השחזור התחלתי להתייחס למים כאל משקה".
מה אפשר ללמוד מזה
בני משפחתו - אשתו אנה (42) וארבעת ילדיהם – נמצאים בשטח, צופים בהתרחשויות. "מבחינת המשפחה, השחזור בקרני חיטין הוא אירוע שתופרים בגדים לקראתו", אומר ניז'ניק. "זה אחד האירועים הכי חשובים בשנה, כמו ליל הסדר וימי הולדת".
בזמן שהמשפחה מתארגנת לצפייה, האבירים הצלבנים כבר מקיימים אימון ראשון לקראת הקרב. "ההכנות לקרב הן העיקר", אומר מי שתכף ייכנס לדמותו של רנו משיטיון. "אנחנו עוברים במהלכן דינמיקה קבוצתית מדהימה. אני אישית מרגיש במסע הזה כמו דוקטור הו, אדם שעובר בין עולמות ונוסע בזמן. הרי אנחנו עוברים בדיוק את אותם תהליכים רגשיים שהצלבנים והמוסלמים עברו לפני 800 שנה. בהתחלה יש אופוריה וכולם שמחים, ואחר כך החי"רניקים מתחילים לשנוא את הפרשים כי הם מתקדמים מהר, והפרשים שונאים את החי"רניקים כי הם מעכבים אותם. ועדיין, בתוך זה כולם חברים".
כל התקלות נלקחות בחשבון. אם אחד המשתתפים נפצע או מתייבש, מיד מוזעק לעזרה חובש שנמצא באזור, מחופש לרופא מוסלמי. יש בשטח גם וטרינר, גם הוא מחופש למוסלמי, הדואג לבריאותם של הסוסים. אנה ניז'ניק מפנה פצועים בעת הצורך עם רכב מודרני למהדרין. במהלך המסע יש נקודות שפתוחות לצפייה של הקהל הרחב, "כי אנחנו עושים את זה גם למען הקהילה", ובהתאם לכך זוכה המיזם לתמיכה מהמועצות האזוריות גליל תחתון ועמק יזרעאל, מיקב שמספק יין, וממסעדה ומשירות משלוחי המזון שמספקים אוכל למשתתפים למשך כל ימי השחזור. את הפעילות כולה מממן מועדון של שחזורים היסטוריים בשם "ממלכת ירושלים", והיא נעשית ללא מטרת רווח.
אחת הסצנות הדרמטיות מתרחשת אחרי שהמוסלמים מנצחים בקרב, וצלאח א-דין כולא את מלך הצלבנים ואת רנו משטיון, הלא הוא גנאדי ניז'ניק, שמתאר: "צלאח א-דין נותן למלך מים, שזה סימן לכך שהוא לא יהרוג אותו. המלך מעביר את הכוס לרנו, וזה מתחצף לצלאח א-דין ומדבר אליו בגאווה. צלאח מאבד שליטה עצמית ועורף את ראשו של רנו באמצעות חרבו". למקרה שדאגתם, ראשו הערוף של רנו עשוי כאן מקלקר. ניז'ניק, ברוך השם, נותר בריא ושלם.
איזה לקחים אנחנו יכולים להפיק כיום מהקרב בקרני חיטין?
"אני חושב שהצלבנים הפסידו כאן בגלל סכסוכים והאשמות הדדיות, וכל חברה אנושית יכולה ללמוד מזה: ברגע האמת, אם אין אליטה ראויה שיכולה לקחת אחריות, זה מפיל את כל המערכת. לפעמים יש זמנים גורליים שבהם נדרש אמון הדדי ושיתוף פעולה בין כל הצדדים".
______________________________________________________
גם אביב שאול יצא למסע מקורי ומרתק, אם כי שונה לגמרי. הקליקו על התמונה: