93 בוגרים סיימו השנה את לימודיהם בשלוש מחלקות האופנה המרכזיות בישראל, ויצו חיפה, בצלאל ושנקר, ויוצאים אל שוק האופנה המקומי, שידע בשנה החולפת משברים לא פשוטים. הפתעת השנה בתצוגות הבוגרים שהסתיימו אמש, מגיחה מהמחלקה בויצו חיפה, שלאחר מגמת שיפור בשנה שעברה, תחת שרביטה של ראשת המחלקה הנכנסת מירב לביא, חתומה השנה על תצוגת הגמר החזקה והטובה ביותר מבין המחלקות. נראה כי לסטודנטים של ויצו חיפה, שעד לאחרונה היתה המחלקה המדשדשת הרבה מאחורי בצלאל והרבה יותר מאחורי שנקר, כבר אין סיבה להתבייש. רמת הביצוע של רוב הפרויקטים היתה גבוהה, והסטודנטים הצליחו לתרגם את הקונספטים שבחרו לכדי קולקציות מגובשת וסטיילינג תומך. יתרה מכך, כמעט כל הפרויקטים הצליחו לשמור על איזון בין קונספטואליות תיאטרלית לבין התכתבות עם מגמות אופנתיות, מה ששמר על שפה אישית ומעודכנת למגמות בעולם, מבלי לגרוע מכתב היד של כל אחד מן הבוגרים.
רוחות קלילות של שינוי נשבו העונה גם מכיוון המחלקה לאופנה וצורפות בבצלאל, אבל שם עוד נכונה לראשת המחלקה הנכנסת שלי סתת קומבור מלאכה מרובה. בעוד המסלול לצורפות והפרויקטים בתחום הנעליים ממשיכים להוביל את התחום בישראל, בכל הנוגע לבגדים, ניכר כי הסטודנטים עדיין זקוקים ליד מכוונת ונוקשה יותר, שמתחילה בשלב המעבר המסובך מנושא הפרויקט לפרשנות העיצובית, ומשם לשלב הביצוע, שהשתפר בקווים המחויטים בלבד. בתצוגה שנערכה השבוע במוזיאון ישראל בירושלים, ניכר היה כי עריכה טובה היתה מצילה רבים מהפרויקטים, ומאפשרת לבוגרים לזקק את האמירה שלהם לכדי תוצרים בעלי מבע ויזואלי חזק, קוהרנטי ומדויק.
רמת ביצוע גבוהה ומנה נאה של כישרון ליוו גם את עבודותיהם של בוגרי המחלקה הוותיקה והמוערכת לאופנה בשנקר, אך רובן לא הצליחו לרגש על המסלול ונראו כמו שטנץ שמתחיל לחזור על עצמו ממחזור למחזור במחלקה, אולי כתוצאה מהיעדר רענון של מנחי פרויקט הגמר מזה זמן רב. על המסלול של שנקר ניכרה בעיקר התחרות בין הסטודנטים על התואר הקולקציה המפתיעה והמוגזמת ביותר, אך לזיעה, כידוע, יש ריח ונראות על הבגדים, והתוצאה ברוב המקרים היתה מאכזבת. כמו כן, הצורך להתכתב עם הנעשה בעולם האופנה, הביא אל המסלול פרויקטים עם ציטוטים ברורים ועכשוויים ממסלולים של מותגים גדולים בעולם – מה שהקשה על איתור שפה אישית וכתב יד אינדיבידואלי אצל דור העתיד.
ואלה שמות הבוגרים המבטיחים שסימנו בכל אחת מהמחלקות, בתקווה לראותם משתלבים בהצלחה בתעשיית האופנה המקומית ומחוצה לה, מעבר לים.
המכללה האקדמית ויצו חיפה
1. אהרון גניש: לא תשתוק!
הפרויקט הבולט והמוצלח ביותר של השנה במחלקה, וכנראה גם ביחס לכל יתר המחלקות האקדמיות לאופנה בארץ, הוא של הבוגר אהרון גניש, תלמיד ישיבה לשעבר, שהחליט להציף את המסלול באחד מנושאי הטאבו הגדולים בחברה החרדית – אונס בישיבה על ידי בעל סמכות. גניש יצר שבע מערכות לבוש דרמטיות ואפלות של ילדות נכזבת אל מול עולם המבוגרים, שהציגו רמת ביצוע גבוהה וטיפול קונספטואלי רגיש ומרשים, עם השפעות ניכרות ממעצבים אוונגרדיים כמו ריי קוואקובו וג'ון גליאנו. קשה היה להתעלם מדמותו של ילד שנרקמה על גב אחת ממערכות הלבוש, שפניו שובצו פנינים ודמעות קטיפה זולגות מעיניו; וכן ממסכות הפנים המרהיבות שכיסו את פני הדוגמנים, ומהסטיילינג העשיר באביזרים שיצרו יחד עולם ומלואו.
2. עמית מוזר: בבקשה תישאר חיובי
הפרויקט של עמית מוזר החל את דרכו כמחווה לביגוד, לסמלים ולציוד של החייל הישראלי בזמן השירות הצבאי, אבל על מסלול התצוגה הנושא המשומש קיבל טוויסט של גיבורי על שיוצאים לקרב. מוזר הציג קולקציה אופנתית ועכשווית, מלאה בהומור דוגמת שקיות ציוד של במבה וקוקה קולה, אבות המזון של החייל הישראלי, ציטוטים רלוונטים מאופנת הרחוב המעודכנת, כמו חגורות אוברסייז בסגנון המותג "אוף וויט", ושפה מגובשת עם הרמוניה צבעונית, שנשמרה לכל אורך שש מערכות הלבוש שהציג.
3. מייקל לונגו: מרוסיה בשנאה
המתח שנשמר לאורך כל הפרויקט של לונגו בין הגזרות המחויטות לשמלות ענני הצבע בדיגום חופשי, הצליח לתרגם כהלכה את הקונפליקט שניצב מאחורי עבודת הגמר שלו: מאבק אידיאולוגי בין האופן בו אביו הרוסי, שעזב אותו לפני עשרים שנה, תופס את ההומוסקסואליות והאופי ה"נשי" של בנו הרקדן. למרות שנדרשו כמה דיוקים נוספים ברמת הביצוע, לונגו העמיד חמש מערכות לבוש מאוזנות ומסקרנות, ועוד מערכת לבוש מרהיבה אחת של ז'קט אוברסייז מבד סקובה בצבע אפור עם חצאית טול מתחת.
המחלקה לאופנה ולצורפות, בצלאל
1. נאדין רם: שלד טיטניום
לבוגרת נאדין רם היה חלום: להיוולד עם עקבים בילט אין. ככה זה כשגובה הוא לא מהתכונות שזכית להיוולד איתן. הפרויקט של רם הוא פריצת דרך טכנולוגית שנעשתה בשיתוף פעולה עם מכון המתכות הישראלי בטכניון. רם הדפיסה נעליים עשויות טיטניום בטכניקת תלת ממד, עם מדרכים אנטומים עשויים מפולימר שקוף, והתוצאה: נעליים במראה דקיק ועדין, ובמשקל קליל במיוחד, אך בעלות חוזק ועמידות, ונראות כחלק אינטגרלי מהגוף.
2. טלי לייטנר: Interelations
הבוגרת טלי לייטנר חקרה מערכות יחסים אישיות, תוך התבוננות בחיבורים ומחברים של בגדים, אך הטקסט הלא קוהרנטי שמופיע בקטלוג הבוגרים עושה עוול לעבודה היפה שהוצגה על המסלול. לייטנר יצרה חמש מערכות לבוש לגברים, שהציגו פרופורציות גוף מעניינות וחיבורים מצוינים בין חומר, טקסטורה, צבע וגזרות נינוחות, אשר הדגימו חשיבה מחודשת על אופנת גברים עכשווית.
3. קסנש ישנה: בשר אחד / One Flesh
לפני עשור הגיעה קסנש ישנה לארץ כמבקשת מקלט מאתיופיה. מאז היא מועמדת לגירוש מישראל, על אף שהיא דוברת עברית והשלימה לימודים לתואר ראשון בבצלאל. נושא הגג של פרויקט הגמר בעיצובה הוא "פמיניזם שחור", אולם כשיורדים לעומקן של שש מערכות הלבוש שהציגה, זוכים להכיר את עולמה הפנימי: מעבודת רקמה של דמות האם שנותרה מאחור, דרך שאלות על מגדר, ועד גזרות שמתכתבות עם הלבוש האתיופי המסורתי. למרות סיפורה קורע הלב, ישנה מצליחה לשלב גם לא מעט הומור בעבודה, כמו מזלף פלסטיק כחול שתלוי על הגב, כמעין כד מים תנ"כי בגרסה מודרנית.
המחלקה לאופנה, שנקר
1. עגור מן: מי מכיר מי יודע
פרויקט הגמר של עגור מן חוזר אל מכבסת הקיבוץ בו גדל, ששימשה השראה לשבע מערכות הלבוש בעיצובו. על פניו, מכבסה עם בגדי עבודה גנריים הם בדיוק ההפך מאופנה, אך מן הצליח ליצור מתוך הצמצום הסוציאליסטי של אופנת הקיבוץ קולקציית גברים בגווני פסטל רכים מלאה בהומור, שעומדת בסתירה מוחלטת למיתוס המצ'ואיסטי של הקיבוצניק וקוד הלבוש שלו.
2. בנימין יענקלביץ': פרק 54: בו אוליבר פוגש את פו
קלאסיקות הילדים "פו הדב" ו"אוליבר טוויסט" עמדו במרכז פרויקט הגמר הזה אך בהיפוך תפקידים - יענקלביץ' בדק מה היה קורה אילו דיקנס היה כותב את פו הדב, וא.א מילן את אוליבר טוויסט. קשה להגיד שהבגדים שהציג יענקלביץ' הצליחו לענות על השאלה הספרותית במהותה, אבל הם בהחלט הצליחו להביע עמדה פיוטית על עולם הילדות, עם משחקי פרופורציות של גוף ולבוש, כשחלק מהדוגמנים נראו כאילו גדלו בתוך הבגד שנראה קטן עליהם בצורה מכוונת, ולהפך, בדומה לפו הדב שתפח בתוך הגופייה מעודף צריכת דבש. לצד הצבעוניות היפהפייה בגווני חרדל, אדמה, חום וגווני פסטל של תכלת ואפרסק, שבע מערכות הלבוש הללו הביאו אל המסלול שאלות על מיניות, גבריות והקו הדק שנפרש בין עולם הילדות לעולם המבוגרים.
3. מאיה הכהן, חלוצות תל אביב
בתוך הרעש, העומס והצעקנות של תצוגות הבוגרים, שמתחרות על תשומת הלב והלייקים באינסטגרם - הקולקציה של מאיה הכהן היא אי של שקט ושפיות. הכהן הגישה פרויקט של פריטים מחויטים שנראה מגובש ותפור לעילא, עם צבעוניות הרמונית שיכולה לעבור בקלות מהמסלול אל הקולבים בחנות ולהימכר בהצלחה, וזו בהחלט מחמאה ששמורה לבודדים בשלב פרויקט הגמר. נושא הפרויקט הוא שעטנז סגנוני בין בגדי החלוצות והלבוש הבורגני בישראל בתחילת המאה ה-20, תוך ציטוט של פריטי לבוש כמו אוברול פסטלי, שחלקו התחתון מזכיר את מכנסי החאקי הקצרים (שכונו אז "שרווארס", במעין שיבוש של המילה הערבית שרוואל), עם קו מותן גבוה הדוק בגומי, וסטיילינג שארז את הכול בדיוק רב, עם סנדלי עור שטוחים וכובעי טמבל פסטליים במראה אלגנטי. בנוסף, יצרה המעצבת טכניקת רקמה חדשנית, העושה שימוש בציורי פרחים בעט תלת ממד הנרקמים על הבגד.
______________________________________________________
ואיך נראו הרגעים הגדולים של שבוע ההוט קוטור בפריז?
