גיסתו של פרישר גוטמן: "הבת שלי חיה ואמיר לא, ויש המון שאלות"

במלאות שנה למות אמיר, אמו שרה וגיסתו הדס פרי מתראיינות לראשונה יחד, מספרות על היום הנורא והגעגועים העזים, ומאחלות לינאי אהבה. והים? לשם קשה להן להתקרב

אמו וגיסתו של אמיר פרישר גוטמן ז"ל מספרות על החיים בלעדיו. לחצו Play לצפייה בסרטון
שרה גוטמן (מימין), אמו של אמיר ז"ל, וגיסתו הדס פרי. "אומרים לי שעכשיו הוא מלאך. אני לא צריכה מלאך, אני רוצה את הילד שלי בחזרה. ואני שונאת את הים ומאוד כועסת"  (צילום: גל חרמוני)
שרה גוטמן (מימין), אמו של אמיר ז"ל, וגיסתו הדס פרי. "אומרים לי שעכשיו הוא מלאך. אני לא צריכה מלאך, אני רוצה את הילד שלי בחזרה. ואני שונאת את הים ומאוד כועסת" (צילום: גל חרמוני)
 אמיר עם הוריו, שמואל ושרה. "אני כל הזמן מדברת אליו בלב, קוראת לו, מבקשת שיבוא לי בחלום" (צילום: יגל בר קמא)
אמיר עם הוריו, שמואל ושרה. "אני כל הזמן מדברת אליו בלב, קוראת לו, מבקשת שיבוא לי בחלום" (צילום: יגל בר קמא)

תמונה אחת, ברורה מאוד, תלווה את הדס פרי כל ימי חייה: בתה הצעירה שחר (כיום בת תשע וחצי), מפרפרת בין הגלים, ידיה מושטות כלפי מעלה, ועמה דודה האהוב אמיר פרישר גוטמן, הנושא אותה על כתפיו. "לרגע שניהם היו מעל הגלים, ואחרי רגע לא ראיתי אותם", מספרת הדס. "צרחתי בכל הכוח 'תחזירו לי את הילדה!', וכשסוף־סוף הביאו אותה אליי, אל החוף, חשבתי שהדרמה נגמרה".

הדס: "נהוג לחשוב שחמות וכלה לא מסתדרות ביניהן, אבל אותי זה מצחיק. החלום שלי הוא ששרה תגור לידנו. הקשר בינינו יוצא דופן"

 

אבל הדרמה לא הסתיימה. אמיר, שהצליח להציל את שחר מטביעה, לא שרד. הוא הוצא מהמים במצב אנוש, אושפז בבית החולים רמב"ם בחיפה, ושם הלך לעולמו.

 

השבוע מציינים בני משפחתו, חבריו ומעריציו שנה למותו של הבמאי, השחקן והזמר המוכשר, ועל אף הזמן שחלף הם מתקשים לעכל שאמיר שלהם לא ישוב. "למה לקחו לי אותו?", שואלת בכאב אמו. "אומרים לי שעכשיו הוא מלאך. אני לא צריכה מלאך, אני רוצה את הילד שלי בחזרה. ואני שונאת את הים ומאוד כועסת".

 

זו הפעם הראשונה ששרה (66), שמתגוררת בקריית־חיים, והדס (42), שמתגוררת בבאר־יעקב, יושבות שתיהן יחד כדי לדבר על הכאב והגעגוע. "בכל פעם שאנחנו נפגשות יש מסביב ילדים, נכדים, אנשים אחרים. לא יזמנו בעצמנו את הפגישה הזו", אומרת שרה ומסתכלת בחום על כלתה הדס.

הדס: "נהוג לחשוב שחמות וכלה לא מסתדרות ביניהן, אבל אותי זה מצחיק. החלום שלי הוא ששרה תגור לידנו. הקשר בינינו יוצא דופן.

 

אמיר ז"ל. "השקיע את כל כוחו בשביל להציל את שחר" (צילום: רפי דלויה)
    אמיר ז"ל. "השקיע את כל כוחו בשביל להציל את שחר"(צילום: רפי דלויה)

     

     

    יום הולדת לחיים החדשים

    האסון בחוף הים הסמוך לעתלית אירע ב־22 ביולי 2017. "אמיר החליט שהוא רוצה לחגוג יום הולדת שנה לחייו החדשים", מספרת הדס. "הייתה התלבטות איפה, אייל ואני באופן מובהק תמכנו בכנרת, אבל בסוף הוא החליט לקיים את האירוע בים".

     

    לאירוע, שתוכנן בקפידה, הגיעו חברים רבים. "הוקם מאהל עצום ומהמם בצבע לבן עם דגלים של 'קיקוצ'י הישרדות' וחולקו בנדנות עם כיתוב כזה. את הכל הפיק אמיר, יחד עם חברה. אמיר היה כל כך מאושר. כולם היו סביבו, ערכנו שולחן, עשינו ארוחת שבת, אמיר עשה קידוש, והאווירה הייתה מרגשת. אחרי זה אמיר החליט שהוא עובר אחד־אחד ומדבר עם כל אחד מאיתנו".

    הדס: "התקרבתי לחוף וראיתי את אמיר ושחר רחוק בתוך המים. זו תמונה שתלווה אותי כל החיים. שניהם עם הידיים למעלה, זועקים לעזרה"

     

    מה הוא אמר לך, הדס?

    "יש לי ממש בלק אאוט, הכל מוקלט ומתועד (אמיר הצטלם אז לדוקו ריאליטי "מחוברים", שר"א), אבל מאז לא צפיתי בזה. אני לא מסוגלת. בדיעבד, זו הייתה ממש פרידה. בכלל, כל השנה האחרונה אמיר עשה סגירת מעגלים וסגירת קצוות פתוחים, ובאותו ערב הוא אמר לכל אחד שם מה הוא מהווה עבורו ומה הוא מאחל לו. זה נראה לגמרי טבעי כי כזה היה אמיר".

     

    באיזה מצב היה הים?

    "זה לא היה ים מזמין. היה ים גלי".

     

    אייל פרי, בעלה של הדב, מספיד את אחיו אמיר (צילום: טל שחר)
      אייל פרי, בעלה של הדב, מספיד את אחיו אמיר(צילום: טל שחר)

       

      בשלב מסוים נעמדו אמיר, נעם, שחר וינאי על קו המים. "צעקתי לעבר אמיר: 'יופי, תרגיל אותה לים', והלכתי לאוהל לשמור על הילד הקטן של ארז".

       

      ומה קרה?

      "נעם מספרת שהם עמדו יחד בקו החוף, במים הרדודים, ודיברו. היא הייתה עם הגב לחוף, והם עמדו עם הפנים לחוף, ואז פתאום הגיע גל גדול וסחף אותם פנימה, ורגע אחרי זה עוד גל ועוד גל. שחר הייתה בידיים של אמיר. כשזה נהיה גבוה מדי, הוא הניח את שחר על הכתפיים. בשלב הזה התקרבתי לחוף וראיתי את נעם, ושנייה אחרי זה ראיתי את אמיר ושחר רחוק בתוך המים. זו תמונה שתלווה אותי כל החיים. שניהם עם הידיים למעלה, זועקים לעזרה".

      הדס: "ברגע ששחר הייתה בידיים שלי, היה לי ברור שעוד רגע גם אמיר ייצא. כשצעקו מהמים

      'תזמינו אמבולנס', חשבתי לעצמי שזו הגזמה, הילדה אמנם כמעט טבעה, אבל היא בסדר. לא תיארתי לעצמי שמדובר באמיר"

       

      מה עשית?

      "התחלתי לצרוח, ניסיתי להגיע אליהם, ולא הצלחתי. סביב התחילה המולה, בחוף הייתה חבורה של גולשים מקצועיים וקראו להם לעזור, ואני התמקדתי בשחר. לרגע ראיתי אותה מעל הגלים ולרגע לא ראיתי יותר. אייל רץ פנימה. באיזשהו שלב ראיתי שמתקרב לחוף בחור עם גלשן. שחר הייתה על הכתפיים של הבחור, והוא שכב על הגלשן, כשלרגע הגל מקרב אותם ולרגע הגל לוקח אותם אחורה.

      "ברגע שהבחור הזה הצליח להחזיר אותה לחוף והיא הייתה בידיים שלי, מבחינתי הדרמה נגמרה. אמרתי לעצמי שאם הילדה חיה והיא בסדר, אז גם מי שהחזיק אותה בסדר גמור, והיה לי ברור שעוד רגע גם אמיר יצא. כשצעקו מהמים 'תזמינו אמבולנס', חשבתי לעצמי בראש שזו הגזמה, הילדה אמנם כמעט טבעה, אבל היא בסדר. לא תיארתי לעצמי שמדובר באמיר. אבל כשהגולשים התקרבו איתו בחזרה לחוף ראיתי אדם מת".

       

      "התמודדות איומה לראות מדי יום את הים שלקח לי את אמיר" (צילום: גל חרמוני)
        "התמודדות איומה לראות מדי יום את הים שלקח לי את אמיר"(צילום: גל חרמוני)

         

        מה קרה שם?

        "לא הבנתי ואני עד עכשיו לא מבינה: הרי הוא החזיק אותה עד השנייה האחרונה, עד שלקחו אותה ממנו. הוא השקיע את כל כוחו בשביל להציל את שחר, כמעט ולא נשם, הראש בקושי היה מעל פני המים, וכשהצליח להעביר אותה בשלום לאחד מהגולשים שנכנסו למים כדי להציל אותם, קרס. אמיר החזיק את הבת שלי עד השנייה האחרונה, על חשבון החיים שלו.

        "מאז, זה מה שמלווה אותי כאמא. הבת שלי הייתה שם, היא חיה ואמיר לא, ויש שאלות שאי־אפשר שלא לשאול: מה היה קורה אם היא לא הייתה שם, מה היה קורה אם הוא לא היה צריך להציל אותה. יש בי כעס גם כלפי אמיר, שנכנס עם הבת שלי למים. יש בי המון כעס על כך שזה קרה לנו, שאמיר החליט לחגוג בים, ובעיקר כעס על זה שהוא לא יצא. אני גם מאוד כועסת על עצמי, שהייתי באותו רגע עם הילדים של ארז, שלא הגעתי לשם שנייה לפני כן, שלא הצלחתי לשחות אליהם".

        שרה: "לא דיברתי על זה אף פעם עם שחר, אבל חשוב לי שתדע שאני מלאה שמחה על כך שהיא ניצלה. אם גם אותה הים היה לוקח, לא הייתי עומדת בזה"

         

        איך שחר מתמודדת?

        "ביום ראשון, מיד אחרי אותה שבת, היא הייתה אמורה להתחיל קייטנת שחייה. היינו בטוחים שהיא לא תרצה ללכת, אבל היא רק ביקשה שאשתף את המדריך בכך שטבעה וביקשה שישמרו עליה. היא חולמת המון על אמיר, כותבת לו ומשתפת אותו. שתיהן, שחר ונעם, עטופות בחברים תומכים ובצוות מורים מדהים, ורק עכשיו, לאחרונה, אני מרגישה שאולי הן קצת חזרו למסלול. רק לים שתיהן לא מוכנות להתקרב".

        שרה: "אותי רוי לקח לים, והיה לי קשה. אני גרה בקריית־חיים, ליד הים, וזו התמודדות איומה לראות מדי יום את הים שלקח לי את אמיר. אני כל הזמן מדברת אליו בלב, קוראת לו, מבקשת שיבוא לי בחלום. אחת לחודש אני הולכת לקבר, מביאה פרחים לבנים, מדליקה נר ומספרת לו עד כמה הוא חסר. עם שחר אף פעם לא דיברתי על זה. חשוב לי שתדע שאני מלאה שמחה על כך שהיא ניצלה. אם הים היה לוקח גם אותה, לא הייתי עומדת בזה. לא הייתי חיה".

         

         

         

        לאחרונה פורסם שלינאי יש בן זוג חדש. איך אתן מרגישות עם זה?

        שרה: "מפרגנות לגמרי. לפני חודשיים בערך, באחד המפגשים שלנו, הרגשתי בתוך תוכי שמשהו מתבשל אצלו. דיברנו שנינו, הרגשתי שינאי חנוק, אז שאלתי אותו: 'אתה רוצה להגיד לי שיש לך זוגיות?', והוא הסתכל עליי בהלם. כשהוא שאל מאיפה אני יודעת, הצבעתי על הלב ואמרתי 'מפה אני יודעת'. אמרתי לו שלרגע אני לא מצפה ממנו שיישאר ללא זוגיות ושחשוב לי שיהיה טוב לרוי".

        הדס: "נתמוך בכל מה שיעשה טוב לינאי. הוא חלק מאיתנו".

         

        • הראיון המלא עם אמו וגיסתו של אמיר פרישר גוטמן בגיליון "לאשה" החדש, עכשיו בדוכנים

         

        הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: אלה אוזן, סגנון: לירון שמעוני)
        הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: אלה אוזן, סגנון: לירון שמעוני)
         
        הצג:
        אזהרה:
        פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד