חמישה צעדים הכרחיים לקראת בישול ספר משפחתי
1. לקבוע תקציב
"מי שרוצה להוציא ספר ערוך וכרוך, צריך לדעת שזה יעלה לו כסף", אומרת שרית שמואלי מהוצאת "נדוניה". "גודל התקציב משפיע על מספר העמודים והתמונות בספר, ולכן ההחלטה הכספית עוזרת לעשות סדר בכל שאר התהליכים. יש משפחות שרוצות שבספר יופיעו מאה תמונות, אבל כשמבינים שלכל מתכון מקדישים כפולת עמודים, נגזר מכך שבספר של 150 עמודים יש מקום לכ־70 מתכונים - זה עוזר להבין את הגבולות ולהתאים את הרצונות לתקציב או להפך".
אז כמה זה עולה? באתרי עיצוב והדפסת אלבומים, אפשר למצוא תבניות לעיצוב ספרי מתכונים. כשמשתמשים בצילומים תוצרת בית ומכינים ספר דרך אתר לעיצוב עצמאי, עותק אחד יעלה כ־100 שקל ומעלה, בהתאם למידות הספר ולאיכות ההדפסה. לפני שבוחרים אתר לעצב בו את הספר, מומלץ לבדוק שהממשק נוח לשימוש ועונה על הצרכים שלכם.
הוצאות הספרים הייעודיות גובות על הפקת ספר בישול משפחתי מ־5,000 שקל ועד ל־80 אלף שקל לספר ברמה מקצועית, שמודפס במאות עותקים (ואפשר להוציא גם כפול מכך, ראו בהמשך). בהתאם לתקציב, אפשר להשקיע בצילום וסטיילינג מקצועיים, בעיצוב הספר, בעריכה ובהפקה וכן בהדפסה ובכריכה באיכות טובה.
טיפ: אם אתם מכינים ספר בעצמכם, בעזרת אחת התוכנות הייעודיות, ונחוצים לכם עותקים רבים, צרו קשר עם שירות הלקוחות של האתרים ובדקו מה הם יכולים להציע כדי להוזיל עלויות.
2. למנות מנהל מטעם המשפחה
"אי־אפשר לעשות את הפרויקט הזה בחצי כוח", מזהירה שרית שמואלי. "זאת עבודה רצינית, יומיומית, לאורך חודשים, של איסוף המתכונים, בדיקתם, איסוף הסיפורים וכתיבתם, קטלוג התמונות לפי שנים, שחזור צילומים - זה דורש מחויבות. מניסיוני, צריך שיהיה מישהו במשפחה שיחליט שהוא הולך על זה ושלא יצפה להמון עזרה".
בתיה פארן־ניסני מ"תמונות סיפור אהבה", מסכימה: "אם מישהו מהמשפחה לא לוקח מנהיגות ומתחיל לדרבן, לאסוף ולקבל החלטות - זה לא עובד. גם אנחנו, בהוצאה, מעדיפים לעבוד מול אדם אחד שמייצג את משפחתו".
דורית טוקמן מ"מבשלים ספרים" ממליצה להיעזר במנהל חיצוני, כדי שהפרויקט יהיה מקצועי: "כשנכנסנו לתחום, רותי כרמי ואני, התגלחנו על הזקן של עצמנו: הספר הראשון שלנו היה 'סבתא רחל מבשלת', שהוקדש למתכונים של חמותי. הקלדנו את המתכונים ואת האנקדוטות שאספנו ושלחנו אותם לעורכת לשונית. רק כשהיא החזירה לנו אותם ערוכים - זה פתאום נראה כמו ספר והכל הסתדר.
המטרה היא שתהיה אחידות: לצילומים צריכה להיות שפה אחידה, לעיצוב, לכיתובים - אלה דברים שמי שלא מבין בעריכת ספרים לא יודע אותם. כדי שיצא ספר עם התחלה, אמצע וסוף, שגם הדורות הבאים יוכלו ליהנות ממנו, עדיף לפנות למומחים בנושא".
3. לצלול לאלבומים
"לפני שיוצאים לדרך, כחלק מעבודת ההכנה חשוב לעשות תחקיר מעמיק", אומרת דורית טוקמן. "זה חשוב, כי כך מגבשים את הרעיון שיוביל את הפרויקט: מה בדיוק רוצים להנציח ומה חשוב לכתוב - גם מבחינה היסטורית וגם מבחינה קולינרית".
שרית שמואלי מסבירה איך לעשות את זה: "מתחילים מדפדוף באלבומים. שולפים מהם את התמונות הכי משמעותיות - ומגלים שיש מאתיים כאלה. ואז מנפים, מקטלגים ומסדרים. קשה להכיל את כל החומרים ולכן חייבים לעבוד בצורה מסודרת. עובדים לאט, ישנים על זה, משנים את הבחירות 50 אלף פעם. בסופו של דבר מגיעים לנבחרת של תמונות משפחתיות, שמתארות עשורים שונים או תחנות בחיים. אליהן מצרפים בהמשך את המתכונים ואת צילומי האוכל".
"ציטוטים מפי סבתא תמיד מוסיפים לספר", ממליצה בתיה פארן־ניסני. "מעניין להיזכר ולהזכיר מה היא נהגה להגיד על כל דבר ועניין. גם מתכונים סרוקים בכתב ידה ותמונות שלה מבשלת משתלבים היטב ומוסיפים אותנטיות".
4. לאתר ולשחזר מתכונים
"מבשלים אומרים לי לכתוב במתכון 'לפי העין', או 'כמה שהבצק לוקח'", צוחקת שרית שמואלי. "אני משתדלת להוציא מהם כמויות מדויקות ולפעמים מבקשת שיכינו בנוכחותי את המתכון כדי שאוכל למדוד".
דורית טוקמן נזכרת: "בספר הראשון שלנו, שהוקדש, כאמור, למתכונים של חמותי, היינו אצלה במטבח בעפולה ובכל פעם שהיא לקחה ביד חופן של מלח או סוכר אמרנו לה: 'רגע, רגע, רגע' והבאנו כלי מדידה. כך זה יצא מאוד מדויק".
אבל מה עושים כשכבר אי־אפשר לשאול את סבתא?
"באחד הספרים שעבדנו עליהם, האמא, שהייתה קונדיטורית, נפטרה באופן פתאומי. ניסינו לשחזר ואספנו פתקאות שנמצאו בין התמונות והחפצים שלה. מכיוון ששתינו בשלניות, ניסינו, יחד עם עורכת המתכונים, להשלים את החסר בעצמנו. לא תמיד הצלחנו. במקרים אחרים, בן משפחה לוקח על עצמו לאתר את המתכונים ולנסות אותם, כדי שהספר יהיה מדויק".
שרית שמואלי: "כשהסבתות עצמן כותבות את הספר הן ממש נכנסות לזה, כי הן מרגישות שהן מותירות אחריהן נכס, שאף אחד אחר חוץ מהן לא יכול ליצור. ברוב המקרים, המשפחות בודקות את המתכונים בעצמן. באחד הספרים שערכתי, לזכר גברת שנפטרה, עשיתי תחקיר עם החברות, בנות המשפחה והשכנות שלה, שבישלו איתה כל השנים. אחר כך אספנו את כל הפתקים, המחברות וגזרי העיתונים שלה, שהיו מלאים בהערות. גילינו למשל שעל אחד המתכונים ללחמניות פסח, היא סימנה איקס גדול".
5. לנשום עמוק, מדובר במסע משפחתי־רגשי
"אוכל זה דבר נורא רגשי", אומרת דורית טוקמן, "הוא מביא לידי ביטוי את הדמות של אמא או סבתא או סבא, וזה תמיד מלווה בהמון זיכרונות".
"עבודה על ספר כזה מאלצת את המשפחה להיכנס לתהליך פנימי, לגעת בנקודות בהיסטוריה המשפחתית שלא תמיד נמצא להן זמן בחיי היומיום", מבחינה שרית שמואלי. "הנבירה בתמונות ובחירת המתכונים מזכירות את המסורת המשפחתית ומתחברות לחוויות הילדות".
בתיה פארן־ניסני מסכמת: "לפעמים נפגשים בחוג המשפחה ומדברים על דברים ש'יום אחד נעשה', אבל החיים מריצים אותנו קדימה, ולפעמים מאחרים את המועד. לרוב מגיעים אליי לקוחות עם איום של שעון חול - אנשים שרואים את אמא שלהם מזדקנת ומבינים שהמורשת המשפחתית בורחת להם. אם הרעיון להוציא ספר מתכונים עלה - הוציאו אותו אל הפועל, ויפה שעה אחת קודם".
עשתה הכל לבד: רויטל חייק הפתיעה את אמה ואת חמותה
רויטל חייק, בת 44 מגבעת־שמואל, עוזרת לסמנכ"לית בכירה בבורסה לניירות ערך, חיברה שני ספרי בישול בהפתעה: לאמא שלה ולחמותה
לספר הראשון חייק קראה "סבתא רחל בישלה משפחה" ולשני "סבתא ורה בישלה משפחה". היא השקיעה חודשים של עבודה בכל אחד מהם, בלי כל ניסיון קודם בכתיבה או בעריכה, ועשתה זאת בעיקר בשעות הקטנות של הלילה. "זה ממש שואב, קשה להפסיק", היא אומרת.
איך הדפסת את הספרים?
"הכנתי אותם בעצמי, באמצעות אתר האלבומים לופה, אחרי שעשיתי סקר שוק ובדקתי את הממשק. הספרים הם בני יותר מ־40 עמודים וכל עותק עלה בסביבות 200 שקל. רצינו להוציא חוברת שהיא רק משפחתית, להשאיר את זה אישי, אז לא נעזרנו בבעלי מקצוע. למתכונים ולצילומים הוספתי חלקים שהתמקדו בסיפור החיים שלהן ובמאכל האהוב על כל אחד מבני המשפחה. הייתי צריכה לרדוף אחרי כולם כדי שכל אחד מבני המשפחה יחליט מהו המאכל האהוב עליו ויכתוב עליו".
כוכבות הספרים הופתעו?
"מאוד! יש משהו מדהים בקבלת ספר כזה בהפתעה. ורה, חמותי, לא הכירה את האפשרות להוציא ספרים כאלו, ופתאום היה לה ספר בישול ממש שלה. זה היה מרגש".
טיפ למי שנכנס לפרויקט כזה?
"הטיפ שלי הוא שחייב להיות מישהו אחד שירכז את החומרים ויוביל את הספר, כדי שלא כל אחד ימשוך לכיוון אחר. מי שלוקח את זה על עצמו צריך לדעת שהוא עומד לעבוד קשה. הצעתי לבני משפחתי מלכתחילה לקחת את זה על עצמי והם הסכימו. עבדתי לבד וזה היה נוח".
נעזרה בעריכה מקצועית: רויטל רוט התגעגעה לסבא וסבתא
רויטל רוט, מעצבת אירועים, הוציאה השנה ספר מתכונים משפחתי שנקרא "לאה ומשה לוי, סיפור חיים, זיכרונות וטעמים"
רויטל רוט נעזרה בהוצאת נדוניה. העבודה על הספר התחילה לאחר פטירתם של הסבים, לפני ארבע שנים, והייתה, לדברי רוט, חלק מתהליך עיבוד האבל המשפחתי. "כל האהבה שלהם ניתנה באמצעות האוכל. זה הסיפור של הדור הזה", אומרת רוט.
למה לא הוצאת את הספר בימי חייהם?
"תמיד ביקשתי מסבתא שלי מתכונים והיא לא הייתה נותנת לי, היא פשוט הייתה מבשלת בשבילי. לכל דבר יש את הזמן שלו. אני בטוחה שהם רואים את העבודה שלנו ושמחים בה".
העדפתם להיעזר בהוצאת ספרים.
"חשבנו שזה יהיה גדול עלינו. העבודה עם אנשי מקצוע נתנה לנו פוקוס והכתיבה לנו זמנים. אנחנו כתבנו את המתכונים ושרית מההוצאה סיפקה לנו כיוון והדריכה אותנו בעזרת שאלות מנחות".
מה למדת מהפרויקט?
"שהדיוק במתכונים חשוב. המטרה שלנו הייתה שדור ההמשך, חברים ובני משפחה, יוכלו לבשל בעזרת הספר ולכן בדקנו כל מתכון בעצמנו. זה היה כרוך בהרבה עבודה, אבל היה שווה. המשפחה והחברים קיבלו טעימות ומשלוחי אוכל לאורך כל הדרך", היא צוחקת.
"בנוסף, אני ממליצה להדפיס כמות גדולה של עותקים, לא רק לילדים ולאחים. כשהספר יפה וקריא, כולם רוצים אותו - שכנות לקחו, חברים ביקשו, ולא נשאר. הספר שלנו ממש משמש אותנו: בשבועות הכנתי מתכון מתוכו, והרגשתי שלידיים של סבתא שלי יש בו חלק".
הוציאו ספר שמופץ בחנויות: שש אחיות ו"יא אמנא אחת"
שש בנותיה של שושנה כהן-לברן הוציאו ספר עם מתכוניה לכבוד יום הולדתה ה-70
על כריכת הבד המהודרת של הספר "יא אמנא: מג'רבה לכאן, מטבח תוניסאי משפחתי" מופיע שמה של שושנה כהן־לברן. בספר אכן מככבים מתכוניה, תמונותיה וסיפוריה, אך מאחוריו עומדות שש בנותיה - טליה, אילנית, סיגלית, מיכל, שרון ויערית. הן נעזרו בצוות עריכה מקצועי והוציאו את הספר, שמופץ לחנויות הספרים ואף זכה במעמד של "רב מכר", בהוצאת לאנצ'בוקס. אילנית כהן־פרידמן, הבת שלקחה על עצמה לעצב את הספר, מספרת: "זה היה חלום של אמא שהחלטנו להגשים. קראנו לספר 'יא אמנא', כי הסיפור הוא על אמא שלנו".
איך הכל התחיל?
"כשאמא הייתה בת 69 החלטנו לעבוד על ספר מתכונים לכבוד יום הולדתה ה־70. זה לקח הרבה זמן, כי לא משנה כמה אהבה יש בין האחיות, כל אחת הציעה כיוון אחר. גדלנו בנהריה, אבל מאז התפרשנו בכל הארץ, הכי צפונית גרה בקיבוץ שמרת והדרומית בשדה־אברהם. חילקנו בינינו את הפרקים והיינו נפגשות בבתי קפה בכל הארץ, יושבות, כותבות, נזכרות ובוכות. זאת הייתה תקופה מרגשת".
ולא היו פיצוצים?
"היו המון ויכוחים. היו למשל יותר מ־100 גרסאות לכריכה עד שקיבלנו החלטה. במקרה אחר, בשלב צילום המתכונים, אמא הגיעה עם עוגיות שהיא עבדה עליהן לילה שלם ואמרתי לה שהן לא נראות כמו שסיכמנו. היא אמרה, 'לא נורא אילניתוש, נעשה הכל עוד פעם', אבל היו אחיות שאמרו: 'נו יאללה, צלמו כבר'".
היו גם דילמות יותר רציניות?
"ההורים שלנו נפרדו לפני 27 שנה והתלבטנו מאוד בנוגע לשאלה איך להכניס את אבא לספר. הרי הוא חלק חשוב מהסיפור שלנו. בסוף החלטנו להכניס אותו לפרק החגים ולכתוב על זה שלחגים היה ריח של פיוס".
אתן מרוצות מהתוצאה?
"עשינו משהו חשוב. מאז שהספר יצא לחנויות אנחנו מקבלות מכתבים מרגשים: יוצאי ג'רבה מתייחסים למתכונים האלה כמו לתורה שבעל פה שאף פעם לא נכתבה. הם כותבים שקנו עשרה עותקים לבני המשפחה ונזכרים באגדות שהם גדלו עליהן. אבל חשוב לי להגיד שזה לא מילון תוניסאי, זה הסיפור הפרטי שלנו, כולל תמונות ילדות מחרידות שאני לא סובלת. עשינו הרבה ויתורים בשביל המטרה", היא צוחקת.
אפשר לשאול כמה עלה לכן להוציא את הספר המהודר הזה?
"הכל כולל הכל - צילומים מקצועיים, עריכה, סגנון, איור, עריכה לשונית, הגהה והדפסה - יותר מ־180 אלף שקל. אולי אפילו 200".
ואף אחת מהאחיות לא הציעה להסתפק בחוברת פשוטה?
"היו לנו שיחות על זה, אבל הייתה לנו פריווילגיה מאוד גדולה: אמא שלי, שתמיד אומרת: 'כסף זה לא מתמטיקה', כל הזמן הרגיעה אותנו. היא עובדת כאחות פסיכיאטרית בהוסטל ברחובות והיא הוסיפה לעצמה עוד יום עבודה בשבוע וגם לקחה משכנתה כדי לממן את הספר. היא מצליחה לראות שהיא זכתה למשהו מדהים".
מה חשוב לדעת לפני שיוצאים לפרויקט כזה?
"עדיף לא לדעת במה זה כרוך, כי זה יכול להבהיל. כתיבת ספר משפחתי יכולה להציף מלא כאבים. במקרה שלנו, האהבה כיבתה את כל השריפות. המטרה הייתה כל כך חשובה, שהצלחנו להתגבר על הקשיים".
טיפ מעשי?
"למצוא מישהו חיצוני שיעבור על החומרים ויערוך אותם. אנחנו בעידן שבו יש חומרים בשפע, ולכן העריכה היא הדבר הקריטי".
