>>> כאן תוכלו לקרוא על ביה"ס הראשון במסע שלי: סמרהיל - שבו ילדים עושים מה שהם רוצים כל הזמן <<<
העתיד לא נמצא בהשתלמויות
לפני שעלה הרעיון של מסע בעולם, בניסיונות השונים שלי לענות על שאלה זו, הצטרפתי לקבוצות מורים שונות או השתלמויות מורים, שהבטיחו ליישם איזשהו כלי של הבשורה; לקחתי חלק בקבוצות מורים ולהטב״ק, מורות פוליטיות, חינוך והעתיד, ועוד. במסגרתן, פגשתי אנשים סופר רציניים, שותפים ושותפות לדרך, המחזיקים הן בתפקידי שטח והן בתפקידי הובלה של מסגרות ורשויות. כולם העידו שהם באמת מעוניינים להיות רלוונטיים, לעשות את התפקיד שלקחו על עצמם כהלכה. ואיכשהו, משום מה, כל אחד רואה את התפקיד הזה קצת אחרת.
עם ההגעה לכנסים, לאירועים ולמפגשים שונים, התחלתי לראות שאני מוצא את עצמי עם אנשים מבוגרים יותר ויותר, איכותיים להפליא, אך עדיין, פער הגילים בינינו מביא איתו משהו משמעותי – אני נולדתי לתוך עולם טכנולוגי, והם היגרו לתוכו. הגישה שלי הרבה יותר 'טבעית' לתכני היוטיוב ההזויים, משחקי המחשב האלימים, והרשתות החברתיות ה״חשופות״ וה״ממכרות״.
החלטתי להשקיע בנושא ויצרתי שיעורים שונים שמנסים לתת מענה לעולם הזה. לדוגמא, יצרתי שיעור בשם ״חפירוטיוב״, שמטרתו ללמוד 'איך לצרוך', ובתוכו 'חפרנו' על תכנים שהילדים חשופים אליהם, כמו סירטונים שונים ביו טיוב, ניתחנו אותם כמו שמנתחים יצירה ספרותית, קישרנו אותם לתופעות שונות בהיסטוריה וניסינו לפתח כלים לצפייה ביקורתית ואחראית בעולם זה. שיעור נוסף שיצרתי נקרא ״יצירשת״ ונוצר במטרה ללמוד איך להיות יותר "יוצרים" ברשת. עבדנו בכלים שונים, על מנת לפתח עצמאות, והתנסינו ברשתות חברתיות שונות, במטרה להיות אזרחים אחראיים ואתיים ברשת. מוזמנים לקרוא על שאר השיעורים שלי באתר.
למה לא כדאי לכם להזמין אותי?
החיים התקדמו וסיימתי תקופה מדהימה של שלוש שנות הוראה בבית הספר הדמוקרטי ברעננה. התחלתי לחפש לאיזו מסגרת חינוכית אצטרף בהמשך. מצד אחד, ידעתי שארצה להיות במסגרת לטווח ארוך של שנים, כי המשמעות החינוכית עבורי לא מסתכמת בעבודה לשנה או שנתיים, ומצד שני, הרגשתי שאיני מוכן עדיין לתפקיד הגדול הבא, שכנראה בשלב מסוים בו אגדל להיות רכז שכבה / פדגוגי או משהו ריכוזי אחר ועלי עוד לגלות את העולם, להיחשף לעוד מסגרות חינוך ולהעמיק.
וכאן בא הרעיון. ״הטיול הגדול״ היה משהו שדילגתי עליו אחרי השירות, כי היה לי ברור שאבחר בחינוך ורק רציתי להתחיל. ידעתי שבעולם כנראה קיימים בתי ספר מספיק משוגעים שניסו לעשות הכל ועברו את התהליך המחשבתי של ״איך לבנות בית ספר רלוונטי ומדהים?״. הרגשתי שאני ממש, אבל ממש סקרן לנסוע ולהיות שם, ולא רק בתוך בית הספר, אלא גם במפגש עם המורים ואנשי החינוך שהיו מספיק אמיצים ויצירתיים ליצור שינוי שישכנע מערכות והורים לשלוח את האוצר הקטן שלהם אליהם. רציתי להתנסות בללמד במסגרות האלו, שיחייבו אותי להשתלב בדרך הפדגוגית הייחודית שכל בית ספר מוביל. רציתי לפגוש משפחות ותלמידים ולראות איך הם חווים את בית הספר, ולהבין איך הוא משתלב עם הקהילה שמסביב.
המסע החינוכי שלי
הדרך להגעה לבתי הספר הייתה פשוטה משחשבתי. הכנתי סרטון שפונה ללב הילדים, בו אני מציג עשר סיבות שטותיות למדי – למה לא כדאי להם להזמין אותי לבית הספר שלהם. מעין סרטון שאמור לרכוש את לבם ולייחד אותי מבין כל מפני הבקשות. אל הסרטון צירפתי מסמך קצר אך רציני שמסביר מי אני ומה אני יכול להציע לבית הספר. הבקשה שלי הייתה די פשוטה – להתנדב בתמורה לספה בקרבת מקום, ואם אפשר ארוחת בוקר או צהריים שמגיש בית הספר, מה טוב.
ההזמנות החלו להגיע והגעתי למצב שבו אני צריך לסנן מבין האפשרויות מפאת קוצר זמן. שאפתי לתאם איתם, כך שהמרחק לא יהיה גדול מדי בין בית ספר אחד למשנהו, ושכמובן אנסה להיות בבתי ספר שונים ומגוונים ו... יצאתי למסע.
בחודשים האחרונים יצא לי לבקר לפרק זמן של שלושה שבועות ב-9 בתי ספר אלטרנטיביים באירופה. ביקרתי בבתי ספר באנגליה, פולין, צ'כיה, גרמניה, הולנד ובולגריה. שם לימדתי ולמדתי המון. המסע שלי ממשיך, ובחודשיים הקרובים אבקר בעוד מסגרות אלטרנטיביות בעולם.
בבלוג זה אנסה לספר לכם על הסיפור הייחודי של כל בית ספר, לשתף קצת מהחוויות האישיות שלי שם ועל הדרך גם למפות מה למדתי על חינוך ועל רלוונטיות. אספר למשל על ביקורי בבית הספר האגדי סמרהיל שבבריטניה, שבו התלמידים עושים כל הזמן מה שהם רוצים, וגם על ביה"ס הצ'כי שבו המנהל מכין סטייקים; וגם על כפר בולורובין בפולין, שהוא בעצם טיול שנתי אחד גדול כל השנה.
מוזמנים ללוות אותי במסע שלי – למצוא את דרך החינוך העכשווית.
