זקני תל אביב יתקשו בוודאי להאמין למראה הדירה המוצגת כאן, בבניין שהיה פעם סניף קופת חולים זמנהוף - אחד מסמליה של קופת החולים הכללית, ההסתדרותית. הפיכתו של בניין המרפאות המיתולוגי לבית מגורים סוקרה בהרחבה בערוץ האדריכלות של Xnet, כעת יש הזדמנות להציץ לעומק השינוי.
את מבנה הקופה המקורי תיכנן ב-1934 האדריכל יוחנן רטנר, והוא נחנך ב-1936, כמבנה בן שתי צלעות וארבע קומות בסגנון הבינלאומי. בשל צורתו הייחודית וממדיו הוא תפס שטח של בלוק מגורים שלהם, במה שהיה אז מרכז העיר. ב-1947 נוסף למבנה אגף חדש - צלע שלישית, ארוכה יותר מהשתיים הראשונות, ו-75 שנים מאוחר יותר, עם מכירתו של המבנה ב-2011 לקבוצת רכישה והפיכתו לבניין מגורים, נעשה המוסד לאחד מסמליו של התהליך הנדל"ני שעוברת העיר.
במהלך הסבתו של המבנה שומרו שתי הצלעות הקצרות שלו, והצלע הארוכה נהרסה ונבנתה מחדש על פי התוכנית המקורית של רטנר. לבניין נוספו חניון תת-קרקעי דו-קומתי, מרתף וקומת פנטהאוז, והוא הושלם ב-2017. את אחת הדירות בבניין המחודש, דירה בת 180 מטרים רבועים בצלע המזרחית של הבניין, רכש איש היי-טק שעבר לכאן מווילה בפרברי תל אביב.
המגמה של בעלי בתים פרטיים שעוברים לגור במרכז תל אביב הופכת לשכיחה בשנים האחרונות, אך בניגוד לבחירה המקובלת לעבור לדירה במגדל חדש ויוקרתי, הדייר הזה בחר אחרת. "כמי שגדל במרכז העיר", הוא אומר, "רציתי לחזור לסביבה הזו, אבל לא למגדל. מגדלים זה ייבוא. אמנם גם זה פרויקט חדש, אבל עדיין בפרופורציות סבירות מבחינת העיר. זה הרבה יותר תל אביבי, הרבה יותר אורבני". כבדרך אגב הוא מוסיף: "כילד שגר בשכונה, זו לא היתה קופת החולים שלנו, אנחנו היינו במכבי".
"כמו לופט בניו יורק"
חלל הדירה גבוה (3.30 מטרים), בעל זוויות לא ישרות ושתי חזיתות מרכזיות מקבילות - אחת חדשה, עם ויטרינות ברזל גדולות ולבנות הפונות למרפסת שנוספה בשיפוץ; והשנייה היא החזית המקורית של הבניין, שעברה שימור. לכל אורכה יש שורת חלונות לבנים וקטנים עם תריסי עץ, תזכורת ממבנה המרפאות הישן.
"זה היה האתגר העיקרי פה", אומרת האדריכלית אירית אקסלרוד, "למצוא את הדרך להתמודד עם החזרתיות הקשוחה של החלונות המשרדיים הקטנים, ועם הצורניות הלא ישרה של החלל".
הפרויקטים של אקסלרוד ידועים במינימליזם צורני וחומרי, וגם כאן היא החליטה להכניס את השפה שלה למסגרת ה"באוהאוסית" הקיימת. "כשאת באה לבניין בסגנון הבינלאומי שעבר שימור", היא אומרת, "את בדרך כלל זורמת אתו בעיצוב. אבל כאן יש משהו אחר. העובדה שהבניין עבר מהפך מבניין שירותי לבניין מגורים, נתנה לי את הגושפנקא להכניס לכאן משהו שהוא מאוד לא 'באוהאוס', משהו תעשייתי, שמייצר ניגוד חזק בין המעטפת לפנים. כשסוגרים בלילה את החלונות, מרגישים כמו בלופט בניו יורק".
מעטפת הדירה נשארה נקייה וחופשית - אין קירות חדרים שנוגעים בה. כך נחסכה ההתמודדות עם הזוויות הלא ישרות שלה, וכל מה שקורה בתוך המעטפת הוא חדש ומנותק ממנה, פיזית וסגנונית.
הכניסה לדירה אכן מייצרת תחושה שזהו לופט - חלל זורם ופתוח, שאינו מופרע על ידי חדרים המחלקים אותו. כיאה ללופט, תקרת הבטון החדשה (הרצפה של הפנטהאוז מעל) נותרה חשופה, ועליה רצים שני צינורות מיזוג גדולים, מפח שנצבע בשחור; ופסי לד דקים וארוכים, שבחרה מעצבת התאורה אורלי אלקבץ. פסי הלד, שחוברו לנקודות החשמל הקיימות כדי לא לסתת בבטון החשוף, יוצרים על תקרת הדירה קומפוזיציה חופשית, המתייחסת לגיאומטריה המוזרה של הבניין.
בניגוד לתחושה התעשייתית שמעניקה התקרה, הרצפה כוסתה בפרקט אלון בדוגמת אדרת דג. "הדוגמה נבחרה בגלל הכיווניות של הבית", מסבירה אקסלרוד. "אי אפשר להתקין כאן פרקט ישר, כי תמיד יהיו התנגשויות בקירות הזוויתיים. הצורה הזו מאפשרת להימנע מכך, וגם מכניסה חמימות של עץ טבעי".
קיר החלונות הקטנים, שרץ לאורך כל הדירה בחזית ששומרה, יצר בעיה ויזואלית שנפתרה באמצעות מערכת של מדפי ברזל דקיקים, "שמסתירה את קופסאות התריס, מייצרת ספרייה, והופכת את החלונות לחלק מקומפוזיציה, ולא עוד חורים בקיר".
על מדפי הברזל הניח בעל הדירה עבודות אמנות וספרים. "עוד לא הבאתי את כולם מהבית הקודם, אבל זה יהיה מלא בסוף", הוא מבטיח. "אסתטיקה חשובה לי, אני מכיר את התחום, חברות, מותגים, סגנונות, זה עולם שמעניין אותי". לכן היה שותף פעיל בכל הבחירות וההחלטות. את עבודות האמנות, התואמות לעיצוב, רכש בעצמו במיוחד לדירה, בגלריות שבהן ביקר בבוסטון ובפריז.
עוגן בלב החלל: קוביית ברזל שחורה
אל החלל המרכזי של הדירה הכניסה האדריכלית תוספת מבנית אחת - קוביית ברזל שחורה הניצבת במקביל לקדמת הבניין. קוביית הברזל יוצרת מעין עוגן בחלל הפתוח, ומחלקת אותו לאזור קדמי - הציבורי, ואזור אחורי - הפרטי. המרחב הציבורי של הדירה משתרע בין שתי החזיתות המקבילות, וסגנונו עכשווי ונקי. בגב הסלון קוביית הברזל השחורה, ושטיח גדול וכהה משלים את תיחומו במרחב הפתוח. פינת הישיבה רוהטה בספה בהירה ודקיקה, שתי כורסאות עור שחורות וכורסת אימס איקונית; ובמרכז שולחן ברזל ריבועי גדול, המהדהד את הקובייה שמאחור.
במרכז החלל הפתוח בולט עמוד תומך גדול, שלא ניתן היה להזיז. העמוד חופה בטיח דמוי בטון, ועוזר בהפרדה ויזואלית בין הסלון למטבח. "אם הוא לא היה", צוחקת האדריכלית, "הייתי צריכה להמציא אותו".
המטבח מוקם בקיר הכניסה לדירה, ובנוי מארונות מזווה גבוהים מאלומיניום. הארונות מנותקים מקיר המעטפת ומהתקרה, ומולם ניצב אי גדול, גם הוא מאלומיניום, עם משטח עבודה מנירוסטה. האי חולק לשני בלוקים נפרדים עם רווח צר ביניהם - טיפול לא שגרתי ששובר את המסה, ומעניק לאי ממד פיסולי, בנוסף לתפקידו השימושי.
בניגוד לצורניות הקשוחה הזו, שולחן האוכל שנבחר הוא עגול, אך עשוי פלדה (Desalto), וסביבו כיסאות רשת מרופדים בעור (Wire Chair DKW) של הזוג אימס.
שתי הפאות הקצרות של קוביית הברזל מובילות מהחלל המרכזי לחדרים הפרטיים, ומייצרות חללי ביניים שגם להם יש שימוש. במגרעת בפאה אחת תוכננה פינת עבודה פתוחה, עם שולחן ומדפי ברזל מעליו; ובפאה הנגדית מוצנעים שירותי אורחים וארון למכונת הכביסה. בתוך הקובייה עצמה יש שני חדרי רחצה, ולתקרה המונמכת שלה הוכנסו מערכות המיזוג.
בקצה הקובייה, משני צדיה, פתחי הכניסה לחדרי השינה. דלתות הזזה לבנות נפתחות לתוך קיר הקובייה, ומחברות בינה לבין מעטפת הדירה. גם כשהן פתוחות, החדרים מוצנעים מהעין.
חדרי השינה עצמם, אחד של בעל הדירה והשני לאורחים, מופרדים ביניהם באמצעות ארון בגדים דו-צדדי שחור, עם דלתות זכוכית. גם הארון אינו מגיע עד לתקרה, והחלל שנותר מעליו נסגר במחיצת זכוכית, המבטיחה פרטיות מלאה אך מונעת תחושה של חלל אטום.
לכל חדר שינה יש חדר רחצה, ובהם משחק קומפוזיציות של משטחים בשחור-לבן ומחיצות זכוכית. בחדר הרחצה של בעל הדירה חופו הרצפה ואחד הקירות ברזינה שחורה (חומר צמנטי עמיד בפני מים). קיר המקלחת המקביל חופה ברזינה לבנה, ועל קיר שלישי הותקנה מראה גדולה, מהרצפה עד לתקרה. מחיצת זכוכית מפרידה בין אזור הרחצה הרטוב, המרוצף במשטח קוריאן לבן, לרצפה השחורה. ארון כיור תלוי ושחור עוטף משטח קוריאן לבן עם כיור אינטגרלי.
יהיו בוודאי מי שיטענו שהתוצאה הסופית מינימליסטית, קרה ולמרות לכידותה העיצובית - מנוכרת להקשר (מבנה באוהאוס). מה חושב על כך בעל הדירה? "זה בהחלט נושא שעלה במהלך התכנון", הוא אומר, "בעיקר בשלב של המטבח, פחדתי שאנחנו הולכים צעד אחד רחוק מדי. אבל אירית שכנעה אותי, ואני חושב שהיא צדקה. הקרירות כביכול, מתבטלת בזכות שלושה דברים: הרצפה, הספרים והאמנות".
- קבלן: ירון טיבט
- פיקוח: ליאת פילו
- עבודות מתכת: קנה קש
- נגרות: אייל כינרתי
- פרקט: מודי
- עיצוב תאורה: אורלי אברון אלקבץ
- תאורה: אקסקלוסיב
- ריהוט: הביטאט
- מטבח: טולמנ'ס
- ארונות בגדים ואמבטיה: קליינ'ס
-----------------------------------------------------------
קר לכם? לחצו על התמונה לכתבה על בית כפרי במגרש של סבא:
