רגע לפני שנידרדר לתהום חשוכה: "ילדה שלי, תתלבשי איך שבא לך"
היא התכוונה להעיר לבתה על המכנסונים הקצרצרים מדי, אבל אירועי משיח בכיכר מליל אמש גרמו לענת לב אדלר לשנות אסטרטגיה: "שתלך עירומה מצדי"
אתמול בערב המלש"בית שבדיוק התנערה מעול בחינות הבגרות התארגנה כדי ללכת לים. עשיתי צ'ק מהיר. גופייה – בסדר לגמרי, כפכפים – סבבה, מכנסונים – אפעס נראו לי קצרים מדי. פתחתי את הפה כדי להתריס משהו, אבל מיד הורדתי את התריס ושתקתי. בלב אמרתי. מגיע להם. שתצא ככה מהבית. אני מרשה לה. כנגד כל החשוכים שמכבים עלינו את המציאות.
"שתלך עירומה מצדי"
כן, מודה, הפיוז האזרחי עף לי על חשבון הפיוז האמהי, אתמול, אחרי אירועי "משיח בכיכר", ולמרות שחשבתי שאולי היה עדיף להוסיף סנטימטר למכנסיים, הצורך שלי להגן על השפיות החילונית הפמיניסטית החופשית והמאפשרת שעוד נותרה כאן – הדחף הזה התגבר על כל דבר אחר.
על אורך המכנסונים הספציפיים אדבר איתה בהזדמנות קרובה, אבל בינתיים, כל מה שיש לי להגיד לבת שלי זה – תתלבשי איך שבא לך, אני מרשה. אני מרשה לך ללכת ברחוב גם עירומה לגמרי, אם מתחשק לך, ובלבד שלא תהפכי להיות בעיניהם של שליחי האפלה והאופל סוג של בשר משוקץ שיש לעצום עין כאשר נתקלים בו במושב במטוס, במושב באוטובוס או במושב הכנסת.
כי קל מאוד לעבור את גדר ההפרדה שהוצבה אתמול בכיכר העיר הגדולה, כיכר שהיא סמל לחופש ושיוויון, ולהפוך ויכוח על מוסר כפול ואיסורים דתיים, למדרון חלקלק של מיזוגניה מהסוג החשוך ביותר, שלא רואה בנקבות אלא גורם שיש לדכא, להחניק, לרדד ולשלוט בו.
כי לזכרים הרי לא אומרים איך להתלבש. להם מותר ללכת בלי חולצה, בחזה גאה וברגליים חשופות עד איזה אורך שמתחשק, ועיריית תל-אביב עוד מכבסת את כל האפליה המגדרית הזו במרכך כביסה בניחוח של "ציות לדרך ארץ" בחוזר שהוציאה לקראת יום עיון למדריכים צעירים. אם הארץ היא איראן או סעודיה, זה אולי מסתדר לצערנו, כי גם שם יש להילחם על זכויות הנשים להתנהלות חופשית (וההיתר לנהוג שהושג השבוע הוא צעד חשוב בכיוון).
אנחנו, לעומת זאת, נדמה כי נוסעים אחורנית. אז נכון, אין מה להשוות בין מצב הנשים בישראל החופשית במדינות המזרח התיכון למצבן של נשים במדינות האחרות בשכונת הבורקות והבורקס, אבל היי, בלי שנשים לב הכנסנו לרוורס ואנחנו דוהרים אל התהום החשוכה של האפליה המגדרית.
אל תתני שיקצצו לך את הכנפיים
אז כן, ילדה שלי, כדי לנצח את החושך ולהעצים את האור, אני סומכת עליך שבסופו של דבר לא תלכי עירומה ברחוב (אלא אם זה רחוב בחוף נודיסטים וממש יתחשק לך לעשות מה שבראש שלך וזה לא יפריע לסביבה), אבל יודעת שאת גם לא תאפשרי לאף אחד אחר שהוא לא את לקבוע עבורך מה ללבוש ובאיזה אורך.
אני סומכת עליך ילדה שלי דעתנית, שלא תתני לאף אחד בעולם להעביר אותך לחלקו האחורי של המטוס או של האוטובוס, או של החיים עצמם, כי ככה חינכנו אותך, וכי הרי רוזה פארקס אלילתנו כבר הוכיחה שלא צריך לזוז מהכיסא כדי להפוך את העולם (ותודה למי שכתב את זה על דלת ביתו בלב תל אביב כתזכורת).
ואת, ילדה שלי, לא תסכימי להיכנס לשום תבנית שתנסה להצר את מידותייך או לקצץ את כנפייך, ואת תתגייסי ותשרתי בגאווה בכל תפקיד בצבא שתחשקי בו ושיהלום את כישורייך הרבים ושום רב של שום מכינה צבאית לא יכנה אותך בשמות גנאי איומים ונוראים. ואת לא תאפשרי לשום בוס לתגמל אותך באופן מפלה לרעה לעומת אחרון הגברים באופן-ספייס. בעצם, על מי אני עובדת, את הרי תהיי הבוס של עצמך, ואת לעולם, לעולם לא תסכימי להאריך את גובה המכפלת, גם מפני שבואי, זה מאוד מאוד מנמיך (ותודה לך שירלי גליק על הטיפ הסטייליסטי).
ועכשיו לתפקיד שלנו, ההורים, שצריכים לקום ולצאת לרחובות, ולעמוד על זכותנו להמשיך ולכונן כאן מציאות חופשית ומאפשרת, כי לכאורה מדברים מי שתורתם אמונתם על החופש שלהם לחיות לפי אמונתם זו, ומתוך כך הם מציבים את ההפרדה בין הנשים לגברים ואף משכנעים שגם נשותיהם רוצות ומעוניינות בהפרדה הזו. אבל הסכנה הגדולה שבהסכמה למצב הזה שהולך ונוגש ונוגס בנו, שבעת עשותם כך הם הופכים את האישה לפחותת ערך ומעוטת זכויות, וכאן לא מדובר באמונה אלא בתוצאה.
לפי התפישה הזו, האישה תמיד תהיה מאחור, האישה תמיד תהיה זו שצריכה לוותר על מקומה, לכסות את גופה ולהתאמץ לא להטריד או לשיר. סליחה, אבל החושך הזה לא יכול להימשך בעולמנו המודרני, שבו מתקיים שיוויון מגדרי, או לפחות מאבק אמיתי לטובת שיוויון מגדרי מוחלט, ולא יכול להיות שבמצוות הדת נרשה לעצמנו ללכת אל חשכת הימים ולהפוך את המרחב הציבורי לכזה שמחבק תפישות עולם מסוכנות שמקטינות, מאיינות, מצמצמות ומדירות נשים.
כולנו צריכים להיות מודאגים מכך שהרוב החילוני והדתי־לייט במדינה עובר לחיות בעל כורחו במציאות שהולכת והופכת לקיצונית ואפלה, כזו שמשדרת לנערות ולנשים שהן אינן יותר מערימת בשר שיש לכסות, לבל יעוטו עליה הזבובים. במצב כזה, אל לה להתפלא שהרקב המיזוגני הישן והמסוכן יתפשט ויטיל צל כבד גם בשאר תחומי החיים. אם נמשיך להחריש ולהאריך מכפלות, סופנו שנתעורר לשמש שחורה שתייבש כל חלקה טובה של שפיות, חירות אישית ושוויון.
