"כאישה צעירה התנדבתי לקחת הכל עליי מבלי שאף אחד ביקש", היא משחזרת, "ולמדתי עם השנים, ובדרך הקשה, למתן את זה. העניין הזה של להתנדב להיות זו שמושכת את העגלה על כל המשקל שלה, לסדר ולפתור הכל, זו שעושה את הכל, מצטיינת וסופרוומן, הרבה שנים זה דפק לי את החיים".
מה הבנת?
"אחרי שהתגרשתי הבנתי שלבד אני לא אצליח לעשות את כל הדברים, ושחלק מהשכר שלי יושקע בעזרה חיצונית. אז לקחתי את ג'ורג' המלאך שהיה מגיע כל יום בצהריים והיה מנהל הבית שלי. הוא ידע לעשות שניצלים בדיוק כמו שהילדים שלי אהבו, ובנוסף, הוא יכול היה להחליף נורות בבית. הוא היה איתנו כמעט עשר שנים. חוץ מזה, הרבה שנים גם היה לי קונסיארג'".
קונסיארג'?
"כן, היה מישהו שהגיע לסדר לי את כל הניירות שהייתי מגישה לרואה החשבון. הוא היה אחראי להציל אותי מכל מיני תשלומים מהסוג שאת מתחייבת לשלושה חודשים, ואחר כך מגלה שחייבו אותך כבר 15 שנה. הוא היה בקשר עם בנקים והיה מורשה חתימה, כי היחסים שלי עם כסף הם טרגיים ממש. זה היה נפלא. הבנתי שלא צריכים להיות עשירים בשביל לדעת שהזמן שלנו יקר".
מה אמרת לאישה הצעירה שהצטלמה לסדרה שלך, וראית בה את עצמך הצעירה והמותשת?
"לא אמרתי לה כלום, אבל אני רואה איך זה קורה ותמיד חושבת, חכי שנייה, את לא צריכה לדאוג להכל. תני ספייס לבן הזוג שלך, תני לו לפתור את זה בעצמו. מה קרה, האיש נכה?"
אני ביץ' גאה
כן, זה קרה אפילו לאורנה בן דור (63), יוצרת דוקומנטרית ואחת הנשים הבולטות בתעשיית הטלוויזיה הישראלית - בסוף גם היא הבינה כמה דברים מעניינים על זוגיות ואהבה. התוצאה: מדירתה היפהפייה ביפו העתיקה החיים נראים דבש, פלוס נוף מרהיב לים. תוסיפו לזה את העובדה שבן דור הפסיקה לעשן בהוראת רופא לפני חמש שנים, ירדה במשקל והתחילה לעשות ספורט, וקיבלתם אישה שמודיעה שגיל 63 הוא הגיל המושלם לחיות בו.
תסבירי.
"כאישה צעירה יותר לא ידעתי מה הם הצרכים שלי. הכל היה לטפס על הר. זו הייתה הישרדות - אם לא כלכלית, אז מקצועית. כל הזמן הייתי במאבק הישרדותי".
ועכשיו?
"כמעט בכל המובנים חיי היום טובים לאין שיעור מכל זמן אחר בחיי. לכן יש משהו מתסכל בגיל. וודי אלן אמר פעם, 'לחיות את החיים שלך הפוך זה נהדר'. אני מסתכלת אחורה על תקופות בחיי, ואני לא מתגעגעת אליהן בשיט. תחזירי אותי עוד פעם לגיל ההתבגרות, אני יורה בך. תחזירי אותי לגיל 30, אני הורגת אותך. אלה היו שנים של לחץ ושאלות מה יהיה איתי כשאהיה גדולה".
"באזור גיל 45 התחלתי לחבב את עצמי, וזה הולך ומשתפר. בשנים האחרונות אני חיה, אני שואלת את עצמי מה החלומות שלי, מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה, כל מיני שאלות שהן מצחיקות לאישה בת 63, אבל יש לי את האפשרות, הזמן והפינוק לשאול אותן. איזה כיף זה!"
אז להתבגר זה נעים?
"כן, הכל יותר טוב, יותר רגוע ויפה בעיניי. הכל השתפר. אבל בסוף, זה וואן וויי טיקט. כשאני אדע הכי טוב ויהיה לי הכי כיף, אז – בום! יבוא מלאך המוות ויגיד, 'נהנית? יאללה, נגמר'".
תקציר הפרקים הקודמים: בן דור היא בתם של ניצולי שואה, שגדלה בירושלים, קריית־אונו ותל־אביב. בגיל 24 התחתנה עם התסריטאי קובי ניב, ובמהלך 14 שנות נישואיהם נולדו אורי, עורך דין, נשוי ואב לשתיים, ואביגיל, עורכת סרטים. היא יצרה סרטים דוקומנטריים ("בגלל המלחמה ההיא", "שבר ענן", "אמא תגידי", "השיבה הביתה"), סדרות דוקומנטריות ("בלונד: סדרה עם שורשים", "אשם במותו"), סרטים עלילתיים ("שואה טובה", "ארץ חדשה") וגם את "מעושרות", הריאליטי שהפך לתופעה. בין היתר, הקימה וניהלה את הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה וניהלה את המחלקה הדוקומנטרית של אולפני הרצליה. בימים אלה היא מעבירה הרצאות על עשייתה הקולנועית ומקיימת בביתה סדנאות לבני נוער.
לאחר גירושיה היא נחשבה לגדולת המטיפות נגד זוגיות, עד שהתאהבה במפיק־צלם שימי גת, גרוש ואב לארבעה. הם הכירו דרך חברה טובה של שניהם, הסופרת גלילה רון־פדר־עמית. בקרוב יציינו חמש שנים להיכרותם. "שנינו לא כל כך הסכמנו להכיר", היא מחייכת, "אבל ראיתי תמונה שלו והוא מצא חן בעיניי". הם הספיקו לגור ביחד ולפצל שוב כתובות, אבל הזוגיות שרירה וקיימת. "בן הזוג שלי ואני חיים בשני בתים נפרדים, ואני חושבת שזה פטנט מעולה", היא אומרת. "לכל אחד מאיתנו יש משפחה שהוא הביא, ואני מתה על הילדים שלו".
האהבה הזו תפסה אותך בהפתעה?
"כן. מעט מאוד אנשים נהנים להיות לבד, ואני הייתי לבד כמעט עשור והיה לי טוב. אני עובדת עם שני מיליון אנשים סביבי כל היום, שהופכים למשפחה שלי, והיו רגעים שהגעתי הביתה ואמרתי, אוי, איזה כיף, חצי שעה עכשיו שקט. הרבה שנים חשבתי שאהבה זה צרות ואמרתי, 'טוב לי ככה', עד שאורי הבן שלי אמר לי, 'די, הגיע הזמן שתמצאי זוגיות'".
במה שימי שונה מגברים אחרים שיצאת איתם?
"עזבי, אני לא רוצה לדבר עליו בהשוואה לאחרים. הוא איש מהמם ויפה תואר, והוא מצחיק ומכיל, על הכיפאק ביותר. הצליח לנו בגלל הגיל שלנו. רק אחרי גיל 50 צריך לתת רישיון להתאהב, ואחרי גיל 60 אתה בטמפרטורה הנכונה לזוגיות, שתהיה מוצלחת ורומנטית מצד אחד, ונעימה מצד שני".
ואיך נעשה ילדים?
"נעשה ילד עם מישהו שאנחנו מחבבים והוא יהיה אבא טוב לילדינו, ונפריד את זה מאהבה. בגיל 50 את כבר נמצאת בשלב שהכרת את עצמך, את מכירה את הצרכים שלך, את יכולה להיות מסונוורת מאהבה. עם שימי זה סיפור אהבה, אבל יש גם איזו רמה של תבונה בתוך הדבר הזה. יגידו הרומנטיקניות, 'לא, אני רוצה ללכת לאיבוד'. זה מסוכן. יש פסיכולוג אמריקאי שהגדיר אהבה כמחלת נפש. הוא אמר, אם אתה לוקח אנשים מאוהבים ובודק איך הם מתנהלים, הם במצב נפשי סכיזואידי. אתה עסוק בדבר אחד ולא רואה שום דבר, לא אוכל ולא ישן, ומוכן להקריב כל דבר".
למה את ושימי פיצלתם כתובות אחרי שכבר גרתם ביחד?
"שימי גר היום במושב בדרום. הוא סוג של מרלבורו מן, פרא אדם, איש של אדמה וכל מיני דברים שהם זרים לי לחלוטין, שדרכו הכרתי אותם ואני מחבבת אותם, אבל בואי, בין זה ובין לגור מעל תחנת אוטובוס באמצע העיר? אני לא אוותר על תחנת האוטובוס. אני נורא עירונית. שנינו זקוקים למרחבים, וזה מאוד מומלץ. אין לנו ילדים משותפים, וכיף לי שהפגישות שלנו הן דייטים ארוכים, אפילו של שבועיים. רוב הנשים רוצות לאחד כתובות, וזאת הטעות. למה לכבס את התחתונים שלו?"
אנשים מאוהבים רוצים לחיות באותו בית.
"תראי, זה יותר חמור מזה: הרי מישהו מתאהב בנו בגלל מכלול כישורינו וכל נוצות הטווס שיש לנו להציע. ואז אנחנו עוברים לגור ביחד, ואת הופכת להיות עקרת הבית והאישה הקטנה שלו, ומוותרת על כל הדברים הקודמים. האמהות שלנו היו סוכנות של החברה הגברית והן לימדו אותנו את הדבר הזה, להיות עקרת הבית, וזה מקלקל לנו. תראי, כשעשיתי את 'מעושרות' כולם באו בטענות, אבל הן הפנימו את הדברים האלה יותר טוב מכולם - הנסיך צריך לבוא עם כסף".
את הצלחת להתנתק מהחינוך שקיבלת?
"אני מקווה. המסר שקיבלתי מאמא שלי, 'אל תהיי אגרסיבית', עדיין משפיע עליי, כי עד היום, אחרי שאני רבה - ואני אוהבת לריב על דברים שחשובים לי – יש לי רגשות אשם שאולי כאישה לא התנהלתי כמו שצריך. ואני לא רוצה לחזור על הקלישאות, שגבר הוא לא אגרסיבי אלא אסרטיבי, ואישה אסרטיבית היא ביץ'. אז בסדר, אני ביץ' גאה".
מה הבנת על אהבה אחרי שעסקת בנושא מכל כך הרבה זוויות?
"אהבה היא שם קוד להמון צרכים שלנו. דפקו אותנו בילדות וגרמו לנו פציעה עמוקה, ואנחנו אחר כך מנסים כל החיים לפצות על זה. ככל שהצרכים של בן הזוג שלך נפגשים יותר עם הצרכים שלך, כך הזוגיות טובה יותר. אהבה ממבט ראשון היא פתרון לא טוב לזוגיות, ורק בגיל 60 מבינים את זה. בעיניי, אהבה זה כשהאושר של בן הזוג שלך חשוב לך יותר מהאושר שלך. ובכנות, אם בן הזוג שלי יזדקק לי, האושר שלו חשוב לי לא פחות, ולעתים יותר, מאשר האושר שלי".
במבט לאחור, ועם הידע שלך היום - מה היית עושה אחרת?
"אני מסתכלת אחורה, עשיתי טעויות קולוסאליות, דברים מזעזעים. מתחרטת? לא. לאותו רגע זה הדבר שהיה נכון לי לעשות. כשהייתי בת 24, לא הכרתי בכלל את צרכיי. בגיל שבו אני התחתנתי, אתה מונע יותר מדחפים ופחות מדברים מושכלים. זו הייתה מערכת יחסים ששנינו חושבים שטוב שהסתיימה, אבל שני ילדיי הם בסופו של דבר מרכז חיי, ואני לא מתחרטת לא על אורי ולא על אביגיל, אפילו לא לשנייה. הם באמת סיבה לקום בבוקר".
להחזיר את הדייט ליומן
זו לא הפעם הראשונה שבן דור מתעסקת באהבה וזוגיות בטלוויזיה. היא כבר עשתה את זה, בין היתר, בסדרת התחקיר "סקס ישראלי", שעסקה במיניות בישראל. ב"הזדמנות אחרונה לאהבה" (ערוץ רשת 13, ימי שני ב־21:00) היא מפגישה שישה זוגות ששוקלים להתגרש עם הפסיכיאטר הבכיר ד"ר צחי בן־ציון, שהוא גם יועץ זוגי ומיני (ובעל טור ב"לאשה"). השילוב של שניהם הביא לתוצאות מעניינות על המסך.
"שנינו אנשים פרקטיים, וזה גרם לנו להיות צוות מצוין", היא אומרת. "גם צחי חושב שאנשים שנמשכים מיד אחד לשני מבלי לדעת להסביר את זה, בסופו של דבר עולים אחד על העצבים של השני מהר יותר. אלה שהתחילו כידידים הם זוגות מוצלחים יותר".
בעונה הבאה, שתתחיל להצטלם ביולי הקרוב, היא מחפשת זוגות שהתגרשו ומתחרטים על כך. "הרבה אנשים שהתגרשו מבינים אחרי חצי שנה שאולי קצת לחצה להם הרגל, וששום דבר לא היה נורא כל כך ביחד", היא אומרת, "אבל במקום לחזור לחיות יחד, הם מתביישים ויש ענייני אגו, כוח ושליטה".
איך יכול להיות שמישהי כמוך, שחושבת שזוגיות ואהבה רק מסבכות את החיים, עשתה סדרה שמנסה לתקן מערכות יחסים ולהחזיר את הניצוץ לקשר?
"כשהתחלתי לעשות את הסדרה, שאלתי את עצמי אם אני מתאימה לעשות אותה, כי באמת הייתי אחת המטיפות לכך שזוגיות מסבכת לנו את החיים. מצד שני, לי כן קרתה זוגיות טובה והיום אני לוקחת צעד אחורה. בעשר השנים שהייתי לבד, מתוכן שבע שנים ממש לבד, באמת שהיה לי טוב, לא על יד ולא רבע טוב, ולא הייתי במקום נואש בכלל. הייתי לבד בשמחה. הילדים היו גדולים כבר, והייתה לי הרגשה שאני יכולה לקום, לנסוע, ללכת. אז אני כן רוצה להגיד לנשים: להיות לבד, אם את לא בודדה, זה כיף אדיר".
אבל הנה, את בזוגיות ואת מאושרת.
"קרו החיים ופגשתי את שימי ונורא טוב לנו ביחד, לכן אסור להגיד שום דבר נחרץ. צחי מדבר על הזוגיות הזו של אהבה ממבט ראשון, שאחר כך משתבש לך המוח ואתה לא מבין איך הגעת לשם – קשה לי לזכור שזה קרה לי, ואני ממש לא מתחסדת. אבל תמיד הזמן הראשון של הזוגיות הוא כזה שבו אני מוכנה לוותר על הכל. וכשאני מסתכלת אחורה אני מתפוצצת מצחוק".
באיזה מובן הסדרה השפיעה עלייך? מה למדת?
"הסדרה ממש טלטלה אותי ואת אנשי הצוות שלי. הופתעתי מהקלות הבלתי נסבלת של הסבל של הזוגות. את רואה אנשים שאם היו מצליחים לצאת מעצמם לרגע ולראות את התמונה הגדולה, היה להם קל יותר, אבל הם נעולים בלהיות צודקים. יש להם אמונה שבן הזוג שלך צריך לספק לך כל כך הרבה מאוויים, שזה בלתי אפשרי. אנחנו, על הסט, הבנו את הטיפשות בצורך להיות צודק ואת הצורך של בן הזוג בשיתוף. אתה לא יכול לנחש מה בת הזוג שלך חושבת, ואם היא שותקת, תשאל למה היא שותקת. תייצר תקשורת. ברגע שאת רואה קונפליקט כשאת לא מעורבת, קורה קסם. את מבינה משהו. כל מערכות היחסים של אנשי הצוות שעבדו על הסדרה השתפרו. אחד מהם התקשר לאשתו להגיד לה בפעם הראשונה שהוא אוהב אותה".
למה אנשים נפרדים? מה גורם לאהבה לברוח מהחלון?
"יש שתי סיבות עיקריות לגירושים, ובבקשה תצטטי אותי מדויק: ילדים וכסף. שני הדברים האלה הם מפרקי זוגיות, לא באופן דרמטי כמו שיכולה לעשות בגידה, אלא באופן אחר לגמרי: הם מכרסמי זוגיות כל הזמן. ילדים משנים את מאזן הכוחות. היא כבר לא היפהפייה, הוונוס המשתרללת עד חצות הלילה, וגם הוא לא מה שהיה קודם. שניהם צריכים לשרת, קודם כל, את שימור הגזע. להיות הורים זאת המשימה הכי קשה והכי משנת חיים שיכולה לקרות לנו. לאחרונה גם הבן שלי אמר לי, 'בוא'נה, איך עשית את זה?' הוא נשוי בשמחה ואב לשתי בנות, ואתה יכול לשמוח בלהיות הורה, ועדיין – לגדל ילדים זו קריעת תחת לא נורמלית".
"הדבר השני הוא כסף או חוסר בכסף. סטטיסטית, כשיש קושי כלכלי האהבה בורחת יותר מהר מהחלון. זה מכרסם. רוב הזוגות שלנו בסדרה הם במעמד כלכלי בינוני, ואנחנו אפשרנו להם לקחת חופש בלי הילדים. את הזוגות הטובים זה החזיר להיות יחד. אם זוגות היו מחזירים את הדייט ליומן כדי שיהיה להם אכפת גם אחד מהשני ולא רק כהורים של הילדים, זה היה פותר בעיות זוגיות באחוזים ניכרים מאוד. אסור להיפגש עם בן הזוג רק בדרך למטבח או לשירותים".
השגרה מחרבת זוגיות?
"שגרה זה כיף. אני מכירה בכל החיים שלי שני זוגות ממש טובים שנשואים כבר יותר מ־20 שנה, ויש להם שגרה טובה".
ואם התשוקה מתה?
"אפשר להחיות אותה. יש מומחים. צחי בן־ציון אומר, תראי מה קורה בסופרמרקט: משכנעים אותך לקנות דברים שאת בטוחה שאת צריכה ואת ממש לא צריכה אותם. מייצרים אצלך חשק, ומכך עולה שחשק זה משהו שאפשר להזמין אותו".
בפרק ב' אתה עושה פחות טעויות?
"אם לא מודעים, גם בפרק ב' אתה תעשה את אותן טעויות בדיוק, כי המצוקה שלך היא אותה מצוקה, ואהבה שווה מצוקה, שלא יבלבלו לי את המוח".
עד כמה היה חשוב לך שהזוגות יישארו בסוף ביחד?
"להישאר ביחד זה לא קדוש מבחינתי. גם אם בני הזוג החליטו לא להישאר ביחד בסוף, אבל הם מוצאים את הדבר שנכון להם לעשות, בעיניי זה אופטימי וחד־משמעית תהיה להם פרידה טובה ולא של חזירים. גירושים או היפרדות טובים לאנשים שהזוגיות מאמללת אותם מאוד ואין להם בתוכה רגע אחד של שמחה. כולנו התחתנו בגלל מצוקות, אבל יש אנשים שאצלם זו מצוקה שלא מקבלת שום נחמה מבן הזוג, אלא להפך, שופכת שמן למדורה ועושה להם יותר כואב".
"יש שני מקרים בסדרה שבהם הזוגות לא נשארו ביחד, ואני שלמה לחלוטין עם תוצאות כל ששת הפרקים. לא חיכינו בפינה לאף אחד, ובכל פעם שמשהו הצליח, צמחנו. לאחרונה התקשרה אחת הנשים מהסדרה ואמרה שבעלה שלח לה לראשונה פרחים. אמרתי, כוס אמק, עשיתי את זה".
