למי קרא ד.ה לורנס "אהובתי", ולמה הנערה הצעירה נראתה לו קשישה
בשיר "הכלה" מתאר המשורר האנגלי קירבה אינטימית לאישה מסוימת. לפי הביוגרפיה שלו, מתברר שממש לא מדובר כאן במערכת יחסים רומנטית: זוהי קינה לאמו
"האם תעודדו את הבנים הצעירים שלכם, או את בנותיכם – שהרי גם ילדות יודעות לקרוא – לקרוא את הספר הזה? האם זה ספר שתשאירו מונח בביתכם? האם זה ספר שתרצו שאפילו רעייתכם, או המשרתים שלכם, יקראו?"
השואל הוא תובע במשפט שנערך בבריטניה ב-1960 נגד הוצאת הספרים פינגווין, והוא פונה אל חבר המושבעים, שאמור לפסוק אם להתיר את פרסום הגרסה המלאה של הספר "מאהבה של ליידי צ'טרלי" מאת ד.ה לורנס, שהלך לעולמו 30 שנה קודם לכן. גרסה מצונזרת של הרומן המפורסם ראתה אור כבר ב-1928, אבל עכשיו מבקשת ההוצאה לפרסם את הגרסה המלאה. ומה העילה להתנגדות? הספר "מאהבה של ליידי צ'טרלי", כך נטען, כולל תיאורים מפורשים מאוד של יחסי מין. יש מי שרואה בהם דבר תועבה. אחרים סבורים שמדובר ביצירה שכל חלקיה אמנותיים, ושזוהי ספרות ראויה ורבת ערך.
שאלתו של התובע במשפט עוררה בקרב חלק משומעיו גיחוך מבודח. רבים סברו שהיא מעידה על ניתוק מהמציאות ומהעולם של תרבות ההמונים באותה תקופה. בסופו של המשפט הוחלט להתיר להוצאה לפרסם את הספר במלואו, והתוצאה - עשרות שנים אחרי מותו של המחבר נמכר הספר במיליוני עותקים. הפסיקה שאִפשרה את פרסומו נחשבת קו פרשת מים: אחריה הייתה מידה רבה יותר של חופש בפרסום של יצירות המכילות "לשון מפורשת" ותיאורים של יחסי מין.
"מאהבה של ליידי צ'טרלי" מספר על אהבה בין אישה שנשואה לגבר קר ומרוחק לבין האיש שמתפקד כשומר וכגנן באחוזתם. האישה, קונסטנס צ'טרלי, לומדת מהמאהב שלה, המשתייך למעמד הפועלים, שחיים שיש בהם ערך אינם יכולים להתנהל בלי התמסרות לגוף ולחוויות החושניות שאפשר לחוש באמצעותו. ד.ה לורנס הוכיח בחייו שהוא נוהג על פי הדגם שהציע בספרו: כך, למשל, הוא לא היסס לחזר אחרי פרידה פון ריכטהופן, שהייתה אם לילדים ונשואה לפרופסור שלו, ולברוח איתה מאנגליה לאירופה. יש הסבורים כי הספר "מאהבה של ליידי צ'טרלי" מבוסס למעשה על היחסים שהתפתחו בין השניים, שכן פרידה הייתה בת אצולה, ואילו לורנס בא ממשפחת קשת יום בצפון-מזרח אנגליה.
חייו ויצירתו של ד.ה לורנס:
לורנס היה כרוך אחרי אמו, שמעמדה החברתי כמורה לשעבר היה גבוה במקצת מזה של אביו, כורה הפחם. את ספרו הראשון, "בנים ואוהבים", פרסם ב-1913, שלוש שנים אחרי מות האם, ובו תיאר את חיי המשפחה שלו. באותה תקופה גם כתב את השיר "הכלה" (כאן בתרגום שלי):
אֲהוּבָתִי נִרְאֵית הַלַּיְלָה נַעֲרָה
אַךְ הִיא קְשִׁישָׁה.
בְּצַמּוֹתֶיהָ הַקְּלוּעוֹת עַל הַכַּר
לֹא נוֹתַר עוֹד זָהָב,
הֵן שְׁזוּרוֹת חוּטֵי כֶּסֶף
וְקוֹר מוּזָר.
בְּמִצְחָהּ הֶחָלָק
הִיא נִרְאֵית צְעִירָה,
הַלֶּחִי צָחָה, עֵינָהּ עֲצוּמָה,
בְּרֹגַע כֹּה נָדִיר
הִיא נָמָה אֶת שְׁנָתָהּ.
כְּמוֹ כַּלָּה מְנַמְנֶמֶת
שֶׁחוֹלֶמֶת עַל שְׁלֵמוּת
הִיא נָחָה סוֹף סוֹף, יְקָרָה,
וְרַק פִּיהָ שֶׁיָּדַע לָמוּת מַזְכִּיר
צִיּוּץ שֶׁל קִיכְלִי בְּלַיְלָה בָּהִיר.
כמעט כמו אהבה של בעל לאשתו
קריאה ראשונה של השיר עשויה להתמיה ואף להפתיע: על מי הוא נכתב? תוהה הקורא. את מי מכנה הדובר "אֲהוּבָתִי"? זו מילה המעידה על קרבה אינטימית מאוד בין הדובר לאישה שהוא מתאר, זאת שהוא מכנה במפורש "קְשִׁישָׁה", שרק נראית צעירה. עד כדי כך הוא אוהב אותה, שהוא רואה בה "כַּלָּה מְנַמְנֶמֶת", אבל למעשה, היא מתה. אין מנוס מההבנה: השיר "הכלה" הוא קינה שכתב לורנס לאמו, ובו הוא מתאר את הפרידה ממנה זמן קצר אחרי מותה. אפשר לחוש בו בעוצמה רבה את הקשר העז של הבן לאמו.
כשקוראים את השיר, קשה להימנע ממחשבות על משנתו של פרויד, שתיאר את האופן שבו בנים מתאהבים באמם וחשים קנאה ותחרות כלפי אביהם. לורנס עצמו הודה במפורש שאהב את אמו "כמעט כמו אהבה של בעל לאשתו". האם התאהבותו באישה נשואה נבעה מאותו מקום של תחרות עם הבעל ועם הילדים, שפרידה פון ריכטהופן נטשה למענו? ואולי אין טעם לנסות לפשפש במניעים הנפשיים הנסתרים של היוצר, אלא להסתפק בקריאת יצירותיו.
______________________________________________________
הטייסת המפורסמת הייתה כלה יוצאת דופן ובכלל לא רצתה להתחתן. הקליקו על התמונה:
