כשענת אבנר (53) פרסמה פוסט בו היא אומרת שלא בא לה לספק שירותי בייביסיטר לנכדים, היא קיבלה מבול של תגובות קשות: "אי אפשר להיות סבא וסבתא רק כשנוח. זה לא עובד ככה", "הזוי. פשוט הזוי מה שקורה בעולם הזה. תתעוררו, סבתות. הילדים האלה לא יספרו אתכן בעוד כמה שנים. שירותי בייביסיטר?!", "לא מגיע לך להיות סבתא" וגם, "מזל שאמא שלי לא מדברת וחושבת כמוך".
אבל ענת, אמא לשתי בנות, נחושה בדרכה, לא נשברת ולא ממצמצת: "יש לי נכד ג'ינג'י מתוק מהמם בן שנתיים. אני אוהבת אותו אהבת נפש. הוא הדבר הכי יקר לי בעולם, ויחד עם זאת, לא בא לי להיות מנוהלת לפי מצבי הרוח, פיפי, קקי, חום, קור, חיתולים, שעות שינה ועוד. כשהבת שלי יצאה לחופשת לידה, שמחתי לעזור ולהיות שם עבורה. אנחנו משוחחות כל יום בטלפון, ואני מאוד מעורבת בחיים שלה, אבל כשנשאלתי באופן תדיר על התכניות שלי ושל בעלי, מה אנחנו עושים ולאיפה הולכים, עצרתי את זה מיד. רגע, הלו, יש לי חיים".
"לא משועממת. יש לי חיים"
ענת, מורה לאמנות ומנטורית לזוגיות טובה, מגדירה את עצמה כסבתא מהדור החדש. היא מגיעה פעם בשבוע לשמור על הנכד שהיא מאוד אוהבת, אבל אם תתבקש לעשות בייביסיטר – היא תעדיף לשלם לאחת שתעשה זאת במקומה. "ישנה מערכת ציפיות מאתנו הסבים והסבתות, שכוללת מחויבות טוטאלית לנכדים. רוצים שנהיה כל הזמן זמינים. אם האינטסלטור צריך לבוא, או שקוראים להורים לבוא לקח ילד חולה מהגן, חושבים שמיד נתייצב, כדי ששגרת חייהם של ההורים לא תפגע. לא אצלי.
"לא מזמן קראתי מחקר שאומר שסבים וסבתות שעוזרים בגידול הנכדים, חיים בממוצע 3 שנים יותר. ממש לא! תוחלת חיי איננה קשורה בשום צורה בשירותי הבייביסיטר שאני מספקת לנכדיי. לפני שבתי ילדה, עשינו תיאום ציפיות: אני סבתא בכל מאודי, ותמיד אהיה שם לצדה. יחד עם זאת, אני גם אישה, בת זוג, יש לי חברים, עבודה, הרצאות ובית גדול שאני מטפחת. אנחנו אוהבים לבלות, לרקוד ריקודי עם וישנם עוד לא מעט יעדים בחו"ל שעדיין לא כבשנו. בנוסף, חשוב לשמר את הזוגיות, כי בסופו של דבר אנחנו נשארים לבד, ומי ידאג לנו אם לא אנחנו לעצמנו?"
ומה את חושבת על התגובות לפוסט שלך?
"הורים שקראו את מה שכתבתי בפוסט פשוט נחרדו. ואני אומרת – חכו חכו שאתם תהיו סבים וסבתות. אם אין לכם מה לעשות עם החיים שלכם, אתם משועממים, ומחכים שהילד יעשיר את עולמכם, זו הבחירה שלכם. זו לא דרכי".
ענת מייצגת דור חדש של סבתות, אבל לא לדאוג, הורים צעירים, הסבתות של פעם לא עזבו את העולם. הנה, תכירו את דליה מישאל (60), נשואה ואמא לשלושה ילדים וסבתא לשלושה נכדים (2, 5, 7), שמגדירה את עצמה כסבתא במשרה מלאה, שתשמח לוותר על הרבה דברים, רק כדי לעזור ולהיות עם הנכדים שלה: "אני פונה לדור החדש של הסבתות: 'ההפסד כולו שלכן'. אני חושבת שנכדים זה אושר והמהות של החיים. לא חסר לי כלום. אני עושה בחיי מה שאני רוצה. זו בחירה שלי. אני אהיה איתם כשהם חולים, ואבלה איתם גם הרבה מעבר לארבעה ימים בשבוע. מתי שאני רק יכולה. אני מקווה, שבבוא היום, גם הם יהיו שם בשבילי".
"הנכדים הם חלק ממני"
דליה, אשר יצאה לפנסיה לפני כשבועיים, מחלקת את השבוע שלה בין שלושת הנכדים משתי בנותיה: יומיים לכל אחת. הבן מתגורר בחו"ל. במידת הצורך (ותמיד יש צורך), היא תגיע גם בימים הנוספים: חוגים, שיעורי בית, נוכחות בערבים, ליווי של הבנות והנכדים לאירועים ולרופא... היא שם.
"אני מייצגת דור של סבתות שהולכות ונעלמות" מתוודה דליה. "אני מכירה חברות שמגיעות לבילוי של שעה-שעתיים עם הנכדים, ובזה זה נגמר. הן אומרות לי שאני לא נורמלית, ושאני מקדישה יותר מדי זמן לנכדים. הן לא מבינות שאני מקבלת כוחות מהנכדים שלי. כשהנכד הבכור היה קטן, הייתי קוראת לו הרופא שלי. הוא היה מרגיע אותי. ביום רע, הייתי מחבקת אותו והכל היה עובר. כשאני עם הנכדים, אני כל הזמן מחייכת. שאלו אותי מה אני רוצה ליום ההולדת הקרוב. ביקשתי תמונה ממוסגרת שלי עם הנכדים. זה הכל.
"אני אוהבת שהנכדים אצלנו. כשהם הולכים, הבית ריק", מספרת דליה. "זה לא אומר שאני צריכה לוותר על החיים שלי. אני מתנדבת ב'בית לווינשטיין', שרה בשתי חבורת זמר, מופיעה ומבלה עם בעלי ועם חברות. הבית שלי מטופח ונקי. ויחד עם זה, אני מוכנה בכל מחיר ותמיד לטפל בנכדים שלי. במידה ויש לי תכניות, אגיד זאת מראש לילדים שלי, וקרה גם שוויתרתי על הצגה או סרט, משום שהתבקשתי לשמור על הנכדים. אני לעולם לא אעשה פרצופים כשאתבקש להיות עם הנכדים. אני עושה זאת באהבה גדולה.
עד לפני שבועיים עבדת כמזכירה רפואית. איך מספיקים הכל?
"מספיקים. הנכדים שלי הם חלק ממני ולכן אין פה וויתור. זה סגנון הסבתאות שלי. אני דואגת להם כמו אמא. היום לדוגמא, נפגשתי בבוקר עם חברה. בצהריים הייתי אמורה לעשות קניות. הבת שלי התקשרה, וביקשה ממני לאסוף את הנכד מבית הספר, אז דחיתי את הקניות לשעות הערב. לא קרה כלום".
ענת, האם הילדה שלך הייתה מעיזה 'להקפיץ' אותך כך באמצע היום?
"היא אולי תנסה, אבל זה לא יקרה. אני עושה מה שעושה לי טוב, וזה לא כולל שירותי בייביסטר. כשהילד חולה, אני מציעה לבת שלי שתיקח יום חופש. לא אשאיר אותה תלויה באוויר ואני אכפתית ואדאג לו בכל מצב. יחד עם זאת, אני מעדיפה לא לשמור על הילד כשהוא חולה. אחת מאתנו תצטרך לקחת יום חופש, והיא האמא שלו.
"כשהייתי בחדר לידה עם בתי הבכורה כשהיא ילדה, עלתה בדמיוני תמונה", נזכרת ענת. "ראיתי את עצמי הופכת לאישה מבוגרת וכפופה עם משקפיים, שאין לה חיים. ידעתי שאני אהיה סבתא אחרת. הדור החדש של הסבים והסבתות - לא פחות טובים מהדור הישן. אנחנו אוהבים את הנכדים שלנו באותה מידה. לפני חודשיים בתי ובעלה תכננו לטוס לחו"ל. כשהם הבינו שאין להם סידור לילד, הם לקחו אותו איתם. בעוד כמה ימים אנחנו טסים לחודש לבתי השנייה המתגוררת בחו"ל, וגם לקרוז לשבוע. הבת שלי תצטרך להסתדר".
דליה, מה קורה שאת רוצה קצת לנפוש?
"ואוו. אתגר מורכב מאוד. קודם כל, מתחילות השאלות: מתי אתם טסים, מתי חוזרים, לכמה זמן? ביקרנו לאחרונה את הבן שגר בארה"ב. טסנו לשלושה שבועות. בכל יום זכינו לשיחת טלפון או הודעה עם מסר אחד ברור – תחזרו! הגענו לארץ ושני החתנים נסעו לחו"ל. נדרשתי להשלים את כל מה שהחסרתי בהעדרי".
ומה קורה במהלך החופש הגדול?
דליה: "אני שם בשבילם, כמה שיצטרכו".
ענת: "בחודש אוגוסט הסכמתי לטפל בנכד יומיים בשבוע. ביומיים הנוספים תעזור הסבתא השנייה. אני לא יכולה יותר מזה. זה מוציא אותי מהשגרה שלי. אני גמרתי ללדת".
ואפשר גם לשכור סבתא
נפלתם על סבתא מהדור החדש או שסבתא שלכם סתם גרה רחוק או עסוקה מדי או חלילה כבר לא בחיים? הכירו את מיזם סבתוש להשכרה – מנוע חיפוש חברתי, המציע להורים לאתר סבא או סבתא על פי מיקום גאוגרפי ושירותים: החל מחום ואהבה ועד לטיפול בילדים, בישול וביצוע משימות בבית.
את הפרויקט הקימה לפני חמש שנים עמית צוק (44), אמא לארבעה ילדים, 20, 18, 14, 9, יחד עם בת זוגה לשעבר גילי. "גילינו צורך של נשים וגברים בגיל השלישי, שיצאו לפנסיה, ונשארו כוח עבודה רלוונטי לשוק העבודה. הרעיון היה לקשר בין סבא וסבתא פוטנציאליים למשפחות שזקוקות להם".
השירות של ה"שידוך" באתר ניתן ללא תשלום, כמענה לצורך שנוצר בשנים האחרונות, ונובע בשינוי במודל הסבתאות, ביציאה של נשים רבות לשוק העבודה, וברצון של הגיל השלישי להמשיך להיות רלוונטיים.
"אמא שלי, שהייתה ועודנה סבתה נהדרת, עדיין עובדת", מספרת עמית. "וכך גם בן זוגה האדריכל בן ה-71. מי היה עובד שעות כה רבות ובגיל כזה לפני 30-40 שנה? הסבתות היום הן נשות קריירה וגם ההורים עובדים מסביב לשעון. המטרה שלי היא לתת למי שרוצה ויכול את ההזדמנות להיות סבא או סבתא - במשרה מלאה. לעתים הם משוועים לקשר באותה מידה לפחות: הרצון להיות שייכים, להיות חשובים ומועילים, להתפרנס בכבוד ולתרום למשפחה המחבקת".
