כך נראים היום, בגיל 44, כל הילדים
    מהספר האהוב 'בים בם בם תירס חם'

    40 שנה מלאו ל"תירס חם" שכתבה מרים רות, הגננת של שער הגולן, והילדים הגיבורים כבר הורים בעצמם, חלקם עדיין גרים בקיבוץ. הפגשנו אותם לשחזור משותף ונוסטלגי

    שורת הילדים מהספר האהוב, שיצא בשנת 1978 (צילום: הוצאת הקיבוץ המאוחד בע"מ)
    שורת הילדים מהספר האהוב, שיצא בשנת 1978 (צילום: הוצאת הקיבוץ המאוחד בע"מ)
    40 שנה אחרי: צור שן, לירון דגן, יהב ירדן, אלית בן ארי ושחף עברי-ממן (צילום: זוהר שחר)
    40 שנה אחרי: צור שן, לירון דגן, יהב ירדן, אלית בן ארי ושחף עברי-ממן (צילום: זוהר שחר)

    "מי לא מכיר את אופיר, אופיר אוהב לנגן ולשיר. וביום קיץ חם אוהב גם תירס חם"

    אופיר קונפורטי, גרוש פלוס ילד בדרך, מנהל צוות בחברת הנדסה, גר בניו־ג'רזי

     

    אופיר קונפורטי (צילום: יערה הירש)
      אופיר קונפורטי(צילום: יערה הירש)

       

      כמה פעמים הקריאו לך את הספר? "הרבה יותר משאני זוכר".

       

      חברים לעבודה יודעים שאתה מ"תירס חם"? "הספר עדיין לא הגיע לניו־יורק".

       

      מה אתה זוכר ממרים רות? "סבתא אהובה שתמיד היה כיף לבוא אליה, לשבת אצלה ולשמוע סיפורים ומוזיקה מתיבת הנגינה".

       

      מה הקטע האהוב עליך בספר? "הסוף".

       

      אתה אוהב תירס? "כן. אני אפילו מגדל בגינה שלי".

       

      "אופיר אוהב לנגן ולשיר" (צילום: הוצאת הקיבוץ המאוחד בע"מ)
        "אופיר אוהב לנגן ולשיר"(צילום: הוצאת הקיבוץ המאוחד בע"מ)

         

        אתה גאה להיות דמות בספר? "היה נחמד להיות מוכר, אבל זה לא משהו שהתגאיתי בו כילד. לא שיתפתי את המידע הזה יותר מדי פעמים. זה לא היה קוּל כמו היום, מודפס על מגבות וכוסות. אגב, איפה הכסף?"

         

        איזה מין ילד היית? "ילד שמח שאהב לנגן ולשיר, כמו בסיפור. אהבתי את הקיבוץ ואת החופש שהיה לנו שם בתור ילדים".

         

        אתה בקשר עם החברים מהפעוטון? "חלקי. כשאני מבקר בארץ אני משתדל לפגוש את אלית ולירון".

         

         

        "פתאום באה שחף עם עגלת בובות, בעגלה עשרה תינוקות"

        שחף עברי־ממן, נשואה ואם לארבעה, עובדת סוציאלית, גרה בכרם־מהר"ל

         

        שחף עברי-ממן (צילום: זוהר שחר)
          שחף עברי-ממן(צילום: זוהר שחר)
           

           

          מה את זוכרת ממרים רות? "היא הייתה סבתא שלי ודמות משמעותית מאוד עבורי - אשת שיחה, שידעה להתאים את עצמה לכל גיל. היא כתבה כ־30 ספרים, את כולם קראנו בחיק המשפחה. 'תירס חם' מבוסס על אירועים שהתרחשו במציאות: כגננת, סבתא הייתה נוסעת לשדות לקטוף עם הילדים תירס, גם ב־40 מעלות חום. באחת הפעמים היא שמעה ילד ממלמל 'בים בם בם, תירס חם' ושרה עם הילדים כדי שיהיה להם כוח לצעוד עד לגן וכדי שתהיה להם סבלנות לחכות עד שיתבשל".

           

          כמה פעמים הקריאו לך את הספר? "אינספור. גם על האחים שלי סבתא כתבה ספרים: תור מופיע ב'נגיד ש', זמיר ב'פופוקטפטל' וצופית ב'הסוד של צופית'. אלון ורון מ'מעשה בחמישה בלונים' הם בני דודים שלי".

          את אוהבת תירס? "מאוד. כתינוקת עודדו אותי לזחול לתירס".

           

          מה הקטע האהוב עלייך? "להגיע לסבא ולאכול את התירס. אגב, באמת היינו אוכלים תירס על הדשא של סבא וסבתא".

           

          את גאה להיות דמות בספר? "כן. סבתא הייתה אומרת לנו הרבה: 'תנפנפו בי, תשוויצו בי'. היה לה חוש הומור".

           

          "פתאום באה שחף עם עגלת בובות, בעגלה עשרה תינוקות" (צילום: הוצאת הקיבוץ המאוחד בע"מ)
            "פתאום באה שחף עם עגלת בובות, בעגלה עשרה תינוקות"(צילום: הוצאת הקיבוץ המאוחד בע"מ)

             

            מה ילדייך חושבים על הספר? "אוהבים אותו וחוזרים אליו. כשהם היו בגן הייתי מגיעה לספר את הסיפור וחילקתי תירס".

             

            איך הספר השפיע על חייך? "הוא מדגים את הקשר שלי עם סבתא, שהייתה דוגמה ומופת בשבילי לחיים של עשייה מתוך חשיבה והעמקה. היא חיה את ילדותה עד סוף ימיה. הספר מבטא את חוויית החופש: להסתובב בשבילים, לאכול תירס חם על הדשא, לשחק".

             

            מה סוד קסמו? "החזרתיות של הפזמון, ההתרחשות האופיינית לגיל הזה, הדינמיקה החברתית ואוסף הדמויות - כולן צבעוניות ועליזות, לכל אחת ייחוד, והאיורים כמובן".

             

             

            "גם צור פורץ לחצר, בחצוצרה מחצצר"

            צור שן, נשוי ואב לשתיים, מהנדס מים במשרד הבריאות, גר עדיין בשער־הגולן

             

            צור שן (צילום: זוהר שחר)
              צור שן(צילום: זוהר שחר)
               

               

              כמה פעמים הקריאו לך את הספר? "פחות משאני הקראתי אותו לילדים ולאחיינים שלי".

               

              מה אתה זוכר ממרים רות? "חברת קיבוץ שיודעת לספר סיפור, וגם סבתא של שחף".

               

              מה הקטע האהוב עליך? "כילד, אהבתי את הקטע שבו כולם אומרים לאופיר שהוא חצוף. היום ילדים משתמשים במילים הרבה פחות יפות".

               

               

              "גם צור פורץ לחצר, בחצוצרה מחצצר" (צילום: הוצאת הקיבוץ המאוחד בע"מ)
                "גם צור פורץ לחצר, בחצוצרה מחצצר"(צילום: הוצאת הקיבוץ המאוחד בע"מ)

                 

                איזה ילד היית? "שובב, נחמד, חברותי. הייתי ואני עדיין מוזיקלי, אולי בגלל זה בחרו בשבילי בחצוצרה. ניגנתי בחליל ובקלרינט".

                 

                אתה גאה להיות דמות בספר? "נחמד להיות מפורסם, אבל לא יודעים שאני כזה".

                 

                מה הילדות שלך חושבות על הספר? "הן אוהבות אותו כמו ספרים אחרים. הן לא מבינות שצור הוא אבא".

                 

                איך הספר השפיע על חייך? "לא בצורה דרמטית. בכל פעם בחיים שנודע לאנשים שאני מהספר, הם התרגשו".

                 

                מה סוד קסמו? "שהוא לא תלוי במרחב ובזמן".

                 

                אמא איננה, אבא נרדם. מה זה אומר לך? "זה היה רלוונטי בתקופת הלינה המשותפת. אני לא זוכר אותה כמשהו רע".

                 

                 

                "שמעה את השירה לירון, באה על תלת אופן עם פעמון"

                לירון דגן, נשואה ואם לשלושה, מנהלת חשבונות, מתגוררת עדיין בשער־הגולן

                 

                לירון דגן (צילום: זוהר שחר)
                  לירון דגן(צילום: זוהר שחר)

                   

                  האיור דומה לך? "דומה מאוד לאיך שנראיתי כילדה. אני חצי תימנייה וכשהייתי ילדה הייתי כהה. לכן אורה איל ציירה אותי שחורה, ובאמת אספו לי הרבה פעמים את השיער לקוקיות".

                   

                  כמה פעמים הקריאו לך את הספר? "המון".

                   

                  מה את זוכרת ממרים רות? "אישה מיוחדת, שהתחילה לכתוב בגיל מאוחר ועשתה חיל. כמעט עד יומה האחרון היו מגיעות אליה סטודנטיות מאורנים, ללמוד ממנה ולהקשיב לסיפורים שלה. בשנותיה האחרונות ראייתה נחלשה אך היא המשיכה ללכת בקיבוץ לבדה, כי הכירה את המדרכות בעל פה".

                   

                  את אוהבת תירס? "מאוד. בעיקר את התירס של קוסטקו באמריקה".

                   

                  מה הקטע האהוב עלייך בספר? "הסוף, כששחף אומרת לא קרה כלום, בואו נסתובב ונלך לסבא שלי".

                   

                  "שמעה את השירה לירון, באה על תלת אופן עם פעמון"  (צילום: הוצאת הקיבוץ המאוחד בע"מ)
                    "שמעה את השירה לירון, באה על תלת אופן עם פעמון" (צילום: הוצאת הקיבוץ המאוחד בע"מ)

                     

                    איזו מין ילדה היית? "טום־בוי, שובבה. ילדת קיבוץ טיפוסית".

                     

                    את גאה להיות דמות בספר? "בהחלט. עד היום אנשים שפוגשים אותי נזכרים: זאת לירון מ'תירס חם'".

                     

                    מה ילדייך חושבים על הספר? "שהוא נפלא".

                     

                    מה סוד קסמו? "המילים הקליטות שלו".

                     

                     

                    "יהב שרה, שר הדובון"

                    יהב ירדן, נשואה ואם לארבעה, גננת ועובדת עם בעלה בעסק לפיתוח מערכות, גרה בכפר־ברוך

                     

                    יהב ירדן (צילום: זוהר שחר)
                      יהב ירדן(צילום: זוהר שחר)
                       

                       

                      האיור דומה לך? "אני באמת ג'ינג'ית, אבל לא זכור לי דובון כחול".

                       

                      כמה פעמים הקריאו לך את הספר? "אלפים. כל אחד מאיתנו קיבל ספר מהמהדורה הראשונה, עם הקדשה של מרים רות. גם כגננת הקראתי מהספר".

                       

                      מה את זוכרת ממרים רות? "הסבתא שהגיעה לפעוטון לבקר את שחף. היה לה חדר קסום בקיבוץ שהיא הזמינה אליו ילדים, היא אספה ספרים ובובות מכל העולם והציגה לנו אותם".

                       

                      את אוהבת תירס? "כן, אבל זה לא המאכל האהוב עליי".

                       

                      מה הקטע האהוב עלייך? "הסוף הטוב".

                       

                      "יהב שרה, שר הדובון"  (צילום: הוצאת הקיבוץ המאוחד בע"מ)
                        "יהב שרה, שר הדובון" (צילום: הוצאת הקיבוץ המאוחד בע"מ)

                         

                        איזו מין ילדה היית? "ביישנית, אוהבת לתת ולעזור. על הכריכה כולם מצוירים אוכלים את התירס, ואני היחידה שנותנת לדובי לאכול אותו".

                         

                        את גאה להיות דמות בספר? "ברור. כמה פעמים פגשתי בנות בשם יהב שנקראו על שם יהב מ'תירס חם'. כשאמרתי שזו אני, הן לא האמינו. אני אוהבת להמחיז את הסיפור בגנים ולספר על הקשר שלי אליו".

                         

                        מה סוד קסמו? "ילדים אוהבים תירס; הסיטואציה מציאותית; הספר נגמר בטוב, אבל יש בו גם צדדים לא נעימים; האיורים פשוטים אבל אומרים המון".

                         

                        הוא מבטא משהו בילדות שלך? "בשבילנו תירס זה משהו קיבוצי. היינו קוטפים תירס משדות הקיבוץ, מקלפים אותו ומבשלים אותו. היום ילדים מכירים רק את הקופסה שקונים בסופר".

                         

                        איך הוא השפיע על חייך? "לפעמים אנשים רואים בזה משהו גדול יותר משאני רואה".

                         

                        מה דעתך על ההצגה? "היא מופלאה".

                         

                         

                        "גם אלית מופיעה עם כף וסיר, גם היא מצטרפת לתיפוף ולשיר"

                        אלית בן ארי, נשואה ואם לשתיים, דוקטור למשפטים, גרה בבני־יהודה, רמת הגולן

                         

                        אלית בן ארי (צילום: זוהר שחר)
                          אלית בן ארי(צילום: זוהר שחר)
                           

                           

                          האיור דומה לך? "הייתי בהירה, אבל אני לא זוכרת את האוברול".

                           

                          כמה פעמים הקריאו לך את הספר? "אינספור".

                           

                          מה את זוכרת ממרים רות? "איך ישבנו סביבה בסטודיו שלה והקשבנו מרותקים לסיפורים שלה".

                           

                          למה הצמידו לך סיר וכף? "כדי שאעשה רעש. הייתי דומיננטית, אני מניחה שזה מה שאורה איל ראתה, את האסרטיביות הזאת".

                           

                          מה הקטע האהוב עלייך בספר? "שהוא על השישייה שלנו. היינו יחד מגיל אפס עד סוף י"ב. עד היום אנחנו שומרים על קשר".

                           

                          "גם אלית מופיעה עם כף וסיר, גם היא מצטרפת לתיפוף ולשיר"  (צילום: הוצאת הקיבוץ המאוחד בע"מ)
                            "גם אלית מופיעה עם כף וסיר, גם היא מצטרפת לתיפוף ולשיר" (צילום: הוצאת הקיבוץ המאוחד בע"מ)

                             

                            איזו מין ילדה היית? "אהבתי לאסוף דברים בחצר הגרוטאות, זכוכיות, מסמרים, כל האוצרות הכי שווים".

                             

                            את גאה להיות דמות בספר? "הבנות שלי גאות בי".

                             

                            איך הספר השפיע על חייך? "הוא מלווה אותי כל הזמן. בעלי ובנותיי מזכירים אותו בכל הזדמנות".

                             

                            מה סוד קסמו? "לא נס ליחו, כי הוא מתאר משהו שכולנו חווים: התלהבות, היסחפות קבוצתית, אכזבה, כעס ופתרון שמקובל על כולם".

                             

                             

                            ההצגה המוזיקלית

                             

                            "להפוך את הספר להצגה היה הכי כיף בעולם", אומרת אילון נופר, במאית וכוריאוגרפית, שהייתה אחראית גם על הלחנים והעיבודים.

                            "אודי גוטשלק, אסף אשתר ואני ישבנו וחשבנו: ניסינו לדמיין את המאפיינים של כל דמות בסיפור, ומה קורה במרחב בין ההצטרפות של עוד ילד לשיירה ועד לפגישה עם הילד הבא".

                             

                            נופר - ממייסדי להקת "מיומנה" שהשתתפה בסדרה "מחוברים" - עלתה לארץ מארצות־הברית בגיל שש, ואת "תירס חם" הכירה רק בבגרותה. "לפני חמש שנים ראיתי ב'מחוברים' את נדב אבקסיס מקריא לבן שלו את הסיפור, ונדלקתי עליו", היא אומרת. "כמו אופיר, כולנו אוהבים לנגן ולשיר. לפי הפרשנות שלנו לטקסט, אופיר רוצה להקים להקה עם חבריו ולקרוא לה 'תירס חם'. אבל כל הדיבורים על זה גורמים לכולם להיות רעבים לתירס, וכשהם מגיעים לבית שלו הוא נאלץ להסביר שאין תירס והעניינים מתלהטים".

                             

                            חוויות הילדות שלך מזכירות את אלה של ילדי "תירס חם"?

                            "בילדותי גרנו ליד שדות וטיילנו בחוץ כל הזמן בפרדסים. מהרגע שקיבלתי אופניים, קיבלתי גם חירות מטורפת לחקור את השכונה שלי עם החבורה שהייתה לי. זאת תקופה שאני מתגעגעת אליה ורוצה להעביר אותה הלאה לילדים בני זמננו. מבאס אותי שהם כל הזמן מול המחשב".

                             

                            "תירס חם". במאית וכוריאוגרפית, מלחינה ומעבדת: אילון נופר, ניהול אמנותי: אודי גוטשלק, כתיבה: אסף אשתר. משתתפים: ענבל לוי אזואלוס ("ענבלי בא לי"), גילי גבל, ירמי רייך, איתן חיניץ, מאיה פלם, מור כהן ותומר עדוי. מפיקה ראשית: קארין סתיו. הפקה: מיטל שטרית. הפקה מוזיקלית: זיו רהב

                             

                             

                            הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: איתן טל, סטיילינג: רנה גליקסמן ולימקה)
                            הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: איתן טל, סטיילינג: רנה גליקסמן ולימקה)
                             
                            הצג:
                            כל התגובות לכתבה "כך נראים היום, בגיל 44, כל הילדים מהספר האהוב 'בים בם בם תירס חם'"
                            אזהרה:
                            פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד