האירוע ששינה את חייו של בני כבודי התרחש שנתיים אחרי שהשתחרר משירות צבאי כמש"ק משמעת, ב-1993. בשבת בבוקר קיבל הודעה שאחיו היה מעורב בתאונת דרכים קטלנית: נהג שיכור התנגש ברכב שבו נסעו האח וחברתו; היא נהרגה, והוא היה במוות קליני, ובמשך שבועיים התנדנד בין חיים ומוות. "זה תפס אותי כשרק התחלתי את החיים", מסביר כבודי, "עבדתי אז במקומון כרוכש מודעות, חיפשתי את עצמי, ואז הגיע הדבר הזה ונתן לחיים שלי טוויסט. התחלנו כל יום ללכת לבית לוינשטיין, תוהים אם הוא יתעורר או לא".
>> תאהבו אותנו גם בפייסבוק
עוד בערוץ אנשים:
- מבצע אנטבה הפרטי של הצעירה מחיפה שעוזרת לנשים אוגנדיות
התאונה הזו פתחה תקופה של מתחים בלתי פוסקים, אשפוז ושיקום של שנתיים וחצי. האח חזר לבסוף לביתו כשהוא עם 100 אחוזי נכות ופגיעת ראש קשה. "זה סובב את כל המשפחה", אומר כבודי. "ההורים שלי היו איתו כל הזמן, ואני לקחתי על עצמי להיות האפוטרופוס שלו. אני רווק, פנוי, ויש לי זמן להתעסק בזה, לדאוג שיש לו כל מה שהוא צריך ושהוא מקבל את הטיפולים הנכונים. זה גם השפיע מאוד על החיים שלי ועל ההחלטה להגיע לגלגלצ. הסיפור הזה היה משמעותי להחלטה, כי העיסוק בכביש לא היה זר לי. היום, כשאני עוסק בדיווחי תנועה, אני חי את נושא התאונות כל יום".
במרכז סצנת הלילה
בני כבודי נולד בכרם התימנים בתל אביב, חמישי מבין שישה אחים – ארבעה בנים ושתי בנות. לאביו דוכן ירקות ופירות בשוק הכרמל, אמו עקרת בית. את ילדותו בילה במשחקי כדורגל בעיר ובסמטאות שבין השוק לים. בשנות העשרה שלו עברה המשפחה ליפו, ואז חוותה את המהלומה הראשונה: האח הבכור, רוני, חלה בלוקמיה, והמשפחה התמסרה לניסיון להילחם במחלה, ללא הועיל. "המציאות מורכבת מהרבה דברים, אבל כבר בגיל צעיר החלק הקשה שלה טפח על פניי", אומר כבודי. "התמודדנו עם המחלה, ואני תרמתי לו מח עצם. זו הייתה ההשתלה השנייה בארץ, וזה כלל הרבה נסיעות ואשפוזים. היה לא קל".
האובדן של האח הבכור השפיע על האופן שבו הוא התייחס למכה הנוספת שחוותה משפחתו. "אחרי שקורה כזה דבר, שמאבדים אח, יש הערכה לכך שהאח הנוסף לפחות חי, שיש לנו אותו. אני מנסה להוציא את הטוב, לא לשבת ולחשוב מה קרה ולבכות על מר גורלי. רציתי להגיע למצב שנוכל להגיד שהוא איתנו".
הוא גם לא זנח את חייו האישיים, ובמשך שנים היה דמות בולטת בחיי הלילה של תל אביב: התחיל כברמן בבית קפה, המשיך כמנהל משמרת, וב-1995 קיבל תפקיד שהעמיד אותו במרכז הסצנה. "באותה תקופה מסיבות הגייז יצאו מהקטע הקטן והאינטימי שלהן ועברו למקומות גדולים כמו מועדון אלנבי 58", הוא משחזר. "פנה אליי המפיק שמעון שירזי והציע לי לעמוד בכניסה למסיבה. הוא אמר לי: 'אתה דמות מוכרת בעיר, אז תעמוד בכניסה, שיראו אותך, ותוכל להכניס את מי שאתה מכיר'. ככה הפכתי לסלקטור של שירזי ל-20 שנה הבאות. "זאת הייתה אחת התקופות הכי מעניינות בחיים שלי. אני זוכר את עצמי רב עם בנות שרצו להיכנס למסיבות גייז. היום המסיבות מעורבות והקהל יותר פתוח, אבל בהתחלה זה לא היה ככה. דרך חיי הלילה גם הכרתי המון אנשים ולמדתי לאהוב את העולם הזה. בעיקר למדתי להכיר את קהילת הגייז. אני גדלתי עם הקהילה: עכשיו אנחנו חוגגים 20 שנה למצעדים הראשונים, ואני הייתי מהראשונים שעמדו בגן מאיר כשהיינו רק כמה עשרות אנשים. הייתי גם בגן העצמאות כשהמשטרה הפסיקה לנו את האירוע באמצע. אפשר להגיד שהייתי בכל התהליך שהקהילה עברה".
על רגע היציאה מהארון שלו עצמו, כבודי מתקשה לשים את האצבע. "אני לא זוכר את עצמי בארון אפילו יום אחד", הוא אומר. "הבנתי שזה העניין שלי בגיל מאוד צעיר, אז ישר הצבתי עובדה. כשזה הגיע למשפחה, החלטתי שכמה שזה קשה, והיה קשה, אני ממשיך בדרך שלי. זה חלק מהאישיות שלי, שהיא בטוחה בעצמה, יודעת מה היא רוצה ולא מתיישרת לפי דברים אחרים".
ראיתי בזה שליחות
ב-2013 החליט כבודי שהגיע הזמן להיפרד מדלתות המועדונים. "החלטתי שדי, שעכשיו אני כבר בשלב אחר, יותר מיושב ויוצא פחות", הוא מסביר. "הבילויים שלי הם אחרים, כי מתקדמים בחיים, וזה תהליך טבעי".
אבל בשנים שחלפו מאז כניסתו לחיי הלילה חצה שמו את גבולות הקהילה, וכיום נראה שאין נהג בישראל שלא מזהה את הקול שעומד מאחורי דיווחי התנועה בתחנה המואזנת במדינה. "הגעתי לגלגלצ דרך חבר שלי, שידע שמחפשים מפיקים", משחזר כבודי. "הלכתי לראיון אצל רן אליקים בתחנה, והוא סיפר לי שמתערבים בנושא התנועה והתאונות, והיה ברור לי שזה מתאים. אני לא מאמין בניסים, אבל אני חושב שמשהו שם התאים לי בנקודת הזמן הזו בחיים. ראיתי בזה שליחות".
ב-2000 הוא נכנס לאולפן לראשונה, לא לפני שתיאם ציפיות והודיע שהוא לא עושה משמרות בשבת, מאחר שימי שישי בלילה עדיין שמורים למסיבות. "אומרים לאנשים לנסוע לבית לוינשטיין כדי לראות מה זה תאונות דרכים, אבל אני חי את זה יום-יום, ולכן העבודה התאימה לי. אני יודע ממקור ראשון כמה קשה לקבל הודעה בשבת בבוקר על זה שאח שלך עבר תאונה בלילה, לקבל הודעה על מוות קליני ועל זה שהחברה נפטרה. אני לא מאחל את זה לאף אחד, אבל כמו הרבה דברים, עד שאתה לא עובר את זה, אתה לא באמת מבין".
כבודי נכנס לתחנה כמפיק, ובתוך כמה שנים התמנה לעורך התנועה הראשי. "יש לי חיילים שאני מפקד עליהם, ואני מסביר להם כמה התנועה היא חשובה, כי מדובר בחיי אדם. אני גם מתייחס לדיווחי תנועה כמו אל חדשות. גלגלצ היא המקום היחיד בארץ שמייצר דיווחי תנועה בעצמו: אנחנו מקבלים אינפורמציה מהרבה גורמים, מארגנים אותה ומעלים לשידור. את הדיווחים האלה אסור לקחת כמובנים מאליהם, וחשוב להתייחס לכל תאונה. מהמקום שאני בא ממנו, אני מבין שאפילו תאונת אופניים קטנה יכולה לשנות לאדם את החיים. אני רואה את הרכב ככלי רצח, כמכונה שמסוגלת להרוג".
_____________________________________________________
גם הוא דמות מרכזית בסצנת הגייז של ת"א. הקליקו על התמונה:
