אל שלל הפרסים שהוענקו לאדריכלים דן איתן ולבני הזוג ברכה ומיכאל חיוטין, מצטרף כעת פרס מפעל חיים על מצוינות באדריכלות. הענקת הפרס, שנחשפת כאן לראשונה, תהיה אחד משיאיו של "פסטיבל אדריכלות ישראלית" שיתקיים בשבוע הבא (12-13.6), ביוזמתה של עמותת האדריכלים ובשיתוף כל איגודי התכנון ועיצוב הפנים בישראל. בנוסף, יוענקו אותות אדריכלות בחמש קטגוריות שונות שייחשפו באירוע עצמו.
חבר השופטים שבחר באיתן ובבני הזוג חיוטין מגיע מרקע מגוון: הפרופסורים איריס ערבות (דיקנית הפקולטה לאדריכלות בטכניון), ברוך ברוך (אדריכל ותיק שכיהן כיו"ר עמותת האדריכלים וכראש המחלקה בויצו חיפה), והיסטוריון האדריכלות מיכה לוין.
במקרה, הזוכים שיתפו בעבר פעולה בכמה הזדמנויות. שתי הראשונות - תוכנית אב למרכז הרפואי תל השומר ולמרכז תיירותי בצפון הכנרת – נשארו על הנייר; השלישית, שיצאה אל הפועל, הייתה הגלריה האוניברסיטאית לאמנות שנחנכה ב-1988 בכניסה הראשית לקמפוס אוניברסיטת תל אביב.
לכבוד הבחירה, פנה ערוץ האדריכלות של Xnet לשלושת הזוכים וביקש מהם לבחור עבודה אחת שמייצגת את גישתם התכנונית, ושבה הם גאים במיוחד.
דן איתן בוחר במוזיאון תל אביב
"במהלך הקריירה המקצועית, תכנן דן איתן מגוון רחב של פרויקטים ציבוריים בארץ, ואף זכה לתכנן פרויקטים גדולים גם מחוץ לגבולות המדינה", ציינו השופטים בנימוקיהם. איתן בן ה-86 הוא אדריכל פעיל במשך לא פחות משבעה עשורים (את משרדו העצמאי פתח ב-1956), וזכה בשנת 2000 בפרס יקיר עמותת האדריכלים. הוא בולט גם בפעילותו הציבורית בארגוני האדריכלים, וכן בתפקידו כמורה ומחנך בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון. כיום שותף איתן במשרד אדריכלים עם בת זוגו, האדריכלית רות להב-ריג.
באופן לא מפתיע, איתן בוחר במוזיאון תל אביב לאמנות, שאותו תכנן יחד עם האדריכל יצחק ישר. הצעתם זכתה בתחרות אדריכלים שהתקיימה ב-1964, הבניין נחנך ב-1971 וזיכה את השניים בפרס רכטר. מדוע דווקא העבודה הזו מייצגת יותר מכל את גישתו התכנונית? איתן מסביר: "בניין הוא כמו ספר. יש לו עטיפה ואתה לומד עליו משהו ממנה. אתה נכנס לתוכו, מתחיל בפרק ראשון ומטייל בתוך הבניין. אתה מתלבט איתו, עושה את כל הסיבוב שלך כשהפרקים באים בזה אחר זה. אתה רואה מה שרצית לראות, שומע את כל מה שרצית לשמוע, ואתה מסיים אותו בפרק הסיום".
מהבחינה הזו, סבור איתן, מוזיאון תל אביב הוא היצירה השלמה ביותר שהוציא תחת ידיו. תורמים לכך, לדבריו, גם הקשר המוצלח בין המרחב הפנימי, התכנים שלו, התנועה והאוריינטציה.
גם את בניין הגלריה האוניברסיטאית, שתכנן יחד עם בני הזוג חיוטין, רואה איתן כדוגמה לבניין שמייצג סיפור דומה, אם כי באופן מצומצם יותר.
ברכה חיוטין בוחרת ב''פולונסקי'' במכון ואן ליר
"חיוטין אדריכלים תכננו פרויקטים ציבוריים משמעותיים ברחבי הארץ ובעיקר בקמפוסים אקדמיים והם משמשים דוגמה למופת אדריכלית בישראל", ציינו השופטים בנימוקיהם. "עבודתם מאופיינת באיכות אדריכלית יוצאת דופן ובתשומת לב מרבית, מהתפיסה הכוללת של הבניין ועד הפרטים הקטנים שמרכיבים את הבניין. בין הבניינים פורצי הדרך אותם תכננו אפשר למנות את בניין האקדמיה על שם פולונסקי במכון ואן ליר בירושלים, היכל המשפט בחיפה ובית הסטודנט באוניברסיטת חיפה". עוד ציינו השופטים את תרומתם של בני הזוג למחקר התיאורטי, למשל בספריהם "מגילת ירושלים מקומראן" (בבל, 2003) ו"אדריכלות החברה האוטופית" (מאגנס, 2010).
ברכה ומיכאל חיוטין החלו את דרכם המקצועית המשותפת ב-1978, ומאז הפכו לאחד המשרדים המוערכים בישראל, אם בזכיות רבות בתחרויות ואם בזכייה כפולה ונדירה בפרס רכטר - בפעם הראשונה על תיאטרון גבעתיים ובפעם השנייה על היכל המשפט בחיפה. הם כבר הגיעו לגמר התחרות גם בפעם השלישית, בפעם האחרונה שהוענק ב-2016, אך רגע לפני קו הגמר נפסלה הגשתם מסיבה טכנית: מועמדות שלישית.
"אני מרגישה מאד קרובה לאקדמיה על שם פולונסקי", מסבירה ברכה חיוטין (71) את בחירתה בפרויקט, שנחנך ב-2013 במתחם מכון ואן ליר בירושלים במעמד נשיא המדינה שמעון פרס. "מדובר בפרויקט מאוד בשל, שלא היינו יכולים לעשות בשלב אחר בדרכנו. לא שהפרויקטים האחרים לא היו מורכבים, אלא שכאן היה איזון בין כל הדברים שעברנו. לשתול מבנה של כ-7,500 מ"ר בפיסת קרקע קטנה, ליד שלושה מבנים אייקוניים שהסך הכל שלהם הבנוי הוא 6,000 מ"ר, היה אתגר.
"כיצד לא מאפילים עם מבנה עכשווי על מבנים משנות ה-60, מייצרים דיאלוג ונותנים תחושה של קמפוס. גם אופן החדרת האור הטבעי הירושלמי אל תוך המבנה, כך שיגיע גם אל שתי הקומות החפורות בקרקע. זהו סוג של מבנה בוגר ואנושי, שהחיצוניות שלו פשוטה אך הוא מכיל עושר פנימי - תהליך שאולי קורה גם לנו".
ומיכאל חיוטין בוחר במוזיאון הסובלנות בירושלים
נכון, משרד חיוטין בכלל התפטר מהפרויקט כבר ב-2011 והעבודה נמסרה לאדריכל אחר, אך מיכאל חיוטין (77) רואה בתוכנית שערכו למוזיאון הסובלנות השנוי במחלוקת את עבודתו "המבריקה ביותר" כלשונו.
"כי הוא נועז בסכימה, נועז בפתרון האורבני ונועז בעיצוב", הוא מסביר, ומפרט: "הבניין הוא לא חומה באמצע העיר. באמצעות פתרון אורבני, הוא מגשר ומאפשר קשר בין העיר לבין בית הקברות והגן. גם העיצוב של החזיתות התייחס מצד אחד לעולם הבנוי של העיר ולכיכר העירונית והאינטנסיבית הסמוכה, ומצד שני לעולם השותק והדומם של בית הקברות והגן. מבחינת הסכימה של הבניין – כל הפונקציות המוזיאליות תוכננו מתחת לאדמה".
חיוטין מצביע על מהלכים דומים שהם עשו בפרויקטים קודמים, כמו בית המשפט בחיפה שמפנה חזית אחת אל הים וחזית שנייה למעלה הכרמל, כשלכל חזית העניקו אופי וטיפול שונה. כך גם עשו לדבריו באקדמיה על שם פולונסקי, שמפנה חזית צפונית המתייחסת לאווירה רגועה של קמפוס הכולל את מכון ואן ליר והאקדמיה למדעים, ולעומתה חזית דרומית הפונה לכיוון תיאטרון ירושלים העירוני והאינטנסיבי.
מה עוד יהיה בפסטיבל האדריכלות
פסטיבל האדריכלות מחליף את "יום האדריכל" המסורתי, מתרחב משמעותית וכולל עשרות הרצאות ופאנלים. הפסטיבל יתקיים בשבוע הבא בגני התערוכה בתל אביב (מחיר הכניסה ליומיים הוא 350 שקלים, ולחברי העמותה הכניסה היא בחינם).
באירוע יציגו את עבודותיהם העדכניות לא רק אנשי קהילת האדריכלים הישראלית, אלא גם אורחים ממדינות אחרות. בכיר האורחים יהיה האדריכל האיטלקי מסימיליאנו פוקסאס, שבין שאר עבודותיו ברחבי העולם - מן הבולטות שבהן מרכז הירידים במילאנו ונמל התעופה החדש של שנג'ן בסין - תכנן ביפו את "מרכז פרס לשלום", בימים היפים של שמעון פרס ותהליך השלום, קודם שהפרויקט הופנה לאפיקים אחרים וספג ביקורת על תפקודו ועל צרימתו הבוטה שחוסמת את רחובות העוני שהיו שם לפניו.
בין הנושאים הנוספים שיידונו בפסטיבל: התחדשות עירונית, מגדלים, עיצוב נוף ועיצוב פנים.
