שתי דירות ישנות בקיבוץ כברי אוחדו לווילה, שזכתה בפרס רזניק לאדריכלות

    האדריכל לורון כץ (39), יליד ישראל שגדל באירופה וחזר לא מכבר לכאן, השתמש בחומרים ''קיבוציים'' ובצבע לא שגרתי בשיפוץ ביתו של זוג צעיר בגליל המערבי

    דקל גודוביץ פורסם: 09.06.18 21:54
    הבית בקיבוץ כברי, שמרחף מעל השביל שמעליו, מתבלט במרפסת ההיקפית שאליה אפשר לצאת מכל החדרים. גם בצבע האפור (צילום: דדי אליאס)
    הבית בקיבוץ כברי, שמרחף מעל השביל שמעליו, מתבלט במרפסת ההיקפית שאליה אפשר לצאת מכל החדרים. גם בצבע האפור (צילום: דדי אליאס)
    בן משק, זוגתו ובתם הקטנה עברו להתגורר כאן. רצפת הטראצו, כמו עוד חומרים שמרכיבים את האדריכלות הקיבוצית הישנה, נשמרו כאן  (צילום: דדי אליאס)
    בן משק, זוגתו ובתם הקטנה עברו להתגורר כאן. רצפת הטראצו, כמו עוד חומרים שמרכיבים את האדריכלות הקיבוצית הישנה, נשמרו כאן (צילום: דדי אליאס)
    כך זה נראה במקור: שתי דירות צמודות שנראות ממוגנות היטב, בגלל חדרי הביטחון הצמודים, ובנויות על מתלול (צילום: לורון כץ)
    כך זה נראה במקור: שתי דירות צמודות שנראות ממוגנות היטב, בגלל חדרי הביטחון הצמודים, ובנויות על מתלול (צילום: לורון כץ)

    פרס רזניק, שמוענק לאדריכל צעיר (עד גיל 40) לזכרו של האדריכל החשוב דוד רזניק, הוענק לפני כשבועיים באירוע הנעילה של תערוכת 40/40  - 40 עבודות של אדריכלים עד גיל 40 - שנערכת מדי שנה ביוזמתה של עמותת האדריכלים. הזוכה הטרי בפרס רזניק הוא האדריכל לורון כץ, שקיבל אותו בזכות בית פרטי שתכנן בקיבוץ כברי, שבגליל המערבי. הפרס השני הוענק לאדריכלית דפנה בראון על תכנון מחדש ותוספת בנייה לבית ספר יסודי בגבעת שמואל. ציון לשבח הוענק לאדריכלים רוברט אונגר וגיל הרבג'יו כהן, בשיתוף נועם טומס מעמותת "רוח חדשה" ו"קולקטיב אנייה", על פינת התרעננות באזור התעשייה תלפיות בירושלים, פינה שמשלבת סככה שהצל שלה מוטבע גם על המדרכה, צמחייה מלבלבת ומושבים למנוחה, והכל בלב רחוב סואן.

     

    דווקא האחרונה היא העבודה המרעננת ביותר מכל העבודות שהוצגו השנה, ואולי מה שמנע ממנה את הפרס הראשון הוא היקפה המצומצם. חבל, כי היא מציגה תפישת עולם: האדריכלות היא יצירה עיצובית המיועדת למטרות חברתיות וסביבתיות, ושניתנת למימוש מיידי בתקציב צנוע, מצד קולקטיב שמורכב מצוות מגוון של יוצרים ובעלי מקצוע, המפרים זה את זה ופועלים למען הקהילה. אדריכלות טובה, יפה ככל שתהיה, היא יותר מעיצוב מבנה פרטי בשולחנו של אדריכל בודד היושב במשרדו, אלא פעולה במרחב למען החברה.

     

    ובכל זאת, יש מכנה משותף בין האנשים שמאחורי המקום הראשון והציון לשבח: לורון כץ הוא עולה חדש יחסית, ששב ארצה ב-2009 אחרי שהוריו היגרו מכאן בהיותו בן חמש; רוברט אונגר הוא בן לפליטים פוליטיים מרומניה, שעלו ארצה בהיותו בן שלוש. בראש צוות השופטים ישב האדריכל צבי אפרת, ולצדו האדריכלים אורית מילבאואר ומיכאל יעקובסון, כשהאדריכל ברוך רזניק מכהן כמשקיף.

     


    מקום 2 המרענן האמיתי של הפרס: פינת התרעננות בירושלים, אדריכלים רוברט אונגר וגיל הרבג'יו כהן, קולקטיב אנייה
    המרענן של פרס רזניק 2018: פינת התרעננות באזור התעשייה תלפיות בירושלים. אדריכלים רוברט אונגר וגיל הרבג'יו כהן, קולקטיב אנייה


    פינת מנוחה בלב ההמולה. לפעמים די בעבודה קטנה וטובה.
    פינת מנוחה בלב ההמולה של אזור התעשייה הסואן. לפעמים די בעבודה קטנה וטובה


    אדריכלות סביבתית למען החברה
    אדריכלות סביבתית למען החברה. עבודה קטנה, ואולי זו הסיבה שלא קטפה את הפרס הראשון

     

    כאשר מרחיבים את המבט אל מעבר לזוכים, ומתבוננים בשאר העבודות שהשתתפו בתערוכה השנתית, מצטיירת תמונה עצובה של מצב האדריכלים הצעירים בישראל. רוב העבודות עסקו בעיצוב פנים לדירות או בתכנון בתים פרטיים, והיתר עסקו בגני ילדים ובבתי ספר קטנים, או ברעיונות לתחרויות - שכמובן נשארו בגדר רעיון.

     

    גם ערן זילברמן, הזוכה מלפני שנתיים בפרס רזניק, זכה בו בגלל תכנון גן ילדים, וגם לפני שנתיים העבודות שהוצגו לא היו שונות מהותית. גן ילדים הוא הפסגה שאליה יכול להגיע אדריכל צעיר בישראל. מי מהצעירים יכול היום לחלום על תכנון במבנה ציבורי מרשים, על זכייה בתחרות חשובה שגם תתגשם במציאות, או על תכנון מגדל? וזה עוד אחרי שהרחבנו את הגדרת הצעירים לגיל 40 - שבינינו, נמצא רגע לפני אמצע הדרך וממש לא בתחילתה.


    מקום 2: אדריכלית דפנה בראון על תכנון מחדש ותוספת בניה לבית ספר יסודי בגבעת שמואל
    מקום 2: אדריכלית דפנה בראון על תכנון מחדש ותוספת בנייה לבית ספר יסודי בגבעת שמואל

     

    זו לא גזירת גורל. לא בישראל ולא בשום מדינה אחרת. למעשה, בישראל הצעירה זה היה ממש אחרת, כשאדריכל צעיר ומצליח לא היה צריך להגיע לגיל 40. מספיק היה להיות מבריק בגיל 25. הנה ג'ניה אוורבוך זכתה בתחרות לעיצוב כיכר דיזנגוף בתל אביב (ב-1934) כשהייתה בת 25; אברהם יסקי זכה עם שמעון פובזנר בתחרות לתכנון כיכר מלכי ישראל (ב-1952) באותו גיל; כך גם מנחם כהן, כשזכה בתחרות לתכנון בניין עירית תל אביב (ב-1956). קשיש יותר היה נחום זולוטוב, שבגיל 32 תכנן את רב-הקומות החדשני ברחוב בן יהודה (ב-1958), וכעבור חמש שנים כבר זכה בפרס רכטר, החשוב ביותר בתחום האדריכלות.

     

    ואחרי כל ההקדמה המרירה הזו, הנה הבית בכברי שזכה בפרס הראשון השנה:


    _MG_9775_tn

    מקום 1: בית פרטי בקיבוץ כברי, אדריכל לורון כץ. שני עמודי פלדה מגולוונת בקוטר 10 ס"מ מחזיקים את הפרגולה ההיקפית הגדולה. צילום: דדי אליאס


    Kabri_4_tn

    מעל חלק מהקומה תוכננה גלריה לילדים, אבל בשל אילוצי תקציב היא נבנתה בגבס ומשמשת רק להנחת חפצים כמו הארגזים שמימין


    תכנית
    תוכנית הבית המשופץ


    חתך פרטיות_tn

    חתך. פרטיות בקיבוץ וצל לדיירים מושגים על ידי צמחים בהיקף ופרגולה מלמעלה

     

    אדריכל לורון כץ, בן 39, הוא בעלים של משרד Atelier d'Architecture Laurent Katz. עבודתו הזוכה נעשתה בשיתוף פעולה עם אדריכל אריאל כרמי מ"כרמי אדריכלים" (יש קשר משפחתי לרם ולעדה כרמי, אך יש לו משרד עצמאי). כץ נולד בתל אביב, וגם כיום גר ועובד בה, אך בגילאי 5-18 גדל בבלגיה, ובגילאי 18-30 למד אדריכלות באנגליה ובסקוטלנד, ועבד במשרדי אדריכלים מהשורה הראשונה בבריטניה, בהם של ניקולס גרימשאו ודיוויד צ'יפרפילד. הוא חזר לכאן לפני תשע שנים, עבד כשכיר להשלמת רישויו בארץ כאדריכל, ובמקביל פתח משרד עצמאי.

     

    כמי שעבד אצל אדריכלים כל כך חשובים, זה לא ירידה ברמה לעבוד בארץ על פרויקטים קטנים?

    "לא. אני מאוד שמח ולא מצטער. איכות הפרויקטים בבריטניה לא כל כך שונה מהרמה בארץ. בחלקם הם דומים מאוד לפרויקטים של בר-אוריין אדריכלים, וגם האיכות של הבנייה בעייתית כמו בארץ. כשאני מתכנן בארץ, אני מנסה להוציא את המיטב מהקבלן והחומרים".

     

    ומה מיוחד בהרכב החומרים בבית בקיבוץ כברי?

    "באדריכלות שלי אני לא מחפש להמציא חומרים, אלא לעבוד רק עם חומרים מקומיים ולחדש אותם. בבית בכברי יש טראצו, טיח, רשת ופח – הדברים שמכירים בקיבוץ. מבחינת החומרים לא רצינו להיות מיוחדים, אבל הלכנו על טיח אפור כהה שיגרום לתחושה יותר עמוקה בין משטחי הרצפה והתקרה המצלה, ושהקונטרסט שלו עם הירוק שמסביב יתן שילוב מצוין. הרבה חברי קיבוץ חשבו שהאפור יהיה כתם צבע חזק מדי בקיבוץ, אבל בסוף זה יצא מאוד שקט".


    Kabri_2_tn

    מהרחוב מובילות מדרגות למרפסת ההיקפית ממול לדלת הכניסה הראשית לבית


    מראה מהכביש של הבית המקורי של הקיבוץ עם חדרי הביטחון הבולטים, צילום: לורון כץ
    כך נראה הבית הוותיק לפני השיפוץ, כולל  חדרי הביטחון הבולטים - חלק בלתי נפרד מהחיים ביישוב צפוני. צילום: לורון כץ

     


    _MG_9861_tn

    ארונות המטבח מגיעים עד התקרה המונמכת מגבס (תקרת הגלריה במקור), שיוצרת גובה מונמך ונעים במטבח לעומת החלל הגבוה בסלון


    4_tn

    חלון קבוע עם אדנית טבעית. במקור תוכנן שם עץ, שאולי עוד יום אחד יישתל


    חדר שינה_tn

    חדר שינה עם יציאה למרפסת ההיקפית, כמו כל חדר בבית


    Kabri_5_tn


    תכנית הבית שמראה את היציאות מכל חדר למרפסת ההיקפית המשותפת
    בתוכנית רואים כיצד מכל חדר יש יציאה למרפסת ההיקפית המשותפת


    תכנית הבית הקיבוצי המקורי
    תוכנית הבית הקיבוצי המקורי

     

    את הבית הוא תכנן למשפחה צעירה (בן משק, זוגתו וילדתם). הפרויקט מתבסס על תוכנית הבית הקיבוצי המקורי, כשהוא מרחיב ומותח אותה, ממש כמו הרחבת ומתיחת השימוש בחומרים. מדובר בשתי דירות קיבוציות קטנות וצמודות במפלס אחד בטופוגרפיה תלולה, שכל אחת מהן כללה חדר שינה וחדר מגורים עם בליטות של תוספות חדרי ביטחון.

     

    הדירות אוחדו, נהרסו לגמרי - למעט שלושה קירות ורצפה - ונבנו מחדש תוך הדגשה של בליטות החדרים, באופן שבו שלכל חדר יש יציאה החוצה למרפסת משותפת. "כל חדר יוצא החוצה בפרטיות", אומר כץ, "וכולם נפגשים במרפסת החיצונית שיוצרת את השיתופיות בהיקף. זה נראה לי מתאים לחיים בקיבוץ, וממה שאני שומע מהדיירים, אני מבין שגם הצלחנו".

     

    מה תכנן דוד רזניק? את יצירת המופת הזאת, למשל. לחצו:

     

    יד קנדי. אין אף אנדרטה כזאת בישראל (צילום: משה פרידן, לע"מ)
    יד קנדי. אין אף אנדרטה כזאת בישראל (צילום: משה פרידן, לע"מ)

     

     
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    אני קודם כל אדם, ואחר כך אדריכל.
    אני בוגר בהצטיינות של הפקולטה לאדריכלות ובינוי ערים בטכניון, עבדתי עם אבי (ישראל), והיום יש לי ולאשתי (יעלה) משרד אדריכלות ועיצוב העוסק במגוון תחומים- מעיצוב פנים לדירות מסחר ומשרדים, דרך בנייני מגורים, מבנים לשימור, ועד מלונות ותכניות בניין עיר. כנסו לאתר האינטרנט של משרדינו ונשמח להכיר:
    http://www.goodovitch.com/

    לכל אחד יש מקצוע, אבל יש שני מקצועות שבהם כולם מקצוענים: אדריכלות ופוליטיקה. ואני מנסה לעצב דעה בבלוקים ובבלוגים. החיבור בין הבלוק והבלוג הוא חלק מהפוליטיקה של האדריכלות. כי אדריכלות היא לא סטיילינג או קורס ערב, אלא מקצוע רציני, והמעשה הפוליטי המשמעותי ביותר במרחב. בעיקר לאדם הקטן שבמרחב. זה שנשכח בין מחלפים ומגדלים, ונדרס תחת גלגלי הצדק והבירוקרטיה.

    בין בלוג לבלוק אני כל הזמן בוחן, מחפש, לומד ומלמד, כותב על אדריכלות (ברשת ידיעות אחרונות), יוצר ואוצר אמנות (הביאנלה לאמנות אינטרנטית ישראלית), שחקן ופרפורמר (הופעתי בפסטיבל עכו), ומדריך סיורים (בעיקר במכון ויצמן). איש רנסנס בעולם אינטרנטי. טוב, אולי קצת נסחפתי...

    חפשו אותי גם בפייסבוק- "דקל גודוביץ".