חרדים לאמנותם: גלריה ''המקלט'' עוסקת במתח שבין ההלכתי למעשי

13 אמניות ואמנים חרדים יציגו בתערוכה "חרדי מייד", שמתקיימת במסגרת שבוע העיצוב ירושלים, את נקודת מבטם על מוצרי צריכה ופתרונות שימושיים בחברה החרדית

Xnet עיצוב

|

05.06.18 | 21:10

לחצו PLAY וצפו בתיק שעוצב במיוחד לתלמידי ישיבות
מימין:  "הידיים הפנויות" של  מרסל תהילה ביטון. המצאה מעשית. משמאל: "דרכה של תורה" של דוד כהן. משדרג את ה''סטנדר'' - מתקן ללימוד תורה בעמידה, שעליו שוקדים התלמידים עד כדי הירדמות (צילום: מרסל תהילה ביטון, דוד כהן)
מימין: "הידיים הפנויות" של מרסל תהילה ביטון. המצאה מעשית. משמאל: "דרכה של תורה" של דוד כהן. משדרג את ה''סטנדר'' - מתקן ללימוד תורה בעמידה, שעליו שוקדים התלמידים עד כדי הירדמות (צילום: מרסל תהילה ביטון, דוד כהן)
נעה לאה כהן, אוצרת התערוכה ומנהלת גלרית ''המקלט'' לאמנות חרדית עכשווית: "המבט העיצובי מאפשר לנו לראות כיצד האדם האורתודוקסי ממנף את המוצר לצרכיו האידיאולוגיים"  (צילום: מיכל פטל)
נעה לאה כהן, אוצרת התערוכה ומנהלת גלרית ''המקלט'' לאמנות חרדית עכשווית: "המבט העיצובי מאפשר לנו לראות כיצד האדם האורתודוקסי ממנף את המוצר לצרכיו האידיאולוגיים" (צילום: מיכל פטל)
מילון צורות חסידי של רעיה ברוקנטל. תרבות חזותית שמשקפת השתייכות הקשורה לגינוני "מלכות" (צילום: אלעד שריג)
מילון צורות חסידי של רעיה ברוקנטל. תרבות חזותית שמשקפת השתייכות הקשורה לגינוני "מלכות" (צילום: אלעד שריג)

סיקור שבוע העיצוב בירושלים - בשיתוף הרשות לפיתוח ירושלים

 

יש סוגיות יומיומיות שמטרידות את המגזר החרדי ומזמינות עיצוב יצירתי: איך, למשל, מדברים בטלפון כשיד אחת דוחפת עגלה ובשנייה ילד בוכה? או איך מתמודדים עם תפילת עמידה במשך שעות ארוכות? התערוכה "חרדי מייד" (HAREADY-MADE), שתוצג במסגרת שבוע העיצוב ירושלים במתחם תיאטרון ירושלים שומר השבת, היא הזדמנות לצפות בעבודותיהם של 13 אמנים ואמניות חרדים, שמתמודדים עם המפגש המיוחד של המגזר עם העולם המודרני ומציגים מבט אמנותי על מוצרים שימושיים בחברה החרדית.

 

"המבט העיצובי", אומרת נעה לאה כהן, אוצרת התערוכה, "מאפשר לנו לראות כיצד האדם האורתודוקסי ממנף את המוצר לצרכיו האידיאולוגיים, ויוצק בו משמעויות אידיאולוגיות וגם תרבותיות".

 

המקלט: אמניות מאמינות מפתחות קריירה

 

כהן מנהלת את גלריית "המקלט" לאמנות חרדית עכשווית, שהוקמה ב-2003 על ידי ראשוני הכוכבים שחזרו בתשובה - הרב אורי זוהר, ר' מרדכי ארנון (פופיק) ואיקא ישראלי ז"ל (שעל שמו נקראת הגלריה). הם היו אלה שסללו לאמנים חרדים את הדרך לגלריה הראשונה בשכונה חרדית, ולשיעורי ציור לגברים ולנשים, בתקופה שלציבור החרדי לא היה מקום ראוי ללמוד אמנות בהתאם לערכיו.

 

חברי "המקלט" שי אזולאי, נעה לאה כהן, מרסל ביטון ואניעם דרעי (צילום: ילנה קווטני)
    חברי "המקלט" שי אזולאי, נעה לאה כהן, מרסל ביטון ואניעם דרעי(צילום: ילנה קווטני)

     

    כהן הגיעה לגלריה כדוקטורנטית באוניברסיטת בר אילן, במסגרת מחקרה העוסק בגל הראשון של אמנים חוזרים בתשובה. "הבנתי שחומר לא אמצא בספריות", היא אומרת, "לכן ירדתי לשדה למצוא את האמנים. כך הגעתי לגלריה". תחילה היתה אוצרת מתנדבת, ולפני כשנה הפכה למנהלת המקום. "בגלריה", היא מספרת, "חברות אמניות רבות המצליחות לפתח קריירה באמנות ולהתפרנס מזה. הגלריה תומכת בהם, למשל בקורס שיווק לאמניות שנפתח לפני שלוש שנים". הגלריה גם הפיקה בשנה שעברה את התערוכה "הומור שחור - פופתודוקס", שבה הציגו 15 אמנים חרדים אורתודוקסים יצירות שמביטות במגזר בהומור.

     

    שבוע העיצוב: שימור ושמרנות

     

    השנה עוסק שבוע העיצוב בשאלות של שימור ושמרנות, ושילוב אמנים ואמניות מהמגזר החרדי אך טבעי ומתבקש בהקשר זה. התערוכה, כפי שנכתב בדף העיתונות שלה, "חושפת את האופן שבו חברות מסורתיות מאמצות בדרכן הייחודית את השינויים המתקיימים בהכרח מסביבן". כהן בחרה לתערוכה אמנים ואמניות ותיקים לצד צעירים, חלקם עדיין סטודנטים, והעבודות נוצרו במדיות שונות ומגוונות. מבחר מהן מוצג כאן:

     

    מרסל תהילה ביטון, בוגרת בצלאל במסלול החרדי, מציגה את "הידיים הפנויות" - פסל של כיסוי ראש האוחז את המכשיר הסלולרי קרוב לאוזן, פסל שנולד מרגע פרקטי מוכר בחייה של אישה חרדית שידיה עמוסות.

     

    "מתארחת לשבת". פתרון עממי לפיאה (צילום: מרסל תהילה ביטון)
      "מתארחת לשבת". פתרון עממי לפיאה(צילום: מרסל תהילה ביטון)

       

      בעבודה אחרת שלה, "מתארחת לשבת", מציבה ביטון פיאת אישה על בקבוק משקה קל. גם זה מעין  "פתרון" עממי לבעיה יומיומית.

       

      "הנך יפה". מבט אוהב על קוד הלבוש
        "הנך יפה". מבט אוהב על קוד הלבוש

         

        ענת בלזר צובעת ראשי קלקר לשמירת פאות נשים בדגמי החלוקים שנשים לובשות בבית. שמה של העבודה, "הנך יפה", מציע, לדברי האוצרת, "מבט אוהב אך חודר על קוד הלבוש בחברה החרדית". והיא מוסיפה: ''מצחיק לציין שכמעט בכל בית חרדי ניתן למצוא את ה'פסלים' האלו - את ראשי הקלקר מסתובבים חופשי''.

         

        מי טו בגרסת דיני  טוהרה
          מי טו בגרסת דיני טוהרה

           

          עציון מזרחי יצר סדרת פוסטרים. באחד מהם הוא משתמש בסלוגן Metoo# לצד ספר של דיני טהרה - סוג של תשובה יהודית להגנה על נשים. "נשים בציבור החרדי", אומרת האוצרת, "עברו מהפך פמיניסטי, רק שלא נהוג לדבר על כך או לנפנף בזה, למעט לאחרונה".

           

          "כור היתוך". סמל האליטות האשכנזיות גם אצל החרדים
            "כור היתוך". סמל האליטות האשכנזיות גם אצל החרדים

             

            בפוסטר אחר הוא מציג את "כור ההיתוך" - צנצנת של גפילטע פיש, מאכל אשכנזי מובהק, המייצג את עליונות האליטה האשכנזית גם בחברה החרדית.

             

            רעיה ברוקנטל יוצרת מעין אינדקס צורות - מילון צורות חסידי, המסמן תרבות חזותית שמשקפת השתייכות מגזרית הקשורה לגינוני "מלכות". "בדומה לבתי מלוכה אירופיים הנבדלים מן העם", מסבירה האוצרת, "כך גם היהודי רואה עצמו כנבדל וכבן של מלך, ומבקש בסגנון פסדו-רוקוקו להתבדל. דפי השערים לגמרות ולספרי הקודש עוצבו בסגנון זה, ודיברו על שער הכניסה לעולם מחשבה אחר. השפה הזו הפכה לשפת העיצוב החזותי של החברה החרדית, כסמל להתבדלות מהכלל ואף עליונות".

             

            "אין מזל לישראל". חפצים מתקופת הקמת ש"ס הפכו לפסל  (צילום: אניעם דרעי)
              "אין מזל לישראל". חפצים מתקופת הקמת ש"ס הפכו לפסל (צילום: אניעם דרעי)

               

              אניעם דרעי מציגה פסל המורכב מחפצים ומוצרים שעוצבו במיוחד עם הקמתה של תנועת ש"ס. שמה של העבודה "אין מזל לישראל" לקוח מהתלמוד, ומכוון לכך שעם ישראל הוא מעל המזל וחוקות הכוכבים, אך יחד עם זאת רומז לדו משמעות - אם אין מזל, צריך לקחת את הגורל בידיים. העבודה השנייה שלה, "עומדות בציפיות", מורכבת ממטפחות המולבשות כמשולשים על מגירות, ועוסקת, לדברי האוצרת, במעמדה של האישה בחברה החרדית ובציפיות ממנה.

               

              "עומדות בציפיות". מעמדה של האישה במגזר (צילום: דור קדמי)
                "עומדות בציפיות". מעמדה של האישה במגזר(צילום: דור קדמי)

                 

                מורן אסרף מציגה את "עונג שבת", עבודה שעשויה מסקוצ'ים לניקוי כלים בשני צבעים. "בחברה הדתית", אומרת האוצרת, "הפרדה בין חלבי לבשרי זהו קוד מובנה והוא בא לידי ביטוי גם בניקיון הכלים". אסרף הפכה את החומר התעשייתי המוכר לתשמיש מצווה - מפת שבת, ובמרכזה, בצבע אחר, מפה לחלות.

                 

                "עונג שבת". מפה מסקוצ'ים לרחיצת כלים (צילום: מורן אסרף)
                  "עונג שבת". מפה מסקוצ'ים לרחיצת כלים(צילום: מורן אסרף)

                   

                  המעצבת החרדית איילה אפנגר מציגה תיק אולטימטיבי לבחור ישיבה. התיק נקרא "צ'יקבער", שבסלנג החרדי משמעו בחור ישיבה מגניב. "היא מאפיינת צורך משמעותי במגזר", אומרת כהן. "נהוג שהגברים הרציניים הולכים עם שקיות, כשלמעשה בחורי הישיבה צריכים תיק מודולרי שיתאים לתפילין וכובע, ולכל מה שהם צריכים לשבועיים, עד שהם חוזרים הביתה מהלימודים".

                   

                  "צ'יקבער". תיק לתלמיד המדליק
                    "צ'יקבער". תיק לתלמיד המדליק

                     

                    דוד כהן מציע בעבודה "דרכה של תורה" שיפור לסטנדר, מתקן מיוחד ללימוד תורה בעמידה. "הלימוד עד כלות הכוחות", מסבירה כהן, "נחשב לאחת המעלות הגבוהות שתלמיד ישיבה מגיע אליהן. האתוס הזה מעמיד דרישות פיזיות ומנטליות קשות על התלמיד ועלול לגרום למשברים ונפילות. כהן מעמיד את לימוד התורה לא רק כדבר החשוב ביותר, אלא גם כדבר הנחשק ביותר, ככרית רכה".

                     

                    הודיה טולדנו, בוגרת המחלקה לצילום במכללת הדסה, יצרה סדרת סרטונים, ובעבודה "חטיפים מתחרדים" היא מתארת גרסה חרדית לחטיפים שאריזותיהם עברו "גיור" לחומרה. "חרדים", מסבירה האוצרת, "לא יקנו חטיפים עם לוגו לא צנוע. בהתאמתם למגזר, חושפת טולדנו שלמעשה מדובר ב'אותה גברת בשינוי אדרת', ויחד עם זאת היא מראה את החשיבות שמקדישים לפרטים הקטנים ולנראות החזותית".

                     

                     

                    לצד העבודות עומדת בתערוכה ספריית מוצרים בעיצוב חרדי, המתכתבת עם ספריית ספרי הקודש הנמצאת בכל בית חרדי. לחלק מהמוצרים מוצמדות תוויות עם הסברים ועם ברקודים שמובילים (באמצעות הסמארטפון) לסרטונים שערכה טולדנו, המסבירים את המשמעות הפנימית שניתנת למוצרים במגזר.

                     

                    העבודה של בר מאייר, בוגרת המחלקה לצילום בבצלאל, מורכבת מ-74 צילומים של כל אחד ואחת מבני משפחתה הגרעינית: אחים ואחיות, בני ובנות זוגם, וילדיהם. "מסע הצילום המשפחתי", אומרת האוצרת, "היה כלי להכרה מחדש של בני המשפחה הקרובים אליה, שמהיום שעזבה את החברה החרדית, נדמו לה כמו 'הם'. היא נפגשה שוב עם כל אחד ואחת בנפרד על מנת לנסות ולהבין את המקום שלה ושלהם במשפחה החרדית שבה גדלו יחד, ושאותה היא עזבה לפני קרוב לעשרים שנה. זה אילן משפחתי שכמה שהוא פרטי הוא גם קולקטיבי, ונותן מבט למציאות הישראלית המורכבת באופן כן ואמיתי, כמו העובדה שלא כולם הסכימו להצטלם והאמנית נתנה לזה מקום".

                     

                    סטודיו גערטל הנפיש מראות מחיי היום יום

                    סטודיו גערטל הנפיש מראות מחיי היום יום

                    סגורסגור

                    שליחה לחבר

                     הקלידו את הקוד המוצג
                    תמונה חדשה

                    שלח
                    הסרטון נשלח לחברך

                    סגורסגור

                    הטמעת הסרטון באתר שלך

                     קוד להטמעה:

                     

                    איך מתמודדים אמנים חרדים עם הציווי ''לא תעשה לך פסל וכל תמונה''? כהן משיבה שהשאלה לא רלוונטית: ''היום התפישה של עבודה זרה מקבלת משמעות יותר מטאפורית שצריך לתת עליה את הדעת, אבל לא בדיון הזה'', היא מסכמת.

                     

                    • איפה: תיאטרון ירושלים.
                    • מתי: עד יום חמישי, 14.6.
                    • עיצוב התערוכה: חן הורק.
                    • אמנים משתתפים: רעיה ברוקנטל, אניעם דרעי, מורן אסרף, הודיה טולדנו, מרסל ביטון, עציון מזרחי, סטודיו גערטל, דוכי כהן, איילה פנג'ר, יהודית לוי 16, ענת בלזר, ג'אנט (חשי) סקובק, יעקב נחומי.

                     

                    סיקור שבוע העיצוב בירושלים - בשיתוף הרשות לפיתוח ירושלים

                     

                     
                    הצג:
                    אזהרה:
                    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד