קשה להאמין שאי פעם שמעתם מישהו שמתוודה על כך שהוא פשוט מקנא. לא בקטע של בדיחה בנוסח: "מה תאחל למישהו שיש לו הכל? שימות!", אלא בשיא הרצינות. מישהו שאומר משפט כמו: 'השכן שלי שיפץ את הבית וטס בחצי השנה האחרונה פעמיים לחו"ל ואני אוכל את עצמי מקנאה".
קנאה היא רגש עם תדמית כל כך שלילית וקשה לנו להודות בכך, אבל בפועל כולנו מקנאים באחרים. "קנאה היא רגש טבעי ונורמלי שכל אדם חווה", מסביר ד"ר דוד ברקוביץ, פסיכולוג ויועץ ארגוני ב"מנהלים וארגונים בעידן החדש". "אבל עם זאת, קנאה היא טאבו חברתי, כי בקנאה יש משהו שלילי, נקמני ובלתי נסלח".
נשמע קצת פחות מאיים, לא? אז איך נדע באילו צמתים בחיינו הקנאה פוגשת אותנו, מתי היא באמת מזיקה לנו וכובלת אותנו, איך מתמודדים איתה, ומתי אפשר להפוך אותה לכלי חיובי?
למה אני לא קודמתי? קנאה בעבודה
גם ד"ר ברקוביץ עורך אבחנה בין סוגי הקנאות ומסביר שאנחנו לא מקנאים סתם אלא באופן סלקטיבי. "אנחנו נוטים לקנא בעיקר באנשים מהסביבה שלנו. יש יותר סיכוי שנקנא בהצלחה של חבר לעבודה או בחברה טובה מאשר בהצלחה המסחררת של גל גדות. יש מושג בפסיכולוגיה החברתית שנקרא 'קבוצת השווים'. לכל אחד יש מעגל התייחסות - נורמה שאליה אנחנו משווים את עצמנו. ההצלחה של גל גדות רחוקה מאיתנו מאוד ולכן לא נקנא בה".
ומתי אנחנו הכי מקנאים? לדבריו, אנחנו מרגישים קנאה במקום שבו אנחנו פוגשים את ההשתקפויות שלנו. למשל, כשאנחנו רואים קולגה שהצליח מאוד בעבודה, אנחנו לא רואים את הקולגה אלא את עצמנו - את ההשתקפות של עצמנו בהצלחה שלו, ותוהים: למה אנחנו לא מצליחים כמוהו? או בחבר שרירי, שאנחנו רואים את עצמנו בו ושואלים: למה לי אין כאלה שרירים? או כפי שד"ר ברקוביץ מסכם: "אנחנו מקנאים בפערים, במה שאין לנו, במה שחסר לנו והיינו רוצים שיהיה לנו".
אבל אל תמהרו להיפרד מהקנאה כי לדבריו יש לו גם צד חיובי. "קנאה שהיא לא הישרדותית ולא כוללת דחפים לקלקל ולהרוס לאחרים יכולה להיות יעילה מאוד", הוא אומר. "אם אני רואה שלמתחרה העסקי שלי יש אתר אינטרנט יפה וחדש ואני מקנא בו, אני יכול לנתב את הקנאה לבניית אתר חדש וטוב יותר מהאתר הקיים היום. הרעיון הוא - ואני ממליץ על כך גם למנהלים וגם לעובדים - להפוך את הקנאה לרגש שיוצר, משפר ומקדם, במקום להתמקד ברצון לקלקל ולהפוך את הקנאה לגורם עוצר ופוגע".
נופלים ברשת: קנאה ברשתות החברתיות
אם מצב הרוח שלכם שפוף קצת והחיים שלכם באופן כללי נראים לא משהו, אתם כנראה מבלים לא מעט מזמנכם ברשתות החברתיות וכדאי לכם לחפש פעילויות אחרות. מחקרים שפורסמו בשנים האחרונות מוכיחים זאת שוב ושוב: הרשתות החברתיות מגבירות דיכאון וגורמות לנו לקנא באחרים ולהרגיש רע עם עצמנו.
רוצה להציג את הצד הזוהר שלו - כמה הוא מוצלח ואיך הוא מבלה ונהנה בחיים. מובן שהמציאות נראית אחרת כי לכל אחד יש עליות ומורדות. "הרשתות החברתיות נועדו לגרום לקנאה", מחדד ד"ר ברקוביץ. "אם לא די בכך שכולם נראים כל כך מאושרים ושמחים, אנחנו צריכים להתמודד גם עם ייסורי המצפון שהקנאה גורמת לנו".
אז איך בכל זאת אפשר להתמודד עם המציאות הזוהרת שנשקפת מהרשתות החברתיות? "הכי גרוע זה להיות צופה לא פעיל. התרופה לכך היא להשתתף, להעלות פוסטים ותמונות ולהגיב. וכמובן, להזכיר לעצמנו כל הזמן שהרשתות החברתיות לא מציגות את המציאות כמו שהיא", הוא מסביר ומצביע על מגמה שאולי תמתן בקרוב את מפלס הקנאה: "אי אפשר להתעלם מכך שכיום אנשים כן מעלים פוסטים אותנטיים יותר שלא מציגים אותם רק כאנשים מאושרים, זוהרים ומצליחים".
אוהבים לסבול: קנאה רומנטית או אובססיה?
קנאה בעמיתים ובחברים לפייסבוק יכולה אולי להציק לנו פה ושם, אבל הקשה שבקנאות היא ללא ספק אותה קנאה רומנטית שבאה בעקבות אהבה נכזבת, והראיה העגומה לכך היא מקרי הרצח הרבים על "רקע רומנטי". "קנאה רומנטית היא אכן קשה מאוד, כי היא גורמת למקנא לתחושה שאין לו ערך בהשוואה לבן הזוג שלו ולכן הוא רוצה להחזיק בו בכל הכוח", מסבירה ד"ר אורנה ראובן, פסיכולוגית קלינית ועמיתה במכון תל אביב לפסיכואנליזה, מרצה באוניברסיטת תל אביב ובמרכז הבינתחומי הרצליה ומחברת הרומן "המכתב", שעוסק גם בקנאה רומנטית.
ומה הפתרון לקנאה מהסוג הזה? לדבריה, הוא טמון בדינמיקה. "הדינמיקה בזוגיות שבה רק בן זוג אחד מקנא לשני היא שיש בן זוג חזק שנאמנותו מוטלת בספק, ובן זוג חלש שמרגיש קורבן וחושש להיעזב", היא מסבירה. "בטיפול פסיכולוגי - זוגי או פרטני - בודקים איך נוצרה הדינמיקה הזאת. האם היא מוצדקת? האם בן הזוג החזק מעודד את הקנאה או שזו בעיה של בן הזוג המקנא? בטיפול כזה מנסים לגרום לבן הזוג המקנא לחוש יותר ביטחון במערכת הזוגית. במערכת יחסים זוגית צריך להביא בחשבון שייתכן שיום אחד בן הזוג שלי ירצה לפרק אותה מכל מיני סיבות. לא משנה כמה אני אקנא ואגביל את צעדיו של בן הזוג, ייתכן שהוא או היא יחליטו לעזוב. כל מי שנמצא בזוגיות צריך להבין זאת".
הכל נשאר במשפחה: קנאה בין קרובים
ויש גם קנאות שאולי לא מסתיימות באופן טרגי אבל עלולות לגרום לדפוס מתמשך של סבל, שלפעמים אנחנו לא מודעים לעוצמה שלו כלל. "קנאה בין חברים או בני משפחה יכולה להרוס יחסים", אומרת ענת גטניו־סמרי, פסיכותרפיסטית קוגניטיבית־התנהגותית ומנהלת מכון Anatrapya, "ולהזיק לשני הצדדים - גם לזה שמקנאים בו וגם למקנא. קנאה כזאת עלולה לגרום לכעס רב, לניתוקים ולסכסוכים אינסופיים".
רגע, אבל לא כולנו מקנאים פה ושם, כשמישהו מספר לנו על מתנה מדהימה מבן/בת הזוג או על מכונית חדשה שהוא רכש? לדבריה, אצל רוב האנשים המחשבה הזאת חולפת מעצמה והם ממשיכים לחיות את חייהם. "אבל אם המחשבות האלה לא מרפות ואני כל הזמן חושב: 'כמה רע לי וכמה טוב לאחרים', הקנאה עלולה להתפתח לשנאה, שכוללת אמירות עוקצניות שגורמות לאדם המקנא לאומללות".
אבל כדי שזה יהפוך להרסני, צריך שניים לטנגו. "מערכות יחסים חבריות עלולות להפוך למתעללות בגלל קנאה", היא מסבירה. "האדם שמקנאים בו יודע שמקנאים בו והוא עלול להשתמש בזה כנגד המקנא. הוא מפאר את עצמו וגורם למקנא לקנא בו עוד יותר. בדרך זו נכנסים למעגלים של שנאה. יש אפילו חברויות שמתנהלות באופן כזה במשך שנים ומדובר ביחסים שהם כמו התעללות".
קנאים מלידה: קנאה של ילדים
קנאה לא שייכת רק למגרש של הגדולים. "מחקרים מראים שגם תינוקות מקנאים", אומרת שניר. "זה דבר טבעי מאוד שילדים חשים בקנאה, ואפשר לראות את התופעות האלה בגני הילדים. לפעמים זה ילד שהילדה שהוא אוהב מעדיפה ילד אחר, או ילדה שהחברה הטובה שלה מעדיפה פתאום ילדה אחרת על פניה". בבית הספר יש עוד סיבות לקנאה: תלמיד טוב יותר, חביב המורה וכדומה.
מובן שקנאה נפוצה מאוד גם בבית. כשאח חדש נולד האחים האחרים עלולים לקנא בו בגלל תשומת הלב שהוא מקבל. "בגיל הצעיר מומלץ מאוד לדבר עם הילדים על קנאה", מסבירה שניר איך להתמודד עם הסיטואציה הזאת. "לא מומלץ להגיד להם משפטים כמו: 'לא יפה לקנא' או 'לא צריך לקנא', כי זה רק יחמיר את הבעיה. ייתכן שבשלב הראשון הם יכחישו שהם מקנאים, כי הם כבר הבינו את הקוד החברתי שלפיו קנאה היא רגש שצריך להתבייש בו.
עידוד ההורה ושיחות על כך שהקנאה היא רגש לגיטימי וכולנו מקנאים לפעמים יגרום לכך שלילד יהיה קל יותר להודות בכך ולהתמודד עם הקנאה. גם שיחות על תחושת הקנאה יגרמו לילד לקבל את עצמו יותר ויעלו את תחושת הערך העצמי שלו. הוא יבין שזה חלק מהרגשות הלגיטימיים שכל אחד מרגיש: יום אחד הוא מקנא בחבר, וייתכן מאוד שמחר החבר יקנא בו. כדאי להסביר לילד שהמטרה שלנו היא לשלוט בקנאה ולא לאפשר לה להשתלט עלינו".
