בלי אוכל מתחנף: איך לשכנע את הילדים לאכול קינואה ושאר ירקות?

יועצת התזונה ליה שומרון-פינדר מלמדת הורים איך להפסיק להרגיש אשמים ולהתחיל להגיש לילדים חביתת בטטה (בלי מאבקים ובלי לחטוף אותה בפרצוף)

ליה שומרון-פינדר. ""אין במבה בבית, אבל אפשר לאכול אותה בגינה. אין גלידה באמצע השבוע, אבל בסוף השבוע אפשר לקנות קרטיב" (צילום: יובל חן)
ליה שומרון-פינדר. ""אין במבה בבית, אבל אפשר לאכול אותה בגינה. אין גלידה באמצע השבוע, אבל בסוף השבוע אפשר לקנות קרטיב" (צילום: יובל חן)

לפני כעשור ישבה עורכת הדין ליה שומרון־פינדר (38) בהפסקת צהריים במשרד שבו עבדה אז. כל הקולגות סביב היו עסוקים בארוחות שהגיעו עם שליחים ממהרים בקופסאות ארוזות היטב. "אחד בדיוק אכל שניצל, ואחרת הוציאה פסטה עמוסה ברוטב שמנוני", היא נזכרת. "רק אני, כמו כל יום, הוצאתי את הקופסה שהכנתי בבית עם אורז מלא וסלק אפוי. אני זוכרת שהסתכלו עליי ומישהו אמר: 'איך הייתי רוצה שמישהו יבשל לי אוכל כזה: בריא, טעים ומזין'. אני חושבת ששם נפל לי האסימון".

 

האסימון התגלגל וכיום שומרון־פינדר היא מרצה מבוקשת על אוכל בריא, יועצת קולינרית ומעבירה סדנאות בישול ומטבח בריא. היא למדה בישול בריא ב־Natural Gourmet Institute בניו־יורק ותזונה טבעית במכללת רידמן, ולומדת לתואר שני בבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת תל־אביב. היא תושבת הוד־השרון, אמא לשלושה ילדים בני שבע וחצי, חמש ושלוש, ובימים אלה מוציאה את ספרה השני "פשוט לגדל בריא" (מודן), שמבקש לחולל שינוי תזונתי מגיל אפס ולכוון הורים מבולבלים בעולם של מידע סותר ורגשות אשמה.

 

"אמא שלך בטח נתנה לך שניצל עם מלא שמן, אבל היא הכינה אותו בבית, מחזה עוף אמיתי, ולא קנתה משהו קפוא, נחות ומעובד כמו שיש עכשיו בסופר"

 

"קודם כל תוציאי את רגשות האשם מהמסגרת", היא מציעה. "הורים היום מרגישים אשמה על אלף ואחד דברים, ולא צריך להוסיף לזה תזונה. זה רק יוצר בעיות במקום לפתור אותן. אני מאמינה גדולה בציר בריאות־נוחות: למצוא את האיזון בין מה שמתאים לך ונוח לך ובין מה שבריא. ברור שכולנו נעדיף שהילדים שלנו יאכלו כל יום ארוחות טריות, טעימות ומזינות תוצרת בית, אבל לא תמיד יש זמן, כוח או זמינות נפשית לעשות את זה. לא צריך להיות פנאטים בענייני בריאות ואוכל. כן, זה חשוב, אבל לא הכי חשוב. הכי חשוב לאהוב ילד, לכבד אותו, להבין מה מציק לו. אל תיתנו למה שהוא אוכל או לא אוכל להאפיל על מערכת היחסים שלכם איתו, זה לא שווה את זה".

 

אני לא זוכרת שההורים שלי התייסרו בשאלה אם אני אוכלת כוסמת או לחם מחמצת. גדלתי על מקרוני ושניצל במשך רוב שנות ה־90 ויצאתי בסדר.

"ההורים שלנו לא התייסרו, אבל גם לא היו להם מודעות ושפע. הדור שלנו גדל על אוכל 'רגיל', וכשהתבגרנו הבנו שצריך לעשות שינוי תזונתי. אנחנו אוכלים לחם מלא, שומרים על הבריאות והמשקל - אבל לא רוצים להגביל את הילדים שלנו. שכחנו שכשהיינו קטנים לא הייתה פיצוצייה ליד הגינה ואוטו גלידה היה מגיע פעם בשבוע, אם בכלל. נכון, אמא שלך בטח הכינה לך שניצל עם מלא שמן, אבל היא הכינה אותו בבית, מחזה עוף אמיתי, ולא קנתה משהו קפוא, נחות מבחינה תזונתית ומעובד כמו שיש עכשיו בסופר".

 

אבל דור ההורים שלנו לא עבד כמונו. אני אשמח להביא לילדות שלי קינואה מונבטת עם קציצות עדשים ופרחי ברוקולי, אבל למי יש זמן וכוח להכין את זה אחרי יום עבודה ולמה את חושבת שהן יסכימו לגעת בזה?

"למה? ילדים אוכלים גם סרדינים וגם שומר וגם קינואה וגם כוסמת. מה יגרום להם לאכול את זה? שנבוא בלי דעה קדומה. לא נעמוד מעל הראש שלהם ונגיד: 'הממ, קינואה. מעניין אם הם יאכלו את זה, זה הרי לא אוכל לילדים'. התפקיד שלנו הוא להתייחס לזה כמו לאוכל רגיל וטעים ולשמש דוגמה. להציע מגוון, במיוחד בגיל צעיר. רוצה להכין להן פסטה כמו שאת אכלת? תכיני פסטה מקמח מלא עם רוטב עגבניות ביתי ותאכלי את זה איתן".

 

"הדרך הכי טובה לגרום לילדים שלי לאכול עגבניות שרי היא להניח מולם קערה שלהן ולהגיד: 'לא נוגעים בזה עד שכל האוכל על השולחן'"  (צילום: Shutterstock)
    "הדרך הכי טובה לגרום לילדים שלי לאכול עגבניות שרי היא להניח מולם קערה שלהן ולהגיד: 'לא נוגעים בזה עד שכל האוכל על השולחן'" (צילום: Shutterstock)

     

    זו גישה אופטימית ונהדרת, אבל היא מתעלמת מהמציאות בשטח. כדי לבשל לילדים ארוחות מזינות וטעימות כל יום, צריך זמן וכסף - אלה משאבים שלא זמינים לכולם, בטח במציאות הכלכלית של שני הורים עובדים־קורסים.

    "אני לא חושבת ששינוי בריאותי יקר יותר. מי שיש לו תפריט בריא, לא קונה אוכל מעובד, חטיפים וממתקים. אוכל מתועש הוא בדרך כלל יקר יותר. להכין שניצלים זה יותר זול מלקנות אותם קפואים. גם הוספת מוצרים מהחי, כמו גבינות, חלב ובשר עדיין זולה יותר מאוכל מתועש או טייק־אוויי. נכון, זמן שווה כסף, אבל גם על זה אפשר להתגבר. בספר הראשון שלי המצאתי שיטה: דואגים שתמיד יהיו במקרר דגנים מבושלים כמו אורז ועדשים, מוסיפים ירקות בתנור וזה בסיס להמון ארוחות בריאות. יש לך אורז ועדשים? טגני בצל - ויש לך מג'דרה בזמן הכנה של חביתה. רוצה להוסיף שתי כפות עדשים לסלט? הנה, סלט עדשים. תוסיפי לעדשים ביצה, קמח, עשבי תיבול וקצת שמן - יש לך לביבות. קחי בטטה אפויה, תוסיפי ביצה ויש לך חביתת בטטה".

    "ילדים אוכלים גם סרדינים וגם שומר וגם קינואה וגם כוסמת. התפקיד שלנו הוא להתייחס לזה כמו לאוכל רגיל וטעים ולשמש דוגמה"

     

    אם אני אציע לילדה חביתת בטטה במקום היוגורט הקבוע והקורנפלקס, אני אקבל חביתת בטטה על התקרה וילדה בטנטרום על הרצפה, מרוחה בחביתת בטטה.

    "כאן נכנסת חלוקת האחריות בין ההורה לילד. ההורה אחראי על מה הילד אוכל ומתי, והילד אחראי על כמה ואיך. אם אני באה לקחת את הילד מהגן בארבע ומביאה לו שקית גדולה של חטיף, אני לא יכולה להיות מופתעת כשהוא לא אוכל ארוחת ערב. במקום זה אני יכולה להביא לו כריך אבוקדו, פירות או חופן של חטיף, רק לנשנוש. זה לא משנה אם הוא טובל את הידיים בגבינה הלבנה ומלקק אותה מהכיסא או אם הוא לא נוגע באוכל. את הגשת לו את האוכל שנכון בעינייך בשעה שנכון מבחינתך לאכול. מפה תשחררי!".

     

    ככה הילד ימות מרעב, יגיע לבית חולים וחמותי תנאץ אותי בפייסבוק כ"אמא מזניחה".

    "רעב, שובע וכל מה שקשור בכמויות זה בשליטת הילד. אני יכולה לשלוט רק במתי וכמה, וילדים לא מתים כל כך מהר מרעב. הרי תינוק שנולד ובוכה - נותנים לו אוכל. אם הוא רגוע, לא נותנים לו אוכל. כשילדים עוברים למזון מוצק, ההורים מתחילים להתבלבל. זה מציף אותם והרבה הורים משחזרים דפוסי אכילה מהילדות. 'אמא שלי תמיד רדפה אחריי עם אוכל', 'אתה חייב לגמור מהצלחת', 'אם תאכל, תקבל קינוח'. יש גם צד שני: 'מה? עוד פעם אתה רעב? בוא נחכה שעה ואז נאכל'. התנהגות כזו גורמת לקשיי אכילה שיתורגמו לקשיים גם בבגרות ולמערכת יחסים סבוכה עם אוכל. אל תמנעו אוכל, כי ילד שינסו למשוך אותו יחשוב כל הזמן על אוכל. אל תדחפו אוכל, ואל תציעו אוכל מתחנף, מתוק, מעובד או מלוח, כי זה באמת דופק את תחושת הרעב. תנו לו להבין מתי הוא רעב. אם הוא רעב, הוא יאכל גם קינואה עם טחינה ודבש".

    "אל תמנעו אוכל, כי ילד שינסו למשוך אותו יחשוב כל הזמן על אוכל. אל תדחפו אוכל, ואל תציעו אוכל מתחנף, מתוק, מעובד או מלוח, כי זה באמת דופק את תחושת הרעב. תנו לו להבין מתי הוא רעב. אם הוא רעב, הוא יאכל גם קינואה עם טחינה ודבש"

     

    יש לי תחושה, אולי היא סובייקטיבית, שבשנים האחרונות אכילה בריאה נהפכה לטרנד מטורף ומניב כלכלית. יש בלוגים, ספרים, שפים מתמחים. חשבונות אינסטגרם שלמים מוקדשים לדייסות קוואקר. איך את מסבירה את זה?

    "אני לא חושבת שזה טרנד: אנשים משנים אורח חיים ועם המודעות הגדולה זה רק יתעצם. רבים הבינו שבריאות זה הכי חשוב. כן, יש עוד אנשים שרוצים לעסוק בזה, יש יותר עבודה בזה ואני בהחלט מבחינה שכשצעירים הופכים להיות הורים, זה נהיה יותר אישיו מבחינתם. פתאום יש אחריות על עוד מישהו וחשוב לך לעשות את השינוי הזה".

     

    אוקיי, אני אמא מודעת, מבינה, מעודכנת. נמאס לי שהקטנה קוראת לי "במבה" במקום אמא. איך אני מתחילה את השינוי?

    "אני הייתי בודקת עם עצמי מה האג'נדה של הבית מבחינה תזונתית ומנסחת כמה כללים שיחייבו אותנו ואת הבית. למשל, לא קונים במבה הביתה, אבל כן אפשר לקנות אותה בפיצוצייה ולאכול בגינה. לא אוכלים גלידה על הספה באמצע השבוע, אבל בסוף השבוע אפשר לקנות קרטיב. כשטסתי בלי הילדים, בעלי אמר: 'אני עושה להם מסיבת נקניקיות'. ביקשתי ממנו לקחת אותם לפארק, לחגוג עם נקניקיות ולזרוק את השאריות בדרך הביתה. אני לא רוצה לבלבל את הילדים ולהראות להם שיש ימים שאפשר לאכול בבית אוכל מעובד ויש ימים שלא. הבת שלי ביקשה לחמנייה עם נקניקייה ולא הסכמתי. ביקשה, ביקשה, ביקשה ונשארתי עקבית".

     

     

    שומרת על הגבולות גם בחוץ (צילום: יובל חן)
      שומרת על הגבולות גם בחוץ(צילום: יובל חן)

       

      הילדות שלי עדיין לא מתלבטות בין לחם מחמצת ללחם כוסמת. איך יוצרים שינוי בבית מבולגן מבחינה תזונתית?

      "דואגים לאכול עם הילדים לפחות ארוחה אחת ביום, שיראו איך אנחנו אוכלים. לדבר איתם על שינוי תזונתי. לא להאיץ, לא לזרוק יום אחד את כל האוכל שהם רגילים אליו וגם לא לשווק ולשכנע כל הזמן. הדרך הכי טובה לגרום לילדים שלי לאכול עגבניות שרי היא להניח מולם קערה של עגבניות ולהגיד: 'לא נוגעים בזה עד שכל האוכל על השולחן'. עד שאני מביאה את המנה העיקרית כבר לא נשארת עגבנייה אחת. אם הילדים מתחת לגיל שלוש, אפשר לקבוע להם עובדות בשטח: זה הקורנפלקס שיש מעכשיו. בתיאבון".

      "בימי הולדת אני נותנת לילד שלי כוס ואומרת: 'מלא אותה במה שאתה רוצה, אבל רק כוס אחת וחתיכת עוגה אחת. אם תאכל יותר, אולי יהיה לך כאב בטן. ככה אני משאירה את זה לאחריותו"

       

      גם אם הצלחתי לקיים בית בריא למופת, עדיין יש מיליון פיתויים בחוץ. הגינה נראית לפעמים כמו אגף המתוקים בסופר. האמהות מתחרות מי תהפוך את הילד שלה ליותר אטרקטיבי עם חטיפים, סוכריות, ביסקוויטים או קרטיבים. לקופסת הפירות שלי אין סיכוי.

      "אני מאמינה בסביבה מאפשרת: אם כולם אוכלים עכשיו, גם הילד שלי יאכל. אני לא רוצה שהוא ירגיש מקופח בגלל הבחירות התזונתיות שלו. בגינה אפשר להביא דברים אטרקטיביים, כמו אבטיחים חתוכים, קוביות מלון, תותים - פירות שכיף לחלק והם גם טעימים ובריאים יותר. את יכולה להיות האמא עם הגירים הצבעוניים שאולי לא מביאה ממתקים, אבל מביאה דברים לא פחות אטרקטיביים. בימי הולדת, שבהם מבחר הממתקים אינסופי, אני נותנת לילד שלי כוס ואומרת: 'מלא אותה במה שאתה רוצה, כמה ממתקים שבא לך - אבל רק כוס אחת וחתיכת עוגה אחת. אם תאכל יותר, אולי יהיה לך כאב בטן. ככה אני משאירה את זה לאחריותו".

       

      שרדנו את הכל, הגיע אוגוסט הנורא: קיץ. חם. בריכה. מנות ילדים במסעדה. אמרתי הכל.

      "כשאני הולכת עם שלושת ילדיי לבריכה ואחת רוצה קרטיב, גם השאר ירצו ואני אקנה לכולם. אני יודעת שהכריכים והירקות שהבאתי מהבית לא מעניינים אותם מול הקיוסק. אבל אקנה קרטיב ולא ארטיק ואשמור על הגבולות שלי. מארוחות ילדים במסעדות אני מתרחקת וזה מעורר בי חלחלה. גם אם במסעדה השניצל של המבוגרים הוא מחזה עוף אמיתי, השניצלונים הם בדרך כלל מעוף טחון של ספק לא ידוע. עדיף לקנות מנת מבוגרים ששני ילדים יתחלקו בה. יצאתם לטייל והילדים רוצים לאכול בחוץ? יש פלאפל, יש שייק, יש דוכני פירות. אפשר ליהנות ולאכול בריא, רק צריך להחליט על זה".

       

      הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי ארבל, סגנון: ראובן כהן)
      הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי ארבל, סגנון: ראובן כהן)
       
      הצג:
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד