"התנגדתי לניסויים בבעלי חיים,
אז התפטרתי ויצאתי לדרך חדשה"

לתהילה בר יהודה הייתה קריירה מבטיחה בתחום הביו-רפואה, ובכל זאת החליטה לפרוש. היא אימצה אורח חיים טבעוני והחלה לפתח בשמים ללא רכיבים מן החי

נגה שנער-שויערפורסם: 18.05.18 03:29
תהילה בר יהודה במעבדת הבשמים. "הרווחים חשובים, אבל חשובה מהם הדרך שבה אני משיגה אותם" (צילום: הדס ניצן)
תהילה בר יהודה במעבדת הבשמים. "הרווחים חשובים, אבל חשובה מהם הדרך שבה אני משיגה אותם" (צילום: הדס ניצן)
תמונת ילדות: תהילה בר יהודה (מימין) עם אמה ואחת מאחיותיה. "גדלתי בבית שבו יושר ושמירה על החוק היו ערך עליון"  (צילום: אלבום פרטי)
תמונת ילדות: תהילה בר יהודה (מימין) עם אמה ואחת מאחיותיה. "גדלתי בבית שבו יושר ושמירה על החוק היו ערך עליון" (צילום: אלבום פרטי)
במהלך הלימודים לתואר שני בטכניון. "הבנתי שכנראה לא נועדתי להיות רופאה" (צילום: אלבום פרטי)
במהלך הלימודים לתואר שני בטכניון. "הבנתי שכנראה לא נועדתי להיות רופאה" (צילום: אלבום פרטי)

עם תואר במדעי הרפואה ותפקיד של מנהלת שיווק בחממת סטארט-אפים ביו-רפואית, דרכה של תהילה בר יהודה נראתה סלולה, רק שפרט אחד היווה בעיה: שגרת עולמה המקצועי כללה ניסויים בבעלי חיים, והיא לא הייתה מוכנה לכך. נאמנה לצו מצפונה, היא עזבה הכל ויצאה לדרך עצמאית כבעלת מותג של בישום טבעוני וכאקטיביסטית למען חיות מעבדה. "היום, הערכים באים אצלי לפני הרווחים", היא אומרת - ומיישמת.

 

מי את?

"תהילה, בת 40, גרה במושב עין איילה שבחוף הכרמל".

 

ומה את עושה?

"אני אמנית ריח, בשמת ומורה לאמנות הבושם, בעלת מותג הבושם הטבעוני Lantana. יש לי תואר ראשון במדעי הרפואה מאוניברסיטת תל אביב ותואר שני בביו-טכנולוגיה מהטכניון. בעבר הייתי מנהלת שיווק ופיתוח עסקי בחברות ביו-רפואיות וחקלאיות".

 

בר יהודה במעבדה. "אין מאחוריי גב כלכלי" (צילום: הדס ניצן)
    בר יהודה במעבדה. "אין מאחוריי גב כלכלי"(צילום: הדס ניצן)

     

    שורשים, נופי ילדות - מה את זוכרת?

    "נולדתי וגדלתי בקריית ביאליק, בת בכורה במשפחה של שישה ילדים. הוריי פנינה ודוד עלו לארץ מעיראק בתחילת שנות ה-50, ובהגיעם לכאן נשלחו למעברות. לימים התיישבה משפחתו של אבי בטבריה, ומשפחתה של אמי הגיעה לקריית אתא. לאחר השירות הצבאי התגייסו שניהם למשטרת ישראל, ושם הכירו ונישאו. הוריי לא הביאו עימם את העבודה הביתה, אבל המקרים והמראות שאליהם נחשפו כקציני משטרה, השפיעו עליהם. הם היו הורים מגוננים, ערים לסכנות האורבות לנו בכבישים ובחוץ, שמרו עלינו מאוד וחינכו אותנו לשמירה על החוק.

     

    "תחילת דרכם לא הייתה משופעת באמצעים חומריים, אבל עשירה בחום ובאהבה. גרנו שמונה נפשות בדירה צנועה ויצאנו ממנה משפחה חמה ומלוכדת. למרות הצפיפות, הוריי השכילו לתת לכל אחד מאיתנו את המקום שלו. הם גם עשו מאמץ גדול וחסכו מפיהם כדי לאפשר לכל ילדיהם לרכוש השכלה גבוהה. אני הייתי תלמידה מצטיינת, הזמרת של הטקסים בבית הספר, מוקפת חברות טובות. אהבתי מאוד בעלי חיים, ולא אחת הייתי אוספת בדרך מבית הספר הביתה גור חתולים קטן, מחביאה אותו מתחת לחולצה ומביאה הביתה. מכיוון שהדירה שלנו הייתה צפופה גם בלי תוספת של בעלי חיים, נאלצתי לוותר וחלמתי על היום שבו אוכל לגדל לבד בעל חיים משלי.

     

    "בגיל ההתבגרות נמשכתי למדעים, ושנות התיכון עברו עליי בלימודים אינטנסיביים, אבל מה שזכור לי במיוחד מאותה תקופה זה החיים ליד בתי הזיקוק, עם מפגע הריח שקיים שם עד היום. בכל בוקר קמנו לתוך ענן סירחון, שהורגש במיוחד באזור התיכון שבו למדתי, ליד מפעלי המפרץ. זו הייתה אחת הסיבות לכך שרציתי כבר מגיל צעיר לעזוב את הקריות, ואולי לא פלא שבסוף הגעתי לתחום הריח והבושם".

     

    בגיל חמש, עם אחיה התינוק. "גרנו שמונה נפשות בדירה צנועה" (צילום: אלבום פרטי)
      בגיל חמש, עם אחיה התינוק. "גרנו שמונה נפשות בדירה צנועה"

       

      לקראת הגיוס לצה"ל בחרה ללמוד רפואה כעתודאית, "וכבר בשלב מוקדם של הלימודים הבנתי שרפואה היא לא מקצוע כי אם שליחות ואורח חיים", היא אומרת. "הייתי מספיק ישרה עם עצמי כדי להודות שהחשיפה היומיומית לחולי ולסבל היא קשה מנשוא עבורי, והבנתי שכנראה לא נועדתי להיות רופאה. השלמתי תואר ראשון במדעי הרפואה, ואחרי השירות הצבאי נסעתי לארצות הברית כדי לעבוד כעוזרת מחקר בתחום חקר הראייה, ושם ביצעתי לראשונה ניסויים בבעלי חיים. כשחזרתי לארץ, ללימודי תואר שני בביו-טכנולוגיה בטכניון, שוב התנסיתי במחקר על חיות מעבדה, בעיקר חולדות. המפגש הזה, עם בעלי חיים שבהם נאלצתי לבצע פעולות פולשניות, זימן לי התמודדות רגשית לא פשוטה והביא אותי לבחור בצמחונות ולאחר מכן בטבעונות. היה לי קשה מאוד עם ההבנה שיש כאן יצורים חיים שמרגישים כאב. האמנתי שיש להם זכות לחיות ללא סבל. ועדיין, באותו זמן לא ראיתי דרך אחרת. החיים והצורך להתפרנס גברו עליי.

       

      "מצד אחד, הייתי חלק מעולם שמקדם עשייה משמעותית עבור בריאות האדם, ומצד שני, הייתי חלק מעולם שמבצע ניסויים בבעלי חיים. המצפון שלי צעק ולא הניח לי. לאט-לאט למדתי להקשיב לו"

      "אחרי הלימודים עבדתי כמנהלת השיווק בחממה ביו-רפואית שבה פעלו שבעה סטארט-אפים. עשר שנים פעלתי בתחום הזה, כשבתוכי קונפליקט: מצד אחד, הייתי חלק מעולם שמקדם עשייה משמעותית עבור בריאות האדם, ומצד שני, הייתי חלק מעולם שמבצע ניסויים בבעלי חיים. המצפון שלי צעק ולא הניח לי. לאט-לאט למדתי להקשיב לו. לפני כשנתיים וחצי עזבתי לגמרי את התעשייה הביו-רפואית. ויתרתי על קריירה מבטיחה ומכניסה ויצאתי לדרך חדשה כעצמאית. במקביל, נעשיתי אקטיביסטית למען חיות מעבדה ולמען הקידום של מחקר מבוסס אדם. כיום אני מעבירה בפורומים שונים הרצאה בשם 'מי הזיז את החולדה שלי?', שבה אני מספרת על המהפכה המחקרית שבמסגרתה יוחלפו הניסויים בבעלי חיים במחקר על תאים ורקמות של בני אדם. מדובר במהפכה עולמית, שבה מושקעים משאבי עתק ושכבר הניבה חברות סטארט-אפ ואקזיטים משמעותיים. בארץ, לצערי, הפעילות בתחום עדיין מועטה.

       

      "לפני כשנתיים נתקלתי בשאלה על בושם טבעוני, שהדליקה אצלי נורה אדומה ושלחה אותי למחקר עצמאי על רכיבי בושם. גיליתי שבשמים עשויים להכיל מרכיבים מן החי, ומאחר שבתעשיית הבישום אין חובה לציין את כל הרכיבים על גבי המוצרים, הצרכן לא יכול לדעת מה מכיל כל מוצר. החלטתי לפעול לתיקון המצב. בתהליך של ניסוי וטעייה עם שמנים ארומטיים רקחתי תערובת בישום לעצמי ולאמי. בנות המשפחה וחברות שאהבו את הריח ביקשו את הבושם הזה לעצמן, והבנתי שנפתחה בפניי דרך חדשה. נסעתי לארצות הברית כדי ללמוד את אמנות הבישום, עברתי תהליכי עיצוב ומיתוג והקמתי את Lnatana - מותג של בשמים טבעוניים, שאינם מכילים רכיבים מן החי ולא נוסו על בעלי חיים. כיום נמכרים תחת המותג שלי ארבעה בשמים, ואני משיקה בשמים חדשים מעת לעת. במקביל, אני מעבירה בגלריה שלי בעין כרמל סדנאות היכרות עם עולם הבישום ומשתתפת במיצגי ריח בתערוכות שונות".

       

      צפו בהרצאה שלה:

       

       

      מה לקחת עימך מבסיס האם וממסע חייך לתהילה של היום?

      "גדלתי בבית שבו יושר ושמירה על החוק היו ערך עליון. זה עדיין חזק אצלי, אבל חשובות לי יותר ההקשבה לקול המצפון הפנימי שלי, ההתפתחות המוסרית שלי כאדם וההתפתחות של כולנו, כחברה. לתפיסתי, לצד העצמה אישית וכלכלית אנחנו חייבים להכניס לשיח שלנו ברמה יומיומית את העיסוק בהתפתחות מצפונית, מוסרית וערכית. זה הבסיס לקיום שלנו כחברה מתוקנת. בחרתי במוטו 'ערכים לפני רווחים'. אין מאחוריי גב כלכלי. עזבתי תחום בטוח ומכניס, עם יציבות כלכלית ודאית, מפני שלא יכולתי להסכים למחיר הערכי הכרוך בו. השקעתי את כל חסכונותיי בעסק העצמאי שלי. אני לא מנותקת מהמציאות ופועלת באמצעות מודלים עסקיים, אבל בהלימה מוחלטת לערכים ולמצפון שלי. הרווחים חשובים, אבל חשובה מהם הדרך שבה אני משיגה אותם".

       

      מסר לאומה?

      "שינויים גדולים קורים לאט, והכל מתחיל בצעד הראשון, אז אסור לפחד לעשות אותו. לעולם לא נהיה מושלמים ולא נהיה צדיקים טהורים, אבל תמיד אפשר להרחיב את גבולות המודעות והאחריות שלנו, כל אחד בקצב שלו".

       

      _____________________________________________________

       

      הייתה לה משרה נחשקת בהייטק, ובכל זאת היא פרשה. הקליקו על התמונה:

       

      אביבית ג'וטי-ברקוביץ'. "הגשמתי את החלום הישראלי". הקליקו על התמונה (צילום: אלבום פרטי)
      אביבית ג'וטי-ברקוביץ'. "הגשמתי את החלום הישראלי". הקליקו על התמונה (צילום: אלבום פרטי)

       

       

      >> לבלוג של נגה כפי שהוא מופיע באתר שלה

       

       

       
      הצג:
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
      נעים להכיר, נֹגה שנער-שויער. נושמת, חיה, שומעת, מתעדת וכותבת אנשים וסיפורי חיים. בעלת חברת "הד - לסיפורים שמשאירים חותם" ואמא גאה לעשרות ספרים, תוצרי המפגש ביני לבין אנשים נפלאים שבחרו לחלוק עימי את אוצרם הגדול - סיפור חייהם.

      ועכשיו הבלוג שלי, "מסע אישי". מה יהיה לנו כאן? מסעות אישיים וסיפורי חיים. מפגשים מהסוג האישי, שבהם נבדוק עבר מול הווה ועתיד - ביטוי לצורך העמוק שלי לקחת סיפור חיים, לאוורר ולמתוח אותו אל מעבר להקשרים המובנים מאליהם.

      למדתי שלסיפור החיים אין גיל (לכולנו יש סיפור). הבנתי גם שמשהו בחיבור העמוק והאותנטי לבסיס, לתרבות, למקום שבתוכו צמחנו, מוציא מאיתנו את הטוב ביותר.

      אני יוצאת למסע אישי. אתם מוזמנים להצטרף.