בחודשים האחרונים אי אפשר לפספס את שמלות הערב האתניות של המעצב הצעיר קובי גולן, שמציפות את הרשתות החברתיות על בלוגריות בולטות כמו נסטיה ליסנסקי, אושיות אופנה כמו ירדן הראל ומוזיקאיות כמו אסתר רדא וחברות ההרכב הניאו-תימני A-WA. מאז סיים את לימודיו במחלקה לאופנה בשנקר בקיץ האחרון, עם פרויקט גמר בהשראת נשים בדואיות, עמוסה בעבודות יד שאת חלקן יצר בעצמו, גולן חדור מטרה לבסס את עצמו כמעצב בולט בסצנה המקומית.
לאחרונה השיק גם קולקציית קפסולה בשיתוף המעצבת אמארת אלטורי, ערבייה מוסלמית מרמלה ובעלת המותג ארבאסקה שהוקם ב-2016, שנמכרה בחנות פופ אפ שפתחו השניים, וכיום הוא מפתח את קו בגדי הערב בעיצובו. בעתיד, הוא מבטיח, ישיק גם קו שמלות כלה. "הכסף הגדול נמצא בכלות", הוא אומר את מה שמעצבים רבים הבינו לפניו. "בסופו של יום אני רוצה לספור שטרות של כסף ולא להתמרמר על זה שנשארתי בסוף העונה עם סטוק של בגדים. אני לא יכול לחיות בפנטזיה של 'לעשות את האמנות שלי' והמקרר ישאר ריק. אני מציאותי".
יש משהו מתעתע במפגש עם גולן בן ה-25. כלפי חוץ הוא נראה כבחור עדין, שברירי ומבוהל, אבל כשהוא מתחיל לדבר מזהים גבר נחוש וחדור מטרה, שמגיל צעיר ידע שהוא רוצה להיות מעצב אופנה. גולן הוא דור שלישי לאופנה. סבו ז"ל היה מעצב שמלות כלה, ולאביו יש עסק לייצור גלביות למגזר הערבי בדרך יפו בתל אביב. אמו מנהלת מרפאה לפלסטיקה. בגיל 14 כבר החל ללמוד בלימודי החוץ של "האקדמיה לעיצוב" בעיר מגוריו לשעבר, ראשון לציון, ובהמשך נשלח לשיעורים פרטיים של תדמיתנות, תפירה ואיור אופנה. בגיל 17 כבר עיצב קולקציית שמלות ערב לנשף הפרום, שזכתה להתפרסם בתקשורת.
בתום לימודי התיכון החליט לוותר על שירות צבאי ("פחדתי. מספיק היה לי רע בתיכון, וחששתי להיכנס למסגרת נוספת"), והחל לעבוד כסטאז'ר בסטודיו של המעצב ויקטור (ויוי) בלאיש. "הלכתי ליום ניסיון ונשארתי שנה", הוא מספר. "ויוי לימד אותי המון: צביעת בדים, תפירה, שיבוץ של שמלות. לקראת הסוף כבר פחות היה לי חשק כי לא נגעתי בעיצוב. אבל אין לי תלונות, שטפתי אצלו את העיניים". "קובי הגיע אליי בגיל 18, נער חמוד, רציני ואחראי", מספר בלאיש בשיחה עם Xnet. "ובתפקידו האחרון היה אחראי על המתפרה אצלי בסטודיו". לאחר מכן החל גולן לעבוד במשך שש שנים אצל מעצבי שמלות הכלה יואב ריש וליאור צ'רכי. שלוש שנים בכל מקום.
התחנה הבאה: המחלקה לאופנה בשנקר. למרות ניסיונו הרב, גולן התקבל למוסד רק בפעם השנייה שניגש לבחינות, כשהיה בן 20. "לאה (פרץ, ראשת המחלקה לאופנה, א"י) אמרה לי בפעם הראשונה שאני צעיר מדי", הוא מספר. "הם גם לא אוהבים אנשים שמגיעים עם ידע קודם, כי הם רוצים לעצב אותך בדמות המוסד". במקביל, ניסה להתקבל לבצלאל, אך לא עבר את בחינות הקבלה. "שנקר היה ארבע שנים מטורפות. כל יום רציתי לפרוש אבל הצלחתי לסיים את הלימודים בלי לבכות פעם אחת", הוא מספר. "לא הייתי הכוכב של המחזור ולא סומנתי על ידי ראשי המחלקה באף שלב. המרצים שם אוהבים אוברסייז וכל הזמן אמרו לי להגדיל ולהגדיל, אבל התעקשתי על השפה שלי. ידעתי שאני רוצה לעשות בגדים ולא חלליות, ובביקורות חלק מהמרצים נכנסו בי. אמרו לי שהפריטים בקולקציה נראים מזארה, או שטות גמורה שחרדל לא מתחבר עם שחור, כמו שהצגתי על המסלול. באותו שלב כבר לא היה אכפת לי מה אומרים".
פרויקט הגמר שלו "ויקטוריאני / אוריינטלי" נעשה בהנחיית המעצב רונן לוין, ועוצב בהשראת נשים בדואיות ונשים מהמאה ה-19 לאחר המהפכה התעשייתית. גולן מספר שכבר בחופשה שבין שנה ג' ל-ד' נסע ללמוד רקמה בדואית אצל נשות לקיה בנגב. הוא טייל בכפרים שבסביבה והתארח בבתיהם. "קיבלו אותי מאוד יפה. קראו לי שאטרה, שזה כינוי לאישה חרוצה", הוא צוחק במבוכה. "תמיד התפלאו שם: 'גבר רוקם בעבודת יד? איזה שאטרה!". בתצוגת הבוגרים שהתקיימה ביולי האחרון, בלטו עיצוביו של גולן בזכות עבודות יד ששולבו בפריטים לבישים, כמו שמלת תחרה שחורה מתחת למעיל פרנזים בצבע חרדל, או ז'קט שנתפר משטיח בדואי ישן שפורק והורכב מחדש, ששולב עם כותונת פסים רקומה וחצאית קטיפה ירוקה.
בדירת החדר הקטנה שלו בתל אביב, שמשמשת גם כסטודיו, חולקים יחד מגהץ תעשייתי וטוסטר אובן מדף אחד צמוד למיטה, שמתחככת בקולב ארוך ועמוס בפריטי לבוש שהוא משכיר ללקוחות במחירים שמתחילים ב-2,000 שקל (קובי גולן: 054-4913009). בבוטיק צ'וצה בשינקין בתל אביב ניתן למצוא גם פריטים בעיצובו למכירה.
בימים אלו הוא שוקד על קולקציה נוספת של פריטי ערב, לצד פריטים בהזמנה. "אני תמיד מנסה לתת אינטרפרטציה עכשווית לנושא האתני", הוא מסביר. "מצד אחד, זה יתרון גדול, כי הוא מאפשר לי שפה ייחודית, אבל החיסרון שזה דורש זמן עבודה ממושך. אני אעשה את זה עד שאשבר", הוא מחייך. "אבל תמיד אשלב בעיצוביי אלמנטים של עבודת יד. זה המאפיין שלי ולא אוותר עליו".
הקולקציה הנוכחית שלך עוצבה יחד עם ארבאסקה. מעבר לשפה האסתטית המשותפת, יש משמעות עבורך ביצירה משותפת של מעצב יהודי ומעצבת מוסלמית?
"אני פחות אוהב לדבר על פוליטיקה, אבל יש לזה ערך מוסף. החיבור בינינו הוא אישי, אבל אני מאמין שעצם שיתוף הפעולה מעיד על חיבור ודו קיום".
______________________________________________________
ומי המעצבים שנבחרו להלביש את איוונקה טראמפ בירושלים?
