אמה של אביטל רוקח: "מאז נדקרה
למוות בידי בעלה אני לא ישנה כלל"

אביטל רוקח נדקרה למוות בידי בעלה, שאינו כופר במעשה. מאז עברו ארבע שנים, הבעל עצור, אך המשפט לא הסתיים. מחר תפגין האם השכולה, יהודית פלד, מול הכנסת

יהודית פלד: "אביטל הייתה העיניים שלי. כל הבקשות שלה לעזרה נפלו על אוזניים ערלות. היא הייתה חסרת אונים בחייה, ואנחנו חסרי אונים מאז שהיא נרצחה" (צילום: אוהד צויגנברג)
יהודית פלד: "אביטל הייתה העיניים שלי. כל הבקשות שלה לעזרה נפלו על אוזניים ערלות. היא הייתה חסרת אונים בחייה, ואנחנו חסרי אונים מאז שהיא נרצחה" (צילום: אוהד צויגנברג)

זה קרה בספטמבר 2014 בחדר מדרגות בשכונת נווה יעקב בירושלים. אביטל רוקח, שהייתה בת 45, התגוררה שם עם אמה במשך שלוש שנים, מאז עזבה את בעלה, שמואל דטיאשווילי. על פי כתב האישום שהוגש נגדו, דטיאשווילי (51) המואשם ברציחתה ארב לאביטל בחדר המדרגות כשהוא מצויד בסכין ובגרזן, וכשיצאה מהבית לפנות ערב בדרכה להצגה, דקר אותה.

 

"הוא גרר אותה ודקר אותה באמצעות סכין מספר פעמים רב בכל חלקי גופה", תואר בכתב האישום. "המנוחה נפלה ארצה על גבה, אך הנאשם המשיך לדקור אותה כשהוא עומד מעליה. תוך כדי הדקירות ניסתה המנוחה להתגונן באמצעות ידיה מפניו, אך הנאשם הסיט את ידיה ודקר אותה בפלג גופה העליון ובראשה ובמקומות אחרים, מספר פעמים רב".

 

אמה של אביטל, יהודית פלד (71), אלמנה ואם לשתי בנות, שהתה באותה עת בבית חולים, בעקבות ניתוח בידה. בתה הבכורה חן (49) הייתה איתה, לאחר שיום קודם לכן אביטל ביקרה אותה שם, ונראתה לה בפעם הראשונה בחייה מאושרת.

 

אביטל רוקח ז"ל (צילום: אלבום פרטי)
    אביטל רוקח ז"ל(צילום: אלבום פרטי)

     

    "חברה שלי, רותי, צלצלה אליי", משחזרת פלד. "היא צרחה: 'הוא רצח אותה, הוא רצח אותה'. ברקע שמעתי את השכנה צועקת: 'היא מתה? היא מתה?' וישר הבנתי. קרעתי את האינפוזיה מהיד וחן ואני התחלנו לרוץ, רצינו להספיק לראות אותה, אבל כשהגענו ראינו רק שובל ארוך של דם ואמבולנס מתרחק. נסענו אחריו, הגענו לבית החולים ושם התמוטטתי. צעקתי לה: 'אביטל, קומי, קומי שאני אקח אותך הביתה'. לקח לי זמן לקלוט שהיא כבר לא תקום".

     

    דקות לאחר המעשה נראה דטיאשווילי כשידיו מגואלות בדם. הוא תועד על ידי צוותי הטלוויזיה שהגיעו לזירה כשהוא יושב בתחנת אוטובוס סמוכה, נעצר מיד, וזמן קצר לאחר מכן הוגש נגדו כתב אישום, אבל הדיונים הרבים שנערכו מאז בבית המשפט לא הובילו להרשעה.

    דטיאשווילי אינו כופר במעשה, אך טוען שלא היתה לו כוונה לרצוח את רוקח, הגם שהגיע לזירת הרצח כשהוא מצויד בסכין ובגרזן

    דטיאשווילי אינו כופר במעשה, אך טוען שלא היתה לו כוונה לרצוח את רוקח, הגם שהגיע לזירת הרצח כשהוא מצויד בסכין ובגרזן. כבר בתחילת משפטו ביקש לשנות את האישום להריגה בלבד, אך לא נענה.

     

    פלד, הסובלת ממחלת ריאות קשה, לא מחמיצה שום דיון בבית המשפט, מגיעה עם בלון החמצן הצמוד שלה, ומתאכזבת בכל פעם מחדש לגלות שחתנה מצליח להביא שוב ושוב להארכת המשפט.

     

    חששה לאבד את עבודתה

    הכתובת, כמאמר הקלישאה, הייתה על הקיר. ב־28 באוגוסט 2014, שבוע לפני הרצח, ולאחר שאיים עליה שיפגע באמה ובאחותה, היא ביקרה בביתו כדי לנסות לדבר ללבו ולבקש ממנו להפסיק להטריד אותה. באותו ביקור תקף אותה שוב, היא ברחה ומיהרה להגיש נגדו תלונה במשטרה. דטיאשווילי נעצר ושוחרר לאחר יממה בתנאים מגבילים, כולל צו הרחקה. באותו יום שלחה לאמה מייל המיועד לילדיה, שבו כתבה: "ילדים יקרים שלום, אוהבת אתכם מכל לבי, אל תכאבו בבקשה, תדאגו אחד לשני, מצטערת שהלכתי מוקדם מדי ולא

    שבוע לפני הרצח, כתבה אביטל רוקח לילדיה: "ילדים יקרים שלום, אוהבת אתכם מכל לבי, אל תכאבו בבקשה"

    נשארתי לעזור לכם ולהיות בשבילכם כאן... תמשיכו את החיים שלכם ותשתדלו להיות בסדר עם סבתא ולעזור לה. אני הלכתי לישון, אין ברירה אחרת, תשמרו על לאקי ורוקי, חייכו, אוהבת מכל הלב והנשמה, אמא".

     

    "היא ידעה שהוא ירצח אותה בסוף", אומרת האם. "הוא רצח את נשמתה יום־יום. עשרות פעמים היא הגיעה אליי מוכה וחבולה באמצע הלילה. יש תיקים על זה במשטרה, היא העידה בקולה והכל מתועד".

     

    במהלך חייהם המשותפים נעצר דטיאשווילי כמה פעמים בעקבות תלונותיה של אשתו. גם שבוע לפני הרצח הוא נעצר בעקבות תלונה נוספת שלה נגדו, ושוחרר לאחר יממה בתנאים מגבילים, כולל צו הרחקה. לא פעם הציעה לה המשטרה להתפנות עם ילדיה למעון לנשים מוכות, אך היא סירבה כיוון שחששה לאבד את מקום עבודתה. "היא עבדה כמנהלת חשבונות ואהבה את העבודה שלה", מספרת האם. "הבוס שלה מאוד אהב אותה ואפילו רצה לשלוח אותה ללמוד ראיית חשבון, היא ממש חיכתה לזה".

     

    עכשיו רוצה האם החולה לראות את חתנה בא על עונשו. מחר (10 במאי) היא תפגין מול הכנסת, במטרה להביא לסיומו של המשפט. ההפגנה נתמכת על ידי ארגון "התשמע קולי" לנפגעי עבירות המתה, שדולת הנשים ו"עוד מלא ארגוני נשים שיגיעו גם", מבטיחה האם.

     

    בפוסט מצמרר בפייסבוק, שזכה ליותר מ־5,400 שיתופים, היא קראה לגולשים להצטרף אליה:

     

     

    "אנא, הקשיבו לזעקתי, ואם יש אדם או ישות היכולים לעזור, ואפילו רק בשיתוף, אנא עזרו. בתי הקטנה, אביטל שלי, נרצחה בידי הפרוד שלה לפני כשלוש וחצי שנים והסוף אינו נראה באופק. במשך חייהם המשותפים עינה אותה, ולא הפסיק לפגוע בה. היא נפרדה ממנו ועברה לגור איתי, הוא היה אובססיבי, חשב שהיא חפץ השייך רק לו, והוא רצח אותה כי לא רצתה לחזור אליו. היא נרצחה בדקירות סכין, ליתר דיוק 52 דקירות סכין. דמה נשפך על הארץ. מאז אני לא ישנה, לא מפסיקה לבכות ולספוד לבתי הקטנה היקרה, וצדק אין, הרוצח האכזר עדיין מסתובב בבתי המשפט ועושה שם כבשלו. לרוצח הנורא זכויות רבות בזמן שילדיה של בתי כואבים ומפורקים. הוא דוחה את המשפט, ואנו משלמי המסים ממשיכים לשלם, הוא הולך לבדיקות פסיכיאטריות ונוירולוגיות חוזרות ונשנות שלא לצורך והמדינה משלמת".

     

    "אלו הם חוקי המדינה האבסורדיים, חוקי השמירה על הרוצחים, חוקי סדום ועמורה, חוקים מעוותים המגינים על זכויות הרוצחים ושוכחים את זכויותיהם של החלשים, של ילדי הנרצחות ושל אמהותיהן. אני רוצה להפגין, יחד עם בתי הבכורה ועם כל מי שירצה ויכול לבוא להשתתף ולעזור. בואו בהמוניכם ונעשה סוף, בואו איתי בכל הכוח ונפגין את המוות האכזרי של אביטל ונשים נוספות. אנחנו נהיה שם ומי שיבוא שיבורך!"

     

    הילד ישן במגלשה

    אביטל ושמואל הכירו בשכונת קריית מנחם, שבה שניהם התגוררו, עוד בילדותם. כשהתחילו לצאת היא הייתה בת 14 והוא בן 16. "בפעם הראשונה שהוא נכנס אליי הביתה, ראיתי שהוא לא מתאים. אמרתי לה: 'הוא לא בשבילך'", מספרת האם.

     

    למה, מה ראית?

    "היה לו פה מלוכלך. לפי צורת הדיבור שלו כבר הבנתי שהוא לא בשבילה. מה שקרה בסוף - ידעתי שזה יקרה. כמעט מתחילת הקשר שלהם ראיתי את ההשפלות, את המכות, ידעתי שזה לא ייגמר טוב. פעמיים היא נכנסה להיריון ופעמיים הוא רצה שהיא תפיל והיא עשתה

    "כמעט מתחילת הקשר שלהם ראיתי את ההשפלות, את המכות, ידעתי שזה לא ייגמר טוב"

     את זה. כשהיא נכנסה להיריון בפעם השלישית לא רציתי שהיא תעשה הפלה, חששתי שהיא לא תוכל להיכנס יותר להיריון, והבטחתי לה שאני אגדל את הילד, רק שלא תפיל. קניתי לה חדר ילדים שלא היה כמותו. כשהיא ילדה הם לא היו ביחד, אבל אחרי הלידה שמואל ביקש לבוא לראות את הילד והיא הסכימה, וככה הוא נכנס עוד פעם לחיים שלה. מזונות הוא לא נתן, אבל לבוא אלינו כל יום, זה כן. שנה וחצי אחרי הלידה הם התחתנו".

     

    רוקח ודטיאשווילי עברו לדירה שפלד רכשה למענם, ונולדו להם שלושה ילדים: נאור (28), שגיב (25) ותמר (21). "היא עבדה בהנהלת חשבונות ופרנסה את הבית, הוא לא עבד", מספרת האם. "כל היום ישב בבית בטן־גב וכל הזמן היו לו טענות למה הבית לא מסודר, למה אין אוכל. היא הייתה חוזרת מהעבודה והוא היה נופל עליה עם תלונות וטענות. הוא הרחיק אותה מהילדים, רצה אותה רק לעצמו, קינא לה בצורה חולנית. היא הייתה מטיחה את הראש שלה בקיר מרוב תסכול, כי היא לא יכלה לענות לו, בגלל שהיא פחדה על הילדים, שגם הם סבלו מהאלימות שלו".

     

    שלושת הילדים התראיינו בתוכנית "המקור", ששודרה בערוץ עשר לפני כשנתיים. נאור, הבכור, סיפר בתוכנית שכשהיה כבן עשר, ישן פעם ברחוב. "פתאום באמצע הלילה שמעתי דפיקה בדלת", משחזרת פלד. "פתחתי וראיתי אותו מלווה בשני שוטרים, רטוב ורועד מקור. הם סיפרו שמצאו אותו בתוך המגלשה בגן הציבורי, ישן בגשם. לקחתי אותו ישר למקלחת חמה, הלבשתי אותו בפיג'מה והכנסתי אותו למיטה, וכשיצאתי מהחדר ראיתי את השוטרים יושבים ומחכים לי בסלון. אמרתי להם: 'אל תדאגו, הילד בסדר', והם לא רצו ללכת מרוב שהם היו המומים. השארתי אותו אצלי כמה חודשים טובים".

     

    אמא שלו ידעה שהבן שלה נמצא ישן במגלשה בגשם?

    "היא לא יכלה לעשות כלום. היא הייתה מאוימת, מבוהלת, מפוחדת, הוא איים עליה שהוא יהרוג אותה ואת הילדים אם היא תגיד משהו. גם עליי הוא איים פעם ברצח, ולא התלוננתי כי פחדתי שזה יבוא עליה. לא פעם ולא פעמיים היא הגיעה אליי חבולה כולה, ובכל פעם הוא

    "הוא איים עליה שהוא יהרוג אותה ואת הילדים אם היא תגיד משהו. גם עליי הוא איים פעם ברצח, ולא התלוננתי כי פחדתי שזה יבוא עליה"

     החזיר אותה באיומים. היא הגישה נגדו תלונה במשטרה, חזרה בה וביטלה. היא פחדה על הילדים שלה, פחדה על אחותה, פחדה עליי. באחת הפעמים שהיא ברחה לו, היא החזיקה אצלי מעמד שמונה חודשים, והוא לא הפסיק לבלבל לה את המוח עד שהיא חזרה אליו. לא יודעת איך הוא הצליח לסובב אותה. זה היה ב־2006, שמונה שנים לפני הרצח, וכשהיא הלכה שלחתי לה מכתב שבו כתבתי: 'את לא רואה את התהום, תיזהרי'".

     

    בסופו של דבר היא ברחה לו ולא חזרה.

    "כן, ב־2010 היא עזבה אותו סופית. היא דפקה לי בדלת באמצע הלילה, פתחתי ונחרדתי. הכותונת שהיא לבשה הייתה מלאה בדם. אמרתי לה: 'זהו זה, עד עכשיו נתתי לך לחזור אליו, אבל די, לשם את לא חוזרת ולא משנה מה הוא יעשה'. היא הגישה נגדו תלונה במשטרה ופתחה תיק ברבנות. היא אמרה: 'אין שום כוח בעולם שיחזיר אותי לשמואל, אעדיף את המוות'. ביום ראשון היא הייתה צריכה לקבל את הגט, ביום חמישי שלפני הוא רצח אותה".

     

    איך היו החיים שלה אחרי שהיא עזבה סופית?

    "היא חיה אצלי עם הילדים מאז שהיא עזבה אותו. אחרי שלוש שנים אמרתי לה: 'די, אביטל, תתחילי קצת לחיות. את עוד צעירה ויפה, את צריכה להכיר מישהו'. היא יצאה עם בן זוג תקופה קצרה, ואחר כך עם עוד אחד, אבל שמואל עקב אחריה. פעם הוא עלה לאוטובוס

     בעקבותיה וגנב לה את הטלפון. הוא העתיק וצילם את כל ההתכתבויות שהיו לה בנייד והתחיל לשלוח הודעות לכל בני המשפחה והחברים שלה. הוא הרכיב מההתכתבויות חוברת ושלח אותה לכל העולם, וגם כתב לילדים: 'אמא שלכם בוגדת ונואפת'. הוא גם כתב נגדה פוסטים בפייסבוק, קילל ותייג את החברים שלה ואת בני המשפחה".

     

    ניסית לדבר איתו בתקופה הזאת?

    "בטח, הוא בא לפה ודרש לדבר איתה, ובכל פעם שביקשתי ממנו ללכת, הוא היה עונה לי בקללות, צעקות ואיומים".

     

    ירידת מים בשלג

    פלד היא אישה למודת סבל. ילידת טוניס שעלתה עם הוריה לארץ בגיל חצי שנה. כשהייתה בת שלוש אמה נפטרה, והיא נשלחה לבית היתומות "וינגרטן" בירושלים מבלי שנאמר לה דבר על מותה. כשהייתה בת שבע אביה, שנישא בשנית, בא לקחתה וסיפר לה שהיא הולכת לפגוש את אמה. "כל הדרך התרגשתי לפגוש את אמא, לא ידעתי שהיא מתה. כשהגעתי הביתה אבא שלי הציג לי את אשתו ואמר לי שהיא אמא שלי, רצתי אליה אבל ראיתי שהיא לא מחבקת אותי ולא ניגשת אליי. הבנתי שמשהו לא בסדר, אבל עדיין לא סיפרו לי כלום. לקח לי זמן להבין שהיא לא אמא שלי. נולדו להם ילדים ואני הרגשתי שאליי לא מתייחסים. הייתי מסתובבת ברחובות. לא הייתי עצובה, כי חשבתי שזה הגורל שלי. חייתי בתקווה שיום אחד אתחתן ותהיה לי משפחה משלי".

     

    אבל גם כשהתחתנה, הנישואים לא הביאו איתם שקט ושלוה, וכשהייתה בהיריון בני הזוג נפרדו והיא מצאה את עצמה ישנה ברחובות ירושלים. "כשנהיה קר מצאתי לי מקום על הגג של פנסיון 'קליין' בקינג ג'ורג'. בבוקר הסתובבתי בשוק, חיפשתי אוכל בפחים, ובלילה הייתי עולה לגג מבלי שיבחינו בי וישנה שם. הגעתי לחודש שמיני בלי בדיקות ובלי כלום, ומישהי שראתה אותי ברחוב אמרה לי שאני חייבת ללכת לטיפת חלב. איך שהאחות ראתה אותי היא הבינה שמשהו לא בסדר וצלצלה לרווחה. הגיעה מיד עובדת סוציאלית בשם עדינה לוי, שהייתה מלאכית טהורה. היא נתנה לי תלושים למסעדה וכסף לשכור חדר, אבל לא רציתי להשתמש בכסף, רציתי לשמור אותו כדי לקנות דברים לילדה, והמשכתי לישון על הגג עד הלידה".

     

    יהודית פלד. כשהייתה בהיריון נפרדה מבעלה ומצאה את עצמה ישנה ברחובות ירושלים (צילום: אוהד צויגנברג)
      יהודית פלד. כשהייתה בהיריון נפרדה מבעלה ומצאה את עצמה ישנה ברחובות ירושלים(צילום: אוהד צויגנברג)

       

      ישנת בחוץ עד הלידה?!

      "עד הלידה. ביום הלידה היה שלג בירושלים. שכבתי כרגיל על הגג, ופתאום הרגשתי כאב בטן שהלך והתגבר. הייתה לי ירידת מים ולא ידעתי מה זה, חשבתי שאני הולכת למות. הייתי לבד, רעדתי מקור, לא רציתי למות על הגג אז התחלתי למשוך את עצמי למטה, ותוך כדי

      "הייתה לי ירידת מים ולא ידעתי מה זה, חשבתי שאני הולכת למות"

      זחילה אני רואה שובל ארוך של דם – אחרי ירידת המים התחיל לי דימום. לא יודעת איך מצאתי את עצמי למטה, שוכבת על השלג, מחכה למותי. הרחובות היו שוממים, נפש חיה לא הייתה שם, אבל הייתה עליי השגחה מאלוהים, ונתקע רכב בשלג לא רחוק ממני. נהג הגרר שהגיע לחלץ את הרכב ראה אותי שוכבת על השלג מלאה דם, והיה בטוח שמישהו פגע בי. הוא הזמין משטרה ולקח אותי להדסה. הייתי כבר עם כמעט 40 מעלות חום, בערתי כולי, לקחו אותי ישר לחדר הלידה ותוך שעה ילדתי את חן. אם הנהג הזה לא היה עובר שם, הייתי יולדת אותה על השלג ולא היינו שורדות את הלילה".

       

      ואז ילדת את אביטל.

      "חזרתי לבעלי רק בגלל שרציתי שתהיה לי עוד בת, היה לי חשוב שתהיה לחן אחות, כי אני גדלתי לבד והייתי לבד בעולם. חן ואביטל גדלו כמו תאומות, הן היו כל הזמן ביחד, כמו מגנט. אביטל נולדה שנה וחודשיים אחרי חן, ותכף אחרי זה התגרשנו".

       

      ממה התפרנסת?

      "עבדתי בחלוקת מזון לחולים בהדסה עין־כרם ובלילה עבדתי בבר. עבדתי מסביב לשעון כדי לקנות בית לי ולבנות, שלא יגדלו ברחובות כמוני. היום אני נכה מאה אחוז, צמודה למכונת הנשמה, 70 אחוז מהריאות שלי לא עובדות. הכי מתסכל אותי שההיסטוריה חזרה על עצמה".

       

      איך שיקמת את החיים שלך?

      "התחתנתי שוב, אבל בעלי השני לא חי הרבה זמן, שלוש שנים אחרי שהתחתנו הוא נפטר. אני גידלתי את הילדות האלה לבד, עכשיו את מבינה את האסון שקרה לי? הן לא היו רק הבנות שלי, הן היו כל העולם שלי, הן היו עין ימין ועין שמאל, ועכשיו חסרה לי עין. מאז האסון אני

      לא ישנה בלילות, רק בוכה ובוכה, העיניים שלי שורפות. הלכתי לרופא עיניים והוא אמר לי: 'גברת, תפסיקי, עוד מעט תהיי עיוורת'. עניתי לו: 'דוקטור, אני את העיניים שלי כבר נתתי'. אביטל הייתה העיניים שלי, והיא נרצחה. כל הבקשות שלה לעזרה נפלו על אוזניים ערלות. היא הייתה חסרת אונים בחייה, ואנחנו חסרי אונים מאז שהיא נרצחה".

       

      הידיעה בעיתון, 5.9.2014
        הידיעה בעיתון, 5.9.2014

         

        איך נולד הרעיון להפגנה?

        "המשפט נמשך ונמשך, ואני לא רואה את הסוף באופק. יום אחד עדכנו אותי מהסנגוריה הציבורית, ואמרו שדחו שוב את המשפט, הפעם בגלל שהוא ביקש בדיקה של נוירולוג. הייתי בשוק, צעקתי: 'עד מתי יסחבו את זה, לא יכול להיות שהוא משחק עם המערכת ואף אחד לא עוצר אותו'. באותו רגע העליתי את הפוסט לפייסבוק, רציתי שכל עם ישראל יצטרף לזעקה שלי. על מה ולמה לתת לו נוירולוג אחרי שלוש שנים וחצי של משפט? כשבדקו את השפיות שלו קבעו שהוא כשיר לעמוד לדין".

         

        בכל מקרה הוא עצור עד תום ההליכים.

        "עד שהוא לא יורשע אנחנו לא יכולים להתמודד באמת עם האובדן, כי אנחנו עדיין חוששים מהאיש הזה. אני אישה חולה ואני מתחננת לעזרה. הילדים של אביטל שבורים ומרוסקים, אני לא יודעת אם אי פעם הם יוכלו להשתקם מהאסון הזה. אחרי הרצח הם המשיכו לגור

        "הילדים של אביטל שבורים ומרוסקים, אני לא יודעת אם אי פעם הם יוכלו להשתקם מהאסון הזה"

        אצלי תקופה, ואז עברו לדירות משלהם. אבא שלהם מניפולטור, כל הזמן מבקש דחייה מסיבה אחרת, הוא קיבל הגנה משפטית מהמדינה וכל פעם מפטר את עורך הדין שנתנו לו מכל מיני סיבות. בדיון האחרון, שהיה השבוע, הוא שוב ניסה לפטר את עורך הדין החדש שלו, והשופט אמר לו: 'החלפת כבר כמה עורכי דין, עד כאן'. הוא קבע דיון הוכחות לאמצע יוני, ואז פנה אליי והתנצל על הסחבת".

         

        אם השופט בכבודו ובעצמו מתנצל, למה את צריכה להפגין?

        "כי אני כבר לא מאמינה במערכת. את מכירה את זה שאת רוצה לצעוק, אבל יודעת שאף אחד לא שומע? אני רוצה להגיע לחלונות הכי גבוהים עם הצעקה שלי, שהשרים ישמעו ואולי יעשו משהו עם החוק שמאפשר לאדם שרצח את אשתו ועינה אותה במשך שנים, לסחוב את המערכת במשך ארבע שנים, והכל על חשבון המדינה".

         

        ההפגנה תתקיים מחר (10.5) מול הכנסת החל מ-10:00 בבוקר.

         

        הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי יחזקאל, סגנון: מזל חסון)
        הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי יחזקאל, סגנון: מזל חסון)
         
        הצג:
        אזהרה:
        פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד