ניקול רזניקוב מכירה את בית החולים "העמק" בעפולה, עיר הולדתה, מקרוב. אפילו מקרוב מאוד. חלק ניכר מילדותה עבר עליה באשפוז במחלקות הפנימיות. "כשהייתי ילדה חליתי במחלת עור נדירה", היא מספרת. "המערכת החיסונית שלי נחלשה מאוד וסבלתי מהרבה זיהומים. זו הייתה בעיקר תקופה של בדידות. אין דבר בודד יותר מלבלות את יום שישי במחלקה, וזה לא משנה אם את ילדה או קשיש ערירי. העצב הוא אותו עצב".
אבל מי שיפגוש אותה היום, תלמידת כיתה י"ב במגמת תקשורת בתיכון ניר העמק, ובעיקר מלכת יופי טרייה, לא יזהה בה את הילדה העצובה ההיא. רזניקוב (18) היא פצצת אנרגיה. יורה משפטים וביטויים לשוניים מקוריים בקצב, צוחקת, שרה ומודיעה לכל הנוכחים "הגעתי". "זה הכל בגלל השנים האלה בבתי החולים", היא מסבירה. "הבנתי שצריך לחיות עכשיו, בכל הכוח, בשמחה, וגם לעזור למי שצריך. עד היום אני מתנדבת בבית חולים, מבקרת חולים בודדים, מביאה להם אוכל ומשמחת אותם. באתי לתחרות הזו בשביל שני דברים: לייצג את המדינה שלי הכי טוב שאפשר, ולהאיר זרקור על החלקים החלשים בחברה הישראלית".
מי למשל?
"חולים שנמצאים לבד בבתי חולים, כמו שאני הייתי לדוגמה".
למה היית לבד?
"כי לא תמיד ההורים שלי יכלו להיות איתי 24 שעות ביממה. היום אני רואה בעצמי מודל לחיקוי לדור הבא, ואת הכוח שהכתר והתפקיד הזה נותנים לי אני רוצה לנצל כדי לעשות שינוי לטובה. כשאת בבית חולים, ואז בא אלייך מישהו שמח שרוקד ומדבר, את מרגישה חיה. אני רוצה שכולם ירגישו את זה. אני רוצה להשתמש בטייטל כדי לעשות דברים טובים. מבחינתי, לגרום לבנאדם עצוב לחייך, זה הכי שווה בעולם. הרי לא עשיתי משהו קריטי, לא הפכתי עולמות, בסך הכל הגעתי. אני אתחיל מהדברים הקטנים ונראה לאן הכתר ייקח אותי".
איך הגעת לתחרות?
"תמיד הייתי ילדה יפה. אנשים היו ניגשים אליי ואומרים לי: 'למה את לא עושה עם עצמך כלום?' ולפני שנתיים התחלתי קצת הפקות אופנה, קצת טסטים, לא משהו רציני. חיכיתי לתחרות הזו, אבל לא האמנתי שאגיע לשלב הזה. חשבתי: 'נו, בואי ננסה את המזל שלנו'".
מה זה הביטחון העצמי הרעוע הזה? לא רואים עלייך.
"יש לי ביטחון עצמי עצום, אבל אני באה מהפריפריה והדברים האלה תמיד נראו כאילו הם רחוקים ממני שנות אור. האם אפשר להיות דוגמנית בעפולה? אני חושבת שכן. אין סיבה שלא. אני מייצגת את העיר בכבוד ובגאווה. אנשים פוגשים אותי ברחוב ומזהים אותי וזה די מוזר לי. בבית הספר היסודי שבו למדתי יש לי מועדון מעריצים. פתחו לי עמודי הערצה באינסטגרם, רצו שאבוא לבקר אותם. ראש העיר, סגן ראש העיר, כולם מפרגנים לי".
איך ההורים הגיבו כששמעו שנרשמת לתחרות?
"הם עפו באוויר. אמא שלי לא הייתה ממש בעד, היא פחדה שאתאכזב. אבא שלי, מהיום הראשון שנרשמתי, היה בטוח שהכתר שלי. כל ההורים חושבים שהילדה שלהם הכי יפה, אבל מהרגע שהוא שמע שאני בתחרות הוא החליט שאני זוכה והתחיל לשגע אותי שזה שלי. את לא מבינה מה הוא עשה לי, הוא לא נח לרגע, זה הדבר היחיד שהעסיק אותו בשבועות האחרונים. אמא שלי הייתה לחוצה על התחרות הזו ברמות קשות, אבל שידרה רוגע. היא בטח דיברה עם אלוהים בלילה".
יש לך חבר?
"לא".
מה את מביאה לתפקיד?
"קודם כל אני יפה, כי זו התחרות, בואי נהיה ריאליים. אני מייצגת את המדינה שלי בכבוד ואני מתה על המדינה שלי. ההורים שלי עלו לכאן, אני נולדתי בישראל ואין לי ארץ אחרת. אני רוצה להביא לנו כבוד, להראות לעולם כמה אנחנו מוצלחים. אני חושבת שאני ראויה לזה. יש בי משהו נגיש וישיר ואני יכולה להוביל דעה ולסחוף אחריי אנשים למטרות טובות".
- הראיון המלא עם מלכת היופי ניקול רזניקוב ועם נערת ישראל מיכל מורדוב מתפרסם בגיליון "לאשה" החדש, השבוע בדוכנים
