הטיילת היפה שמחברת את יפו לתל אביב הומה אדם, אך בשעות רבות במהלך היום, רוב מוחלט של הספסלים הפזורים לאורכה מיותמים מיושבים. איש כמעט אינו יושב על הספסלים שאינם נמצאים מתחת למצללות, משום שאינם מוגנים מפני השמש הקופחת בימי האביב האלה. לא קשה לדמיין מה יקרה שם בחודשי השמש הלוהטים שמתקרבים אלינו.
פתרון טוב, טבעי ומקיים לבעיה הזו יכול להיות נטיעת עצים מצלים. מי שמטייל בימים אלה בטיילת יכול לראות, שחלק ממנה חסום למעבר בגלל העבודות לשדרוגה. האם המתכננים שילבו עצים חדשים בתוכנית שלהם? כן, בסמוך למדרכה כבר רואים גומות ובורות, שבחלקם כבר ניטעו עשרות שתילי עצים, אך למרבה הצער מדובר בעצי דקל. הם אמנם יפים וציוריים, אבל לא יעניקו למבקרים הגנה מספקת מהשמש הקופחת.
למה העיריות ממשיכות להתעלם מהצורך הדחוף שלנו בצל במרחב הציבורי?
צל מציל חיים
כמות ואיכות הצל במרחב הציבורי משפיעים באופן משמעותי על בריאות הציבור, אם מדובר במניעת סרטן העור, ואם בהגברת פעילות גופנית במרחב הפתוח והסתמכות על הליכה כדרך התניידות משמעותית. בעשור האחרון ראו אור עשרות מאמרים, כתבות, מסמכי מדיניות ואפילו תערוכות עיצוב עירוני שמראים כיצד המחסור בצל פוגע בבריאות הציבור.
חשיפה לקרינת השמש האולטרה-סגולה היא אחד מגורמי הסיכון המשמעותיים להתפתחות המלנומה הממאירה ובישראל מאובחנים למעלה מ-1,500 מקרים חדשים של מלנומה ממאירה מדי שנה. חוסר בפעילות גופנית גם הוא מושפע באופן ישיר מכמות הצל במרחב הציבורי, ומהווה גורם סיכון דומיננטי למחלות לא-מדבקות כגון שבץ, סרטן וסכרת. מחקרים ושאלונים רבים מצביעים על כך שתנאי האקלים הם משמעותיים ביותר בהחלטה אם להתנייד בהליכה, לרכוב על אופניים או להימנע משני אלה.
קיימים יתרונות רבים אחרים, כגון הורדת הטמפרטורה, תופעת אי החום העירוני ועוד השלכות רבות על הסביבה העירונית. מכאן, שבישראל שטופת השמש ההחלטה להשקיע מיליוני שקלים דווקא בעצים שלא מספקים צל כלל - נראית תלושה מהמציאות.
עיריית ת''א-יפו: אין עצים מתאימים
לכאורה, עיריית תל אביב-יפו היא אחת המובילות בישראל בתחום ההצללה. רק בקיץ האחרון הכריזה על תחרות "צל אביב", בשיתוף המועצה הישראלית לבניה ירוקה והמשרד להגנת הסביבה, שבה נקראו אדריכלים ומעצבים להציע פתרונות הצללה בצמתים נבחרים בעיר (קרנות רחוב, איי תנועה וכו'). ואולם, העירייה לא התחייבה ליישם את פתרונות ההצללה שזכו.
בנוסף לתחרות המתוקשרת, יש בעירייה ניסיון מסוים להתמודד עם המחסור בצל ברחובות. הוועדה המקומית לתכנון ובנייה אישרה לאחרונה מדיניות, שתחייב יזמים ומתכננים לדאוג לצל בפרויקטים עתידיים במרחב הציבורי המיועד. ההנחיות נותנות העדפה ברורה לצל עצים, ומכתיבות הצללה של 80 אחוז משטח המדרכה באחד מצדי הרחוב, ו-40 אחוז משטח המרחב הציבורי בכיכרות .
מדוע אם כך העירייה ממשיכה לנטוע עצי דקל בטיילת, דווקא במקום שבו כל סנטימטר של צל בקיץ שווה זהב? אחת הסיבות היא שצמחים רבים אינם מסוגלים להתמודד עם האקלים הקשה בקו החוף, לנוכח הרסס התמידי של מי ים מלוחים שאינו מאפשר להם לגדול. השאלה היא אם עצי דקל, שהם ברירת המחדל בכל רחבי הארץ ומספקים צל קלוש אם בכלל, הם האופציה היחידה.
בעיריית תל אביב-יפו אומרים בתגובה, כי "לצערנו, טרם נמצא עץ רחב-נוף המתאים לגידול בקו ראשון בחוף". עם זאת, בכמה מקומות אחרים בישראל ניטעו עצים אחרים, כמו אשל הפרקים, שמגיעים לגדלים מרשימים ושנותנים צל רב אפילו בקרבה רבה יותר לקו החוף מאשר בטיילת של תל אביב (שם נוטעים את הדקלים במרחק של כ-50 מטר מקו החוף).
אשל הפרקים, פיקוס בנגלי או תות
"אין הרבה עצי צל גדולים ששורדים קו ראשון לחוף, וזאת בעיה אמיתית", מאשר אדריכל הנוף איתן עדן. "קשה לקנות עצי צל בגודל מתאים, ולכן יש צורך בתכנון לטווח של 20-10 שנה קדימה כדי לקבל קו חוף עם עצי צל. עם זאת, בהחלט אפשר להשתמש על קו החוף בעצי צל גדולים כמו אשל הפרקים, פיקוס בנגלי או אפילו עצי תות, גם אם לכל אחד מהם יש חסרונות אחרים (לפיקוס ולתות, למשל, יש בעיות לכלוך מנשירת פירות, שאפשר לפתור על ידי שתילת תותים זכרים, א"ה). אין ספק שאין הרבה מבחר בקו ראשון לחוף, אך בתכנון ארוך טווח בהחלט ניתן להשקיע בצל עצים משמעותי גם שם".
זו כתבה של זווית – סוכנות ידיעות למדע ולסביבה - המתפרסמת בערוץ האדריכלות של Xnet
צומת בן גוריון-שלמה המלך בתל אביב: כך היא תיראה בקרוב?
