מוצאי שבת. מרפסת הבית שלי ברמת־גן. נלי תגר מגיעה באוברול פועלים כחול, חולצת פסים בשחור־לבן, משקפי שמש ענקיים ובקבוק יין לבן. מובן שאני לא יכול להתאפק.
את נראית כמו צאצא של ישראל גוריון!
נלי: "באמת? חשבתי שאני נראית כמו אחת המאמינות ב'ארץ פראית מאוד'".
חזרת עכשיו מברלין. מה עשית שם?
"עזוב, סרט על לסביות. איך היה בספרד? איך היה באמריקה? אתה עוזב לאל־איי? מלא שאלות!"
מזל שאני זה ששואל את השאלות הפעם.
"אתה לא היית פה כשהסדרה ('האחיות המוצלחות שלי') יצאה!"
נכון, פספסתי את הפידבק. סכמי לי.
"בגדול, אני דמות נערצת כרגע! (צוחקת). מבחינתי אני בשיא, אני מאוד מרוצה מהתוצאה. ראיתי שלושה פרקים ביום, לא הכל בבת אחת, ומאוד אהבתי. אני מקבלת תגובות מטורפות, כותבים לי כל הזמן באינסטגרם ובפייסבוק. ישבנו עם כל המשפחה וראינו את פרק 9, הפרק על החוויה הצבאית של מידד, והבעל של אחותי אמר: אני צריך הפסקה לפני הפרק הבא. זה היה אגרוף לבטן. ו'סיגפו' חזר לפלייליסט בזכות הפרק. 'בית הבובות' חזרו! תראה מה עשית".
את בתקופה של אהבה עצמית.
"תקופה של שפע. חוויתי חוויות משוגעות השנה, יחד עם חרדות משוגעות. כל פעם שאני עם חרדה אני אומרת לעצמי: כמה עשירה אני הולכת להיות... מה אני אעשה עם כל הכסף?"
החרדות הן תמיד כלכליות?
"לא רק. שקלתי לסגור את הפייסבוק שלי מרוב שאני כבר לא יכולה לקרוא דברים. יש לי חרדות שלא תהיה ישראל".
יש לך דרכון זר?
"כן, של המדינה המצליחה בעולם: בולגריה!"
מלך בולגריה הציל יהודים במלחמת העולם השנייה.
"נכון, אבל המצב של בולגריה לא טוב, הם לא תרמו הישגים לעולם בשום צורה. תמיד היו אומרים שאנחנו מזרחים. אבא שלי היה מצביע לליכוד, ברמת חן רק אנחנו והשרת הצבענו ליכוד, חשבנו שאנחנו מזרחים והגענו למסקנה שבולגריה היא כמו מדינת ערב".
יפה לראות שאת גם ליברלית שמאלנית וגם גזענית. משלבת יפה בין שני העולמות.
"אתה יודע? זה נכון! אני רוצה שיהיה שלטון כזה, שבאלימות יכריח את האנשים להתנהג בסדר ולהיות ליברלים, בכוח! מה אתה חושב?"
שאת מטומטמת. פוליטיקה מעניינת אותך?
"זה לא מעניין אותי, פוליטיקה כפוליטיקה, אבל אני מרגישה שיש לתמוך בעשיית הטוב. לא באתי מבית של שמאל בכלל, ההפך הוא הנכון, מה שספגתי מהבית זה 'לא אוסלו' וכאלה. זה כמו מישהו חילוני שמגלה את הדת, ולא מכיר אותה מהבית. כשהצבעתי לעבודה, הכי שמאל שהצבעתי בחיים, אמא שלי התחרפנה".
עניין החרדה הכלכלית, למה זה כל הזמן צף?
"ביום האישה הזמינו אותי לכל מיני הרצאות, אמרו לי: 'דברי על נשים וכסף', דברים שאין לי מושג בהם, שאני בעצמי לומדת. אני הדור הראשון שנולד לאמא עורכת דין קרייריסטית וגם לי יש קריירה, אז אני עוד לומדת את זה.
"בכל אופן, אני חושבת שהחרדות הכלכליות זה בגלל מה שחוויתי כילדה. לא היינו עשירים אבל היה סבבה בבית, הייתה תחושה של יש, של שפע. ואז אבא שלי חלה ושקע בתרדמת כשהייתי בתיכון והכל התהפך במהירות. מאוד קל במדינה שלנו ליפול ממעמד הביניים לתחתית".
זה היה ברמה של לספור את השקלים?
"ממש. במסיבת הסיום בתיכון אפילו לא חשבתי לבקש מאמא שלי כסף לשמלה. עכשיו זה יישמע הכי בכייני, המשפחה שלי תגיד: 'מה את אומרת על אבא דברים בעיתון?' הלכתי ולקחתי שמלה מאחות של חברה".
איך פספסתי אותך? איך לא היינו יחד בבליך? איזה כיף אם היינו יחד...
"ראית שכתבתי פוסט?"
אני כבר לא בפייסבוק לשמחתי.
"אני מתה גם, אבל אין לי אומץ. כתבו עליי ב'הארץ': 'פעם זה היה מעצבן חמוד, עכשיו זה רק מעצבן'. אז כתבתי בפוסט: 'ככה זה, בהתחלה את חמודה, ואז, כשאת מתחילה להגיד מה שאת רוצה, את מעצבנת'".
"אני נשואה לבודהה (כינוי של איתן בעלה המואר, ג"א), שאומר לי: בואי נלך לראות את השקיעה. אני עונה: מה? לראות את השקיעה ביום רביעי? חשבתי שזאת חוצפה, לא יכולתי להאמין! אז אין ספק שבחרתי בזוגיות עם אדם שפנאי חשוב לו והוא לא מרגיש אשמה כמוני. אנחנו מגיעים ליוון, לאי, והוא נשכב! אני קודם כל: איפה יש רפטינג? איפה יש קיאקים?"
כי חייבים לעשות דברים!
"אני אוהבת להתנסות בדברים חדשים. לפעמים אני קוראת כתבה על טינקרבל (השחקנית רוית רוזן), פרשה למדבר, חיה בבריכת בוץ, למה אני לא יכולה להיות ככה? למה אני צריכה את השאיפות האלה? למה? אני אגיד לך למה! המנוחה מעוררת מחשבות טורדניות".
את רוצה שהעבודה תסיח את דעתך?
"בדיעבד אני חושבת שזה היה מדהים שילדתי וישר חזרתי לצילומים. זה פתר לי את כל משבר ההורות, זה פשוט השתלב בחיים שלי".
למה בחרת בשם רשי?
"על שם רש"י, הפרשן. אנשים אומרים: 'אה, כתב רש"י', אבל זה הרבה מעבר לזה. הוא היה אדם גדול. אני מרגישה שזו הברקה. שמעתי את השם לפני כמה שנים כשהייתי בארצות־הברית, פגשנו משפחה רחוקה והיה שם בחור בשם רשי. השם היכה אותי בעוצמה. אבל בכלל לא חשבתי שיהיה לי בן. הלכתי להמון קוראות בקפה, קוראות באורז וכולן אמרו שתהיה לי בת. כשהתגלה שיש לי בן, זה תפס אותי בתדהמה.
"איתן, בעלי, לא התחבר לאף שם שהצעתי. קשה למצוא, כי השמות של הבנים נהיו שמות של בנות. פגשתי אפילו עוז הבת. ואחותי תפסה את השם של אבא שלי, רפאל. ואז פתאום אמרתי לאיתן: מה דעתך על רשי. הוא לא הביע התנגדות, שזה כבר היה טוב. ואז הייתה לו נסיעה לאל־איי והצעתי לו לפגוש שם את רשי האמריקאי. הם אכן נפגשו, ורשי אמר שהוא חווה את השם הזה כמתנה. גם אני חווה את השם שלי כמתנה. קוראים לי ככה על שם סבתא שלי. כך שלא יכולתי לקרוא לבן שלי בשם רגיל כמו יניב".
- הראיון המלא עם נלי תגר בגליון "לאשה" החדש, השבוע בדוכנים
