אחרי שזכו להכרה בינלאומית כשתכננו את ״השמש השוקעת אל הים״ - הספרייה הלאומית באלכסנדריה - לוקחים אנשי משרד האדריכלות הנורווגי "סנוהטה" את המטאפורה צעד אחד קדימה. בחודש שעבר פרסם המשרד הדמיות למסעדה חדשה, שתשקע אל מתחת לים. המסעדה תמוקם בנקודה הדרומית ביותר בנורווגיה - בכפר באלי שבמחוז לינדסנס, כ-300 קילומטרים מדרום לאוסלו, עיר הבירה שבה תכנן משרד האדריכלים את בית האופרה.
לדברי האדריכלים, זו תהיה המסעדה התת-ימית הראשונה באירופה. מסעדות כאלה קיימות באתרי תיירות במדינות אחרות, למשל בדובאי ובאיים המלדיביים. יש לקוות רק כי הניסיון יצליח יותר מהגרסה הישראלית, מבנה ״כוכב הים״ בחוף הצפוני באילת, שנפתח גם הוא כ״מסעדה התת-ימית הראשונה באזור״, ועומד נטוש זה שנים רבות, לא לפני ששימש לתקופה כמועדון חשפנות.
לאחרונה פורסמה תוכנית להפוך את המבנה הנטוש למלון תת-ימי, תוך הרחבתו בתכנון האדריכל דניאל ליבסקינד, אך לא ברור אם הרעיון יתממש לנוכח התנגדויות מצד ארגונים ירוקים.
בית גידול לצדפות על הבטון החשוף
בניגוד לרוב המבנים התת-ימיים, העשויים פלדה, המסעדה הנורווגית שאמורה להיפתח ב-2019 תיבנה מבטון חשוף. המבנה, שנראה כמו פריסקופ ענק, או לחילופין כאחד הבונקרים מהחומה האטלנטית ששקעו לתוך הים, יכלול שלוש קומות: קומת כניסה בגובה פני הים, שממנה יעברו המבקרים בקומת בר בדרכם אל הקומה התחתונה ובה המסעדה, בעומק של חמישה מטרים מתחת לפני הים.
כדי לעמוד בלחץ המים, ייבנו קירות הבטון בעובי של מטר. המבט אל הסביבה הימית יתאפשר דרך חלון מרכזי אחד, ברוחב 11 מטרים. במסעדות התת-ימיות האחרות מסביב לעולם - כגון במלדיביים - ניצלו את יכולות הטכנולוגיה החדשות של הזכוכית לעמוד בלחצי המים, וחשפו מבט פנורמי על הים, כך שהוא נראה גם מהתקרה ומהקירות ההיקפים (בדומה למנהרה באקווריום הכרישים במצפה התת-ימי באילת). יתר על כן, בסנוהטה בחרו לחפות את קירות הבטון מבפנים בפאנלים של עץ, באופן שמזכיר את האדריכלות הנורווגית המסורתית.
האדריכלים ציינו, כי בחירתם להשאיר את הבטון החשוף מתחת למים נועדה לאפשר לצדפות להיצמד אליו ולהתרבות. מי שביקר במצפה התת-ימי באילת נוכח לדעת, כי גם מבני פלדה מצטיינים בתכונה זו. כך או כך, בהודעה לעיתונות נכתב, כי השאיפה היא להפוך את מבנה המסעדה גם למרכז מחקר ימי; לעת עתה, לא נראה שהוקצו חדרים לחוקרים כלשהם.
עתידנות ארכאית
בשנים האחרונות צפה מחדש סוגיית ההיתכנות של אדריכלות תת-ימית. היא הייתה בשיאה בשנות ה-60 של המאה הקודמת, הן בסרטי פנטזיה ופעולה, והן בניסיונות המגורים התת-ימיים ״קונשלף״, שערך החוקר התת-ימי הצרפתי ז׳אק קוסטו, ניסיונות שעדיין נחים על קרקעית הים.
לפני כחמש שנים ניסתה החברה US Submarine לשווק קפסולות מגורים בשטח 340 מטרים רבועים בשתי קומות, כמוצר מדף לקנייה במחיר של 10 מיליון דולר ליחידה. תאגיד הבנייה היפני ״שימיזו״ הרחיב את היריעה, כשפרסם את כוונתו לבנות עיר שלמה מתחת למים כפתרון למצוקת הדיור במדינה. ההדמיות המרהיבות הציגו עיר ל-5,000 תושבים, שיורדת בספירלה עד לעומק החשוך למדי של כ-4 קילומטרים מתחת לפני הים. הטכנולוגיה הדרושה לכך, כך ציינו, אינה קיימת כיום, אך להערכתם עד 2030 תתאפשר בנייה כזו.
