"הקולקציה הזו לא נוצרה משיקול עסקי", אומר אורי להבי, מנכ"ל מותג התיקים והנעליים "דניאלה להבי", על הקולקציה שיציג מיום חמישי ביריד "צבע טרי". זוהי קולקציית קפסולה של פריטים לבית, שנוצרו במיוחד ליריד, והיא צעד ראשון לחברה מחוץ לעולם האופנה. בסך הכל היא כוללת 15 מוצרים: שטיחים, פופים, כריות, מראות, סלים, מגשים, סינרים, פלייסמטים, תחתיות לכוסות, פדים לעכבר, מחברות, קלמרים, קמעות ובובות - כולם מובססים על עור.
"שיתוף הפעולה עם 'צבע טרי'", מוסיף להבי, "מלכתחילה לא היה בכיוון של להביא את הדבר הכי מסחרי, אלא דווקא למתוח את גבולות המחשבה שלנו, כדי ליהנות מעשייה יצירתית. ייאמר לזכותן של האוצרות יפעת (גוריון) ושרון (טילינגר) שהן תמיד נלחמות על כך שהמציגים ביריד יביאו ערך מוסף, שלא תהיה תחושה של עוד סיבוב בקניון".
"לאמא הייתה היכולת לשחרר ולסמוך עלי"
להבי הוא בנה של המעצבת דניאלה להבי, מייסדת החברה, ומאז מותה של אמו, לפני חמש שנים, הוא המנוע שמאחורי המותג: המנכ"ל, המנהל האמנותי, ממשיך הדרך. הוא לא למד עיצוב בצורה מסודרת. "זה פשוט היה כל הזמן בבית. ההורים שלי, שניהם, למדו עיצוב תעשייתי בבצלאל, והמשיכו לעבוד בתחום. היום אבא שלי כבר לא עוסק בזה, אבל המון שנים הוא עבד בתדיראן כמעצב. כשהייתי קטן היינו בונים מודלים של מזגנים ומקררים מקרטון ביצוע וקאפות. מהצד של אמא שלי, גדלתי בתוך בית מלאכה, כי העסק התחיל בבית".
הנה למשל, מה שלהבי מכנה בשעשוע ''האובייקט הראשון לבית של דניאלה להבי'', תוצרת עצמית מ-1980:
הוא למד בבית הספר לאמנויות, ואחר כך במגמת אמנות בתיכון תלמה ילין. תואר ראשון עשה בפסיכולוגיה. "עניינו אותי עוד דברים, עניינו אותי אנשים, רציתי לפתוח אופקים".
ובכל זאת, לפני 13 שנה, בגיל 22, נכנסת לעסק.
"התחלתי לחפש עבודה, הלכתי לכמה ראיונות, ואחת האופציות הייתה אמא שלי, שאמרה: 'אתה צריך לעבוד פה לפחות שנתיים'. חשבתי שאבוא קצת לעסק כדי לצבור ניסיון שיאפשר לי ללמוד מנהל עסקים במסלול שמחייב ניסיון. אבל עסק משפחתי", הוא מחייך, "וואנְס יוּ אר אִין - אין מצב. זה לא כמו עובד חדש שבא וצריך ללמוד שפה ועולם. אני גדלתי בתוך זה. קפצתי לתוך משהו מאוד מוכר".
ואמא לימדה אותך ללכת?
"היום, כבעל עסק, אני רואה כמה קשה לסמוך, אבל לאמא הייתה היכולת לשחרר ולסמוך עלי. זה בונה אותך. אני רואה כמה קשה לשחרר, ועוד פחות פשוט לשחרר מהבייבי שלך, בייבי שיצרת, והוא כולו ההשתקפות וההתגלמות שלך. אבל אמא שחררה ממש מהר, וזה עבד פצצה. עבדנו מעולה ביחד".
"אינסטגרם זה כמו אוויר"
החברה מתמחה, כידוע, בעיקר בתיקים ונעליים, ולב העסק הוא הסטודיו לעיצוב. "צוות מדהים", אומר להבי. "חמישה מעצבים או מודליסטים בהכשרה שלהם, ואני, מתעסקים ביצירה ובעיצוב מהבוקר עד הערב. בניגוד לרוב השוק, שהולך היום יותר לכיוון של פאסט פאשן, כלומר יותר עיצוב עם רפרנסים ומחשב, אצלנו זה אטלייה. כל מעצב עושה הכל בידיים. זו מתנה שיש לנו".
במהלך שנת עבודה הם מוציאים מוצר חדש כמעט מדי שבוע. הייצור נעשה במפעלים בפורטוגל, ספרד, איטליה, יוון, תורכיה, ויאטנם, קוריאה, טייוואן, הודו, סין, ישראל והשטחים.
איך עובדים בקנה מידה כזה?
"המון נסיעות, שווקים, מפעלים. שבוע בחודש אני בחו"ל. אתה צריך לטחון כל נסיעה עד דק, לראות הכל. והמון ישיבות של בריינסטורמינג. עכשיו, לדוגמה, אנחנו בוחרים חומרים לקיץ הבא. יש חדר עם שולחן ענק שכולו מכוסה פלטות של חומרים. עושים מיון. ועוד אחד ועוד אחד ועוד אחד".
אתם נעזרים בתחזיות?
"כן. מצד אחד תחזיות, מצד שני חשוב להרגיש את השטח - להיות בחנויות, לשמוע לקוחות, לשמוע את העובדים שלנו, את צוותי המכירה. יש גם תחושת בטן וטעם, והאונליין. היום אינסטגרם זה כמו אוויר".
איך נכנס לתמונה הזו עיצוב לבית, למה עכשיו?
"זה התחיל מהעבודה עם קרינה טולמן ופיליפ טומאנק, האדריכלים של החנויות שלנו. לאחת החנויות היינו צריכים לבחור ספה, ואני אומר: 'איפה נבחר ספה?' וקרינה שואלת: 'למה לבחור ספה? בוא נעשה ספה'. אז עשינו יציקות בטון, והתחלנו לחפש אלמנטים להטביע בבטון, והיה רגע שאמרנו: 'אנחנו כל היום מתעסקים בטקסטורות, אז למה שלא נעבוד עם הטקסטורות שלנו?' זה כל הזמן הוביל לנקודה הזאת - השפה האסתטית שלנו היא כבר הרבה מעבר למשהו שיכול לבוא לידי ביטוי רק בתיק או בנעל, היא סוג של לייף סטייל. אז זה כל הזמן דגדג.
"כבר ליריד הראשון, לפני עשור, עשינו קולקציית קפסולה של תיקים מחומרים חדשניים. ב'עיצוב טרי' שאחריו עשינו תיקים מעור, אבל שוב בטכניקה עתידנית, עם מכונה שהבאנו. הפעם הרגשנו שאנחנו רוצים לקחת את זה לשלב הבא".
איך החלטתם איזה מוצרים לעשות?
"זה התגלגל. בהתחלה חשבנו על 200 מוצרים, ודי מהר הבנו שזה לא ריאלי. לצורך השטיחים, למשל, פיתחנו שיטה שמאפשרת חיבור של יריעות עור זו לזו כמו טלאים, אבל מבלי שיראו שזו שכבה על שכבה. זו טכניקה כל כך יפה, שאמרנו: 'וואו, חייבים לעשות מזה גם...'. ככה דברים התגלגלו".
"למגש, למשל, הגענו מהשרפרף"
בקולקציה החדשה השתמשו בנוסף לעור גם בעץ. "העורות הם הדי.אן.איי שלנו", אומר להבי, "אבל עץ זה לא חומר שאנחנו עובדים איתו, אז היה צריך לחשוב איזה עץ, ואיזה גימור. למגש, למשל, הגענו מהשרפרף. היינו צריכים לבחור עץ לרגליים של השרפרף. הלכנו לכל מיני מקומות של עץ. בחרנו באלון ששורפים בתנור כשהוא רטוב, ואז החריצים שלו יוצאים שחורים. ואז אמרנו 'חייבים לעשות גם משהו שהוא בוצ'ר בלוק', שייראו את העץ, משהו שיתן לו את הרספקט שלו, ויצרנו את המגש".
כשהגיע המגש הראשון, הוא מספר, הגיעה גם חתיכה שנראתה בדיוק כמו מסגרת. "הרגשנו שחייבים לעשות ממנה משהו לתלייה על הקיר. עשינו כל מיני ניסיונות, ובסוף יצאה מראה. כשאתה מרגיל צוות לעבוד מהחומר, הכל בא מהחומר".
והתוצאה הסופית?
"יש הרבה אלמנטים מחומרים רכים. דברים שהם קצת washed, מכובסים. קצוות חשופים. הרבה אלמנטים שאנחנו עובדים איתם גם בתיקים וגם בנעליים. דברים שלא מייפיפים ולא מסתירים את החומר. להיפך, קודם כל לתת לחומר לדבר".
"אלה חייו של מעצב, התקף חרדה אחד גדול"
בתשובה לשאלה מה רצו להעביר בעיצוב הקולקציה, להבי לא מתלבט: "את הדי.אן.איי של 'דניאלה להבי'. מצד אחד משהו מאוד אסתטי, מדויק, מזוקק; ומצד שני לא צועק את זה, הוא לא נובורישי, הוא לא בלינגי. זה מותג שאומר: 'מי שצריך לדעת, יודע'. הוא לא צריך שיידעו בקול רם. אני חושב שיש בזה גם משהו ישראלי. כאילו נונשלנטי. אנחנו רגילים לקחת מוצר מוגמר כמובן מאליו, אבל זה לא כך. רק כשאתה מתחיל לפרק מוצר מוגמר אתה מבין כמה עבודה וכמה מחשבה היו שם מאחור. אבל לא קוּל להיראות כאילו התאמצת על זה יותר מדי".
איך נערכים ליצירת קולקציה כזו?
"זה ניתוח לשינוי מין", להבי צוחק. "זה לקחת את כל הסטודיו... זה מטורף. זה חומרים אחרים, טכנולוגיות אחרות. הכל אחר, רק צוות העיצוב הוא אותו צוות עיצוב. האסתטיקה היא שלנו, והבאנו במיוחד לפרויקט מישהי שתלווה אותו בתחומי ההפקה והייצור, כי זו עוד מומחיות. מדובר בספקים אחרים לגמרי, יצרנים מקומיים של רהיטים. וחברנו לאירה שריג, שתעצב את הדוכן ביריד".
וכל זה בשביל חמישה ימים ב"צבע טרי"?
"כן. ונראה מה יהיה הלאה. יהיה כיף אם הכיוון הזה ימשיך, אבל רצינו לעשות את זה ממקום של נטו ליצור, ולא ממקום של להרים ליין מאוד רווחי. זה לא שאין לנו שיקולים עסקיים, אבל הקולקציה הזו לא נוצרה משיקול כזה. כרגע, בינתיים, היא ניסיון מדהים. אחד הדברים הכי כיפיים שעשיתי בשנים האחרונות. כשאתה מעצב, בייחוד כשאתה מעצב קולקציה, עד שלא יגיע הרגע שבו זה יעמוד, ויהיה ביתן ביריד, ואראה את הכל ביחד, זו חרדה תמידית. אלה חייו של מעצב, התקף חרדה אחד גדול. אחרי שאעבור את השלב הזה, יהיה לי הרבה יותר ביטחון במה שיהיה בהמשך".
---------------------------------------------
מה עוד תוכלו לראות ב''עיצוב טרי''? למשל, ממתקי קרמיקה. לחצו על התמונה לעוד:
